אופני נג”ש הם לא פעם דילמה של רוכבי אופניים: האם להחזיק זוג נוסף בבית? כרוכב שמחזיק זוג נג”ש בנוסף לאופני הכביש שלי (ויש כמה מהם במחסן…), מצאתי את עצמי מקצה להם יום מיוחד בו אני מקדיש את האימון המסורתי לנג”ש השבועי. עם התעצמות תופעת האיירונמן בישראל, הדילמה הזו כבר פתורה – ורואים המון רוכבים על אופני נג”ש בכבישים. קיבלנו לידינו את ה Giant Trinity Composite 1 למבחן דרכים.
צילמו: יוג’ין לויט, עופר עברי, גיאחה
בחן ודגמן: אלעד ניסימוב
Giant Trinity Composite 1
מבחן ל Giant Trinity – הנשק לטריאתלטים נגד הרוח
- דגם: Giant Trinity Composite 1
- מחיר: 13,600 ₪ לאחר הנחה.
- משקל: 8.7 ק”ג יבש (ללא פדלים ומתקני בקבוק).
- יבואן: בנדא ספורט
אופני נג”ש (נגד שעון) היא חיה לא הגיונית- אתה מנסה לשבת בתנוחה של כנף מטוס, מכניס את עצמך לתוך כידון ברוחב של אייפון (שלא נפסיד אווירודינאמיות חלילה) והישיבה הקדמית על השפיץ של האוכף, ראינו נוחות ממנה…
אז למה בעצם? כי זה כיף, כי זה מהיר, כי זה גורם לנו לרכב מהר יותר להתאחד עם האופניים כמקשה אחת! תענוג להרגיש את הארבע ראשי שורף לנו כשאנו יושבים מעל הציר המרכזי, לוחצים כמו בוכנה של רכב שרק רוצה לעלות עוד פעם. תענוג להרגיש את חומצת החלב שמצטברת בשרירים בלחיצה הנוספת ונעים להרגיש בפוזה המקצוענית הזו. אנחנו נראים טוב בתנוחת הנג”ש, לא? מי לא מדמיין את עצמו בתור פביאן קנצ’לארה, מסתכל מדי פעם לכיוון הארבע ראשי ואומר לעצמו שהוא גדל מאז שיצאנו מהבית לפני 5 דקות?
מדובר על אופני טריאתלון עם הרבה מאות אלמנטים מתחום הנג”ש שנותנים לנו מצד אחד נוחות לרכיבות ארוכות ומצד שני את היתרון האוירודינאמי המצופה מהם. מה ההבדל בין אופני נג”ש לטריאתלון? ה Giant נראים כמו אופני נג”ש, הגלגל האחורי קבור אי שם מתחת למוט אוכף, ומבחינת מראה, קשה להמנע מלראות דמיון רב לדגם מסוים של יצרן קנדי (Cervelo. אבל אולי זה רק הדמיון שלנו…), אבל תנוחות רכיבה נוחה יותר.
ההיילטס במפרט:
זו שלדת קרבון (מבית ג’יאנט עצמה שמייצרת לא רק את השלדה אלא גם את הקרבון עצמו), עם מכלולי אולטגרה 6800 (11 הילוכים), כולל הקראנק (לא דבר מובן מאליו בימינו!), למעט השיפטרים שהם Dura Ace והברקסים שהם מחברת TRP.
גלגלים וצמיגים ממותגי החברה: Giant P-A2 Aero. הגלגלים נותנים מענה ראוי ומרגישים מהירים מספיק כדי להתחרות 40 ק”מ של מקצה אולימפי וכגלגלי אימון.
האירובר שזהו החלק שאנו מבלים עליו מרבית הרכיבה ניתן לכיוון מלא: גם מיקום הכריות, גם הצבת המוטות אחורה-קדימה ולרוחב הכידון. הסטם הוא סטם סטנדרטי והחיבור עם הכידון הוא גם בעובי סטנדרטי של 31.8, כך שניתן לשים סטם של אופני כביש רגילים, ואין בעיה להחליפו בהתאם לצרכים שלנו, כדי להגיע לתנוחה האופטימלית ביותר עבורנו.
הכיסא שאינו נראה הכי נוח הפתיע לטובה: הישיבה עליו הייתה נוחה בזכות הקימורים שלו שיושבים בדיוק במקומות הנכונים. מוט הכסא ניתן לכיוון בשני אופנים: באמצעות מסילות הכסא ומסילות מוט הכיסא. זה יכול להביא אותך כל כך קדימה עד כדי נפילה מעבר לכידון, אבל הטווח הרחב הזה מסייע להגיע לפוזיציה הנכונה וטוב שעשו כך. הזוויות הנוצרות מכך הן בין 75 מעלות ועד 78 מעלות.
