האמת? אין לי מושג למה אני בכלל עוקבת אחרי הטור דה פראנס. כל הבחורים היפים שאני אוהבת נמצאים בכלל בטור של אוסטריה! פאבס קאנצ’לרה, יש למה לצפות: עוד שלוש שנים עם טרק (הספונסרים הבלעדיים החל מ-2014 של רדיושאק-לאופארד), בעבור סכום זעום של 4 מיליון פרנק שוויצרי לשנה, טוב, תודה, ברני אייזל (כתמיד, ולמרות האכזבה שהוא לא בטור, מחזיק בחיוך מנצנץ עם זיפים מהונדסים למשעי), בום בום טומ’קה בונן (עד שהמסכן חטף נזלת), ת’ור הושובד (אלוף נורבגיה חדש/ישן, משחרר תמונות של עצמו עטוף במדים החדשים, ע”י פרל איזומי, כמובן, כל עשרים דקות, בערך), דניאל אוסס (שולטטט באינסטגרם) ואיבן באסו (ד”ש מהאישה והילדים) מתחרים להם על ליבה של היידי בת ההרים בנופים מרהיבים. ההיידי הישראלית (יש לי שורשי אוויר באוסטריה) מתגעגעת אליהם קשות.
ת’ור הושובד ראשון ודניאל אוסס שני בשלב 3 של הטור של אוסטריה. רוק אנ’ רול!
uבינתיים, בקורסיקה, בירת הפשע של העולם, או ככה בכל אופן טוענים, היה בלגן.
האוטו שלנו גדול וירוק, האוטו שלנו נוסע רחוק?
מה שנזכור בעוד חמש, עשר, מאה שנה מהיום הראשון של הטור המאה במספר… לאוריקה-גרין-אדג’ יש את הכי גדול. האוטובוס.
מנצח השלב הראשון, מרסל קיטל.
הבלונדיני עם הבלורית. בן 25, 1.88 מטר. עיניים ירוקות. הכפיל של איבן דראגו מרוקי 4 (תודה יינס, לא ידעתי את מי הוא מזכיר לי עד שרעננת את זכרוני).
ההורים שלו למדו בבית ספר לספורט, הוא למד בבית הספר לספורט ועכשיו גם אחיו הצעיר לומד באותו מקום. הוא הצטרף לקבוצה (סקיל שימאנו ב-2011) במטרה לפתח את יכולתו בנג”ש ובתור מוביל לספרינטים (lead out man). בתחרות המקצוענית הראשונה שלו, הטור של לנגקאווי, הוא ניצח את שלב 3. משם הכל התגלגל עד לשבת האחרונה (29 יוני) – נצחון ראשון בטור דה פראנס, חולצה צהובה, ירוקה ולבנה.
כמו שרובי מק’יואן צייץ: זה ניצחון שמגדיר קריירה. אין דבר גדול יותר מזה.
וקצת אחרי חצות מרסל שיחרר את הטוויט הבא: This is soo damn unreal!! I still can’t believe it!!!
הנה הפרק השלישי מתוך הסדרה הדוקומנטרית של ארגוס שימאנו
השלב השני – יאן בקלנדס
להבדיל ממרסל קיטל, שניצח שלבים ומרוצים כבר בעונה הראשונה שלו כמקצוען, ליאן בקלנדס לקח ארבע שנים ארוכות עד לנצחון הראשון שלו. הוא בן 27, אוהב לקרוא ספרים ויש לו תואר בהנדסה. נשמע צנוני משהו?
ובכן, כנראה שלא. פיליפ-12-אינטש-גילבר מת עליו ורוכב איתו די הרבה. מקס מונפורט חברו לקבוצה אומר “תמיד קורים דברים מטופשים כשהוא בסביבה”.
יכול להיות שהוא הקשיב ליינס וויגט, שותפו לחדר, כי במהלך השלבים האחרונים של הבריחה שלו, הוא לא הסכים “לשבת” ולתת לפיטר סגאן את הנצחון. הוא נלחם עד קו הסיום, והצליח להקדים את הפלוטון הדוהר מאחוריו בשנייה אחת. שנייה שווה צהוב.
סרטון קצרצר של הקצה של המירוץ, קרלטון קירבי כמעט יוצא מדעתו מרוב התרגשות.
