כמו בכל ענף ספורט שמכבד את עצמו, גם במירוצי כביש יש “עונת מלפפונים” במהלך הפגרה. שניה לפני שנפתחת שנה חדשה קבלו דיווח קצר על מי שעבר, מי שנשאר ומי שצפוי לבלוט מעל השאר ב-2016.
מאת: יניב שור
צילום: RCSSPORT@ANSA, ASO, ETTIXSQUICKSTEP/TDW, Yaniv Shor
מילאן סאן-רמו 2015, דגנקולב צוהל, קריסטוף, קאנצ’לרה, מאתיוס, סאגאן, בוהאני קצת פחות מרוצים. גם השנה הקלאסיקה הארוכה ביותר שממוקמת במרץ תתן לנו קריאת כיוון להמשך העונה
משנה רכבת משנה מזל
מארק קאבנדיש למד ב-2015 שרכבת חלומות עבור ספרינטר היא רכבת של פועלים ולא של סוסים. טוני מרטין, זדנק שטיבר, קוויטובסקי, מייקל גולאס, ריגוברטו אורן – נשמע כמו רכבת החלומות? אז זהו שלא. לכל רוכב בקוויקסטפ של 2015 הייתה מטרה משלו, למעט מארק רנשאו הם לא עבדו עבור “קאב”. בטור דה פראנס של 2015 קוויק-סטפ הייתה הקבוצה הדומיננטית ביותר בשבוע הראשון, אבל רק נצחון אחד הלך לקאבנדיש והחולצה הירוקה הייתה רחוקה ממנו. אנדראה גרייפל היה שם כדי להזכיר לו איך נראה ספרינט כשכולם עובדים למען אותה מטרה. כך קרה שעונת 2015 לא התרוממה עבורו, ובסיומה מטיל קאבנדיש פצצה ועובר לקבוצה אחרת – Dimension-Data (שנקראה בשנה שעברה MTN-Qhubeka) – קבוצה שבכלל חרטה על דיגלה את התמיכה בענף האופנים באפריקה תחת הסיסמא “אופנים משנים חיים”.
המעבר הזה מרתק כי קאבנדיש לקח כאן הימור ענק כשעבר מקבוצת טופ-5 לקבוצה חדשה, עם מטרות חצי סוציאליות שמקבלת השנה ספונסר חדש. המעבר יכול להפוך לפלופ מוחלט או שזה יתברר כמהלך גאוני שיחזיר את “קאב” לנצחונות – ממש 50/50. ב-MTN-Qhubeka יש סוללת רוכבים מצויינת: אדוולד בואסן-האגן, טיילור פארר, מארק רנשאו וסטיב קמינגס הנהדר שנשאר משנה שעברה. כדי להצליח צריך גם צוותים מקצועיים, מכונאים ותמיכה שבקוויקסטפ היו ברמה הכי גבוהה ופה הם בחיתולים. למרות כל זה הרציונל של קאבנדיש פשוט – הוא רוצה קבוצה שעובדת עבורו, ורק עבורו.
כדי להוסיף קצת פלפל לסלט, מחליפו של קאבנדיש בקוויקסטפ הוא יריבו העיקרי בשנים האחרונות – הספרינטר הגרמני מרסל קיטל. האם הוא יסבול מאותה תופעה? ואם לא, האם הבעיה הייתה בעצם קאבנדיש?
קאבנדיש וקיטל אינם הספרינטרים היחידים שיצאו מאוכזבים מ-2015, גם נאסר בוהאני עסק השנה יותר בנפילות ופרישות מאשר במירוצים והיה רחוק מלהביא לידי ביטוי את היכולות שלו. בקיצור – תחום הספרינטים ב-2016 צפוי להיות חם יותר מתמיד, ויש בו הרבה ספרינטרים אדירים שזקוקים לנצחונות ומהר.
“קאוו” משחרר אנרגיה בנצחון היחיד שלו השנה בטור
בחן את עצמך: מי היה הרוכב היעיל ביותר ב-2015?
עקבתם אחרי המירוצים ב-2105? קבלו שאלת טריוויה: מי היה הרוכב היעיל ביותר בעונה זו? לפני שאתם מזכירים את כריס פרום צריך להסביר שיעילות לצורך המדד הזה נמדדת בכמות ימי תחרות מול כמות נצחונות. זה לא מדד מתאים לרוכבי GC אלא לספרינטרים ורוכבי קלאסיקות. המדד לא משקלל את היוקרה המוצמדת לכל ניצחון ועדיין במגבלות מסויימות הוא רלוונטי למנהלי הקבוצות ולשיקולים בבניית העונה עבור הרוכב המוביל. נסו לנחש:
מה זה “לפרוש בסטייל”?
