רכיבות אגרסיביות – פארק קנדה, יער עופר
האופניים מביטים עלי בפאסון מהסלון, אני מתכנן לחנוך איתם את הסינגל החדש של פארק קנדה (הפרסה בתכנון ובנייה של יפתח סהר), אבל גשם לא מפסיק לרדת. אחרי חמישישישבת של גשם רצוף ומשבית רכיבה, ניצלתי שעה הפוגה בצהרי יום א׳ וטסתי לפארק קנדה. אדון מרפי עף עלי ומרגע שיצאתי מהרכב עד שחזרתי אליו לא הפסיק לטפטף. די מהר הבנתי שזו הולכת להיות רכיבת חורף ״מעניינת״. הצמיגים רטובים ומכוסי בוץ כל הזמן, הסלעים חלקים לגמרי והאתגר לא יהיה לראות איפה אני ממוקם ב-Strava, אלא אם אצליח להישאר על האופניים במשך כל הרכיבה או שאבקר את הקרקע.
בוץ סותם צמיגים וסלעים חלקים הפכו את הרכיבה בפארק קנדה למעניינת משהו. צילם: נימי
למעט החלק הראשון עליו נערכה תחרות האנדורו, המסלול מתגמל דיווש נמרץ, במיוחד בסוויצ׳בקים תלולים שמתבלים אותו מדי פעם. היטי שוב הוכיחו עצמם כמכונת דיווש שתשאיר אתכם פעורי פה. אלו אופניים עם 140 מ״מ מלפנים, זווית ראש מאוד מתונה אבל איכשהו אתה לא מרגיש שהם מגבילים אותך בכלל – רק הרגליים שלך יגבילו אותך על האופניים האלו. אפילו בקירות הקטנים שממש מתחננים ממך שתצא לספרינט קטן בעמידה האופניים מגיבים מיד ורק הפייק מלפנים שוקע ובולע לך חלק מהמאמץ.
כמה ימים לאחר מכן, בשיאה של הפוגת גשמים אני חוזר לפארק קנדה ללופ טכני מלא, והפעם האלים סופסוף איתי ותנאי הרכיבה מפנקים פלוס: הסלעים יבשים, הירוק בשיאו, החום כהה ודביק, והאופניים אומרים שירה.
עוד לפני הירידה המהירה הראשונה אני שם לב לתכונה מאוד מיוחדת ומאוד נחשקת על מתכנני אופניים: בידוד מעולה בין הדיווש לעבודת המתלה. הרבה מתלים יעילי דיווש משיגים את היעילות כתוצאה ממתח השרשרת שעולה בעת דיווש חזק, ולמעשה ״נועל״ במקצת את המתלה עקב כך, ופוגם באקטיביות וביכולת הבידוד שלו. ה-Yeti ומתלה ה-Switch Infinity שלהם הם האופניים הכי מדהימים בגינות סלעים ובמקטעי דיווש טכניים שיצא לי לרכוב עליהם. אני יודע, זו חתיכת הצהרה, אבל זו ההרגשה עמה יצאתי מהמבחן הזה. בכל עלייה טכנית מלאה מדרגות סלע וחריצים, אתה רק צריך לדווש חזק ולנוע קדימה. המתלה יגיב, יעקוב, יבלע וייצר אחיזה אינסופית, וכל זאת מבלי שתרגיש שקיעה במקום, איבוד אינרציה ואנרגיה. התחושה משכרת חושים. בכל גינת סלעים ארוכה ומישורית, אתה תרצה רק לעמוד על הדוושות ולא להפסיק לתת בראש כאילו אתה ג׳ארד גרייבס קטן ומזרח תיכוני (מנצח סבב האנדורו העולמי בשנת 2014 ורוכב YETI מאוד מאוד מוכשר… האופניים טסים קדימה והמתלה עובד ומשכך, משכך ועובד. זה יתרון טכני מוחשי ומדיד בזמנים לכל רוכב, ולא משנה מה רמתו: בינוני לאללה או אלוף עולם.