האוכף היה נוח. הגלגלים מעט כבדים אבל מתאימים לאימונים ותחרויות למרחק האולימפי.
הגלגלים ממותגי Giant, אמנם שוקלים מעל 1800 גרם (הרבה), אבל משדרים קשיחות ועומדים בלחצים בעמידה על האופניים. הפרופיל המיני-עמוק שלהם (30 מ”מ) נותן לנו את האוירודימיות המספקת להתמודדות עם רוחות צד ועדיין ליהנות מיתרון החתך העמוק. הם מתגלגלים יפה ולטעמי לטריאתלון של 40 ק”מ הם יעשו את העבודה בצורה טובה. לתחרות איש ברזל (חצי או מלא) הייתי מחליף את הגלגלים לפרופיל עמוק יותר, אבל עדיין מתאמן בעיקר עם הגלגלים המקוריים – הם בהחלט מספיקים לאימונים.
מה שקיבלנו פה בעצם, זאת חבילת אבזור שלא משאירה הרבה אופציות לשדרוג מצידנו בעתיד וזה שם אותנו בנקודת פתיחה טובה.
חלק אחורי אווירודינמי כמו המייטב של הז’אנר. חלק קדמי שם דגש על נוחות על חשבון אווירודינמיות.
אופי אוירודינאמי מובהק (כמעט…)
לצורך חיתוך הרוח ויצירת פרופיל אווירודינמי כל החיווט עובר בתוך השלדה, מוט האוכף צר כראוי לאופני נג”ש, הגלגל האחורי צמוד למוט האוכף ויוצר המשכיות של השלדה, על מנת לחסום את כניסת הרוח ברווח בין הגלגל לשלדה, הצינור העליון (הרמה) בעל תוואי שטוח בחלקו העליון, וכמובן הצינורות מאפשרים את מעבר האוויר שפוגע בהם למינימום גרר.
גימיק אווירודינאמי שאני אישית מאוד אהבתי נמצא במעצורים: הם בעלי מנוף גבוה ולכן כוח העצירה טוב. הדבר היפה שמבדל את האופניים האלו מאופניים אחרים בעלי תג מחיר זהה ואפילו מעל, הוא שהמעצורים מתחבאים מאחורי מכלולי השלדה. המעצור הקדמי יושב מאחורי המזלג בחלק שבין המזלג לשלדה, והאחורי נמצא מתחת לציר המרכזי. זה קצת לא נוח לטיפול או להוצאת גלגל אבל מתרגלים, וזה מעניק מראה נקי לאופניים.
הכל, הכל נעשה למען הקוראים של BIKEPANEL! (עופר עברי מתכונן למבחן הדריסה. הבוחן לאחר הביצוע: “האופניים מגהצים כל מהמורה”)
אבל אבל אבל, אם כבר התחלנו למה לא נסיים בצורה אווירודינאמית? משהו עדיין חסר בעין: אם החלק האחורי מושלם, ויש בו טיפול יפה בדברים הקטנים, הרי שהחלק הקדמי לא מצטיין כמו האחורי.
חסר לי החיבור השלם בין המזלג לשלדה, דבר שהפך כבר כמעט לסטנדרט אפילו באופני כביש עם גוון אווירודינאמי.
הכידון (שעשוי מאלומיניום), אינו בעל פרופיל נג”ש ולכן אינו משדר את התחושה הקרבית שנחפש. היתרון שאפשר למצוא בכך הוא שזה עוזר לנו ביכולת לכוון את האירובר לרוחב משתנה על הכידון אבל זה פחות מקצועי על אופניים מהייעוד הזה. ידיות הברקס סטנדרטיות – כשל אופני כביש רגילים ולא ישרות לקראת סופן על מנת להקנות מראה אוירודינאמי יותר. לעומת זאת האירובר עשוי קרבון וזה שדרוג לעומת מתחרים ומשהו שמעניק סקסיות.
קשיחות בשפע
התנהגות כביש
מה באמת צריך להרגיש על אופני נג”ש? במישורים האופניים מספקים את הסחורה, יציבים ולא זורקים אותך הצידה. הרכיבה נוחה לי, אך שימו לב לאירובר – הוא ישר ויש כאלו שלא מתחברים לצורה הזאת. אני רוכב עם אירובר שסופו פונה למעלה. מי שרגיל לצורה הזאת הרוויח אחלה אירובר מקרבון.
