“הבריון” – גרסת הנהג, גרסת הרוכבים. מאת צדוק יחזקאלי

צדוק יחזקאלי בטור מיוחד ל BIKEPANEL על האירוע שחשף לראשונה בפייסבוק והפך ויראלי בקרב קהילת רוכבי האופניים.

קולו של י.  נשמע מהוסס, מגומגם, קטוע. הוא במצוקה, האיש הזה. “עברתי שבוע קשה מאד” הוא אומר. “מעולם חשבתי שיהיו אנשים שיראו בי כרוצח. סוג של טרוריסט על הכביש. זה פשוט לא אני. איך זה יכול להיות”. אבל עבור גל ויץ ושלושה מחבריו שנתקלו ב י. בשבת האחרונה בעת שהתנשמו כבדות בדופק מטורף במהלך אימון נג”ש על כביש המשולש, אין באמת סיבה טובה למפגן סימפטיה ורחמים כלפי הנהג שיכול היה לסיים את חייו של מי מהם.

גרסת הנהג: “לא עצרתי כדי לפגוע בהם. אני לא בריון”

באיבחת הגה אחת

העובדה שהרוכבים ניצלו בהרף גורל ואיסטינקטים, העובדה שגל בן ה 20 יצא  בחיים מהתרסקות הישר אל החלון האחורי של מכוניתו, אינה אמורה להעניק לי., הנהג, הנחה כל שהיא. “הוא בריון כבישים” אומר גל. “אותו בריון שאני ואתה וכולנו, פוגשים שוב ושוב כשאנחנו מנסים איכשהוא לשרוד על הכביש מול נהגים שמתים ללמד אותנו לקח שהם הבוסים בכביש ואנחנו הרוכבים רק מפריעים להם לשלוט שם”.

“אני לא האיש” הודף י. את ההאשמה. “אני יודע לאיזה טיפוסים הוא מתכוון, אבל אני לא האיש הזה.”

מי מאתנו, אלו שמתגלגלים על שניים בשולי הכבישים לא חווה את המפגש הזה. מה שמתחיל בצפצוף עצבני, ממשיך בקללה, ובדופן מכונית שמאיימת להשמיד אותך. כמעט תמיד אתה מחסיר פעימה כשאתה מבין שחייך ניצלו זו הפעם ומחניק את זעמך הגואה למראה המנוול המתרחק. אתה יודע שאיש לא יבוא עמו חשבון. אתה יודע שהוא ישיג אותך או את חבריך בפעם אחרת.

לא הפעם הזו. הפעם הזו היא ההזדמנות הנדירה הזו שבה רוכבי אופניים היישירו מבט לעבר מי שכמעט והביא לאסונם. זו הפעם הזו שבה סירבו לוותר ולהמשיך הלאה. וזו הפעם הזו שבה האיש מאחורי ההגה מוצא את עצמו בעמדת מגננה ומצוקה. התוצאה היא רשומון של כמעט אסון שמצטייר כמלחמת גרסאות טראומטית בין הרוכבים לבין אויבם.

גל ויץ – באותה אקראיות שהוציאה אותו עם חבלות קלות יחסית, יכולה היתה התוצאה להיות שונה לחלוטין.

הסימן המוכר לצרות: צפצוף ארוך. ועוד אחד…

השעה היתה עשר וחצי בבוקר. בכביש המחבר בין קודקוד המשולש מיד רמב”ם לעבר בסיס משמר הגבול, בשעה שקבוצת “סייקלינג אקדמי” מחוזקת בכמה רוכבים אורחים חברי נבחרת ישראל, זינקה לאימון נג”ש. דבוקה אחת יצאה לדרך ודקותיים אח”כ יצאה גם השניה.

דקה לתוך הנג”ש, בעודם מתקרבים לפניה ליד רמב”ם, שמעו 4 הרוכבים ששעטו אחד אחר השני בדופק מכסימום, את הסימן המוכר לצרות: צפצוף ארוך. ועוד אחד. ” לי זה היה ברור שיש לנו עכשיו עסק עם עוד נהג עצבני” נזכר מוביל הדבוקה אביב יחזקאל. אני לא נלחצתי. אני כבר מכיר את הקטע. מישהו רוצה להודיע לנו שאנחנו מפריעים לו בחיים. זה קצת מפחיד, אבל בסוף הוא עובר וזה נגמר”.

מאחורי ההגה ישב י. לידו ישבה רעייתו ומאחור היו קשורים שני ילדיהם הפעוטים. י. הוא עובד ותיק של חברת אי.בי.אמ. זה היה רכב הליסינג של החברה והמשפחה היתה בדרך לטיול שבת. “נסעתי לאט מהמותר” טען בפנינו. ” אני לא זוכר שצפצפתי. לא הייתי לחוץ לעקוף, והם גם לא עצבנו אותי. עקפתי קודם רוכבים אחרים בלי שום בעיות”.