האופניים אומרים שירה. פארק קנדה בתנאים סופניים
מזלג ה-Pike המהולל של חברת Rockshox עומד מאחורי כל ה-hype המטורף סביבו והוא מצליח להשוות את הרף הגבוה מאוד של המתלה האחורי. השיכוך שלו (ה-Damping) פשוט מופלא, וחוץ מזה שהוא מעליב כנראה את כל התחרות (לא רכבתי על הפוקס 36 מבציר 2015), הוא בעיקר מעליב את ה-SID World Cup וה-Revelation RCT3 הפרטיים שיש לי בבית מאותה תוצרת. קשיחות צידית top ומהלך עם עקומת פרוגרסיביות נדירה בדיוק שלה: מעלים מהמורות קטנות בהתחלה, מספק ״בשר״ בשינויי מצב רוכב על האופניים, תחת ברקס חזק או ביציאות מסיבובים עם הרבה אינרציה, ולא סוגר מהלך באלימות כמעט אף פעם, גם לא בנחיתות רעות וניסיוניות מקפיצות שלא עלו יפה. ה-Pike הוא בן הלוויה המושלם לאופניים האלו, עם מהלך שמרגיש אינסופי ויכולת להוציא את הרוכב ממצבי ביש, שגורמת לו בעקיפין להגזים ולנסות דברים מעבר למעטפת הטבעית שלו, ולהיכנס למצבי ביש, ולהצליח לצאת מהם וחוזר חלילה…
חפרתי? יאללה, צאו להפסקת סרטון של ה-SB5c מככבים בתנאי החורף של קולורדו, מולדת ה-YETI:
Damn, אה? ה-YETI האלו יודעים לעשות סרטונים. וגם אופניים מסתבר.
בקטעים תלולים ומהירים, אחרי שהסטם המקורי הוחלף למשהו הגיוני יותר באורך 70 מ״מ, זוויות השלדה מרגישות טבעיות ונכונות. הרוכב ממוקם נכון במנח אגרסיבי ושולט על הכידון הרחב, זווית הראש המתונה עם הפייק בולע-הכל מקנות המון ביטחון גם במקטעים תלולים עם סף סיכון גבוה, והציר המרכזי הנמוך מאפשר שבירות כיוון טלפתיות עם היגוי מיידי אך לעולם לא עצבני מדי.
ה-Yeti היו האופניים האגרסיביים הראשונים עליהם רכבתי לאחר תקופת ״צום מרתונים״ של יותר משנה, ולא יכולתי לזמן לעצמי פלטפורמה בטוחה ומזמינה יותר להרחבת מעטפת הרכיבה האישית שלי. ביחס לאופני ה-29 אינץ׳ עליהם אני מבלה את רוב שעות האוכף שלי, הגלגלים הקטנים הם מאוד שובבים. בסיס הגלגלים הקצר מייצר הרבה כיף עם יכולת תמרון מיידית ומהירה, פרונט נמוך ואופניים שמגיבים לכל תנועת רוכב. שינויי כיוון, קפיצות ומשחקים עם האופניים קורים מהר יותר ובקלות, והאינסטינקט הבסיסי של האופניים הוא לנצל ״ליפים״ וסלעים זוויתיים בשביל על מנת לקפוץ, לצבור זמן אוויר, לשנות כיוון באוויר ולמשוך מניואלים קטנים. ברוב השבילים (לא שטוחים ומשעממים מדי ולא אגרסיביים מדי) ה-SB5c יהיו ה-Play Bike האולטימטיביים.