די ברור שטום בונן ופביאן קאנצ’לרה הם מעבר לשיא ו-2016 תכריע את המשך דרכם. בראיון שפורסם בחודש שעבר אמר גורם בטרק פקטורי רייסינג שקאנצ’לרה מתכנן לפרוש אבל רוצה לעשות את זה “עם סטייל”.
יש לא מעט דוגמאות שליליות וחיוביות למושג “לפרוש בסטייל”. נצחונות בלבד אינם מדד כי בגילאי 36+ זה פשוט כבר לא ממש קורה (אלא אם כן קוראים לך וולוורדה או כריס הורנר ואיכשהו אתה מצליח לדחוף את הקרחת שלך לעוד פודיום).
בצד החיובי נזכיר את ינס ווכט שעשה ב-2014 סיבוב פרידה בסבב המקצועני כשהוא בן לא פחות מ-42! אחרי השתתפות ב-17 טורים, נצחונות בטור ובג’ירו והחזקה קצרה ב”שיא השעה” לפני וויגינס. ווכט לא הגיע לשום היישג משמעותי בעונת הפרישה אבל זכה ל-Standing Ovation בהצגת הקבוצות, הקפיד לחלוק את החדר עם הרוכב הצעיר ביותר בקבוצה וחתום על המשפט האלמותי “Shut-Up Legs!” שכל רוכב אופנים מבין. זה מה שנקרא לפרוש בסטייל.
בצד השלילי לא צריך להתאמץ. לוקה פאוליני סיפק לנו רגעים יפים ב-2015, הוביל את קריסטוף להישגים וגם ניצח בעצמו את גאנט-וולגם האכזרי במזג אוויר קשה. במאי עוד התבשרנו על הארכת חוזהו בקטושה (בגיל 39!) אבל אחרי חודשיים הוא נזרק מהטור ומהקבוצה על שימוש בקוקאין. את הרושם הזה כבר לא תהיה לו הזדמנות לתקן.
שני הקטרים – בונן וקאנצ’לרה – נתנו לנו קרבות ראש בראש מהיפים ביותר שניראו בקלאסיקות. נצחון נוסף בקלאסיקה יהיה קשה מאוד לרוכבים כל כך מסומנים. מדליה באולימפיאדה היא על סף הבלתי אפשרי וכך גם אליפות העולם אך בכל זאת נחזיק להם אצבעות ונקווה לראות עוד קצת מהניצוצות שאפיינו אותם בתחלת העשור.
קאנצ’לרה מאחורי ספ ואנמרק ולפני שטיבר בדרך לנצחון האחרון (כרגע) בקלאסיקה פריז-רובה 2013
מפלצת עם שני כרישים
המהפך של פאביו ארו על חשבון ניבאלי מרשים – המלך עוד לא מת, ניבלי עוד חזק, אבל באסטנה כבר יש מלך חדש. עוד לא התחילה העונה, ואסטנה כבר מייצרת כותרות של חוסר תאום בין ניבאלי למנהל הקבוצה וינוקורוב. ניבאלי אמר בראיון כי הוא מתלבט לגבי הטור של 2016, וינוקורוב מיהר להבהיר כי המוביל בטור הוא פאביו ארו.
קבוצות חזקות עם שני מובילים הן מתכון לבעיות משמעת ומערכת יחסים עכורה – ארמסטרונג וקונטאדור, פרום ווויגינס וכך גם קואינטנה ווולוורדה ב-2015. למרות זאת לא נראה לי שיש יריבות גדולה בין ניבאלי וארו. שניהם איטלקיים ויש ביניהם שש שנים הפרש בגיל כך שארו יכול להחשב ליורשו של ניבאלי. ניבאלי גם חייב לפאביו ארו לא מעט קילומטרים של הובלה, למשל בג’ירו הקפוא של 2013.
ניבאלי בטור – הופעה מכובדת אבל רחוקה מהציפיות
ניבאלי הגן על תוארו כאלוף איטליה אך עונת 2015 הייתה די אומללה עבורו. בטור הגיע כמועמד אך השיג רק ניצחון אחד בהרים, בוואלטה החזיק ברכב הקבוצה ועף מהמרוץ. “הכריש” הגיע בסוף 2015 לג’ירו די לומברדיה – הקלאסיקה האחרונה לעונה – בידיעה שהוא חייב נצחון. ניבאלי ניסה לברוח בעליה הלפני אחרונה וכשזה לא הצליח שם את הסכין בין השיניים והציג טיסה מטורללת בירידה שבמהלכה עקף בצורה מסוכנת את האופנוע שלפניו. בקצה הירידה היה לו יתרון של 40 שניות על השאר שהספיק עד לסיום. מי שפספס את הקטע הזה מוזמן להשלים (מתחיל ב-55:00). חובה לאוהבי ז’אנר ההשכבות בסיבובים.