אבל כל הרוכבים עמם דיברנו סותרים את הגירסא הרגועה הזו.  לא רק רוכבי הנג”ש. בשולי הנתיב ממול רכבה גליה וולפה עם אביה, רופא במקצועו. וולפה זיהתה כהרף עין נהג עצבני ולחוץ. כמה חודשים קודם לכן נתקלה ברחובות תל אביב בנהג כזה שעשה פניית פרסה לא חוקית וכמעט פגע בה. כשהעזה לצעוק עליו רדף אחרי והתנגש במכוון בגלגל האחורי שלה. זה נראה עכשיו ככמעט ראן דה וו. “הוא נהג מהר מאד. לא הבנתי את זה. תוריד את הרגל מהגז. אבל הוא התחיל לעקוף ונצמד אליהם. ממש “נדבק” אליהם. לא היה לי מושג למה. הנתיב הנגדי היה פתוח. מה הוא חיפש לידם?”.

איך הנהיגה שלי?

מתבוננים בתדהמה איך הטויוטה סוטה לכיוונם

י. טוען שהיה משוכנע שיוכל לעקוף בבטחה. “לא הרגשתי צורך להאט. ראיתי שלרוכב המוביל יש קשר עין אתי. שהוא רואה שאני הולך לעקוף אבל אז הוא סטה פתאום”. הרוכב אביב יחזקאל היה הרוכב המוביל אבל לא הוא ולא אף אחד מהעדים האחרים זוכר שסטה. להיפך. כולם עד אחד התבוננו בתדהמה כיצד הטיוטה הלבנה סוטה במהלך העקיפה הישר לתוכם.

בן איינהורן רכב מאחורי יחזקאל. “שנינו ברחנו ממנו” סיפר האחרון. “אם לא היינו נמלטים ימינה הוא היה מוחץ אותנו”. הם נאלצו לדהור הישר לתוך אי תנועה ולדלג עליו במיומנות. יחזקאל אומר שמיומנותם הצילה אותם מהתרסקות. “כמעט כל רוכב אחר היה נמעך לתוך אי התנועה”.

י. מודה שנאלץ לסטות אל עבר הרוכבים אבל טען שעשה זאת בשל רכב שהגיח ממול. אלא שמהעדויות שאנחנו גבינו מכל הרוכבים וכן מהרוכבת בנתיב ההפוך, לא היה כל רכב כזה. “הכביש היה ריק” אומרת גליה. “גם אחרי שזה קרה עברו הרבה שניות עד שחלף רכב נוסף”.

הקבוצה באותו האימון מוקדם יותר – כל הרוכבים בשול הכביש

אבל מה שיקרה עכשיו, יהיה לבו של הסיפור

כי י. לא השלים את העקיפה המסוכנת שלו והמשיך בדרכו – אלא בלם את רכבו כמעט באחת – ממש לפני פרצופם הנדהם של שני הרוכבים ששעטו אחריו. לרוכב הראשון לא היה שום סיכוי. “ניסיתי לבלום אבל הבנתי שאני לא יוצא מזה” סיפר. בהרף עין מצא את עצמו גל ויץ מתרסק לתוך החלון האחורי של המכונית. “הייתי המום לגמרי. מי מצפה למצוא את עצמו בתא המטען של המכונית לפניו? שמעתי את הילדים במושב האחורי צורחים. זה היה נורא”.

גל משוכנע שעצירת הפתאום של הנהג כוונה למטרה אחת בלבד: “ללמד אותנו לקח. אני לא אומר שהוא ניסה להרוג אותי במכוון אבל אני אומר חד משמעית שהוא ידע שזה מה שעלול לקרות מהפגנת הבריונות הזו. הוא ניסה לערער את כולנו. להראות לנו למי שייך הכביש הזה: רק לו”. לי’ הנהג יש הסבר מעניין, שלא לאמר משונה, לעצירת הפתאום הזו לפני הרוכבים: “לא עצרתי כדי לפגוע בהם. אני לא בריון. עצרתי כי חשבתי שבמהלך העקיפה פגעתי באחד מהם אז עצרתי כדי לראות שהם בסדר ולא הרגתי מישהו חלילה. היתה לי תחושה שפגעתי במישהו מהם במהלך העקיפה”.

שאלנו: “מוזר מאד. למה לא עצרת בצד הכביש בהמשך הדרך כדי לא להמשיך לסכן אותם?”. הנהג: “זה היה תמרון מצוקה. נלחצתי. זה לא בא מתוך כעס.”