ובעברית: אופני שעשועים עילאיים
במקטעים שהגדרתי לעצמי כמקטעי דאונהיל, פתחתי את מנוף הבולם האחורי למצב הפתוח לגמרי, ונהניתי מאחיזה מקסימלית וגיהוץ מרבי. יכולת ההאצה ותגובת הדיווש מחוץ לאוכף נפגמו קלות עקב כך, אך הרווחתי שליטה מוגברת בדיוק כשמהיר וטכני וכשאני מתחיל להילחץ. קפיצות, דרופים וזמן אוויר מאוד טבעיים על ה-SB5c, כל עוד תזכרו שאלו אופני השבילים של החברה, ולא מכונת האנדורו האגרסיבית שלה. האופניים עולים לאוויר בקלות, לא מרגישים מגושמים ויכולת הספיגה שלהם בנחיתה היא פשוט תענוג. לא הרגשתי כל בעיית גמישות בשלדה בשום מתאר.
לסיכום נושא האגרסיביות אומר שה-Yeti יפתיעו אותכם. המתלה האחורי שלהם מופלא, הכי קרוב ״לגביע הקדוש״ הזה שמבטיח ומקיים לאחוז בשני הקצוות – יעיל ומטיס קדימה בתגובה לכל "פיפס" על הדוושות, אך גם מגהץ ובולע וסופר אקטיבי. אם תרצו זהו מתלה שעובד כמו ה-DW Link בעליות, כמו FSR בירידות ולא דומה לשום דבר שרכבתם עליו תחת דיווש אגרסיבי על גינות סלעים ובמקטעים טכניים. במקטעי דאונהיל ה-SB5c מרגישים עם יותר מ-120 המילימטרים המוצהרים, המזלג שלהם הוא הדבר הכי משדרג שאתם יכולים להרכיב לקדמת האופניים והזוויות שלהם נהדרות. יש להם מגבלות, זה ברור (לכן מייצרים גם את ה-SB6c עם 152 מ״מ מאחור), אבל האופניים האלו עם הבנייה הזו יככבו בכל מסלולי ליגת האנדורו הישראלית – לא צריך יותר.
אופני ״שבילים״ בלבד עם 120 מ״מ מאחור שיכולים לנצח כל תחרות אנדורו בארץ
טענות וקטנות
הייתי מחליף באופניים את הגלגלים. ה Shimano XT לא מצליחים לרגש, ואף לא לתת את רמת המוצר והביצועים ששאר המערכת מצליחה לספק ברמת המחיר ההגיונית שלה. יש להם אמינות מופלגת ואיכות משובחת, אבל הם לא מודרניים מספיק ולא מכילים את מה שגלגל שבילים עכשווי צריך להכיל: הרוחב הפנימי של החישוק צר מדי (19 מ״מ) וגרם אף לצמיג ברוחב אמצע הדרך של 2.2 אינץ׳ כמו ה-Saguaro שבחנו, להימעך לצדדים בסיבובים מאתגרים והשכבות קיצוניות. הקשיחות הצידית של הגלגל האחורי יכולה להשתפר (24 שפיצים עם שתי הצלבות) וגם המשקל של הסט – 1,805 גרמים מוצהרים – רחוק מלהרשים עד גבול הלא-מתאים לאופניים עם יכולות כאלו ותג מחיר שכזה. טוב יעשה המפיץ הישראלי (ונטיל) אם ישדך לבנייה הנוכחית סט גלגלים מודרני ולאו דווקא יקר, מאחד המותגים הקטנים והמתקדמים דוגמת Stans, American Classic, Pacenti, WTB ודומיהם, המתגאים במשקל תחרותי יותר ורוחב חישוק גדול יותר משמעותית. סט גלגלים שכזה יעזור לתכונות הדינמיות של האופניים להגיע לרף גבוה אף יותר ממה שכבר הושג.
לצמיגי ה-Saguaro בגרסת ה-TNT שלהם עמידות מעולה בפני סנייק בייטס. במהלך הרכיבה הרגשתי כמה וכמה פעמים את החישוק מבעד לצמיג, אך הצמיגים נשארו על החישוק בלי השפרצות חומר ובלי קרעים וצורך בתולעים. ביחס לחתך הטכני שלהם הם די מהירים בשל השיניים המרכזיות הצפופות והנמוכות שלהם, וכל עוד יבש הם גם משרים ביטחון בסיבובים והשכבות. בתנאים רטובים שהיו שכיחים לאורך כל המבחן מתגלה האחיזה הבעייתית שלהם, הם נסתמים די מהר מבוץ ותרכובת הגומי אינה רכה ו״דביקה״ דיה על מנת לייצר אחיזה טובה על סלעים חלקים.
