תמיר אשל הוא אחד האנשים החשובים בתולדות ענף האופניים הישראלי. יש מאות רוכבים שחייבים לו ולחנות המקצועית שלו בתל אביב את כניסתם לרכיבה רצינית. הוא בן 48, גר ועובד בכרמי יוסף, ומתעסק באופניים מגיל 13… הוא היה מהראשונים שהביא מקצוענות לענף, יבואן קנונדייל בעבר, מאמן נבחרת ישראל בעבר, ואחד המומחים האמיתיים שיש בארץ בתחום האופניים.
בשנים האחרונות הוא החל את המותג החדש VeloDrome, שהוא אומר עליו בעצמו “נכון להיום מותג של גלגלים” (אני מפרש זאת בכך שאין לפסול התרחבות לאביזרים נוספים, ומי יודע – אולי גם יותר מזה…). בינתיים הוא נתן חסות לנבחרת ישראל באופני כביש, ודומה שהמותג שלו משתלט על האספלט הישראלי, או לפחות על הפייסבוק שלו. קיבלתי למבחן את גלגליו בעומק הצנוע של 38 מ”מ, משקל של כ 1450 גרם ועלות של 5000 שקלים. תמיר מגדיר את הדרישות לחברות הטיוואניות שמהוות את המקור לחלפים עמם הוא עובד, ובונה את כל הגלגלים בעצמו.
המגמה: מגוון גדול של מוצרים
באחד הפרופילים הוא מראה כיצד ביצע בדיקות של סוגי הניפלים, כיצד הם מתחברים לחישוק – איזה סוג חור עדיף לעשות… חשוב לו להדגיש שזה לא מוצר מדבקה, והוא עומד אישית עם שירות ואחריות מאחורי המותג שלו.
תמיר מראה לי את הפרופילים השונים ששימשו אותו בפיתוח המוצר. עברנו על חישוק קלינצ’ר אלומיניום-קרבון עם ציפוי קרבון בצד הפנימית שמיועדת לעצור מכנית את מקדם ההתפשטות התרמית של האלומיניום ב 38מ”מ וב 58מ”מ – מיועד לספק מחיר נמוך, עמידות גבוהה במיוחד, במשקל גבוה יותר. זה טוב לאימונים שכן דווקא הרוכבים החזקים ביותר שעושים הרבה ק”מ בוחרים בהם כגלגלי אימונים bullet proof.
עוד דגם מעניין – פול קרבון, עם משטח עצירה מקרבון. לדברי תמיר אין מה לחשוש מנושא החימום נכון להיום. בקלינצ’רים, היו בעבר התחממויות של משטחי העצירה – כאשר חישוק מגיע לטמפ’ של 185 מעלות הפנימית יכולה להתפוצץ, וזה אגב יכול לקרות גם באלומיניום, רק שבקרבון הפיצוץ יכול לגרום לעומס מוגבר שהחישוק לא יעמוד בו. רוב החישוקים עד השנה האחרונה היו עמידים עד 160 מעלות, כלומר בעייתי מאוד ביחס ל 185 מעלות שהם סף הפיצוץ. תמיר מספר שהחישוקים של ולודרום עמידים עד 215 מעלות, וגם אם יתפוצץ משהו, לא יקרה להם שום דבר. העובי של איזור הבלימה גדול יותר ממוצרים אחרים (בדגמים שאינם מנסים להגיע למיקסום המשקל).
יש לו טיובולרים כמובן, וגם חישוק אופני הרים בדרך – 29 אינץ’ ו 1600 גרם, ברוחב 25 מ”מ וגובה 30 מ”מ, בעלי 32 שפיצים, ויהיו תואמי סיילוקרוס…
גולת הכותרת של המוצרים שלו הולך להיות חישוק ובו פיתוח חדש שהטענה היא שהוא ימנע את ההתחממות וייצר חווית בלימה זהה בתנאים רטובים כמו ביבשים. אחת הבעיות הגדולות של קרבון היא בעצירה המפוקפקת והבעייתית בגשם, ואם ההבטחה תתגשם, הרי שיש פה מוצר מעניין.
