ליגת האול מאונטיין מתרחשת כבר מזה חצי עשור. ביום שבת האחרון ה28 לפברואר היינו בתחרות הפותחת לעונת 2015.
צילום: אופיר פורר
מאת: אור גוב
מתחם התחרות הוקם באזור המזרחי של פארק קנדה שהיה מלא בשקדיות פורחות וצמחייה יפה, מאגר מים עתיק מהתקופה הרומאית, מערה מרשימה ושמש חמימה, בקיצור הטבע בשיאו. המסלול שעליו נערכה התחרות הוא “הפרסה”: מסלול טבעתי באורך של כ12 ק”מ אשר נבנה על ידי יפתח סהר. המסלול מספק טיפוס מאוד נוח ללא עליות חדות, עם נוף יפיפה ובניה חכמה ונוחה לרכיבה. הרוכבים שזינקו למקצה “האנדורו” עלו בדרך ההתשה הזו והגיעו לאותה נקודת זינוק של רוכבי ה”ספרינט”.
מסלול המדידה באורך של כ2.5 ק”מ היה מגוון מאוד, הוא כלל בתוכו עליה אחת, דרופ אחד, כמה וכמה ברמים, מסלעה תלולה מעט שמספקת מהירות גבוהה ולא מעט “בחירת קווים”. זו היא פעם ראשונה שנערכת תחרות על המסלול הזה וללא ספק כולנו היינו מרוצים ושמחים על כך.
מי היה שם?
הסבב הוקם ומנוהל על ידי אדם אחד בעל חזון ההולך בעקבות משאלות ליבו הנהדרות. זהו עירא שמש בעליה של חברת ג’אמפ-אפ המתמחה בבניית מתחמי רכיבה על אופניים (בין היתר פאמפ טרקים) וגם ארגון תחרויות יחידות במינן בארץ ישראל. התחרות הפעם כללה מספר תומכים חדשים אשר הגיעו והציבו במתחם את הדוכנים שלהם, ביניהם נכללו – Mondraker, פדלים, Cube , Leat, Corratec ,RideFox ,Allride.
התומך הראשי והחדש לסבב הוא DAA: תומך חדש שיפגין נוכחות החל מהאירוע הבא.
לתחרות נרשמו כ100 מתחרים, מספר סביר המאפשר קיום של תחרות אבל אינו מספק דיו בעבור עירא שמש מארגן התחרויות שלנו.
שינוי נוסף אשר התחולל סביב ליגת האול מאונטיין השנה הוא בנושא ההרשמה לתחרויות. כעת נדרשים המתחרים להציג בדיקה רפואית ארגומטרית וזאת בעבור שינויים אלו או אחרים שהתרחשו בחוק ומשאירים את מארגני אירועי הספורט קרי מרתונים\ הליגה שלנו חשופים יותר מבעבר לתביעות. השינוי הזה יצר מאין כאוס קטן ומספר הנרשמים לתחרות היה קטן מאוד עד מועד התחרות עצמה.
למתחם הצטרפה גם גברת שקשוקה שסיפקה את המזון לרוכבים הרעבים בתום התחרות וגם כן לקהל. חייב לציין נקודות זכות לחומוס ולשקשוקה שלה שהיו מצוינים!
התוצאות
- את מקצה האינדורו פרו ניצח תמיר זינגר הכישרוני ממשגב שהראה לכולם למה שווה להיות בכושר.
- במקום השני יונתן יתום הפודיומיסט הקבוע ואחריו דימה רפקין הוותיק, הבוגר והמומחה.
- ההפרשים בין שני המקומות הראשונים בקטגוריה הקשוחה הזו היו מספר מאיות (לתמיר 10:34.651, וליונתן10:34.754!
- את התוצאה המהירה ביותר על המסלול עשה יונתן יתום- 3:28 דקות.
- את מקצה הנשים ניצחה אלינור ווסנר שבאה לביקור מארה”ב ומאתגרת את המתחרות הישראליות האחרות.
- במקום השני יוליה רפקין בת זוגתו של דימה רפקין (נציגות כפולה למשפחה על הפודיום) ובמקום השלישי מיכל סהר בת זוגו של בנאי המסלול.
- התוצאות על המסלול אצל פודיום הנשים היו אטיות בדקה בערך מאלו של פודיום הגברים.
- את מקצה האינדורו לגילאי 14-15 ניצח תומר מלאכי עם תוצאות דיי זהות לאלו של אלינור ווסנר (מרשים).