מה עוד? לו היו אלו אופניי הפרטיים אין לי ספק בכלל שהייתי בונה אותם עם מערכת 1X11. עם יכולת הדיווש שלהם והמשקל הקל שלהם זה פשוט מתבקש, ובנייה שכזו תאפשר עוד חיסכון במשקל וקוקפיט נקי ופנוי יותר. כפי שהזכרתי קודם, האופניים בשחור על שחור (נסו למצוא את הכיתוב SB5c על השלדה, אתגר ראוי) רגועים מדי לטעמי והייתי זורק עליהם נגיעת טורקיז צבעונית פה ושם. מיקום כלוב הבקבוק היחידי הוא פשרה לא מוצלחת. החיווט החיצוני הציק למספר רוכבים מסביבי, לי לא. זהו.
סיכום
ה-SB5c של YETI היא שלדה חלומית, שטובה ל-90% מהמסלולים שרוכב פוגש ותשדרג את ביצועי 100% מהרוכבים ברי המזל שירכבו עליה. בבנייה הנוכחית הם יהיו כלי הנשק המושלם לתחרות סינגלים בת 7 ימים כמו ה-B.C. Bike Race בה השתתפתי השנה או לכל תחרות אנדורו בארץ. אני רק יכול לדמיין (ולרייר) איך הם ירגישו עם בנייה חוצפנית יותר (פלטה אחת מלפנים, גלגלי קרבון קלילים וחזקים, כידון קרבון רחב, קומבינציית צמיגים קלה ודביקה יותר).
לקרוא לאופניים שלך Super Bike זה צעד די יומרני, אבל Yeti עומדים מאחורי המהלך הזה בגאון. נכון לעכשיו ה-SB5c מציעים רכיבה ייחודית וחסרת תחרות: לאופניים כישורי טיפוס ויעילות דיווש מהטובים בשוק, יכולת דריסה וגיהוץ תחת דיווש חסרת תקדים וזוויות וביצועי דאונהיל של הטובים ביותר בקטגוריית השבילים. הם עושים את זה עם מתלה ייחודי שמבטיח ומספק את הסחורה בלי לדרוש מהרוכב להסיט מתגים ומנופים כל הזמן, במראה רגוע לגמרי של זאב בעור כבש ועם גאומטריה שמרכזת את כל הידע והניסיון שיש לאופני הרים ב-2015.
מחיר השלדה (17,200 שקלים אחרי הנחות חברי מועדון) הוא לגמרי לא לכל אחד וכרגע אין גרסת אלומיניום זולה יותר, אך תמורת פסגת הטכנולוגיה העכשווית ששונה מכל דבר אחר בשוק אני מאמין שיהיו רוכבים לא מעטים ברשימת ההמתנה לאופניים האלו, והם דווקא ייהנו מכך שאלו לא האופניים הכי נפוצים ביער. כל זה מגיע מאחד המותגים הקטנים והאהובים בעולם, מותג של רוכבים שאין מאחוריו את תקציבי המחקר והפיתוח של 3-4 החברות הגדולות בעולם, מותג שנמצא בחזית הספורטיבית והתחרותית של אופני ההרים כבר יותר מעשרים שנים ושבין גלגליו עברו כמה מהשמות הכי חמים ever בהיסטוריה של הספורט.
מבין הזוגות שאני בחנתי ורכבתי עליהם אני לא מכיר אופניים אחרים שמציעים את הביצועים האלו. כפי שכותרת המבחן אומרת, ה-SB5c הם game changer והרכיבה עליהם תעיף לכם את התחת מאושר וממהירות. אני התאהבתי.
