האלפים הצרפתיים- החלום של כל רוכב אופניים הוא לרכוב היכן שרוכבים האלופים, באותן עליות, עם אותם עיקולים, לקרוא את מילות העידוד שנרשמו על הכביש, לסבול, להזיע-כמו אלוף. היה לי הכבוד לארגן את טיול הכביש הזה עם מדרפט אופניים.
לצורך הגשמת החלום יצאה קבוצת “הכל בראש” בחודש יוני 2018 לרכוב בפסגות המיתולוגיות של הטור הצרפתי- Alps d’Huez, Galibier, Croix de Fer ועוד עליות מעניינות. עלות הטיול למשתתף עלות כ- 1,500€ (בתלות בתאריכים ובגודל הקבוצה, לא כולל השכרת אופניים).
כתבו: מיקי אלטמן ודוד גולן
צילם: גילי הלפרין
נחתנו בג’נבה
והעמסנו את מזוודות האופניים על האוטובוס בדרכנו לעיירה Bourg d’Oisans. העיירה נמצאת בגובה 720 מטר מעל פני הים וכשאתה עומד במרכז העיירה ומרים את ראשך, אתה מגלה שאתה מוקף הרים, אתה נמצא במרכז זירת קרקס. למעשה אנו נמצאים על קרחון שנמס והפך לאגם עם תום תקופת הקרח ומאז הספיק להתייבש ובני אדם התיישבו בו ובנו את ביתם. אנחנו כעת מתארחים במקום יפיפה זה ובכל יום נטפס ל”אלפ” אחר ולא חסרים לנו כאלו. איך נתחיל? עדיף כמובן לבנות סרגל מאמצים סביר.
היינו 18 רוכבים זכרים (לצערנו הפעם לא הצטרפה אלינו אף בחורה), ברמות רכיבה שונות, מאנשי ברזל ועד לאנשי קרבון, מדוגמנים שמתהדרים רק באסוס, סידי, ואופני Dogma, ועד לכאלו שלא אכפת להם מה הם לובשים, כל עוד הם יושבים על אוכף שמתחתיו שני גלגלים. אבל כולם ירושלמים ביכולת הטיפוס ובעלי נסיון רב, ובקיצור “טיפוסים ירושלמיים” גם אלו שכבר עזבו את ירושלים למען השפלה (אבוי להשפלה).
יום רכיבה 1- 66 ק”מ עם טיפוס מצטבר של 1,250 מ’.
התחלנו ברכיבה לאורך הנחל שמנקז אליו עשרות מפלים קטנים שנוצרו מהפשרת השלגים. לאחר פחות משעה התחילו העיקולים שמבשרים על עלייה משמעותית לאורך 3 ק”מ ובסופו של דבר, לאחר מנוחה קצרה הגענו לכפר La BERARDE, לרגלי מצוק ה Ecrins שמתנשא לגובה 4,102 מ’. שם חיכתה לנו ארוחת הצהרים בצורת “פריסה” עם באגט, גבינות ופסטרמה, יחד עם צ’ופרים אחרים. לאחר הארוחה נעים לחזור במגמת ירידה, בחזרה למנוחה במלון לארוחת ערב ולצפייה במשחקי גביע העולם.
מן הראוי להתעכב על ארוחת הערב. הדיל היה “הכל כלול” ולא סתם הכל כלול, היו לנו דרישות. היו בינינו “אוכלי כל”, חצימחונים, צמחונים גמורים, וטבעונים גמורים יותר ואפילו נזיר חיטה אחד ( צליאקי לא עלינו ) ובעל המלון נתן את מילתו לספק לכל אחד את מנתו המתאימה, ואכן בעל המלון עמד במילתו, אך היה כאן מילכוד: אנחנו ברוב חוצפתנו ציפינו לאוכל צרפתי מעודן, ומהר מאוד הבנו שקיבלנו מטבח גרמני תפל ואפילו בלי בירה. בקיצור על הפנים.
כשארוחת הערב הוגשה ביום השני ונראתה יבשושית, בדיוק כמו ביום הראשון, קמה צעקה שקטה- חצי מחבורה פתחה במרד, הצביעה ברגליים ונדדה למסעדה קרובה וכנראה שטובה, כי כולם חזרו מדושני עונג והסתכלו עלינו הנשארים בבוז קל ובשפתיים נוטפות שומן. התברר בהמשך שאכן המלון הוא בבעלות גרמנית ובעל המלון הגרמני במקורו לא יכול היה לשאת את הבושה ומכאן ואילך שפך עלינו מאכלים כיד המלך כולל ברביקיו כל ערב עם סטייקים, דגים ושרצים למיניהם ולא החסיר פירות וירקות. בקיצור המרד צלח וכולנו יצאנו נשכרים.