הנאבות: עשויות מאלומיניום תעופתי בחריטת CNC מדויקת ועוברות גימור אנודציה, משתמשות במסבים סגורים, 2 בקדמית ו 4 באחורית ושוקלות כ 300 גרם לזוג, כאשר הקדמית, בעלת 20 חורים, שוקלת 75 גרם מזה – שזה קל מאוד. האחורית 24 חורים בתצורת 2:1 (16 מימין ו 8 משמאל) והפלאנז’ הימני גבוה מהשמאלי על מנת להגדיל את זווית השפיצים בצד ימין ולקרב אותה ככול האפשר לזווית של השפיצים בצד השמאלי. התוצאה ע”פ תמיר היא נאבה שמאפשרת למתוח את הגלגל האחורי באופן שהפער בין מתח השפיצים מימין ומשמאל יעמוד על פחות מ 10% וזה לעומת מרבית המתחרים שאצלם המתח בימין גבוה פי שניים מהמתח משמאל, מה שמייצר גלגל קשיח יותר.
השירות המומלץ הוא החלפת מסבים כל שנה-שנתיים של שימוש אינטנסיבי אבל עד היום כמעט אף אחד לא נזקק להחלפה, מציין תמיר. אוברול מלא של זוג נאבות הכולל החלפת 6 מסבים עולה 350-400 ₪ והניסיון מראה שעלות התחזוקה השנתית הממוצעת ללקוח על הנאבות עומדת על מתחת ל 200 שקלים.
גלגל ה 38 מ”מ ברכיבה
אז נכון שהמגמה החד משמעית בגלגלים היא להעדיף אותם עמוקים. הסיבה החשובה והמוצדקת, חוץ מהאירודינמיות, היא שגלגלי קרבון עמוקים נראים טוב בהרבה. אין חוכמות – השחור הרחב הרבה יותר יפה על האופניים מחישוק צר עם פס עצירה מאלומיניום.
מקורות ההשפעה ברורים: המקצוענים עברו מזמן לעומקים של סביב ה 50 מ”מ בד”כ ואנחנו, ה Wannabees רוצים גם, רק שיש הבדל קטן בין גלגלים של מקצוען לבין החובבן רוכב סוף השבוע: האחד רוכב בתחרויות עם טיובולר, ואילו השני עם קלינצ’רים, וההבדל במשקל בינהם הוא דרמטי – בגדול כ 300-400 גרם לעומק מקביל (בגדול, בהכללה… השונות גדולה). אם גלגל קלינצ’ר קליל שוקל כ 1400 גרם, הרי שגלגל טיובולר בעומק דומה יכול לשקול, די בקלות כ 1100 גרם, ולחילופין, גלגל עמוק פרופיל בטיובולר יכול לשקול פחות מגלגל טיפוס בקלינצ’ר.ההבדלים האלה בגלגלים הם משמעותיים מאוד. כל 50 גרם, במיוחד אם הם באזור החישוקים (מה שקורה כשעולים בעומק) מורגשים הייטב: בשינויי מהירות, בעליות ארוכות, ובתחושת החיות של הגלגלים.
לו הייתי טריאתלט, הייתי בוחר חישוק רחב יותר, אולם מאחר ורוב רכיבות הכביש שלי הם במתארים משולבים – שיש בהם מהכל, גם מישורים אולם גם רולינג הילס ובמיוחד הרבה עליות משמעותיות יותר אני נוטה להעדיף גלגלים קלילים וצרים, על חשבון שימור המהירות והאירודנימיות במישור. תמיר אגב חולק עלי, וטוען בתוקף שאני מפספס את היתרונות של הגלגלים העמוקים שיהיו בסופו של דבר מהירים יותר ברוב המסלולים. בהחלט יתכן. אני מייצג בסה”כ את ההעדפות שלי, ותמיר הוא מהאנשים האלה שכדאי ללמוד מהם.
