במהלך חודש יולי היתה לי הזכות להצטרף לקבוצת Trek-Segafredo במהלך הטור דה פראנס. זו הפעם הראשונה בה אני מבקר בטור בכלל ומצטרף לקבוצה מקצוענית בפרט. יש לא מעט דברים מעניינים שמתנהלים מאחורי הקלעים, אליהם חובב הטור הצופה בטלוויזיה או מתעדכן באתרי האינטרנט השונים, לא נחשף. אני שמח לחלוק מהחוויה בעקבות הביקור בטור דה פראנס:
מאת: אמיר פרזנטי, CTC
מימין: יאספר סטויבן מייד אחרי הנג”ש, גרגורי ראסט השוויצרי עם אמיר פרזנטי, ואחד… ספרטקוס.
1. שטחי הזינוק והסיום
שטחי הזינוק והסיום של הקטעים היומיים בטור הם חוויה אחת גדולה! את האווירה המיוחדת חשים כבר ברדיוס של כמה מאות מטרים מקו הזינוק / סיום: האזור כולו סגור לתנועה, מגודר, משופע בשלטים של נותני החסות.
אם אתם מתכננים ביקור בטור, כדאי לדעת: אזור הזינוק עמוס משמעותית מאזור הסיום! הוא כולל אלפי ואף עשרות אלפי צופים (בהתאם לקטע) ויש בו הרבה אקשן לפני הזינוק: רוכבי כל הקבוצות מתרכזים באזור אחד תחום ולקהל יש הזדמנות לצפות בהם (ממרחק), כלי הרכב של הקבוצות והאוטובוסים חונים בטווח צפייה וצילום אף הם.
דיילות מטעם נותני החסות משווקות מוצרים שלהם ומפרגנות בטעימות לקהל הרחב (כשיש מה לטעום כמובן), קול הכרוז המעדכן על שמות הרוכבים החותמים בזינוק ועל קצב ההגעה בסיום (ואף נושאים אחרים הקשורים לקטע היומי) נשמע למרחקים, מסך גדול בו ניתן לצפות בשידור חי בכל המתרחש ממוקם בסמוך לקו הזינוק ו/או הסיום, והקהל בטירוף על הגדרות! בנוסף, תוכלו למצוא במקום דוכנים של נותני החסות, דוכני מזכרות של הטור וכמובן מזון.
בכל אחד מהשטחים הללו ניתן למצוא מתחם VIP, בו מציעות נותנות החסות את מרכולתן ומפנקות את הנוכחים באוכל, שתיה ומזכרות. אל מתחם ה-VIP ניתן להיכנס עם צמיד שכזה, אשר תקף ליום ספציפי ולקו הזינוק או הסיום בלבד. איך מקבלים צמיד כזה? אם אתם אורחים של אחת הקבוצות תקבלו. אם לא, יש אפשרות לרכוש צמיד כזה.
יתרון נוסף בצמיד ה-VIP הוא האפשרות להיכנס מעבר לגדר המקיפה את רוכבי הקבוצות לפני / אחרי הזינוק. זו החוויה האמיתית! זוהי הדרך היחידה בה ניתן לפגוש מקרוב את הכוכבים, לצלם את רכב הקבוצה והאוטובוסים וכו’.
2. רכבי הליווי
כל הקבוצות בטור כוללות ארסנל מוטורי שלא מבייש צי רכב של חברה מכובדת… במקרה של קבוצת Trek-Segafredo זה מתחיל מאוטובוס הקבוצה, שהוא ממש בית מלון נוסע, וכולל מלבד מקומות ישיבה אישיים לכל רוכב, גם מסך ומקרן לטובת תדריכים קבוצתיים, מטבחון עם מקרר, מכונת קפה (Segafredo, כמובן), המון ארונות עם אוכל וציוד, מכונת כביסה, מייבש כביסה, מלתחות, שירותים, אזור רגיעה עם ספות עור שנפתחות למיטה ועוד פינוקים (מחירו של כל אוטובוס כזה קרוב למליון שקלים!).
בנוסף, לכל קבוצה יש משאית קטנה, בה מאוחסנים אופניים נוספים של הרוכבים, רכב מסחרי (ואן) המשמש להובלה של הרוכבים וצוות הקבוצה, ועוד 5-6 מכוניות פרטיות (סטיישן) המשמשות את הצוות המקצועי: 2 רכבים למאמנים (Sports Director), שאר הרכבים למנהלה: רופא, מעסים, נקודת האכלה וכו’.