- את מקצה האינדורו לגילאי 16-19 ניצח יגאל גרינברג החזק שחזר אלינו ממרתון ברום במושב פארן על אופני האול מאונטיין שלו (ריספקט).
- את מקצה הספרינט 20-29 ניצח אורן חסון עם תוצאה של 3:31 אשר זיכתה אותו במקום השלישי בתחרות על התוצאה המהירה ביותר על המסלול. אורן שרגיל לקטוף את הקטגוריה הזו לוקח את הדברים ברוח ספורטיבית ומתכונן לבאות.
עירא שמש מספר:
“ההפקה של התחרויות הפותחות לליגה הן תמיד המאתגרות ביותר, המלחיצות ביותר והמעייפות ביותר. קשה לשמור ביד את נותני החסות והעבודה של שיווק הליגה בפניהם היא מעייפת מאוד. הפעם המסלול גם כן נערך על מסלול חדש מה שהוסיף עוד אלמנט של לחץ – איך נסמן אותו, מתי יספיקו הרוכבים להכיר אותו… הגשם שפקד את ארצנו כמה שבועות רצופים טרום התחרות ובנוסף רמת המחויבות שעלתה בקרב המתחרים (הביטוח האישי ובדיקות הרפואיות) העלו ספק בנוגע לכמות המשתתפים שיגיעו לתחרות ומאחר והליגה מאוד חשובה לי זה הגביר את הלחץ בי לקראת התחרות.
ביום התחרות עצמה הטבע היה פשוט מרשים, סיפק לכולנו הרבה יופי. שטח הכינוס שניבחר היה פסטורלי להפליא, עשיר במינים שונים של צמחיה ושמש ששמחה את לבם של האנשים- פשוט תענוג היה לראות זאת. אחרי התחרות רמת המתח בגוף שלי ירדה והייתי פתוח לשמוע את הפידבקים מהאנשים. היו אלה פדבקים חיוביים שנתנו לי מוטיבציה שאותה אני מחפש להמשך העשייה.”
בונה המסלול- יפתח סהר:
“המסלול הזה הוא מסלול שהתבקשתי לבנות על ידי קק”ל ולהכשיר אותו ממסלול פירטי המוכר כמסלול הפרסה למסלול רשמי. הוא מכיל תוואי שטח מגוון, ואת שלל הבוסתנים של פארק קנדה. האתגר האמתי היה לקחת מסלול אהוב ומוכר ולהפוך אותו לבטיחותי יותר מבלי להפחית את רמת הפאן שבו. הטיפוס של ההקפה סובב ב”קרביים” של פארק קנדה ומקטע הירידה מהווה פיתוח של “הפרוורים”.
מבחינה תכנונית זה היה האתגר הכי גדול שלי: לא לפגוע בפאן ובאופי של המסלול. בנינו המון ברמים וסגרנו פינות, כמה “צ’יקן ליינים” על מנת לאפשר מעבר בטיחותי לצד האלמנטים האהובים על חובבי האקסטרים. היה מיותר לסגור את האלמנטים הללו כי ידעתי שמי שאוהב אותם ידאג להפוך אותם לרכיבים מחדש וזו מלחמה מיותרת. מה שיצא זה מסלול מאוד מגוון, השתדלתי להשאיר קטעים טכניים, סיבובים, מסלעות, ברמים. הוא מאוד כייפי וזורם בחלקו ומעניין עם הרבה קווים בחלקו וזה הופך אותו למעניין מאוד כמסלול פותח לעונה.”
בני להט – מאמן הנבחרת של Team misgav:
“הילדים עובדים כל השנה, יש לכל אחד תכנית אימונים אישית הכוללת אימונים בחדר הכושר ורכיבה על אופניים. חלק מהאימונים שלנו הם הדמיה של תחרות אנדורו לפי המודל בו אנו מתחרים בתחרויות. אנחנו מתאמנים בין שלושה לשישה ימים בשבוע. יש מטרות שנתיות שאנו מציבים לכל אחד, ואחת לתקופה עושים ביקורת: לאן הרוכב הגיע, כמה התקדם ביחס למטרות. יש לי ילדים שהגיעו בשנה שעברה למקומות 8-9 ובתחרות הזו הגיעו למקום 3-4, זאת אומרת שיש התקדמות. אנחנו מנסים לעשות כמה שיותר משחקים והרבה פאן, חברותה ולהיות ביחד- דוגמת התחרות וויפים שארגנו באמונה שזו הדרך הנכונה ביותר. עובדים הרבה, לא משאיר הרבה זמן ללימודים.
