פעם, יצאנו מהבית, ואם לא היינו אוכלים, היינו נשארים רעבים עד שחזרנו, וגם אז היינו צריכים לחכות שהאוכל יהיה מוכן. היום, כאחת מתופעת הלוואי של עולם השפע, אנחנו כמעט לא מגיעים לתחושת רעב. אז מה בעצם שולח אותנו לאכול?
אספנו עבורכם 14 סיבות נפוצות, אבל לרוב לא מודעות, ששולחות אותנו למקרר. אף אחת מהן לא קשורה לרעב.
זוכרים איך מרגיש רעב אמיתי בבטן? סביר להניח שלא כל כך… רעב אמיתי הוא תחושה שאנחנו כמעט ולא חווים – קרקורים, תחושת ריקנות, כיווץ, לפעמים בחילה קלה. בעבר הלא רחוק רעב רגיל היה תחושה מוכרת ושגרתית, שסימנה לנו שהגיע הזמן לאכול. בהעדרה, מה בעצם שולח אותנו לאכול?
- לאכול זה קל, זמין ונוח – אין דבר זמין יותר לפנות אליו מאשר אוכל, ולא חשוב איפה אתם ועם מי. בין אם בעבודה, בלימודים, בבית, ואפילו סתם ברחוב. בכל מקום יש מה לקנות כדי לנשנש, וזה אפילו לא באמת יקר. אז למה לא בעצם?
אתה עומד עם חבר ליד המזכירות ויש שם קופסת שוקולדים שמישהו הביא כשחזר מחו”ל. בלי לשים לב, היד שלך נשלחת לקחת קוביה. אולי שתיים… סביר להניח שעוד מעט לא תזכור בכלל שאכלת אותן. - כי עצוב לנו – בזמן דיכאון, אכילה מספקת תחושת התעלות רגעית שנלחמת בבעיה גם אם באופן רגעי. בסרטים האמריקאים אנחנו רגילים לראות את הגיבור או הגיבורה בוכים מול סרט בטלוויזיה עם קרטון בן אנד ג’ריס ומטביעים בו את יגונם. העניין הוא שזה דפוס שמזמן חצה את האוקיינוס…
- הצלחנו ומגיע לנו – מצבים רגשיים דוחפים אותנו לאכילה לא מווסתת, בין אם רגש נעים או לא נעים. אין כמו לסיים פעילות גופנית עם תחושה של הצלחה, לפתוח לכבוד זה בקבוק בירה וכמובן לנשנש משהו לידו. בכל זאת, היה אחלה אימון וזו הסיבה שאנחנו רצים, לא?
- אנחנו צריכים לאכול – הרי ידוע שצריך לאכול צהרים או ערב, או אחרי אימון. אז אוכלים… עוד מילדות לימדו אותנו לאכול בזמן הארוחה, והדפוס הזה לא מתבגר, להפך. הוא מתחזק בצבא וממשיך איתנו הלאה. גם במשרד יצא לאכול לאו דווקא לפי הרעב, אלא לפי השאלה – מתי הולכים לאכול?
- אנחנו רגילים לאכול – האם חשבתם פעם לוותר על ארוחה שאתם אוכלים באופן שגרתי רק כי אתם לא רעבים עכשיו? זה קורה מעט מאד.
תסתכלו שוב על מקום העבודה – השעה כבר 12, זו שעת הפסקת הצהרים, ואת ההזמנה שלכם ב”תן ביס” כבר תיקתקתם עם כל החבר’ה על הבוקר, בדקות הראשונות בהן המסעדות פותחות את ההרשמה. השליח מגיע, האוכל חם וכולם יוצאים לאכול, ומה איתכם? - אנחנו מחפשים גיוון – בני אדם זקוקים לעניין, ובעולם שבו כולנו כל הזמן ב- FOMO, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לא לטעום את הסושי במקום האסייתי החדש שנפתח.
בנוסף, קל יותר לגוון בסוג הגלידה שאנחנו קונים מאשר להחליף מקום עבודה, או חברים או בן זוג או אפילו סגנון לבוש. הפיתויים אינסופיים וכל הזמן משהו חדש צץ וכולם מדברים עליו. לא ננסה?
לחצו פה להצטרף לערוץ הווטסאפ של BIKEPANEL!