אבל כל העדים זוכרים התפרצות זעם קשה, ולאו דווקא דאגה לגורלו של הרוכב המסכן שהתנפץ אל תוך תא הנוסעים. “הוא יצא אליהם עם חזה נפוח וצוואר נוטה קדימה והתחיל לצעוק” סיפרה גליה. “חששתי שהוא הולך להרביץ למישהו”. י. אומר “אני לא זוכר שצעקתי” אבל הרוכבים הצעירים היו מבוהלים: “נרתענו ממנו. ממש פחדנו ” סיפר בן איינהורן שהיה אחד החומקים שהצליח לחמוק קודם לכן מגלגליו.

גל המום שניות אחרי שנחלץ. עוד לפני הטיפול . הוא זב דם. פניו מביעות את הטראומה שעבר. עוד לא מעכל…

קהילת הרוכבים לא נשארת אדישה – הפייסבוק מייצר תפוצה חסרת תקדים

שעה קצרה אחרי ששוחרר מבית חולים ( בדרך נס, עם  פגיעות קלות מאד) העלה גל פוסט לפייסבוק האישי שלו. התגובה היתה מדהימה. הסיפור זכה לתפוצה חסרת תקדים (נכון לרגע כתיבת הכתבה – קרוב ל 1300 שיתופים בפייסבוק, כלומר תפוצה וחשיפה של אלפים רבים מאוד של קוראים). נראה שרוכבים רבים חשו סוג של הזדהות עמוקה.

גל מיאן להרפות. הוא התלונן במשטרה נגד הנהג ודאג שכל אחד מחבריו ימסור עדות נגד הנהג כדי לחזק חקירת אגף התנועה של המשטרה ושהסיפור לא יגמר “במילה נגד מילה”. הוא גם טרח להבהיר למעסיקיו של י. באי.בי.אמ שהוא מצפה שיטפלו בו.

סמנכלֹ אי.בי.אמ ניר סימון, בעצמו רוכב אופניים הבטיח בשיחה איתי השבוע שהחברה פתחה בבדיקה משלה במקביל לחקירת המשטרה “ואין בכווננתנו למססמס את העניין”. אגף התנועה של המשטרה פתח בחקירה, כולל בהיבטים הפליליים שלה. מדובר בשאלה האם הנהג סיכן את הרוכבים במכוון.

קשה לראות מצב שכוונה כזו תוכח בעיקר בשל המורכבות המשפטית להוכיח זאת בסטנדרטים הנדרשים לבית המשפט. סביר יותר שהמשטרה תתמקד באפשרות להעמידו לדין על נהיגה מסוכנת. י. טוען מצדו שגם לזה אין מקום. ” לא עשיתי שום דבר בכוונה. אני נורא מצטער שגל נפגע אבל עשיתי מה שיכולתי שזה לא יקרה”. ספק אם זה יספיק. גל עצמו סירב לבקשות הנהג להפגש עמו. “עכשיו הוא מספר לעצמו ולנו סיפורים כדי לצאת מזה”.

גל ויץ מקבל טיפול מדרור פקאץ’ מייד לאחר האירוע

הסתה או תגובה לגיטימית?

י. הנהג טוען שהרגיש סוג של מסע הסתה נגדו. “היו אנשים שכתבו שאני מחבל. אפילו בעבודה הרגשתי אי נוחות רבה וקלטתי את המבטים מסביב אבל העדפתי לשתוק. הוא הסכים לדבר איתנו “כדי להשמיע את הצד שלי. אני לא הישראלי המכוער הזה שהציגו אותי”.

הוא הפציר בי לא לפרסם את שמו מחשש שיפגעו בו לאור התגובות הקשות. הסכמתי בהיסוס רב. אחרי הכל, יתכן שבסיפור הזה עלו רוכבים על הנוסחא לטפל בנהגים שעד כה התעמרו בהם ללא הגנה: לא לצפות לטיפול החוק שכמעט תמיד לא מגיע, אלא לעשות שימוש בנשק הבושה והכלימה, כפי שאני קורא לו. לחשוף את הפוגעים, להעמידם לעמוד הקלון ולגרום להם לאי נוחות בסביבתם. י. טוען שהעונש הזה לא מגיע לו. “אני מכבד רוכבי אופניים” אמר. לא נראה שזה מה שקרה בשבת האחרונה.

לגליה וולפה, הרוכבת שראתה את סרט האימה בשבת לנגד עיניה, אין ספק שהרוכבים לא יכולים לעמוד עוד בצד ולהמתין שהחוק לא יעשה את שלו. בפעם ההיא, כאשר נהג המונית ההוא רדף אחריה לדורסה בחמת הזעם השפוכה שלו, החליטה להחזיר מלחמה. היא צילמה את הפוגע והעבירה דו”ח מלא ל “גט טקסי” שהחליטה להשעותו. “הם בוודאי החזירו אותו מאז לעבודה אבל לפחות אני עשיתי משהו כדי לגרום לו את אי הנוחות הזו. שאולי בפעם הבאה יחשוב פעמיים”.

צילומים: צדוק יחזקאלי, אביב יחזקאל, רן מרגליות
מאת: צדוק יחזקאלי