מה שגיליתי בשימוש אינטנסיבי בגלגלים האלה, כולל רכיבות ארוכות כגון זו שטחנתי בה מישורים לאורך 160 ק”מ, רכיבות גובה מצטבר כמו בלופ היפה בגליל המערבי (2400 מ’), וגם רכיבות קריטריום קצרות, בהן יצאתי ל10-15 ספרינטים קצרים של 50-300 מטרים עם החלפות באמצע לשימנו C24 כדי לקבל השוואה, הם את הדברים הבאים:
איזון מרענן בין טיפוס לשימור מהירות במישורים – מקבלים פה גלגל שיודע לעשות את הכל ברמה טובה מאוד. גלגל All Round שלטעמי, במיוחד לרוכבים שמשתמשים בגלגל אחד בלבד, עדיף על גלגלים עמוקים וכבדים יותר.
ביחס לגלגלים צרי פרופיל, בהחלט מרגישים את השפעת העומק והמאסה העודפת בהיקף בשימור המהירות: זה מורגש במישורים ובמהירויות הגבוהות, אולם אין השפעה שלילית של רוח צד כמו בעומקים גבוהים יותר.
התוצר המעולה של זה מעבר להתאמה טובה למישורים, הוא ייצוב מפתיע בדיסנדינג – כשיורדים ירידות ארוכות ומהירות מאוד הגלגל הזה משפר את תחושת הבטחון על האופניים ומאפשר לרדת הרבה יותר מהר, שכן העומק מייצב את כל המערכת בצורה נוחה וצפויה יותר מאשר בגלגלים צרי פרופיל. אם בד”כ אני יורד בזהירות רבה במהירויות של מקסימום 75 קמ”ש הרי שהגלגל הזה הביא אותי כמה וכמה פעמים למעל 80 קמ”ש בתחושת נוחות ויציבות גבוהה בהרבה מאשר עם הגלגל הצר יותר.
היציבות הזו שמקנים הגלגלים אינה מוגזמת. כשיורדים במהירות עם גלגלי 50מ”מ מרגישים לעתים שהם ממש מפריעים לפנות והאופניים רוצים להמשיך ישר. ב 38 מ”מ זה קיים יותר מאשר ב 24 אולם בדיוק במידה שמייצרת נוחות. זה משפר גם את הדיוק והשליטה בסיבובים.
הנקודה היחידה שבה הוא הפסיק לתת יתרון בדיסנדינג ביחס לגלגל עם פס הבלימה מאלומיניום הוא כמובן בסוף הירידה המהירה הזו – ושם אין ספק שגלגלי קרבון עדיין לא מספקים עצירה נחושה ומהירה כמו מתחריהם מהאלומיניום. בגשם לא יצא לי לרכוב, אבל יש להניח שהמצב עוד יורע בתנאים כאלה. לא לטראנס אלפ…
הרכבתי על הגלגלים רכיבים זהים לאלה שעל ה C24 ועם המשקל שלי, גיליתי כ 50 גרם יותר בכל גלגל. ה C24 בעלי משקל מוצהר של כ 1380 גרם, אז כנראה ש VeloDrome במדידה דומה יהיו סביב 1450 גרם. את 50 הגרם הנוספים האלה (בכל זאת- 14 מ”מ נוספים בעומק) מרגישים בעליות ובספרינטים ואני עדיין מעדיף את ה C24 כגלגל לעליות, אולם אם לא בכל רכיבה תטפסו קילומטרים רבים זה יהיה זניח עבור רוב הרוכבים.
את ההפרש הזה תרגישו מעט גם בספרינטים, או בעליה ביציאה לעמידה והתקפה – שינוי המהירות ההתחלתי מעט כבד יותר מבגלגלים קלים יותר ובעלי פחות מאסה בהיקף.
הקשיחות טובה- לא קיצונית אבל טובה מאוד.