השלב השלישי – סיימון גראנס
1.69 מטר. 62 ק”ג. קטן קטן אבל ממזר. אתם זוכרים איך הוא לקח לפאבס את מילאן-סן-רמו? בשלב 3 הוא עשה את אותו הדבר, בערך, לא בדיוק, לפיטר סאגאן. נכון, הוא לא ישב עליו ומצץ לו את הגלגל, הוא השתמש בדריל אימפי ואחר כך נתן בראש, אבל, בכל אופן, השלב הזה, כמו מילאן-סן-רמו 2012 שהיה צריך להיות של פאביאן, היה צריך להיות של סאגאן.
כמובן שהנצחון הראשון של אוריקה האוסטרלית הביא לאיבוד עשתונות כלל יבשתי. הסדרה שלהם, Backstage Pass כאילו נולדה לזה.
מה שלא כולם יודעים זה שאנחנו בבייקפאנל עומדים מאחורי כל ההישגים המרשימים של גראנס ואוריקה-גרינאדג’…
משמאל: פרשן אופניים בינלאומי ליד רוכב אוסטרלי רזה
לפני כחודש בשיאן של ההכנות לטור דה פראנס, ובמהלכו של טור קטן בגרמניה, נשלח דני אסקרוב, פרשן האופניים של בייקפאנל, לסדרה של פגישות חשאיות עם החברה של אוריקה… גראנס תודרך באופן מפורט …”שלב 3 זה השלב שלך! סאגאן תמיד מנצח כשהוא בצד הימני של המסלול. תבוא מימינו ואתה נותן לו בראש, אין לו סיכוי, יום אחר כך אתה בצהובה”. הכל תוכנן לפרטי פרטים ובתמונה המצורפת ניתן לראות את דריל אימפי וסיימון גראנס סוגרים את הפינות של התוכנית, כולל העברת הצהובה לדריל אימפי אחרי שלב 6. מדהים
ומה היה לקאבנדיש לצייץ בנושא: “שמעתי בבוקר שסיימון גראנס שם לו את השלב הזה כמטרה. אחרי הצהריים ראיתי שהוא ניצח. לבחור לנצח זו קלאסה. שאפו.”
שלב ארבע – נג”ש אוסטרלי
אוריקה גרין אדג – יום שני ברציפות. הם רכבו יפה, אין מה להגיד. זרימה טובה וחלקה. אני לא תכננתי עליהם. חשבתי על גארמין או על אומגה-פארמה. אבל להם היו תוכניות אחרות כמו שמדגים הטוויט הבא של רובי מקיואן: “הרגע מצאתי טוויט שלא נשלח בגלל רשת אינטרנט עמוסה כשעה לפני הנג”ש: הנה מגיעה תוצאה גדולה #כוכבים #טורדהפראנס #ביטחון”. יודע על מה שהוא מדבר, טיל הכיס הזה.
ארוחת ערב של מנצחים (רזים, ששומרים על כל קלוריה שנכנסת לגוף שלהם, אפילו אם הם משתמשים ב-7000 קלוריות ליום, ואף אחד לא יצליח לשכנע אותי שהם לא סובלים מאיזשהו סוג של בעיית אכילה למרות שהם מכחישים את זה).
ועוד משהו על הנג”ש: טוני מרטין, אלוף העולם בנג”ש אישי קיבל קנס 2000 פרנק שוויצרי מה-uci – על האופניים שלו היו הקשתות של אלוף העולם, אבל הוא אלוף עולם בנג”ש אישי (!) וזאת תחרות נג”ש קבוצתי, ולכן אסור לו להשתמש בסמליל הזה. אין מה להגיד חוץ מלצטט את פטריק לפברה, המנהל האגדי של אומגה פארמה: “אלוף העולם טוני מרטין, נג”ש אישי וקבוצתי (עם אומגה פארמה). עבודה טובה uci. בואו תהרסו את הספורט שלכם”. נשמע לי שהוא היה עצבני קצת.
שלב חמישי – מארק קאבנדיש
כמו שגרט סטיגמנס אומר: קאב ניצח. מה זה משנה מה היה בדרך?
