אז מה, בעצם, אנחנו יודעים על ויילס? מסתבר שלא מספיק. מדובר בגן עדן לרוכבי האופניים. הייתי, חוויתי ואני משתף.
רצה הגורל ומצאתי את עצמי בויילס עם חמישה ימים ללא תכניות. ומה עושים אם אין תכניות? רוכבים! לאחר חפירה מעמיקה בגוגל ובפורומים של רוכבים, מצאתי מסלול שעובר מדרומה של ויילס עד צפונה, משלב כביש וקצת גרבל, והבונוס – המסלול הינו חלק מאחד ממסלולי היורובלו (“מסלול ערי הבירה”). ולהשלמת הפזל, מצאתי גם חנות אופניים בשם Drover Cycling, שנמצאת בעיר Hay-on-Wye, קרוב לקצה הדרומי של המסלול. חנות זו לא רק שמשכירה אופניים, היא משכירה אופני טורינג מושלמים עבור המסלול הזה.
אבל לפני שקופצים לתוך העלילה, בואו נעצור רגע ונחשוב יחד, מה אנחנו יודעים על ויילס? יש שם הרבה כבשים, נכון? ויש להם דרקון על הדגל אולי? ומי שעוקב אחרי הכדורגל האנגלי אולי שמע על קבוצת הכדורגל של קרדיף, עיר הבירה? הא, וגם אולי נזכר בכך שיורש העצר של הכתר הבריטי נושא את התואר של נסיך ויילס? נראה לי שמיצינו. ובכן, הנה לכם עוד עובדה חשובה: ויילס היא גן עדן עבור רוכבי אופניים, ועד סוף הכתבה, אני בטוח, גם אתם תשתכנעו בכך.
Lon Las Cymru – השביל הירוק של וולש
כמה מילים על המסלול. שמו המקומי של המסלול – Lon Las Cymru, שמשמעותו – המסלול הירוק של ויילס (“קימרי” הוא השם העצמי של הוולשים). הוא אכן מאוד ירוק, שכן הוא עובר דרך אדמות חקלאיות, יערות, פארקים לאומיים, והצמחייה העשירה והמגוונת נמצאת בכל מקום. מסלול זה הוא חלק מרשת מסלולי אופניים בריטיים, ובתור שכזה יש לו גם שם נוסף – National Cycling Network route #8, או בקיצור, NCN8. כאמור, הוא גם חלק ממסלול ארוך יותר: יורובלו 2, “מסלול הבירות”, העובר את כל הדרך ממוסקבה ועד דובלין, באירלנד. הרבה שמות למסלול לא מאוד ארוך (בסך הכל – כ-400 ק”מ), אבל לתוך המרחק הזה נדחסו לא מעט עליות (כ-4800 מטר טיפוס), נוף מגוון, חוויות בלתי נשכחות – וכמובן כבשים.
אני בחרתי להתחבר למסלול בעיר בשם Hay-on-Wye, כך שהמסלול שלי כלל רק 310 ק”מ, אבל גם 4550 מטרים של עליה מצטברת. כרגיל, המסלול שרכבתי בפועל זמין בקומוט.
המסלול עובר ברובו בכבישים משניים, בשבילי יער וגם במסילות רכבות ישנות שפורקו, ובמקומן נבנו שבילים לטובת רוכבים והולכי רגל. כפי שמשתמע מהיחס בין העליה המצטברת לאורך המסלול (יותר מ-10 מטר עלייה בממוצע לכל קילומטר של מרחק) המסלול הינו מרובה גבעות. מרביתן די תלולות וקצרות, אבל יש גם כמה “מפלצות” שבולטות בפרופיל הגבהים בזכות גודלן וצבען הכהה (המצביע, כמובן, על שיפועים של מעל 10%). לכאורה, מה שעולה חייב לרדת, אבל אל תסמכו על כך שתוכלו לצבור מהירות לפני העלייה הבאה: העיקולים הרבים, הכבישים הצרים, הנראות המוגבלת בשל הצמחייה העבותה ונוכחות של מכוניות משמעותם שתשבו על הבלמים חזק ברוב הירידות. ועדיין, היו לא מעט ירידות בהן הגעתי למהירויות באזור ה-60 קמ”ש, באופני טורינג עמוסים.