מימין: אמיר פרזנטי עם היימר זובלדייה
רכבי הליווי של המאמנים כוללים:
3 מכשירי קשר: “הרדיו” הרמי של מארגני הטור, קשר בין 2 רכבי המאמנים בלבד, קשר בין כל הרכבים ורוכבי הקבוצה.
מסך טלוויזיה: במרכז הרכב, המחובר ללווין ובו משודר הטור בשידור חי. בנוסף, מסך אחד גם עבור מכונאי הקבוצה, מאחור.
ציוד: צידנית עם שתיה קרה, גלגלים וחלקי חילוף, מתקני אופניים רבים עם זוגות ספייר וגלגלים על הגג ועוד.
כל קבוצה מקבלת מדבקות עם מספר לכל רכב ליווי. כך מזהים את הרכבים ויודעים מי יושב בו. בנוסף, בהתאם לדירוג היומי של הרוכבים, רכבי הליווי ממוקמים בטור אחד אחרי השני. במידה ורכב התעכב בדרך, עצר וכד’, הוא רשאי לעקוף את השיירה שלפני ולשוב למקומו ה”חוקי”.
3. המכונאים
מכונאי Trek Segafredo הם אנשים מיוחדים! הם בד”כ אנשים מיוחדים ומעניינים, כמו שאתם מכירים מדמות המכונאי הממוצע בישראל, רק עם שיק אירופאי. מכונאי הקבוצה מלווים את הרוכבים מרכבי הקבוצה של המאמנים. הם יושבים במושב האחורי, בד”כ הימני, ומוכנים לטפל בכל בעיה שצצה במהלך המירוץ.
כל מכונאי מפתח את טכניקת העבודה שלו והתקשורת עם הרוכבים, כך שברגע האמת התיאום ביניהם יצליח. למכונאים ארגז כלים לא מבוטל ברכב הקבוצה, הבא לידי ביטוי בתצורת נרתיק ענק המותקן על גב מושב הנוסע הקדמי. בנוסף, למכונאי מסך טלוויזיה אישי הממוקם על משענת הראש של הנוסע הקדמי, וכך הוא יכול לעזור למאמן בניתוח המצב של רוכבי הקבוצה, בהתאם לשידורי הטלוויזיה.
המכונאי מסייע למאמן בכל משימה או מטלה במהלך השהות המשותפת שלהם ברשת כגון: ניתוח משותף של התפתחות המירוץ, מתן בקבוקים לרוכבים, כאשר הרכב עובר לידם והכי חשוב- דואג לאספקה קבועה של אוכל ושתיה למאמן…
המכונאים יבצעו כל משימה שתוטל עליהם לפני היציאה לקטע היומי במירוץ. כך למשל, לפני היציאה לקטע הנג”ש, צפינו באחד ממכונאי קבוצת Trek-Segafredo מחליף קראנק לפביאן קנצ’לארה, הכולל יחסי העברה שונים ממה שהיה מותקן במקור. מדוע? כי כך הוא ביקש. כמובן שבד”כ יש לזה סיבה טובה, אך המכונאי ניגש למשימה במהירות וללא שאלות מיותרות.
4. המאמן- Sports Director
הצוות המקצועי של הקבוצה כולל מספר בעלי תפקידים. במהלך הביקור אצל קבוצת Trek-Segafredo, זכינו לפגוש את לוקה גרצ’ילנה, המנהל המקצועי של הקבוצה, את המאמנים קים אנדרסן (ניהל הקבוצה בכל הקטעים היומיים מרכב הקבוצה הקדמי) ואלן גלופין (שימש כעוזר מאמן ברכב הקבוצה האחורי).