געגועים לחבר’ה
דייויד מילר, גארמין שארפ, מתגעגע לשותפו הקבוע בחדר, דייב זבריצקי (שנשאר בבית עקב פציעה). כמעט כל טוויט שלו מסומן ב-DZNots#, פאראפרזה על קרם המכנסיים של זבריצקי DZNuts.
בשלושת הימים הראשונים של התחרות הוא ממוקם שנייה אחת אחרי החולצה הצהובה והוא מתוסכל מזה. מאד. לעומת זאת הוא ממש, אבל ממש, גאה ושמח על התמיכה שחבריו לקבוצה נותנים לו ודואג להדגיש: הם לא רק הקבוצה שלו, הם החברים שלו.
לפני הנג”ש הוא צייץ “לפני 13 שנים הפסדתי את החולצה הצהובה בנג”ש קבוצתי. יש לי סיכוי להשיג אותה בחזרה היום ואין קבוצה שהייתי רוצה להיות בה יותר מאשר הקבוצה שלי היום”
אחרי הנג”ש כבר ברור שחולצה צהובה לא תהיה הפעם… “הלוואי ויכולתי להגיד משהו פילוסופי על היום, אבל למעשה, קצת נשבר לי הלב. טור דה פראנס, אתה הורג אותי”.
ובכלל אין לחץ מהספונסרים…
דייויד מילר צייץ תגובה לסרטון: “הרגע הטוב ביותר אתמול [היום של הנג”ש בו גארמין הפסידו] היה כשקיבלתי את ההודעה משארפ-אירופה. אני חושב שאני אוהב את שארפ. תודה לכם”.
טריוויה: היום הראשון בטור דה פראנס היה שלב מספר 428 בכלל 24 הגראנד טורים שדייויד מילר השתתף בהם עד היום, מתוכם – 12 פעמים בטור דה פראנס.
Shut Up Legs!
יינס וויגט התחיל את הטור השנה בגיל 41, 78.5 ק”ג ו4.9% שומן. תופעת טבע.
כמו כן, יינס ביקש למסור שהוא החזיר את כל הדגים לחנות. הם התרבו יותר מדי וכבר לא היה מקום בבית. בכל אופן, שישה ילדים, כלבה, חתולה, 4 ארנבות…
ובקצה השני של סקאלת הגיל: דני ואן-פופל – בן 19 (יליד 1993) ואקאנסוליי, אח של בוי ואן-פופל (בן 25) ואקאנסוליי, והבן של ג’אן-פול ואן-פופל (יליד 1962, פעיל בשנים 1985-1995, ה-DS של ואקאנסוליי ובעצמו זוכה 9 שלבים בטור בעבר. בשלב הראשון דני (לא)בוי, לקח מקום 3…
ימי הולדת השבוע
מרקוס בוגהארט 30 ב-30 ליוני
סילבאן שאבאנל 34 ב-30 ליוני
ניקולאס רוש a 29 ב-3 ליולי
דו”ח פציעות
טוני מרטין בעולם הזוי. אחרי המפגש שלו (שלב 1) עם האספלט הוא המשיך לרכב עד לקו הסיום, אבל איבד את ההכרה בגלל זעזוע מוח. מסתבר שבאומגה-פארמה אין נוהל הפסקת רכיבה אחרי זעזוע מוח (כמו בגארמין, למשל). איליו קייס מאומגה-פארמה-קוויק-סטפ כתב לטוני מרטין מכתב הערצה אחרי הנפילה הכואבת ואיבוד ההכרה באוטובוס הקבוצה): כאבים עוברים > בחורות מעריצות צלקות > תהילה נשארת לעד. @טוני מרטין – גבר! (תרגום חופשי שלי לפי רוח הדברים, תוך כדי הנהוני ראש נמרצים. הוא יודע על מה הוא מדבר). ארבעה ימים אחרי והוא כבר מתאושש. שיהיה בריא.
גריינט תומאס לא שומע בקול אמא שלו וממשיך במרוץ, למרות שבר hairline באגן (אחרי שלב 1). וולשי קשוח. התירוץ שלו: הוא עבד קשה מאוד על מנת לרדת במשקל ולהגיע לרמת הכושר הנוכחית שלו והוא לא מוכן לוותר בלי להלחם עוד קצת.