הנהגים הוולשיים
אפרופו המכוניות… הרוב המוחלט של הנהגים המקומיים – אדיבים בצורה יוצאת דופן. כשניתן לעקוף בבטחה, הם עוקפים בזהירות מופרזת, וכשלא ניתן לעקוף בבטחה – מחכים בסבלנות. נהגתי לסמן לנהגים מאחורי מתי אפשר לעקוף. מעבר לצורך להתרגל לנהיגה מתורבתת, לנו הישראלים יש פה סיבוך נוסף: הצורך להתרגל גם לכך שהם נוהגים בצד “הלא נכון” של הכביש. לכך, שפניות שמאלה הן אלה שלא חוצות את התנועה הנגדית, ושמעגלי תנועה עוקפים משמאל. אותו ההיפוך תקף גם בשבילי הליכה, למרות ששם, כמובן, יש יותר גמישות.
לא רק הנהגים אדיבים. אמנם רבים מהם נופפו לי לשלום וחלקם גם פתחו את החלון בשביל להגיד משהו ידידותי או לעודד אותי בעליות הקשות, אבל כך גם הולכי הרגל שפגשתי. כמעט ללא יוצאי דופן האנשים אומרים שלום ומחייכים לך. אין מנוס מהמסקנה המתבקשת: האנשים פה פשוט ידידותיים! משחזרתי ארצה, ניסיתי את הקטע הזה של להיות ידידותי כלפי הבריות בריצת הבוקר הבאה שלי. אחרי הכל, עם אחד אנחנו, ביחד ננצח וכולי וכולי. ואכן, כ-50% מהאנשים ענו ל-“בוקר טוב” שלי לפחות בהנהון אם לא בתשובה שוות משקל. אם זאת, שאר עוברי האורח הסתכלו עלי בתמיהה, אז יש עוד מקום לשיפור.
אילו נופים נפגוש בדרך?
ובכן, דבר אחד כמעט ולא נראה, וזה שדות. בשונה מרכיבה באירופה המרכזית, שם אפשר לבלות ימים שלמים בלהביט רק על שדות תירס או חיטה, כאן לא מגדלים צמחים, כאן זאת ארץ החיות, ספציפית – חיה אחת: הכבש. והכבשים הם כאן בכל מקום, פשוטו כמשמעו. בחוות, במרעי דשא, במדרוני הגבעות הכי תלולות – לאן שלא תביטו, מבטכם בוודאות יתפוס איזה כבש או תריסר. לעומת זאת, לא ראיתי ולו דרקון אחד, אבל מה יש להם על הדגל? כבשה? לא!
בנוסף נפגוש עיירות קטנות, בהן – מצודות עתיקות, מאפיות מלאות בפחמימות טעימות, חנויות גלידה איכותיות, הרבה מאוד שערים שמגבילים את תנועתם של הכבשים, ובמקום אחד – מיקרוגל, משובץ בתוך חומת אבן (אל תשאלו למה, אין לי תשובה).
מה נאכל?
ואם בכבשים עסקינן, אז בואו נדבר אוכל. המסלול לא עובר בערים הגדולות, אבל יש הרבה כפרים ועיירות בדרך, ובכל אחת מהן – לפחות פאב מקומי אחד, ופאב כאן – זה גם אוכל. לא מפתיע שמלכת התפריט כאן היא הכבשה המקומית, עם מנות מסורתיות לרוב. אם זאת, הקידמה והגלובליזציה הגיעו גם לכאן, וטיקה מסאלה הפכה למנה סטנדרטית בפאב הוולשי. הפאבים לא משובצים בתדירות רבה במסלול. לכן אם חשובה לכם הפסקת צהריים איכותית, הכוללת בירה וכבש, יש לקחת את זה בחשבון בזמן בניית המסלול היומי.
בערים בינוניות בהן עברתי או עצרתי ללינה כבר יש יותר מבחר: רוב המסעדות הן עדיין בסגנון המקומי, אבל יש גם הרבה מסעדות אסיאתיות מעולות. ויש גם מזון מהיר לאוהבי הז’אנר, גם נוסח פיש אנד צ’יפס, וגם נוסח שווארמה, ובשני המקרים מנוהלות המסעדות לרוב על ידי יוצאי טורקיה.