קונטדור מגלה: “אמור” זה רק שם של דג
2015 אמורה הייתה להיות השנה של קונטאדור עם הדאבל המדובר. היו שהרחיקו וחלמו על טריפל. אז כמו שאומרים, “אמור” זה רק דג.
קונטאדור ניצח את הג’ירו אבל לא התקרב להשלמת הדאבל והיה חלש בטור. הג’ירו התפתח למרוץ חסר רחמים והמאמץ שנדרש מקונטאדור כדי לנצח נתן את אותותיו ביולי. עצם הרעיון של טריפל ג’ירו-טור-וואלטה נראה הזוי ולא רלוונטי בעידן בו יש פיקוח על סמים. למעשה לא רק קונטאדור, כל מי שרכב השנה שני גראנד-טורס רצופים סבל מתשישות וזה כולל את פרום, קואינטנה, וולוורדה, מייקה, ניבאלי, ועוד. רק פאביו ארו הצליח למנף מקום שני בגי’רו למקום ראשון בוואלטה בזכות בנייה נכונה של העונה.
ב-2016 קונטאדור בוחר להתמקד בטור והגדיר אותו בראיון “מסלול למטפסים” אולי כדי להפחית ציפיות. בנוסף ייצג את ספרד באולימפיאדה. נצחון נוסף בטור יכול לקרב את הרוכב הנפלא הזה למיצויי ופרישה בסוף העונה.
קונטאדור מתאמץ קצת יותר מדיי בג’ירו של 2015
זמן הסאגן?
2016 אמורה להיות זמן הסאגאן ונראה שהוא רק צריך לבחור – קלאסיקות, החולצה הירוקה בטור, אולימפיאדה, אליפות העולם – הכל אפשרי. אז כדי לא לנחס אותו רק נחזיק לו אצבעות ונקווה שחולצת הקשת של אלוף העולם תעביר אותו סופית מהמקום השני הניצחי של 2015 אל ראש הפודיום. אם זה לא יקרה ב-2016 יכול להיות שסאגאן יצטרך להתרחק מעט מהכסף הגדול בטינקוף-סקסו כדי לעבור לקבוצה שרוכבת עבורו.
סאגאן יורד כמו טיל בדרך לעוד מקום שני בטור של 2015
זה הקטן גדול יהיה (או שלא)
שני ילדים הדהימו ב-2015: דוידה פורמולו בן ה-22 (קנונדייל) נתן הצגה בג’ירו וניצח את שלב 4 תחת לחץ של הפלטון. אם הכל ילך כשורה יהפוך לזולל קטעים סדרתי ואולי אף לרוכב GC. קאלב אוון בן 21 (אוריקה גרינאדג’) הוא גם רוכב נג”ש, גם ספרינטר וגם רוכב אולם מעוטר. נצחונו בשלב 5 בוואלטה על פני דגנקולב וסאגאן היה מאוד מרשים והכניס אותו לליגה של הגדולים.
כמו בכל סטארטאפ, השנה השניה לאחר הפריצה קשה יותר מהראשונה. ב-2016 הם יהיו יותר מסומנים ויקבלו הרבה פחות פירגון. מה יישאר מהנצוצות של 2015? נחיה ונראה.
אוון מקדים את דגנקולב וסאגאן (!) בוואלטה – קטן (ונמוך) אבל מאומן
פורמולו נהנה מכל רגע בג’ירו – רוכב כריזמטי וחזק מנטלית ששואב תשומת לב מהתקשורת האיטלקית כבר עכשיו
גראיינט תומאס – גדול אבל עוד לא ענק
כולם מסכימים שגראיינט תומאס הוולשי (30) של טים סקיי הוא רוכב גדול, אבל יחסית לרוכבים גדולים הוא אולי הרוכב הכי פחות מעוטר – רק שני נצחונות בשנתיים האחרונות. הוא לא ספרינטר, לא מועמד לפודיום GC (הדרוג הטוב ביותר שלו 15 בטור השנה), והוא גם לא קלאסיקן גדול. כשמחברים את כל מה שהוא כן מקבלים רוכב חכם, יציב, קשוח, חזק ומטפס מעולה – מהסוג שיכול לאיים על הפודיום של פריז-ניס או מירוצי השלבים שלפני הטור.
תומאס התראיין ואמר שהוא חושב שיוכל לנצח את הטור יום אחד, אך בינו ובין ההישג הזה עומד כריס פרום שבו תמך כבר פעמיים בדרך לנצחון בטור. ב-2016 אולי יקבל יותר קרדיט אחרי שלריצ’י פורט נמאס לנגן כינור שני בסקיי והוא עבר ל-BMC. אם גם זה לא יתורגם להיישגים תומאס ייאלץ להחליט אם הוא עובר קבוצה ומביא לתפנית בקריירה שלו או נשאר סופר-דומסטיק אבל לא הרבה יותר מזה.