הנוחות היתה טובה מאוד, ולא פלא – ביננו, רוב ההשפעה עליה היא בלחץ האוויר שתשימו בגלגל. ברכיבות הארוכות שמתי לחץ אוויר עם 3-5 PSI פחות מבקצרות, והיה תענוג.
הצד הפולני
שיש? למטבח… ה VeloDrome כמו רוב גלגלי הקרבון משפר את הלוק הקרבי של ה Ridley Helium השחורים השחורים שלי, אבל אם הייתי קונה, הייתי מעדיף מרקם חלק מט ופחות את מרקם השיש כמו שיש בחישוק הזה. גם האדום הזה… אולי תעדיפו את מדבקת השחור לבן שיש לתמיר, במיוחד אם יש צבעים נוספים על שחור שאינם אדום באופניים שלכם, אם כי אני מודה שבלוק הרידלי הליום SL שלי שהם שחורים ועדינים ללא צבעים – זה הוסיף חיים. בכל מקרה ברור שזה עניין של טעם ולכל רוכב העדפותיו הוא.
לבסוף, לטעמי האישי בעומקים הצנועים יותר של עד 38 לא בטוח שיש סיבה טובה להעדיף קלינצ’ר קרבון על פני קלינצ’ר אלומיניום – ובמחיר של 5000 שקלים האלטרנטיבות הממותגות “מערבי” בקרבון אולי הרבה יותר יקרות אבל אלה שבאלומיניום או אלומיניום-קרבון בהחלט מספקות חווית רכיבה לא פחות טובה ולעתים עדיפה (למשל בעצירה ברטוב). מצד שני בעומקים הגבוהים יותר יש רק קרבון כך ששם השיחה שונה.
סיכום
קלינצ’רים בעומקים של בין 30-40 מסתכנים בד”כ בכניסה למלכודת של”תקועים באמצע”: מצד אחד הם לא קלילים מספיק בעליות ולא מספקים חיות כשל גלגלים צרי פרופיל ודקיקים, ומצד שני הם לא באמת גלגלי מישורים קלאסיים – עמוקים ואירודינמיים במיוחד. הפעם נתקלתי בגלגל שאני בהחלט יכול להמליץ עליו. למרות שהוא לא בורח לחלוטין מתוספת המשקל הקטנה ביחס לגלגלי טיפוס טהורים, הוא מאוד מאוד קרוב אליהם, ולכן הוא גלגל אול-ראונד מצוין.
אתם מקבלים פה גלגל שנותן תמורה עדיפה על הרבה מותגי קרבון בינלאומיים מוכרים, ובמיוחד את המקצוענות של תמיר והאחריות המקומית, הקרובה. די ברור למה VeloDrome בדרך לעוד ועוד קונים בישראל, והופך להיות “המותג” של הגלגלים בשוק המקומי. ובעצם – עם המקצוענות והנסיון של תמיר גם בצדדים הטכניים וגם בעולם המסחרי, אין סיבה שלא יתחרה ובהצלחה במותגים רבים בעולם. האינטרנט הרי מגיע לכל מקום…
ומילה אחרונה: יש משהו מדהים בעיני בקשר הישיר הזה בין הוצאת הכסף שלכם על התחביב, לבין העברתו ללא מתווכים ישירות אל העוסק במלאכה, פה בישראל. זה, במהות, בעיני הדבר החשוב ביותר והמושך ביותר בבואי להתייחס אל אנשים כמו תמיר, סדנאות בנית אופני הקסטום, בעלי חנויות הנשמה בענף, המאמנים, המדריכים הטכניים, המכונאים… האנשים שמנסים להתפרנס מהענף הקשה הזה. אתה בא אל האדם, אתה רואה אותו במלאכתו שנעשית עבורך. הכסף שלך מגיע אליו ישירות כאות הערכה על היצירתיות, המקצוענות, והעיסוק שלו בענף הזה – כנותן השירות שלך, כמי שתורם בצורה ישירה לחווית הרכיבה שלך.