גלובליזציה ומצרכים
למשל בשביל לבשל על גזיה, כשאתם לנים בקמפינג, אז לרשותכם חנויות בכל כפר כמעט, עם מבחר מפתיע בעושרו ובמחירים סבירים. היו ימים בהם לנתי במקומות המרוחקים מחיי העיר, אז קניתי לי מבעוד מועד כריכים בשביל הערב. קומקום וערכת תה/קפה היו לי בכל בית מלון, ללא יוצא דופן. אגב הגלובליזציה. עניין אותי להבין, אילו בעיות מעסיקות את המקומיים. ובכן, לפני כמה שנים, כשעמדה על הפרק ההחלטה האם להיפרד מהאיחוד האירופי, שאלה זו מן הסתם העסיקה את הוולשים, ובהסתמך על שלטים בחצרות בתים וסטיקרים על מכוניות, הייתי מהמר שהרוב היו בעד להישאר (בדקתי את עצמי: טעיתי, הרוב, הלא מוחץ בכלל, היה בעד לעזוב). אבל נושא הרבה יותר טרי וחשוב עבורם הוא בניית טורבינות רוח, והתנגדותם לבניה זו. אני לא הולך להיכנס לעובי הקורה כאן לגבי הנימוקים אותם מעלים מארגני הקמפיין. רק אעיר שהייתי רוצה יום אחד לחיות במקום, בו הנושא הבוער על סדר היום הציבורי הוא בנייה של כמה טורבינות רוח, שעלולות אולי להפחיד את הכבשים.
הלוגיסטיקה
העונה העדיפה לרכיבת המסלול היא ככל הנראה הקיץ – לדעתי אני, שרכבתי את המסלול בתחילת אוגוסט, בחרתי היטב. הטמפרטורה נעה בין 15 לכ-24 מעלות, שזה נעים בפני עצמו, וכפליים כשבאים מהקיץ הישראלי הלוהט. היו לי שני חצאי ימים של גשם, ואחד מאלה היה מלווה גם ברוח די חזקה, אבל לא סבלתי מקור.
תעשיית התיירות מפותחת היטב בויילס, ועל כל מאה כבשים להערכתי, יש בית הארחה כפרי, שבעליו מן הסתם גם מחזיק כמה כבשים משלו. נראה שיש מספיק בתי הארחה כפריים שלווים. יש הכל מהכל – מבתי מלון פשוטים ביותר הממוקמים בבתים ישנים עם רצפות עקומות וברזים נפרדים למים חמים וקרים – ועד מהודרים ביותר, גם הם בבניינים היסטוריים, אבל כאלה ששודרגו בכל טוב. בנוסף, ישנם אתרי קמפינג רבים, ולפי מה ששמעתי מרוכבים מקומיים, רמת התשתיות שם היא סבירה, אף אם נמוכה במקצת מהאתרים בגרמניה, נניח. אבל המחירים סבירים ביותר. המחיר שהוזכר בשיחה הוא 5 פאונד ללילה לבן אדם, אכן מחיר די מגוחך.
טחנת מים שעברה הסבה לבית הארחה מגונדר בהחלט
קצת על הציוד
מעבר לדברים הרגילים, שלוקחים לכל רכיבה מרובת ימים, חשוב מאוד להיות מוכנים לגשם – וזה אומר מעיל גשם איכותי, רצוי נעליים חלופיות ומספר זוגות גרביים להחלפה. אני תמיד מחזיק איתי מלאי חירום של פחמימות (במקרה שלי – משמשים מיובשים) והם הצילו אותי בימים הקרירים והרטובים. עם זאת, לא לשכוח קרם הגנה, כי גם שמש לא חסרה. אם יש אפשרות לבוא עם קצת פחות ציוד (לישון במלונות ולא בקמפינג), זה יקל עליכם את הטיפוס על הגבעות. לבסוף, תבואו עם הרבה מקום לתמונות בתוך הטלפון, כי אי אפשר לעצור – מה גם שהעליות מספקות לא מעט הזדמנויות לעצירות צילום.