תומאס מנסה לברוח לפלטון ולדניאל אוס מ-BMC במילאן סאן-רמו. זו הייתה בערך הפעם היחידה העונה שבה עבד בשביל עצמו, במקרה זה ללא הצלחה יתרה
טום דמולן – הבלחה חד פעמית או תופעה?
טום דמולן הוא ללא ספק ההפתעה של 2015. את העונה הוא התחיל עם רצון להפתיע בשלב הפותח בטור שנערך באוטרכט הולנד, אבל זה לא הצליח (מקום 4 בלבד) ובהמשך היה מעורב בתאונה בשלב 3 ונאלץ לפרוש. האכזבה היחסית בטור הביאה אותו טרי יותר לוואלטה והובילה למרוץ חלומי מבחינתו עם מקום רביעי מכובד מאוד. בניגוד לצעירים שהזכרנו קודם, טום דמולן לא הגיע לוואלטה אלמוני. הוא היה רוכב נג”ש אימתני ובכמה הזדמנויות הראה גם יכולות טיפוס מרשימות אך אף אחד לא ספר אותו כמועמד, וגם תוך כדי הוואלטה אף אחד לא חשב שיחזיק בתמונת הפודיום ממש עד השלב האחרון.
האם ב-2016 יפזול מעבר ל-ITT? בג’יאנט-אלפסין עסוקים יותר בתמיכה בדגנקולב, ואם שואלים את דמולן הוא בכלל עוד חולם לנצח את מרוץ אמסטל-גולד שמסתיים ליד ביתו בהולנד…
דמולן משאיר את פרום מאחור בשלב 9 – מופע של נחישות מנטלית
טי-ג’יי ואן-גרדרן – “אני לא צריך להוכיח לאף אחד שום דבר והוכחתי את זה היום על המגרש” (אלון מזרחי)
נכון שהוא נשאר אחרון עם כריס פרום במירוצי ההכנה לטור. נכון שהוא רכב ענק בטור ופרש בגלל מחלה. אז למה טי-ג’יי צריך להוכיח משהו למישהו? כי הוא זה שכמעט, שיכול, שמועמד, אבל עוד לא עמד על הפודיום של גראנד-טור.
את טי-ג’יי ואן-גרדרן כולם אוהבים לחבב, פוליטיקלי קורקט, מכבד את הרוכבים האחרים ורוכב ברמה הגבוהה ביותר. חוץ מזה הוא אמריקאי והם מחפשים בנרות מישהו בלי EPO שיחזיר עטרה ליושנה. ב-2015 היה חסר לו גרוש ללירה, הוא היה רוכב ענק אבל לא נשך, לא יזם מספיק ובסופו של דבר סבל גם מחוסר מזל בדמות מחלה תוך כדי הטור. ב-2016 הוא ממשיך ב-BMC שהיא הקבוצה הנכונה עבורו ומחוזק בריצ’י פורט שהגיע מסקיי. גם ריצ’י פורט הוא רוכב ענק וגם הוא סובל מתדמית רכה מדיי שרק התחזקה בעקבות ההופעה שלו בג’ירו 2015. ביחד הם יכולים להיות המרענן הרישמי של 2016 ולהביא לנו את נקמת היורמים גרסת מירוצי הכביש.
טי-ג’יי בטור של 2015 – לא נשבר בשום שלב והיה חזק בתמונת הפודיום עד שחלה ופרש
אז מי היה הרוכב היעיל ביותר ב-2015?
אלכסאנדר קריסטוף! עם לא פחות מ-20 נצחונות ב-82 ימי מרוץ! נתון מדהים לכל הדעות. גולת הכותרת מבחינתו הייתה הנצחון בטור של פנלדריה,שאר הנצחונות פחות יוקרתיים אבל עדיין קריסטוף זלל נצחונות לאורך כל העונה. במקום השני ובפער ניכר אנדראה גרייפל עם 16 נצחונות (אבל יותר יוקרתיים, בג’ירו, בטור, בקלאסיקה ווטנפול ובפריז ניס) ב-86 ימי מרוץ.
בקצה השני של הרשימה רוכבים שהיו רוצים לשכוח את 2015, חלקם הזכרנו כבר בכתבה זו – מרסל קיטל, טום בונן, פביאן קאנצ’לרה, דן מרטין, ספ ואנמארק – רוכבים מעולים שסבלו השנה מחוסר מזל ופציעות.
נשוב לעדכן לפני הקלאסיקות של האביב, ובינתיים פנקו את עצמכם עם ההילייטס של 2015:
