דקה לפני ההודעה על הביטול- עוד קיווינו שיהיה אירוע והכתבה הזו הוכנה עם מארגניו. במחאה על העדר האישור- אנו מביאים כתבה זו כדי להציג את הנזק שגורמת מדיניותה הכושלת של ממשלת ישראל לספורט ולספורטאים בישראל, ולשים זרקור על מאמצים ענקיים של מארגנים וספורטאים שיורדים לטמיון. לא ברור מה ההצדקה לכך שביציאה מהסגר, כמה עשרות ספורטאים בודדים באירוע אולטרה זעיר, במרחקי ענק זה מזה צריכים להפגע?
עוד לפני כן, 2020 היתה השנה הכי קשה של הפקת ה Ultraman Israel ע”ש סגן אבי פישר ז”ל עד כה, מירוץ הסיבולת התלת-יומי אשר אמור היה להתקיים בין ה17 ל19 בנובמבר 2020 בוטל. מדיניות משרד הבריאות והממשלה מסכנת את הספורט, האירועים וקיום הקבוצות בישראל. כתוצאה מכך ישנה התגברות של פעילות קבוצות ותחרויות פיראטיות – והתוצאה הפוכה: פחות בטיחות למתאמנים וסיכון למאמנים.
4 שבועות לD-Day התיישבתי (בזום כמובן, לפי רוח התקופה) עם דורון אביגדורי ודנה הרשקוביץ מארגני המירוץ לשוחח איתם ולהבין שני דברים: א’ מה עובר עליהם בתנאים מוטרפים ויוצאי דופן אלה וב’ – פשוט לשאול – כבר כמעט שנה אני ואחרים באימונים לקראת האירוע היוצא דופן הזה, אבל האם האולטראמן יקרה? הנה מה שענו לי..
להמשיך להתאמן?
לשאלת השורה התחתונה דנה עונה לי: “אנחנו מאוד מקווים שכן. אנחנו מאמינים שכן. אני אגיד לך ככה, אנחנו עובדים הכי קשה שאפשר ועושים את כל המאמצים, מזמינים את כל מה שצריך כדי שיהיה אירוע מלא ומושלם. מבחינתנו אנחנו ממשיכים קדימה למרות שזה קצת טנגו עם ההנחיות המשתנות. אז כרגע אנחנו נערכים וממשיכים בהכנות ההפקה למרות כל האתגרים והקשיים שיש לנו השנה.”
דורון: “רוב הספונסרים לא תומכים השנה, מספר המשתתפים קטן יותר והמדינה עדיין בסוג של סגר ואיסור תחרויות ספורטיביות”
במה זה תלוי בעצם? (קיום האירוע)
דורון: “קודם כל שיבוטל הסגר והגבלת איסור היציאה מהבית ליותר מ1000 מטר” (בזמן הראיון הגבלה זו עדיין הייתה בתוקף). “אחרי זה, בעמידה בתו הסגול של משרד הבריאות. כרגע אנחנו עומדים בו, גם במספר המשתתפים וגם בהנחיות נוספות. אבל אירועים ספורטיביים כרגע אסורים ושוב, אנחנו נמצאים כרגע בסגר כאשר אנשים לא יכולים להתרחק מהבית ליותר מ1000 מטרים! והאולטראמן המלא מתפרש הרי על 515 ק”מ..”
עבודה בתוך אי וודאות
האתגר הכי גדול ע”פ דנה ודורון הוא העדר הספונסרים הקבועים כמו משרד התיירות וקק”ל. השנה משרד התיירות היה אמור לתמוך בהבאת אחד מספורטאי הסיבולת הידועים ביותר בעולם. האיש שעשה לפני כשנתיים את אתגר הסיבולת הכי מטורף וארוך שנעשה עד כה. הן מבחינה פיסית והן לוגיסטית. אפשר היה לשמוע את התסכול הרב בקולו של דורון כאשר סיפר שהכוכב בסוף לא יגיע אבל עם זאת מקווה שיגיע שנה הבאה.
ה Ultraman וכך גם ריצת האולטרה במסגרת ההפקה והאירוע (100ק”מ, 85ק”מ ו55ק”מ) מושכים אליהם לא מעט משתתפים מחו”ל. מספר ספורטאים זרים, כולל טריאתלט מדנמרק בשם הנריק זירלרסן, טייס גרמני בשם פטריק וורמבך ועוד שלשה מלטביה, המתאמנים כרגע במדינתם, אינם יודעים אם יצליחו להגיע מכיוון שישראל נחשבת כרגע (בעת כתיבת שורות אלו) כמדינה אדומה. לפחות הם שומרים על גחלת התקווה ושגרת אימונים.
לפי דורון בשנה רגילה יש גם יותר משתתפים ישראלים מכיוון שבשנה רגילה יש יותר אנשים שמתאמנים באופן כללי. דורון מאמין שספורטאי סיבולת ישראלים פשוט מתאמנים פחות השנה עקב ביטול כמעט כל תחרויות הסיבולת, גם בארץ וגם בעולם. אנשי ברזל ישראלים אוהבים מאוד לטוס לאיירונמנים באירופה, להתנסות במסלולים שטוחים ומהירים יותר מהישראמן. עם זאת, רשומים כבר כמה עשרות של משתתפים למקצים השונים וקבוצת הוואצאפ של האירוע מונה כ100 ספורטאים.