כתבות אופניים מעולות בבייקפאנל בווצאפ. לחצו פה:
הגעה לנקודת המוצא וחזרה ליעד
כאן נתקלתי בבעיה שידועה היטב בבריטניה: מערך התחבורה הציבורית לוקה בחסר. הרכבות יקרות מאוד, לא מדייקות ולפעמים גם מבוטלות בהתראה קצרה, ממגוון של סיבות מוזרות (כגון, “מחסור בצוותי רכבות”). גם לא בכל מקום יש תחנת רכבת. איסוף האופניים שלי היה בעיר ללא רכבת והלוגיסטיקה סביב האיסוף וההחזרה לא נוחה במיוחד. חשוב לציין שמותר לעלות עם האופניים לרכבות בבריטניה, אבל יש לשריין מקום לאופניים מראש, במעמד קניית כרטיס הנסיעה.
הניווט לאורך המסלול פשוט למדי. ברוב צמתי הדרך תפגשו שלט כחול קטן עם הספרה האדומה 8, ומדי פעם תראו שלטים גדולים יותר, המפרטים מרחקים לעיירות הקרובות.
שותפים לדרך
המסלול יחסית פופולרי בקרב הרוכבים המקומיים, ועם זאת לא הרגשתי המון תנועה סביבי, בשונה ממסלולים כגון יורובלו 6, שם תמיד היו עוד רוכבים באופק. למעשה, ביומיים הראשונים לא פגשתי רוכבים כמעט כלל. לעומת זאת הולכי רגל יש הרבה, רובם מצוידים בכלב או שניים. הוולשים מאוד אוהבים כלבים. על ויטרינה של כל חנות או מסעדה כמעט יש שלט שמצביע על כך, שניתן להיכנס עם כלב, ובחלק מהמסעדות יש אפילו תפריט כלבים עם מגוון מעדנים – כולל גלידה לכלבים! ייתכן שמקור האהבה הזאת הוא בעזרה שהכלב סיפק לרועי הכבשים, אבל רוב הכלבים שראיתי הם קטנים וספק אם היו מסתדרים ולו עם כבש מסכן אחד. רוכב אחד פגשתי, אם כי באופן וירטואלי: יום בודד אחרי החזרה ארצה ראיתי שערוץ האופניים הבריטי, ה-GCN, פרסם סרטון שבו אחד המנחים, סיימון ריצ’רדסון, רוכב כמעט באותו מסלול שאני רכבתי בו. אם תרצו עוד פרספקטיבה מרהיבה על האזור המדובר – צפו בסרטון שלהם:
יש אטרקציות?
ומה אם נרצה לגוון את הרכיבה בעוד פעילויות? יש בשפע! משייט תעלות, דרך נסיעה ברכבת קיטור היסטורית, ביקור במכרות תת קרקעיים שחלקם הומרו לפארקי שעשועים, קיאקים על נהרות גועשים, והיד עוד נטויה: כמות האטרקציות אולי לא משתווה למספר הכבשים, אבל נאבקת איתו בכבוד.
מעט על האופניים
טוב, סיפרתי על הרכיבה. האם זה הגיוני שלא אספר על האופניים? כמובן שלא. האופניים ששכרתי מ-Drover Cycling הם ה-Surly Disc Trucker, שנחשבים לאחד מדגמי אופני הטורינג הטובים והאמינים. יחד עם האופניים קיבלתי שני תיקי צד (panniers), תיק כידון, תיק כיסא עם פנימית כפות ומולטיטול, שרשרת עם מנעול וקסדה. הייתה גם אפשרות לשכור פנסים, אבל הבאתי את שלי מהבית. האופניים סך הכל היו במצב טוב, ולא עשו צרות – מלבד עניין שולי שהגלג”ש הקדמי הגדול היה מעוקם, ובהילוכים מסוימים השרשרת התחככה במעביר הקדמי. למזלי, ניתן היה להימנע מהילוכים אלה על ידי שימוש בגלג”ש הקטן, וכך עשיתי.
סיכום – חלום וגעגוע
אני עובר שוב ושוב על התמונות שצילמתי בטיול, ונזכר איך עברתי עליהן בסוף כל יום, כשאני מסרב להאמין למראה עיניי: האם אני הוא זה שצילם את העושר המדהים הזה? האם אכן ראיתי את כל המגוון המדהים הזה של נופים – ביום אחד בלבד? ויילס היא חבל ארץ מרוכז, כמו האייל שלהם, ואם תבואו – הוא יכה בכם בחוזקה, גם בלי אלכוהול.
מאת: דימה רובינשטיין
הגיבו בפייסבוק שלנו – פה