גם הוא מראה יכולת התאוששות טובה, בשלב 5 הוא כבר רוכב בחזית הפלוטון ומתלוצץ עם שכניו – אשת יחסי הציבור של סקאיי, פראן מילר (אחות של), התבקשה להתחיל קמפיין חדש “ג’ לנשיאות”.
יורגן ון דן ברוק, לוטו בליסול, פרש עקב הנפילה בשלב 5 שגרמה לפגיעה בברך. יכול להיות שג’וני הוגרלנד חושב שתחבושת אישית היא מגן קבלר או פלסטיק קשיח ולא יודע לרכב בלעדיה? או שבכלל המשפחה שלו מחזיקה רשת בתי מרקחת ומשתמשת בו כשלט פירסומת נייד? סתם מחשבה…
אחרי שלב 5 בדרך למרסי דו”ח הפציעות גדל מאד:
מסתבר שריידר היסדייל נהנה מצלע שבורה מהנפילה של יום 1, שרק עכשיו אובחנה. הכבוד של האומה (קנדה) על כתפיו.
מקסים בואא AG2R שבר את היד.
כריסטיאן ונדוולדה פגע בפלטינות שיש לו באזור עצם הבריח, עיקם בורג בקונסטרוקציה וכנראה שיש לו גם קריש דם באזור. בגדול זה אמור להיות הטור האחרון שלו לפני הפרישה בסוף העונה. הוא בחור מאוד שברירי פיזית אבל חזק בראש וממשיך לשלב הבא.
נאסר בוהאני, הספרינטר של fdj.fr נפצע בגב, רגל שמאל וכתף ימין. ממשיך לעוד יום לחימה ופורש במהלכו.
חיימאר זובלדייה שבר את היד, שבר שדורש קיבוע למשך זמן ארוך, אבל זה לא מונע מהבאסקי המסוקס להמשיך. כבוד!
יאני ברייקוביץ ופרד קסייאקוף פורשים ומשאירים את אסטנה עם 6 רוכבים
פרק מיוחד לכבוד טד קינג
גיא פגש אותו באיטליה. אני הכרזתי על עצמי כנשיאת מועדון המעריצים הישראלי שלו. הנהלת הטור כנראה לא מכירה אותו בכלל! (קללה עסיסית בחמש שפות, לפחות)
ביום הראשון, בנפילה הגדולה, טדי פגש את האספלט במהירות גבוהה ובזוית עצבנית מאד. הוא סובל מפגיעה בכתף שכוללת קריעה של גידים ותזוזה של עצמות (לפי הגדרתו שלו) והרבה road-rash. הכל ביחד מרגיש כואב בטירוף, כמו שבר. אבל, זאת הפעם הראשונה שלו בטור והוא קשוח כמו לוחם ספרטני בקרב מול מדוזה אלמותית. הוא המשיך לרכב יומיים בגרופטו.
בנג”ש, בגלל אופי הפציעה, הוא נאלץ לרכב על אופני כביש רגילות עם תוספת של אירובר. מהר מאוד הוא נעזב על ידי הקבוצה (קאנונדייל) והמשיך לעשות את המקסימום שלו, במטרה לעבור את הגבלת הזמן של השלב.
בסיכום היום הוא חשב שהוא רכב 32:15 דקות. ASO רשמו לו זמן של 32:32:60. שבע שניות לאט יותר מהזמן הדרוש 32:24 (לפי חישוב של 25% תוספת על זמן הקבוצה המנצחת). הבעיה היא שכנראה לא היה צ’יפ אלקטרוני על האופניים שלו (שהוחלפו בבוקר מאופני נג”ש לאופניים הרגילות) ואז יש חוסר דיוק במדידה. בנוסף, היה בלגן בסיום (אפשר לחשוב שהם בישראל) ועל דף התוצאות הלא רשמי נכתב שהוא נפסל, עוד לפני שהיתה תוצאה סופית. חשוד.
ולו ניוז, סייקלינג ניוז ובייסיקלינג הוציאו מכתבי מערכת שתומכים בהשארתו בטור. ג’ו לינדסי מבייסיקלינג אפילו שאל מה היה קורה אם מרק קאבנדיש היה מאחר בשבע שניות. האם גם אותו היו מסלקים מהמרוץ?