קבוצה שקטה עם 2-3 הודעות בשבוע ותוכן מעולה:
- אנחנו אוכלים באופן אוטומטי – המוח שלנו מעדיף להעביר כמה שיותר תפקודים ל”טייס האוטומטי” במקום להשקיע אנרגיה בקבלת החלטות. לכן, גם באוכל, אנחנו מהר מאד מאמצים אוטומטים, לא תמיד כאלו שמיטיבים איתנו. לדוגמא – רובנו, לא באמת שואלים האם באמת אנחנו צריכים ורוצים עוגייה ליד קפה, לרוב, פשוט ניקח. הרי העוגיה שם, אתם הרי “צריכים” מתוק ליד הקפה…
- אכילה מספקת תחושת שליטה – ככל שיותר דברים אינם בני-שליטה בעולמנו, אנחנו מנסים ליצור שליטה באופן נקודתי. באופן מושכל אנחנו מצליחים להבין את זה, אבל באופן רגשי מאד קשה להכיל את המידע הזה. כשמדברים על אוכל, הבלבול גדול עוד יותר – הרי זה הגוף שלי, אני בוחרת מה אני לוקחת ביד ומכניסה לפה, אז פה אני יכולה סוף סוף לחוות שליטה מלאה. לא?
- נעים לזהות מה מתחשק לי ולקבל את זה מייד – אין כיף גדול יותר מסיפוק מיידי! איפה עוד תעמדו מול ויטרינה מלאה בעוגות ובעבור יחסית מעט כסף תוכלו לקבל כל מה שתרצו ואיך שרק תרצו ובדיוק עכשיו?
- אנחנו לא רוצים להרגיש פראיירים – ילדותי, כן. אבל זה לא עובר לנו גם כשאנחנו מתבגרים. איך זה ייתכן שהיא אוכלת ואני לא? מה פתאום? גם לי מגיע! כנראה תחרותיות הולכת גם מחוץ לגבולותינו כספורטאים.
- אבות אבותינו היו ציידים לקטים – האדם הקדמון לא באמת שאל את עצמו מה בא לו לאכול ומתי. היה משהו אכיל? הוא אכל. הרי רוב הסיכויים שמחר, זה כבר לא ישאר פה או לא יהיה ראוי לאכילה. הדפוס הזה לא מת עם הממותות. גם בעידן השפע, כשאנחנו עוברים ליד המקרר, או במטבחון בעבודה, סביר שנאסוף משהו בדרך. תודו שלא חשבתם שזו אחת הסיבות לריבוי הנשנושים שלכם.
- אנחנו מפצים את עצמנו – על כל הדברים שלא בהישג ידנו, על חוסר ביטחון, על תחושות לא נעימות כמו כעס או אכזבה. אוכל נותן לנו את האשליה שאנחנו גורמים לעצמנו להרגיש טוב ברגעים פחות נעימים.
- להעביר את הזמן – אחד הרגשות הקשים להתמודדות הוא השעמום… זו הסיבה שהיום כמעט ולא תראו אדם אחד ממתין למעלית בלי להוציא את הטלפון שלו מיד מהכיס. כאשר השעמום משתלב עם נטייה לדחיינות או עם קושי להתרכז או עם פחד מכישלון, החוויה קשה עוד יותר. במקרים רבים, הרגשות הללו יזרקו אותנו לאוכל כדי “שנהיה עסוקים” ולא נאלץ לעשות את הצעד הראשון והמפחיד, או להמשיך להשתעמם…
- אנחנו רוצים להרשים אנשים אחרים – “ברור שאני אוכלת המבורגר באמצע הלילה, וצ’יפס, אני לא מהבנות האלו”, “אני לא אוכל מזון שפגע בכדור הארץ או באקלים”, “אני אוכל חלבון אחרי אימון” ולחילופין – “אני רק סלט” או “סטייק וחמאה בבקשה, אני על קטו”.
כך או כך, אנחנו אוכלים ובוחרים את האוכל שאנחנו אוכלים כדרך להגיד לעולם ולאנשים סביבנו משהו על עצמנו.
שורה תחתונה
על מנת לשנות את המשקל שלנו בצורה אמיתית, צריך לעשות עבודת עומק רצינית יותר מאשר רק להיצמד לתפריט. כספורטאים ברור לנו שעל התפריט לענות על הצרכים הפיזיולוגיים שלנו, ללוחות הזמנים שלנו, ליעדי האימון, אבל אסור לשכוח שמעל הכל כדי שהשינוי יחזיק מעמד, עליו לענות על הצרכים הרגשיים שלנו, שעד כה האכילה שלנו נתנה להם מענה.
כל עוד האוכל הוא התשובה – הוא יישאר שם, גם אם זמנית נוכל לעשות דיאטה למען המרוץ הבא.
אז למה אתם אוכלים? רשמו לנו בתגובות.