בתנועת הנוער בה גדלתי לימדו אותנו שמשחק לא לומדים, משחק משחקים. כך גם בבניית שבילים, אתה לא באמת מבין במה מדובר עד שאתה יוצא לשטח להתנסות בזה בעצמך. בפרק השני של הקורס המקיף ביותר בישראל לבניית שבילים יוצאים למדבר. אהרן אריאל לביא וחברי הקורס מגיעים לשטח להתנסות בסינגלים מדבריים.
אל הפרק הראשון בסדרה: חוויות קורס בניית שבילים (1) – המשורר של הסינגל
מסדרון הסינגל
סדנת בניית השבילים במדבר נמשכה חמישה ימים ועבדנו בה על השלמת חלק משביל ישראל לאופניים, שיחבר בין חוות הנוקדים לבין המשך השביל לכיוון נווה זוהר. כיום, לאחר רכיבת שטח מערד עד חוות הנוקדים, מבצעים את החיבור על הכביש של ערד-מצדה וכשתסתיים העבודה על המקטע הרכיבה תהייה בשטח בלבד.
במהלך הסדנה חווינו והתנסינו בכל שלבי התכנון של שביל אופניים. בשלב הראשון התחלקנו למספר קבוצות ובחנו את השטח על-פי מפות בכדי להציע מספר חלופות לשלב התכנון הראשוני, או מה שנקרא “תכנון המסדרון”. בשלב זה הסתכלנו על המרכיבים הכלליים של הסיפור שאנחנו רוצים לספר לרוכב: נקודת התחלה וסיום של מקטע, תוואי כללי ונקודות מעבר הכרחיות החל מנקודות תצפית עבור בנקודות מים וכלה באילוצים בטיחותיים כגון מעבר כביש. בנקודות מסויימות רוחב המסדרון יכול להיות מטר בודד, כי יש נקודה שחייבים לעבור בה ואך ורק בה, ולעתים הוא יכול להיות ברוחב 100 מטר ולהשאיר שיקול דעת נרחב למתכנן ולבנאי בשטח.
אנחנו פעילים גם באינסטגרם – בואו לבקר!
תכנון שלדי בין נאקב לבניה יזומה
בשלב השני של סדנת בניית השבילים במדבר יצאנו לשטח לבחון את החלופות מקרוב, ולבצע מה שנקרא “תכנון שלדי”. בשלב זה בחנו את המסדרון דרך הרגליים וסימנו בצורה שלדית (על-ידי רוג’ומים) איפה השביל יעבור פחות או יותר. במדבר ניתן להתבסס במקרים רבים על נאקב מסויים – שביל קיים של עדרים וגמלים. ניסינו להבין גם איזה מהנאקבים נמצא בשימוש רב יותר לפי סימני גללים ושחיקה. על הדרך סימנו גם נקודות מעבר מאתגרות שדורשות בנייה מסויימת (כגון מעבר נחל, טרסה וכדומה). מצד שני, צריך לזכור שאנחנו בונים שביל עצמאי שאמנם צריך להשתלב בשטח אבל לא חייב (ולא תמיד יכול) להיצמד לנאקבים קיימים. בנוסף, הוא צריך להתאים לרמת רכיבה עממית, וכאן החלו להתגלות פערים בינינו כמתכננים\בנאים לבין בעל הבית.
תכנון מפורט ודגלול
בשלב השלישי ביצענו מה שנקרא “דגלול”, כלומר הצבת דגלונים קטנים שמסמנים את התוואי המדוייק של השביל, בתוך המסדרון שהוגדר. זה כבר שלב התכנון המפורט, סמוך לביצוע, ולמעשה שיטת העבודה היא שהמדגלל נמצא כמה עשרות או מאות מטרים לפני צוות הבנייה שעוקב אחרי הדגלים בעוד הוא נאלץ כל העת “להאכיל את המפלצת” ולוודא שיש עוד דגלים מוכנים כדי שהצוות לא יישאר ללא עבודה.
הפער הכואב בין הרוכב, הבונה ובעל הבית
בשלב הזה בתכנון התרחב הפער בין הרוכבים בקבוצה בהתאם לסגנונם האישי, והפער הכואב שבין נפש האמן הכמהה לממש את החופש היצירתי שלה לבין המציאות. המציאות היא שלכל תא שטח במדינה יש בעל בית מוגדר, ולכל שביל יש מזמין שמגדיר מה הוא רוצה, והוא גם בעל המאה והדעה. בד”כ המזמינים הם קק”ל, רט”ג או רשות מקומית.
