כמות קטנה מאוד של אופני הגראבל החדשים של KTM: ה X-Strada הובאה לישראל במחיר 8,900 ש"ח. גיאחה לקח אותם לרכיבה ארוכה בכביש 10 המשובש בחלקו, ואל מסלולי הכורכר, וקורא לשבירת המחסומים.
מהם אופני גראבל?
מדובר באחת המגמות החשובות והצומחות ביותר בעולם האופניים, מובילה בארה"ב ומאומצת במהירות גם באירופה. הכתבה הראשונה שעשינו על הטרנד היתה מזמן, לפני 6 שנים: ב 2013, ומאז היו אצלנו לא מעט כתבות ומבחני אופניים מהתחום.
מצטרפים לווצאפ של בייקפאנל:
למרות הדמיון הרב לאופני כביש, הקסם הוא אחר: הגיאומטריה הרבה יותר יציבה (מושג בד"כ על ידי הארכת תומכות שרשרת, שינוי בהיסט של הגלגל ביחס למזלג והורדת הציר המרכזי), ובעלי מקום לצמיגים רחבים, לעתים עד רוחב של אופני הרים ממש.
במקרה הזה- רוחב צמיגי המקסיס רמבלר: 40 מ"מ (אפשר לדחוף קצת יותר, לא הרבה יותר). הייעוד שלהם כשמו כן הוא: לדרכי עפר (Gravel). לקחתי אותם לרכיבת כביש ארוכה לאורך כביש 10, ולהרבה רכיבות מושבים, דרכים חקלאיות, חיבורי גראבל קלאסי, והרבה כיף.
הגלגל מסתובב- חזרה למקורות!
בשנים הראשונות של האופניים, לפני המצאת אופני ההרים בגלגול המודרני שלהם, היו רק אופני כביש. אבל אפשר לאמר שכמעט כל האופניים היו אז למעשה אופני גראבל… ב 1896 נעשה ניסוי בצבא האמריקאי לייצר יחידה של אופניים, והם יצרו גרסה מחוזקת של אופני הכביש של זמנם עבור השטח, כך זה נראה – ממש גראבל!
כשהטור דה פראנס החל להתחרות בכבישי צרפת, וחצה את מעברי ההרים של האלפים, חלקים ניכרים מהמסלולים והדרכים אז היו דרכי עפר. הצמיגים היו רחבים יותר והאופניים- בהתאם. בעיני על כן, הגראבל הוא בעצם גלגולו החוזר של הגלגל אל מקורות רכיבת הכביש.
ה KTM X-Strada
מדובר באופני אלומיניום במחיר נגיש של פחות מ 9000 ש"ח בעיצוב שמתאים לז'אנר- יש משהו רטרואי בלוק שלהם, והצבעים מתאימים לאווירה של מסע, והירוק העדין שלהם משתלב מצוין עם תמונות של דרכים צדדיות ארוכות ושקטות.
באבזור נציין במיוחד את הכידון הייעודי- מזכיר כידון כביש מעוקל אולם רחב יותר, ועם דרופים מתרחבים כלפי חוץ. ידיות ההילוכים בעלי Hoods (החלק העליון השחור שנשענים עליו) ענקיים שמייצרים נקודת עיגון בטוחה ונוחה במקטעים המשובשים יותר של הרכיבה. כמובן שאלה דיסקים על המעצורים, ויש ברגי מתקונים נוספים בתומכות האוכף.
גלגלי ה 700 (קוטר כביש) כאמור עם צמיגי 40. בישראל השוק אוהב דגמים שמאפשרים החלפה לגלגלי 27.5 עם צמיגי 2.0 של אופני הרים ורבים רוכבים בהם כאופני הרים ממש, לא פה. ביקשתי מאופני לזמי בכפר יונה להתקין לי עליהם טיובלס, להתמודדות טובה יותר עם פאנצ'רים, ואכן היה אחד שנסתם בזכות החומר. הטיובלס לא נתפס הרמטית אבל זה הלך והשתפר ככל שרכבתי יותר.
ב KTM בחרו לצייד את האופניים עם שתי פלטות ומעביר קדמי שכמו רוב חלקי שימנו נעים פה בין סדרת ה-105 לממוספרות הלא ממותגות שמתחת לה. באתר KTM האוסטרית לא מצאתי את הגיאומטריה.