כל אחד מהמגזינים פנה ל-ASO אבל קיבל תשובה אחת שלילית, בצירוף משיכת כתפיים צרפתית אופיינית. בעולם הטוויטר היו עשרות ציוצים בנסיון לעורר הפיכה (אופנתי משהו במחוזותינו) ולאפשר לטד קינג להמשיך לרכב.
זה לא עזר ובבוקר יום רביעי הוא לא המשיך לרכב. בראיון בבייסיקלינג הוא מסביר עד כמה קשה לו, פיזית ונפשית ובסוף נחנק מדמעות כשהוא מדבר על ההורים שלו, שהגיעו במיוחד מארצות הברית על מנת לראות אותו. לפני 10 שנים אבא שלו עבר שבץ מוחי ומאז כל יציאה מהבית היא אתגר אינסופי. אני בכיתי איתו.
טוויטים נבחרים בנושא טד קינג
ברנט בוקוולטר (bmc, בטור) – מצטער בשביל טדי קינג. זה מרגיש כל כך לא נכון.
טימי דוגאן (סאקסו-טינקוף וחבר אישי, כרגע בטור של אוסטריה) להשאיר את טד קינג בטור! אולי HD הם ראשי תיבות של Heroic Dude? זה מגוחך. כל הזמן יש חריגות מהכללים. הטור לא מראה רחמים בכלל כלפי טד קינג.
גראהם ווטסון (הצלם) מצטער טד קינג על הצרות שלך. מקווה שהכל ייפתר במהלך הלילה. הטור הזה צריך גיבורים
יינס וויגט (בתגובה להצעה שהועלתה לקיום מחאה של הפלוטון כתמיכה בטד קינג) אני לגמרי בעד!!! בואו נבחר באנושיות שתגבר על חוקים טפשיים. אנחנו תומכים בהשארתו במרוץ.
דן לויד – ממש מקווה שטד קינג ימשיך לרכב מחר בטור, אם לא, הרבה אנשים יהיו עצבנים, אני בטוח.
טיילור פיני (bmc, בבית, מתאמן) – מכיר את ההרגשה, במידה קצת יותר מועטה 🙂 מקווה שהם ילכו לקראתך. הטור זקוק לך.
מייקל קריד (אושיית טוויטר חומצית וחריפה במיוחד) @הטור אתם באמת הולכים להעיף את טד קינג בגלל 7 שניות? ברכות על הפיכת הטור ליותר “אנושי” ויותר “הוגן”
אלכס רסמוסן (גרמין-שארפ) צריך לאפשר לטד קינג להישאר בטור.
לאנס ארמסטרונג (!) ריטווט למישהו שאני לא מכירה שאמר: ענף האופניים המקצועני יכול להשתפר בזכות הרבה גורמים. הרבה מהגורמים האלו מגולמים בטד קינג. הטור צריך להתגבר על עצמו.
ובעצמו לאנס כתב: ההנחה שלי – חבר שלי ובחור טוב בפני עצמו, טד קינג, יתחיל מחר בבוקר את השלב.
מישהו אמר שפול שרוון (השדרן הידוע) צריך להוביל את המהלך להחזרת קינג לאור העובדה שבשנת 1985 הוא פספס את הזמן ב-26 דקות אבל הורשה להמשיך להתחרות.
נ.ב. בקשה אישית שלי, מיוחדת: מישהו יכול, בבקשה, לקחת לפייר רולנד את החולצה המנוקדת? סט הפיג’מה שלו, ביחד עם הקסדה, הכפפות והנעליים כואב בעינים. איפה משטרת האופנה כשצריך אותה?
מאת: רותי פולוילר
רותי פולוילר עברה לספורט הגלישה באינטרנט אחרי “וי” על צלילה, רחיפה וטריאתלון, עקב פריכיות יתר ונטייה אפסית לאתלטיות. עוקבת אחרי עולם האופניים עוד מהתקופה של גרג למונד, ובאובססיביות – כבר שני עשורים. מעדיפה להתרכז באנשים על האופניים ובסיפורים האישיים מסביב. לבלוג של רותי בטאמבלר.