הרוכבים שבינינו נאלצו להבין עד מהרה שבסופו של דבר אנחנו בונים שביל עבור המזמין, בשטח שלו ובכסף שלו, ולא עבור עצמנו. לכן אנחנו צריכים לייצר משהו שעומד בסטנדרטים שהוא ביקש. בשביל ישראל לאופניים, שכאמור על מקטע שלו עבדנו, הדבר בולט במיוחד מכיוון שיש לו סטנדרטים ברורים וקשיחים לכל אורכו: רוחב השביל יהיה כ-80 ס”מ עד מטר (רחב למדי), השיפוע לא יעלה על 8% ולרוב יהיה סביב ה-5% (שיפוע מתון מאוד) והשביל עצמו יהיה חלק ככל שניתן ונקי מאלמנטים טכניים. רוכבי האנדורו שבינינו, למשל, נאלצו להחליף דיסקט ולהבין שלמעשה כל סלע מרשים שאנחנו רואים בו הזדמנות לקפיצה הנו למעשה מכשול בעיניים של שביל ישראל לאופניים ויש לעקוף אותו או להעלים אותו, לעתים על-ידי חציבה ופירוק, ולעתים על-ידי בניית אלמנט מעליו.
מאחורי כל זה יש גם הסבר הגיוני, אותו סיפק לנו הלל זוסמן מרשות הטבע והגנים, שהגה ויזם את שביל ישראל לאופניים: השביל מיועד לרוכבים לטווחים ארוכים עם משקלי ציוד כבדים, לרבות בייקפאקינג, ולכן הוא צריך מצד אחד לאפשר להם לחצות את הארץ כולה דרך השטח ומצד שני לא להיות מאתגר מדי מבחינה טכנית. למרות כל זאת, נותר מרחב גדול למדי ליצירתיות ולסיפור שהבנאי מספר לרוכב דרך השביל.
שמורות טבע ומיני באגרים
אתגר נוסף, לפחות באזור בו עבדנו, היה שהשביל כולו עובר בשמורת טבע ולכן אסור להכניס לשימוש כלים כבדים, כגון מיני-באגר. כל העבודה התבצעה באופן ידני, לרבות סחיבת אבנים מאסיביות ומילוי עפר. תוך כדי העבודה למדנו גם כיצד להסוות לאחר מעשה את המחצבות הקטנות שפתחנו, ואפילו הקפדנו להפוך אבנים חזרה לצד שהיה חשוף לשמש כדי שהן לא יבלטו. בניגוד לצפון, כך הסבירו לנו, במדבר כל שינוי קטן ישאר לנצח ולכן ההקפדה כאן חשובה שבעתיים.
בסופו של דבר השביל צריך להשתלב בנוף הטבעי. אנו שואפים לחבר אנשים לטבע ולא לפגוע בו, וגם זה חלק מהסיפור והמסר שהם יקלטו תוך כדי הרכיבה. עם הידע והנסיון שצברנו שם יצאנו לשבועיים התרעננות וחזרנו אחרי יום העצמאות לסדנאות נוספות בהרי הגליל ובמרכז.
המשיכו אל הכתבה השלישית בסדרה: חוויות קורס בניית שבילים (3) עם המיני-באגר בצפון
אולי תתעניינו בעוד כתבות בנושא: לכל כתבות הסינגלים ב BIKEPANEL
* כתבה זו הנה חלק מסדרת תוכן בת 3 כתבות על קורס בניית שבילי אופניים בשטחים הפתוחים אליו הוזמן כתב בייקפאנל לסיקור. לקבלת מידע נוסף על הקורס לחצו פה. הקורס הנו חלק ממערך של קורסים, הכשרות והשתלמויות שנלמדים במסגרת בית הספר לתיירות ולפנאי אתגרי במכללה האקדמית בוינגייט, ובהם גם קורס למדריכי אופניים באישור חוק הספורט וקורס מובילי קבוצות באופני הרים (הסמכה קצרה ללא אימון ספורטיבי בעיקר להדרכת רכיבות טיולים). קורס בניית שבילי אופניים הינו היחיד מסוגו בארץ, והתעודה שהוא מספק כבר הפכה לדרישת סף מחייבת עבור כל מי שרוצה לגשת למכרזים לבניית שבילי אופניים.