"אתה לא נגד גראבל?"
באחת הרכיבות שלי, פגשתי על ציר המוביל הארצי בעמק חפר (אוטוסטרדת כורכר מרכזית באזור) חבר על אופני הרים. "חשבתי שאתה נגד גראבל" הוא אמר לי. מה שקיבע את התפיסה הזו היא הכתבה שכתבתי על המתיש לכיש ב 2014. צחקתי- לא, אני לא נגד גראבל. אני גם לא הולך הלום קסם אחרי כל חידוש, לא מאמץ מוקדם, ואני תמיד מחפש הגיון בשימוש והבשלה של המוצרים והטכנולוגיה. גם את המוגבלות של אופני ה29 הראשונות ביקרתי כשהגיאומטריה והמשקלים היו גרועים בשנים הראשונות, אולם בדורות לאחר מכן ברור ששמחתי לעבור ל 29 קלילים וזריזים.
ההתפתחות בגראבל היא בכך שהגיאומטריות מתרחקות עוד מהסייקלו התזזיתי ומקלות בשטח, מעצורי הדיסק מאפשרים הגדלת מרווח צמיגים והכנסת גלגלי הרים 27.5 וצמיגי 2.0 שפותרים חלק גדול מבעיית התקרים והשטח הקשה (אבל גם הופכים את זה לסוג של אופני הרים ריג'יד עם כידון מעוקל). הדבר הבא שיכנס הוא השיכוך הכפול- שאני בטוח שיגיע מאופני הכביש כמו בדור הראשון שבחנתי ב Domane (וההשקות האחרונות של ספשלייזד ופינארלו לפריז רוביי). גם Niner הציגה את הפרוטוטייפ כפול השיכוך שלה לגראבל.
הטקי הביקורתי והצרכן ההגיוני מתנגשים
הרוכב הטקי והתובעני שבי מייד מתחיל בפקפוק. במשקל 10.7 קילו (רטוב-עם פדלים, חומר בצמיגים ומחזיק בקבוק), זה כבר כמעט כמו אופני הרים, אז איפה היתרון? עם צמיגי ה 40מ"מ הדקיקים ביחס לצמיגי ה XCO מרתון שלי וללא שיכוך כפול לשטח משמעותי לא יהיה להם יתרון מחוץ לגרבל חלק ושטוח.
זה גם 2-3 קילו יותר מאופני כביש מצוידים היטב מקרבון, והגיאומטריה מאוד יציבה ביחס לאופני כביש, כך שעל אספלט אין ספק שהם לא מספקים מענה למהירות או יכולת הטיפוס של אופני כביש מודרניים.
ומצד שני אל מול שתי האופציות האלה והביקורתיות הזו- צריך לזכור: כדי להגיע ל 10 קילו של אופני המרתון שלי או ל 7 קילו של אופני הכביש שלי צריך להשקיע 30,000 ולא 9,000, אז אולי בעצם זה הרבה יותר אופניים לשקל שמקבלים פה?
רכיבה במצב של שלווה
ככל שרכבתי עליהם יותר, הרגשתי צורך חזק יותר לבלות עליהם עוד. מצאתי את עצמי נמשך אליהם ממש, מסרב לוותר ולהחזירם ל KTM ישראל. רוצה למשוך עוד רכיבה, עוד יציאה. מה שתופס הוא לא הביצוע אלא המשיכה אל ה State of mind שהאופניים האלה מנחילים: מצב גופני ורגשי של שלווה.
כשאתם לא בפורמט מתפרץ של אנרגיה, כשאתם לא ממהרים. כשהדרך, החוויה והאווירה היא משאת נפשכם. כשאתם רוצים לשבת בנינוחות ולגמוע מרחקים. כשאתם לא רוצים מסך מול העיניים, לא עיגולים עם מס' הודעות ליד אייקונים צבעוניים. כשאתם רוצים להכנס למדיטצית הרכיבה ללא המאמץ הלכאורה בלתי מורגש של ייצוב המכונה (אותו מאמץ שמעייף ומרוקן לאורך שעות כשאתם על מכונה עם גיאומטריה תגובתית). ה X-Strada הם המכונה האולטימטיבית לרכיבה ארוכה ושקטה. היציבות הכיוונית שלהם מרגיעה ומאפשרת גוף משוחרר. במובן הזה, לו הייתי רוצה לחסוך קצת משקל בכל זאת, וודאי הייתי מוותר על הפלטה הגדולה, שכמעט ולא נזקקתי לה- לא מיהרתי.