התחרות שהייתה היום על מסלול חדש אווררה את כולנו, מסלול מגניב עם אלמנטים מעניינים שגרמו לילדים ליהנות. אם היה אפשר להכניס אלמנטים יותר טכניים הייתי שמח וכמובן גם הילדים. הילדים היו פה יומיים שלמים ועבדו על המסלול עם המדריכים שלנו (!). אני מאחל לליגה שלנו שתמשיך ותתקדם ותגיע לרמה שבה האנדורו זהה יותר לתחרויות הבינלאומיות ויכלול כמה סטייג’ים שונים.”
דני יותם – מתחרה בקטגוריית אינדורו 50+
“המסלול הוא נהדר, אני מאוד אוהב אותו. עבור ההפקה אין לי תלונות, אני מודה בעבור אנשים יקרים שטורחים בהקמת אירועים אלו. ההקפה של האינדורו הייתה לא קשה במיוחד, די ידידותית ושמחתי על כך. נהניתי מאוד מהנוף ומזג האוויר. הדבר הכי מרגש בתחרויות לפי דעתי זה כל הילדודס שמרוצצים פה, הם כל כך טבעיים ונהנים מזה בצורה הנכונה. יש המון ילדים בתחרויות, גדילה משמעותית.
מרכז התחרות עבורי היא צבירת ניסיון ובתחרות אני מתחרה נגד עצמי, אני מנסה להשתפר בהשוואה לעצמי. כמובן שאני רוצה להיות ראשון אני לא מתבייש בכך אבל לצד זאת ההשוואה היא תמיד מול עצמי, והמטרה היא תמיד להיות בתנועה קדימה.
לעונה החדשה אני רוצה לאחל יותר משתתפים ויותר ספונסרים כמובן, וזה דבר שגורר דבר. כל הדבר הזה שקורה פה זה הכל עבורי, כדי שיהיה לי כייף וזה זכות גדולה. מזל שיש אנשים כמו עירא שמספקים לי ולעוד רוכבים אירועים כאלה, אני לא הייתי מסוגל להפיק אותם במקומו. קשה לי לשמוע תלונות של אנשים על האירוע, אני מתרחק מתלונות כאלה, מאחר ואני יודע איזה מאמץ אדיר כוללת ההפקה. מה שיעשה את ההפקה לטובה יותר הוא אנחנו הרוכבים, כמה שנראה את עצמנו יותר כמותית ונהיה מסבירי פנים כך הדבר יחזור אלינו לטובתנו. “
סיכום אישי
עבורי התחרות הייתה הרבה מעבר לתוצאה או להשתתפות ברמה הספורטיבית. הפעם בחרתי להיות מעט יותר מעורב בנעשה מאחורה הקלעים וישנתי בשטח ביחד עם מקימי האירוע. סיבוב לילה אינטימי עם עירא של סימון המסלול בעזרת שלטים, היה חוויה נהדרת. אחרי שאני הלכתי לישון, עירא ונועם האחראי על מערכת המדידה בתחרויות ישבו לסדר את רצף ההזנקות ולמחר וכמות השעות שהחבר’ה האלה ישנו היא לא רבה.
השקם קום בבוקר, נבחרתי להיות הסלקטור של המכוניות: “יבואנים שמאלה, מתחרים וצופים ימינה”. עם מוזיקה באזניות וצידנית אוכל שאימא הכינה לי היו אלה שעתיים לא רעות בכלל שסיפקו לי את התחושה שגם אני הייתי חלק מההפקה. כייף לתרום ולשים יד באירוע שבו אתה משתתף, כפי שיותר טעים לאכול עוגה שאתה אופה בעצמך.
מאחר ואני לא רוכב הרבה בזמן האחרון אלא מבלה יותר שעות בסטודיו לריקוד (היפ-הופ) מאשר על האופניים לא ציפיתי לנצח וידעתי שלא אהיה קרוב לכך. הדבר היחיד שמנע ממני ליהנות במאה אחוז היה פאנצ’ר בראן השלישי שמנע ממני להשלימו.
מה שעשה לי את התחרות היה לראות את האנשים שאני אוהב, לטפס למעלה ברכיבה לצד אנשים שיש לנו הרבה חוויות במשותף מן העבר, הטבע ועוד פעם הטבע היפה שסיפק אושר לעיניים. השינה בשטח הייתה משהו שרציתי כבר הרבה זמן. אני אוהב את הזמן הזה שבו אתה מתחבר לטבע ומתנתק מהמחויבויות המדומות שיוצר לעצמו האדם.
