מאז שאני ילד קטן הורי תמיד אמרו לי: “תשאל אם בפלאפל יש פול- הוא מסוכן לך!”. אמרו לי שאני רגיש לתרופות. גם שיש לי איזה משהו שקוראים לו טלסמיה. כילד לא היה לי מושג מה זה אומר, רק ידעתי שזה משום שההורים של אמא הם מסוריה.
מגיל 14 (בשנת 2000) אני מתחרה. תמיד הייתי טוב באימונים, במיוחד במאמצים קצרים, אבל בתחרות, שום דבר לא התחבר. התחריתי 3 שנים ובסופו של דבר, כשהגעתי לנוער, התייאשתי והשארתי את האופניים במרתף למען הלימודים בתיכון מקצועי של העמותה למדעים. בסוף שירותי הצבאי, כאשר העברתי תחנות בטלוויזיה בטעות נפלתי על ה”טור דה פראנס”. משהו נדלק ומצאתי את עצמי חזרה בבגדי רכיבה במהרה. לא חשבתי שאתחרה שנה לאחר מכן בעלית תחת קבוצתו של נמרוד דובינסקי (TACC).
ערוץ בייקפאנל בטלגרם – לחצו פה:
https://t.me/BIKEPANEL
ושוב, הנה הקשיים. בזמן שאני מתאמן ונאבק לפתח סבולת, אחרים שהצטרפו איתי כבר עוקפים אותי בעליות כאילו כלום. עשיתי בדיקות דם ופתאום, כשאני מבין מה אני רואה אל מול עיניי הפעם, הבנתי מה זה טלסמיה: כדוריות הדם שלי קטנות מאוד וחסרות נפח, ההמוגלובין שלי עומד על פחות מ11, וההמטוקריט (אחוז כדוריות הדם האדומות בדם), רכיב הסבולת החשוב ביותר בתמונת הדם, בקושי מטפס מעל 37 (ערכים נורמלים נעים בין 42-50).
חן מוביל את הדבוקה. צילום: דני אסקרוב
יאוש
חוויתי תחושת יאוש, לדעת שאתה כל כך לא מוכשר בגלל מחלה גנטית, ועוד למה, כי היא נועדה להגן ממלריה. כדוריות הדם מעוותות עקב פגם באחת השרשראות של ההמוגלובין, זוהי התאמה גנטית לכך שיתוש המלריה לא יעקוץ בני אדם באיזורים שהיו מזוהמים במחלה. חשבתי לעצמי: מה לי ולמלריה? אני פשוט רוצה לרכב טוב יותר. וכאילו שזה לא מספיק, גם יש לי מחסור באנזים הG6PD (גם תסמונת שמטרתה להמנע מיתוש המלריה) מה שאומר שכדוריות הדם שלי עוברות פירוק מהיר יותר מאדם רגיל.
מה אני עושה? מפסיק להתאמן? מוותר? החלטתי שלא, אנסה כל דרך אפשרית. תחנה ראשונה: הרופאה – “אין מה לעשות, זה גנטי, הגוף שלך ילמד להתמודד”. ניסיתי רופא אחר- אותה תשובה.
לא ממשיכים לפני שמצטרפים:
עם בשר בקר או בלי בשר בקר?
מאוד אהבתי את נושא התזונה. בזמן שירותי הצבאי עברתי קורס מדריכי כושר ומאוד התרשמתי מהמעט שלמדו אותי שם. פתאום חשבתי- אולי לתזונה יש פתרון? הרי ככה מטפלים באנמיה רגילה. הלכתי לביקור אצל דוקטור לתזונה קלינית מהטובות בארץ. היא נתנה לי לאכול תפריט עשיר בבשר בקר. אז ניסיתי. ההמטוקריט שלי עלה ל40! שמחתי, אך הרכיבה שלי הדרדרה מאוד. בתחרויות בכלל לא הייתי בעניינים ובאימונים לא הצלחתי להגיע להספקים אירוביים כלל.
ויתרתי על הבקר והופ, באליפות ישראל רכבתי מצויין- טופ 15 בעלית. למה לבשר הייתה השפעה שכזאת אינני יודע בוודאות, אך אנו עדים היום ליותר ויותר נתונים המראים את הבעייתיות של הבשר הבקר בתזונה שלנו. אותן פרות שגדלות בתנאים תעשייתיים אינן הפרות שהיו פעם לאיכר בחצר, והבשר בהתאם. להכשרה בארץ גם השפעה שלילית על הויטמינים ומינרלים הנמצאים בבשר כגון ברזל וB12. בכל אופן, הבנתי שכנראה זאת לא הדרך, אבל יש משהו בתזונה. רק צריך לחפש. נפגשתי איתה שוב והיא המליצה לי לאכול שום ויוגורט בשביל לאזן את חיידקי המעי. לא הבנתי מה היא רוצה וויתרתי על הטיפ המוזר.