קריטריון לספרטתלון ושבירת שיאי עולם
דורון: “אני אגיד לך למשל לגבי ה100, ריצת האולטרה מרתון במסגרת האירוע שמתרחשת ב19 לנוב’- אנשים מגיעים אלינו בשביל לקבל קריטריון לספרטה. ספורטאים היו מגיעים לעשות Sub10 כי ה100 שלנו הוא יחסית מהיר. בהתחלה המסגרת שלנו הייתה היחידה בשביל לקבל את הקריטריון הזה. היום אנחנו בין היחידים וזאת הזדמנות מעולה.”
דנה: “כמו כן ריצת האולטרה היא חלק מקבלת ניקוד לאיטרה (ITRA – International Trail Running Association) שהוא ארגון הגג לקבלת ניקוד למירוצים הנחשבים ביותר בעולם כמו הUTMB והמון בלאן. כלומר המסלול הזה נהדר לקביעת שיאים וקבלת קריטריונים. נהדר עד כדי כך ששנה שעברה למשל, אנטונינה רזניקוב, קבעה שיא עולם לנשים באולטראמן”. שיא 515 ק”מ, שנכנס אפילו לדף הוויקיפדיה העולמי: 22:36:55 שעות.
3 ימים ב3 ימים – באווירה משפחתית
דורון: “מה שמייחד את המרוץ הזה הוא חציית המדינה בהנעה (והנאה) עצמית. חוץ מהקושי והאתגר זו פשוט חוויה יוצאת דופן שעושים אותה עם צוות מלווה והאנשים הקרובים לנו ביותר. מה שהופך את כל האירוע הזה למשפחתי, למאמץ משותף. אין הרבה הזדמנויות מיוחדות כלכך לחוות כמעט את כל ארץ ישראל, דרך הרגליים, עם המשפחה והחברים שלנו בפחות משבוע. ואם תחשוב על זה, המשתתפים עוברים שלושה ימים בשלושה ימים: מתחילים בצליחת ים כנרת, ממשיכים דרך רכיבה לאורך ים המלח ומסיימים בריצה בים סוף”
דנה: “בנוסף כל שנה יש לנו סיפורים מאוד מיוחדים ומרגשים. כל שנה מגיעים לרוץ וללוות את המשתתפים חיילים וקצינים מיחידת יהלום להוקיר את זכרו של סגן אבי פישר ז”ל שעל שמו קרויה התחרות. כולם מכירים כמובן את עדי דויטש הטריאתלט הישראלי שנפצע קשה בלבנון וסיים את המקצה המלא. בשנה שעברה הייתה לנו ילדה שבמקום לחגוג בת מצווה בחו”ל היא העדיפה לבוא ולהתנדב. משפחות מתנדבות בתחנות הזנה. היה לנו אפילו משתתף שהציע נישואים לבת זוגו בסוף האולטרה. הוא איכשהו הצליח לכרוע ברך והוציא טבעת. היא אמרה כן אגב” (דורון צוחק ומוסיף שהבחור כנראה הצליח לכרוע ברך כי לא התאמץ מספיק)
שבועיים לטייפר!
האימונים מבחינתי ומבחינת המשתתפים האחרים קורים כרגיל ולא נפסקו לרגע במשך כל תקופת השנה האחרונה. אפשר גם בבירור לראות את זה לפי המספרים והנפחים של האימונים. פתחנו קבוצה (Club) בסטרבה, בשם Ultraman Israel 2020 והנפחים של האימונים אשר מועלים שם, בעיקר עכשיו בישורת האחרונה, עלולות להכאיב רק בצפייה בהם.
אני אישית התחלתי באימונים ספציפיים לאולטראמן ישר אחרי ההתאוששות מהישראמן לפני 8 חודשים. ממש לפני כמה ימים חציתי את אימון ה-200 לקראתו ונשארו רק שבועיים לטייפר. עד עכשיו נרכבו בשמונת חודשי האימונים הללו כ13,000 ק”מ עם כמעט 80 אלף מטר טיפוס, עברו בריצה כ600 ק”מ ונגמעו בשחייה 120 ק”מ כאשר סגירת הבריכות אילצה אותי ואת האחרים להתאמן הרבה יותר בים. סה”כ כ600 שעות אימון שזה כמו 25 יממות רצופות.
לכולנו יהיה מאוד כואב אם המירוץ יתבטל בסוף.
להערכתנו- תוצר כל הביטולים האלה יהיה רק הפוך: התגברות האירועים הפיראטיים וכתוצאה מכך פחות בטיחות, פחות ביטוח, ויותר סיכון למשתתפים ולמארגנים.
מאת: אריאל אגרון
צילום: ניר עמוס, רחפן: יוניק ישראל
אריאל: טריאתלט ואיש ברזל חובב בשלב הרווקות התל אביבי. ביום-יום שליח על אופניים ומורה למוסיקה. בלילות טכנו-אופטימיסט ומתרגל ויפאסנה. בינתיים אבל אחת המסקנות היחידות שהגיע אליהן היא שתהיות על רזי היקום הן כיפיות יותר אחרי אימון טוב ופיצה ביד