ביליתי יום שלם במחיצתו של אלן גלופין, ומה אגיד לכם, הבנאדם פנומן! קודם כל, צריך להבין- החבר’ה האלה יושבים שעות ברכבים וזו כבר סיבה מוצדקת להוריד בפניהם את הכובע. שנית, יכולת הניתוח המקצועית של מה שקורה בדבוקה היא מרשימה- אלן הצליח להסביר בהצלחה כל מה שקרה ואת הסיבות, על בסיס האינפורמציה ששמע בקשר, לכל מהלך שהתרחש בפלוטון. והכי חשוב- ממרום שנותיו בענף האופניים המקצועני, הוא מכיר את רוב הנפשות הפועלות במסגרת הקבוצות. אין רכב של קבוצה אחרת שעברנו לצידו ואלן לא האט על מנת לקיים שיחת חולין והעברת דאחקות על הוא ודא. כאשר עברנו ליד רכבו של רוכב העבר המהולל איבן באסו, המשמש כיום כמאמן בקבוצת Tinkoff, הוא האריך בשיחה, הציג אותי בפניו כאורח הכבוד שלו, ולאחר מכן סיפר לי שאיבן היה רוכב שלו כאשר אימן באחת הקבוצות בעבר. כך היה גם בק”מ הראשונים שלאחר הזינוק ממונפלייה להר ונטו, כאשר במשך מספר דקות שוחח עם אחד הרוכבים הותיקים בדבוקה- תומאס ווקלר.
אלן סיפר לי שהוא קשור לקבוצות שתחת חסות חברת Trek משנת 2009, אז היה חלק מקבוצת Astana בה רכבו אלברטו קונטדור ולאנס ארמסטונג, אשר חזר מפרישה. כאשר שאלתי את מי לדעתו היה הרוכב הגדול מכולם הוא ענה ללא היסוס- ארמסטרונג! לא משנה מה היה מסביב, הוא היה הרוכב הטוב ביותר והמרשים ביותר איתו עבד במהלך שנותיו כמאמן.
ה-DS הם “נהגי שודים”! המסקנה שהגעתי אליה היא שבקורס מטעם ה-UCI, הם כנראה מעבירים כמה שעות טובות על מסלולי מירוצים, אחרת קשה להסביר מאיפה היכולת הזו לנסוע כמו מטורפים, כשבשוליים ובנתיבי הסמוך אלפי צופים, רוכבים ורכבי ליווי. ה-DS “לא רואים ממטר”, וכהם צריכים לסגור את הפער מהדבוקה או להגיע לרוכבים שלהם בחזית, הם ממוקדי מטרה ולוחצים חזק מאוד על דוושת הגז. כיכרות? לא בלקסיקון שלהם, זה בסך הכל מכשול קטן בדרך להגשמת המטרה…
אלן הפליא לעשות כאשר החזיר אותנו לנקודת הזינוק של המירוץ האישי נגד השעון (קטע 13). הכביש היה צר, מפותל וכלל גם ירידות רבות. את רוב הדרך אלן העביר כשהוא צופה במסך הטלוויזיה שברכב ומעביר את מוחו לנהג אוטומטי. מפחיד.
5. הקהל
הקהל הוא ללא ספק תופעה שלא זוכים לראות בענפי ספורט אחרים. להבדיל ממשחקי מגרש למיניהם, אליהם מגיעים למשך כמה שעות וזוכים לצפות בספורטאים משך זמן לא קצר בכלל, הקהל בטור סובל משריטה רצינית! הקהל של הטור זוכה לראות את האלילים שלו מספר שניות בודד. אם הוא בעליה, הרוויח את הפנים הסובלים, אם הוא במישור או בירידה, גם את זה בקושי יצליח לקלוט…
זה מתחיל בעשרות אלפי הצופים אשר מגיעים אל הנקודה בה יתמקמו לצד הדרך יום ואף יומיים לפני שהרוכבים יעברו בה. ראינו אלפי משפחות עם קרוואנים ממוקמות בצידי הדרכים עם שולחנות פיקניק, אוכל ושתיה (בירה, הרבה בירה), ומעבירות את הזמן בדרכים שונות ומשונות עד להגעת הרוכבים. איך מעבירים כל כך הרבה שעות באותו מיקום מבלי שיש מה לעשות בסביבה, וכשהכביש סגור? אין לי מושג, אבל מבטיח להעביר עדכון ברגע שאעשה זאת בעצמי!
זה ממשיך באלפים נוספים שמגיעים לנקודת הזינוק או הסיום, רק כדי לצפות מרחוק באלילים שלהם, מבלי שבכלל יראו מה הם מסוגלים. את הקרב האמיתי, שאוהדי כדורגל למשל זוכים לראות 90 דקות, הם יצליחו לראות רק אם במקרה הרוכבים מגיעים בספרינט אל קו הסיום, וגם זאת לכמה שניות בלבד.
שרוטים, כבר אמרנו?
6. הר ונטו Mont Ventoux
העליה להר ונטו היא אחת העליות המיתולוגיות בתולדות הטור. כל מי שיצא לי לשוחח איתו על העלייה ועל העובדה שאצטרף לרכב הקבוצה כדי לצפות בה מבפנים, מיד הגיב ביראת כבוד אל ההר הקירח.
אין לי מושג מה הופך את העליה הזו למיוחדת יותר מעליות אחרות בטור, אך ללא ספק הצוות המקצועי והרוכבים עצמם מתייחסים אליה בכבוד רב ובזהירות רבה. הקהל הרב שמתפרס לאורך הדרך, השיפועים החדים, ו-5 הק”מ האחרונים, מיד לאחר היציאה מהאזור המיוער, אל האזור הצחיח, בהחלט הופכים את ההר הזה למיוחד.
הקטע ה-12 בטור השנה היה אמור להסתיים בפסגה. היה אמור כיוון שהחל מהיום שלפני, נשבו בפסגת ההר רוחות עזות שהגיעו לכ-100 קמ”ש! לא יודע מי מיכם רכב מול רוחות פנים/צד במהירות של 100 קמ”ש, אבל זו לא חוויה נעימה במיוחד. הקושי בפתיחת דלת הקבוצה הבהירה לי מיד מדוע מארגני הטור החליטו לסיים את הקטע בקצה האזור המיוער, ולוותר על הטיפוס ב-5 הק”מ האחרונים, הצחיחים. תארו לעצמכם את הרוכבים הדחלילים שבחבורה, אשר יוצאים מהחממה של היער אל אזור צחיח וחשוף, חוטפים מכה של רוח בעוצמה שמסוגלת להעמיד אותם במקום במקרה הטוב ,ולהעיף אותם מהאופניים במקרה הרע. בנוסף, הטמפרטורה בפסגת ההר באותו יום היתה נמוכה מ-10 מעלות (קרוב יותר ל-6-7), בעוד הטמפרטורה בתחתית ההר נשקה ל-30! טוב עשו מארגני הטור שקיצרו את הקטע וחסכו לרוכבים 5 ק”מ קשים ומסוכנים.
7. הרוכבים
אין ספק שהטור דה פראנס נחשב לתחרות הספורט הקשה ביותר. 20 ימי רכיבה קשים וסיזיפיים הם לא ממש חופשה בצרפת… על מנת לעמוד בקשיים ביומיים, הרוכבים נזקקים לתמיכה מהצוות המקצועי- נפשית ופיזית. הרכיבה הארוכה והמתישה מביאה את הרוכבים לסף סבלנות מאוד נמוך. זו הסיבה שבכל יום, לפני היציאה לקטע הרכיבה, הרוכבים נשארים באוטובוס הקבוצה ומתכוננים בשקט ומחוץ לאור הזרקורים. לרובם אין סבלנות להצקות של עיתונאים, מעריצים ושאר מיני מבקרים (מישהו אמר אנחנו?), שרוצים להצטלם איתם ולפתח איתם שיחת חולין על נושאים לא ממש מעניינים באותו רגע. הם רוצים לנקות את הראש, להתכונן בנחת ולהכין עצמם לעוד יום מפרך. רק בסיום הקטע ניתן לראות אנחת רווחה קלה מצידם ושיתוף פעולה משופר מול המדיה (אין ברירה, חובה להעניק ראיונות בשלב זה). אפשר להבין אותם בהחלט, מצד שני, חלק מעבודת הרוכבים היא שיווקית ולכן הציפיה שלנו כאוהדים היא לשיתוף פעולה כשידרשו.
מצד שני, הכוכבים נמצאים במצב קצת שונה. מהם נדרש כי יבצעו פעילויות קד”מ, בשיתוף פעולה עם קצין העיתונות של הקבוצה כמובן.
קחו למשל את פביאן קנצ’לארה. כוכב העל הזה לא רואה אף אחד ממטר. אין לכם סיכוי להתקרב אליו לפני היציאה לרכיבה והוא לא ישתף פעולה. הוא שומר על פאסון ומכין עצמו לרכיבה- זה הדבר החשוב ביותר מבחינתו. לפני היציאה לקטע ממונפליה להר ונטו, הוא התבקש להגיע עם אופניו לסדרת צילומים עם כתבים. היה ניתן לראות על פניו את חוסר שביעות הרצון, אך הוא מבין את חוקי המשחק ושיתף פעולה למרות העדפותיו האחרות.
מאת: אמיר פרזנטי, CTC