צילום: נתי מורל (Culinati)
איך קפץ לי ההמטוקריט לרמה של 43
נרשמתי ללימודי תזונה קלינית במכללת תל חי. כחודש לפני כן הלכתי לתזונאית שאבחנה בעזרת מטוטלת. כאדם מאוד מדעי היה לי קשה לקבל את הדרך הזאת, אך התפריט שלה נראה לי מצויין. מאוד טבעי, מאוזן, מכיל מזונות רבים. התרשמתי. לא יודע אם זאת המטוטלת או לא, אך מדובר באישה עם המון נסיון וידע (ובעלת תואר במדעי החיים).
בדיעבד אני יודע לנתח את התפריט שלה:
- יותר מינראלים – בתפריט שלה היו מרכיבים כגון אגוזים ויותר דגנים מלאים.
- יותר ויטאמינים – הגדלה משמעותית של כמות הפירות והירקות.
- עלייה בשמנים איכותיים, וירידה בשמנים לא איכותיים – ללא שמן מטוגן, ועם יותר שמנים ממקור טבעי
- תמיכה בפלורה (המיקרוביוטה, עליה בהמשך) של המעי – צריכה של מאכלים פרוביוטיים כמו יוגורט, ועלייה בצריכת הסיבים הנחוצים לתמיכה בפלורה.
התזונה שלה גרמה לי לתפנית בחיי כרוכב. הרכיבה שלי השתפרה פלאים, הוואטים עלו באחוזים ניכרים, ובזמן הלימודים עשיתי בדיקות דם שוב, רק שהפעם ההמטוקריט היה 43. לא ראיתי מספר כזה בחיי, מספר תקין? אני?
מאז הסקרנות רק התפתחה עוד ועוד וניסיתי להבין את ההגיון מאחורי ההוראות של אותה תזונאית. איך עובד ההמנגנון הזה? יחד עם לימודי התזונה, התמונה התבהרה עוד ועוד אך גם הבנתי כמה זה מסובך. המדע מתחדש ומשתנה ואנו מגלים דברים שלא חשבנו שאפשריים קודם לכן. בתוך כל הידע הזה, גיליתי עולם שכרגע מאוד “חם” במדע- המיקרוביולוגיה שבאדם או “המיקרוביוטה”.
חן במעבדה
טעימה מהמדע – מדוע התזונה השפיע לטובה על הביצועים שלי?
אז איך תזונה יכולה להשפיע על מחלה גנטית שכביכול אין לה פתרון בעולם הרפואה? גוף האדם מסתגל, ומסתגל מהר. ברגע שהאימונים מוציאים את הגוף מאיזון ויש צורך ליותר “משאיות” שיעבירו את החמצן לשריר, הגוף ישאף לייצר יותר כדוריות דם. הדבר נראה בכך שספורטאים שלא בעומס הם בעלי ערכי דם גבוהים יותר מהממוצע (בתנאי שיש תמיכה תזונתית). אז גם כאן, ברגע שהיתה לי תמיכה תזונתית משופרת, הגוף יכול היה לפצות על הבעיה ולייצר עוד כדוריות דם, למרות שהן פגומות במבנה. אז נכון, המטוקריט 43 זה עדיין נמוך יחסית, אך בשבילי, זה עולם אחר, עולם שבו אני יכול לפתח סבולת. אך חוץ מהתמיכה של המיקרו נוטריינטים כגון מינרלים וויטמינים, אתייחס בעיקר לעולם חדש שגיליתי – עולם המיקרוביוטה.
אנחנו לא לבד, יש בגופינו אלפי זנים של חיידקים כאשר מספרם הוא פי עשר ממספר התאים בגופינו. הDNA החיידקי בגופינו הוא פי 100 בכמות מהDNA שלנו. מדי יום מגלים כמה הם חשובים לפעילות תקינה של גופינו, ולא מעט ממה שגיליתי שעזר לי אישית קשור אליהם. אז כנראה שכן היה משהו בדברה של הד”ר ההיא: ליוגורט ולשום יכולת לשנות את הרכב המיקרוביוטה. אנו מעריכים שלאותם חיידקים יש יכולת לעזור לתמוך בגוף הספורטאי בדרכים שונות ואף לשפר את יכולת הביצוע (עוד לא הוכח בעולם המדע).