יום רכיבה 2- אל צלב הברזל והגלנדון
זהו יום רכיבה יפהפה, 81 ק”מ, עם עלייה מצטברת של 1,765 מ’- לפסגת מעבר צלב הברזל והגלנדון. ההתחלה רגועה, חימום בשביל אופניים יעודי לאורך הנחל. רכבנו בטור ארוך, עד לאגם Allemond. האגם נוצר מסכר שנבנה לצורך ייצור חשמל לעיר של חצי מיליון תושבים. עם חשמל ברגליים התחלנו את העלייה הראשונה בשיפועים מאתגרים לאורך כ-5 ק”מ עד לקפה הנכסף.
מתודלקים בקפאין יצאנו לחלק הקשה של היום: לכיוון אגם ה”בית הגדול” Lac de la Grand Maison. ההרים המושלגים נשקפים ברקע, עולים בשביל המתעקל במעלה הסכר וממשיכים למעבר הגלדון והנה מתגלה הצלב הקטן במעבר. רוכבים עוד כמה מטרים מעבר לפסגה וכל הארץ נפרשת לפנינו. החזה נפתח והלב מתרונן.
שוב חיכתה לנו הפריסה עם ההכרזה של ג’אן, המלווה הצרפתי הנמרץ שלנו שגילי שלנו “קאפוט”, כך שהוא זכה להקפצה מלכותית ברכב. הירידה כל הדרך חזרה, עד לעצירה נוספת לקפה ובחזרה למלון, דרך הכפר הקטן Allemond.
יום רכיבה 3- מעבר Ornon
התכנון היה ליום רגוע! נרכוב לעבר העיירה Desert – עלייה מצטברת של 1,692 מ ו-86 ק”מ’. התחלנו בטיפוס לאורך כ-6 ק”מ למעבר Ornon, שנחשב לאחד הקלים באזור. משם קפאנו מקור בירידה עד לתחילת העמק ומשם בטיפוס אינסופי לאורך אחד הערוצים הנידחים של הרי האלפים האימתניים כשמימין ומשמאל הרים ואנו מטפסים במין חריץ עד שנגלית לפנינו העיירה שכוחת האל שכשמה כן היא וכאן חיכה לנו ז’אן, אפשר כבר להגיד כרגיל, עם הפריסה היומית כדי שחס וחלילה לא ניכנס למצב של תת תזונה. וכשהרים את ראשו, מי שהיה לו כח לכך, ראה מפל מדהים ובית הארחה קטן, בו קיבלנו קפה ליד הפריסה היומית שלנו. החזרה עברה מהר יחסית וחזרנו למשחקי אליפות העולם.
יום רכיבה 4- היום הארוך למעבר ה Galibier המפורסם.
השנה מלאו 107 שנה לעלייה הראשונה לפסגה. לפני שבע שנים, עם חגיגות הפעם ה- 100 ניצח אנדי שלק ביום הראשון. אך אנדי שלנו היה גדול יותר. קודם כל נדייק בתוארו ד”ר אנדי שהיה אחד מאלופי הקבוצה.
בהזדמנות זו נציין שהיו איתנו שני דוקטורים אבל לבושתם הם היו “חסרי שימוש” מהסיבה הפשוטה שהאחד היה גניקולוג וכזכור לצערנו לא היתה איתנו שום בחורה. והשני פשוט לא מצא במי לטפל.
המעבר מרוחק 48 ק”מ מהמלון והפרש הגבהים הוא 1,926 מ’. התפצלנו לשתי קבוצות: האריות יצאו ראשונים והארנבות אחריהם ברכב של ג’אן למרחק של 14 ק”מ, עד לסכר של Chambon, בהמשך הדרך הכביש עובר לאורך הנהר. אנו מגיעים לכפר הקטן La Grave ועוברים במספר מנהרות, עד למעבר ה Lautaret. הנוף כולו כחול (האגם) ירוק (הצמחייה) עם נגיעות של פרחים בשלל גוונים. בגובה של כ 2000 מטר מעל פני הים מתחיל הטיפוס החד לפסגת הגליבייה כשהנוף מתחלף באחת ללבן.