היתרון המוחץ – בשילובים
יש להם יתרון מוחץ בסביבה מאוד ספציפית: בשילובים. כאשר רוכבים בכבישים, עוברים לכבישים משובשים מאוד ספק דרכי עפר, ומהם אל דרכי עפר טובות וישרות, למכונה הזו יש יתרון גם על אופני הכביש הטהורים שלא יכולים להכנס למסלולים כאלה, וגם על אופני ההרים שיהיו איטיים יותר ונוחים פחות מאלה.
ברוח פנים, ברכיבה במסלולים שטוחים יחסית: הכידון המעוקל והתנוחה הרכונה הלקוחים מעולם הכביש מספקים יתרון אווירודינמי משמעותי מול ישיבת אופני הרים זקופה, וידיים פתוחות לצדדים כמפרש על כידון רחב. יחד עם זאת- גם בדרכי כורכר התחושה היא פחות נעימה מאופני מרתון, ובסיבובים הצמיגים הדקים מחייבים זהירות ואיטיות. אף אחד לא באמת רוצה לנפח ולרוקן, לנפח ולרוקן אוויר בכל מעבר בין שטח לכביש וחזרה, וכך אתה מוצא את עצמך תמיד בתת אופטימום. אולי עדיף ללכת על פחות לחץ אוויר, ולהזכר שזה לרכיבות שלא ממהרים שוב…
הטיית השטח של הגרבליסט הישראלי
ענף האופניים בישראל הוא ענף של רוכבי שטח- 80% מהרוכבים פה נמצאים באופני ההרים. מטבע הדברים רוב מי שרכש בארץ אופני גראבל מגיע מהשטח. זה מייצר הטיית מציאות, תפיסה, סגנון ומסלולים בקהילה המקומית לטובת השטח. עם ה KTM האלה לא ניתן ללכת על 27.5 ובכך חסרונם המסוים למי שרוצה רק שטח ושואף להמנע לגמרי מהכביש.
בעולם- זה הפוך: רוב הרוכבים באים מהכביש, ומדובר באבולוציה של אופני כביש ולא של אופני הרים. ככזו, הגראבל מאפשר לכבישון להתחיל בכביש ולייצר חיבורים בדרכי עפר לכבישים אחרים, בהם לא היה רוכב לולא היתה לו האפשרות הזו. בישראל רוצה השטיחון אדפטציה לשטח מהיר יותר, מבלי להגדיר עצמו פתאום כרוכב כביש חלילה… הרי כביש זה מסוכן וגרוע בתפיסה של רבים מרוכבי השטח הישראלים (זה לא בהכרח כך- הסבר פה). לתחושתי הלא מדעית, אולי אני טועה, בגלל ההטיה הזו רבים מרוכבי הגראבל משתדלים שלא לעלות על אספלט, בעוד שדווקא פה יש הזדמנות גדולה לגיוון והרחבת אופקים לשטיחון.
אם אתה רוכב כביש, ואפילו טריאתלט, גראבל זו הזדמנות נפלאה עבורך – לגוון רכיבות מהכבישים המעטים שבטוח לרכוב בהם בישראל, וכבר קשה לראות אותם מרוב פעמים שחרשנו עליהם.
סיכום: רוכבי שטח, הצטרפו לגראבל!
אני גם רוכב שטח וגם כביש, ולטעמי אלה אופניים מצוינים לכבישים משובשים ודרכי עפר טובות יחסית. לרוכב שטח זו הזדמנות מצוינת לטעום מהאספלט גם אם הוא משובש. האופי של הכלי שניתן לקנות ברמות המחיר האלה הוא לא טכנולוגי, לא יקר, לא פלצני, לא קשה לעיכול- במחיר של פחות 9000 ש"ח לזוג אופניים מקבלים מקסימום תועלת מאופניים וחוויות חדשות.
מאת: גיא חלמיש
צילום: בר רוזנפלד מ OUTPANEL וגיאחה