האלפים הצרפתיים מלאים במים מהמפלים הרבים והם נופלים בעוצמה ומתנקזים לנחל. הקפאין עוזר לנו להמשיך בשמונת הק”מ המשמעותיים לעבר המעבר בגובה 2,642 מ’. דוד לא מוותר על סקי תחת בשלג. ג’אן מנדב לו שקית ניילון. דוד רץ במעלה ההר כ 30 מטר עם נעלי ה sidi המהודרות שלו ומתגלש מאושר כמו ילד קטן. ואם היינו מסתכלים טוב היינו אף רואים שהוא מרייר מזווית פיו. מסביבנו רוכבים רבים, אופנוענים ומכוניות ספורט. מזג האוויר למעלה היה נעים, מה שאיפשר לנו לנוח ולאכול בכיף. הירידה הייתה עוצמתית ומהנה, כל הדרך חזרה עד לסכר, שם ניתנה לאריות, אופציה לטפס עוד 400 מ’ לעבר הכפר הקטן Auris, בכדי לחזור באחד מהכבישים היפים באזור, על שפת התהום, ממנו רואים את הכפר שלנו. הערב בעל המלון הבין את הראש שלנו והכין “על האש”, עם בשר ודגים.
האלפים הצרפתיים ביום החמישי והקל
המספרים מרמזים: היום יהיה רגוע. ללא ספק. אנחנו רוכבים הפעם לעבר הכפרים הקטנים Villard Notre Dame ו Villard Reymond. התחלנו בחימום קל לאורך הנחל בכפר, ופנינו לעבר הכביש הקטן שמתחיל לעלות מייד מהכפר שלנו, לעבר שלושת המנהרות החשוכות והלחות, לא לבעלי בעיות ראייה. במבט מלמעלה ניתן לראות ולהבין את המבנה הגיאולוגי של העמק שהיה בעברו קרחון-הפך ברבות הימים לאגם-והשריד שנשאר ממנו הוא נהר ה Romanche והעמק היפיפה שבו נמצאת עיירתינו Bourg d’Oisans. אנו ממשיכים בדרכינו…המנהרה הראשונה חשוכה לחלוטין והרכב של ג’אן מאיר לנו את הדרך. המערה השניה קצרה יותר ומתעקלת שמאלה. הכביש הצר עולה על המצוק וממנו נשקף הכביש על המצוק שמולנו. הגענו לכפר הקטן, למזרקה הקטנה ולהמשך הכביש, שהולך ומשתבש, עד שנהפך לשביל עפר כבוש, משך כ-3 ק”מ. עצרנו לקפה היומי ב Villard Reymond והתגלגלנו בחזרה למלון.
יום רכיבה 6 ואחרון- העלייה המיתולוגית לאלפ דואז!
האלפ דואז, העליה המיתולוגית מכילה 21 עיקולים, 13.8 ק”מ כ-1,100 מ’ טיפוס. שבוע לפנינו רכבו כאן הולנדים, שבבוקר אחד עולים 6 פעמים את העלייה כתרומה למלחמה בסרטן. אנחנו הסתפקנו בפעם אחת.
הזמן המהיר ביותר בטור נקבע ב-1997 ע”י מרקו פנטאני האיטלקי שסיים את המסלול ב-37 דקות ו-35 שניות. אבל הוא הגיע לכאן מתודלק בחומרים לא מוכרים ואילו אנו תודלקנו רק בשמחת חיים שהספיקה לנו לכל הימים וברצון שהעליות לא יגמרו לעולם.
התחלת המסלול מאכזבת משהו, שלט קטן. מתחילים לספור עיקולים. הנה הגענו לעיקול ההולנדי. רואים ברקע את העיירה עצמה והנה אנחנו נכנסים אליה, עוד מעגל תנועה והנה שלט הסיום. עשינו זאת!
המשך הרכיבה היה לכיוון מעבר ה Sarenne שנמצא במרחק קצר. הרכיבה מתחילה בירידה לעמק יפה והמשך בטיפוס נוסף לגובה 1,999 מ’. מהצד השני הגיעו רוכבים הולנדים מתנשפים, רובם מבוגרים. הירידה מהעבר השני מאתגרת ומהממת ביופיה.
לאחר מכן שבנו לאזור הסכר ולאריות ניתנה האופציה לטיפוס קטן נוסף בכדי להגיע ל”מרפסת” נוספת, בכביש שעובר על שפת המצוק, מתחת לעיירת הסקי Les 2 Alps. כפי שיאמרו הפולנים: כל כוחותינו שבו הביתה שלמים ומרוצים. להתראות בשנה הבאה.
אז מה היה לנו: האלפים הצרפתיים סיפקו נוף מדהים ובילינו בהם 6 ימי רכיבה מלאים, 18 רוכבים, 420 ק”מ עם 9,034 מ’ טיפוס!