הכידון מורם קצת כלפי מעלה בסופו סטייל בול הורן, והידיים נחות עליו בצורה טובה ולא מצריכות מהגוף לרדת עוד כדי לאחוז שם.
במצב של עמידה ולחיצה חזקה על הפדלים, האופניים מגיבים מיד תודות למספר אלמנטים: הציר המרכזי המעובה (מאוד) מונע מהשלדה להתעוות. מתפווספות אליו תומכות השרשרת המוגדלות וכל המבנה קשיח בהחלט.
בתנוחת הקרב – ככה זה נראה מלפנים
בירידות האופניים נותנים לנו לרכב ומהר, ללא ויברציות, וללא הרגשה של חוסר ביטחון. ניתן לקחת איתם פניות במהירויות גבוהות, הם שומרים על קו אחיד ולא קופצים באוויר מכל אבן. אלמנט המשקל גם חשוב כאן והעובדה שהם כבדים יחסית גם מוסיף ליציבות.
הברקסים מגיבים היטב ונושכים באלגנטיות את החישוק. יש לפתח רגש כי העוצמה הזו מאפשרת להגיע גם למצב של נעילה. אהבתי מאוד את יחס הקראנק – יחס מושלם של 52/36. ה 52 נותן לנו את היכולת לדחוף במישורים (יש לשים קסטה על גלג”ש 11 מאחור) ולרכב במהירות גבוהה ותמיד יהיה לנו על מה ללחוץ. בעליות היחס של 36 שגלגל שיניים הקטן בקראנק (כי זה הגבול התחתון ל 52) מאפשר לטפס בצורה הגיונית וקלה יותר. גלגל השיניים הזה מגובה ביחס של 28 מאחור, וכך רוב הרוכבים יכולים להתמודד עם מגוון עליות. עדיין, מדובר באופני נג”ש או טריאתלון, והתנוחה הזאת היא לא התנוחה האידיאלית לטיפוס. משקל האופניים ומשקל הגלגלים גם הוא לא נמוך במיוחד, ולכן תחום הטיפוס במקרה הזה הוא לא המוצלח ביותר באופניים. בתחרויות עם עליות עדיף להחליף לגלגלים קלים יותר כי הם לא נועדו לכך. לטובתם נדגיש: אין אופני נג”ש שנועדו לטפס אבל אין ספק שאופניים קלים יותר יטפסו בצורה טובה יותר.
הצטיינות בנוחות
הדבר הבולט ביותר שהבחנתי בו במהלך שעות האוכף הרבות עליהם, הוא לא דבר מובן מאליו באופניים כאלו: היה לי נוח! נוח לרכוב על האירובר, נוח להניח ידיים על הכידון ונוח עם האימפאקט של הכביש. אין ספק ש Giant עשו פה עבודה יפה בנושא נוחות הרוכב. כאמור ניתן לכוון את רוב מכלולי האופניים להתאים להעדפות הרוכב, ולכך מתווספת איכות הרכיבה עצמה – האופניים מטפלים מצוין בויברציות, והעברת הזעזועים לגוף הרוכב טובה משמעותית מכלים אחרים שרכבתי עליהם בקטגוריה הזו.
למה דווקא מתאימים לתריאטלטים? משום אין ספק שתריאתלט גומע מרחק רב יותר על האופניים האלו מרוחב כביש קלאסי בנג”ש קצר יחסית. הספורטאים שמתכוונים לאיירונמן מבלים שעות ארוכות בתנוחת הנג”ש והם חייבים את הספה שלהם ל 180/90 ק”מ. רוכב כביש בנג”ש יכול להקריב יותר מהנוחות כי המרחקים, ושעות האימונים שלו בתנוחה הזו קצרים בהרבה.
באופניים האלו צינור הראש גבוה בממוצע ב 2.5 ס”מ לעומת הסרוולו הדומים להם (P3/P2). קצת השוואות:
מידה S : ג’אינט – 110 מ”מ ואילו בסרוולו – 84 מ”מ. במידה M : ג’אינט – 130 מ”מ ובסרוולו – 97 מ”מ. ההבדל הזה נותן לנו את היכולת לשבת זקוף יותר ובכך להתאים את האופניים לגופנו בצורה טובה יותר ולרכב מרחקים ארוכים יותר בלי לצאת מהתנוחה. לאיש ברזל זה עוזר מאוד לסיים את הקטע בצורה מעט נוחה יותר לגוף ולצאת לריצה (או לבירה של אחרי – גם אם לא רצתם, אחרי מעל 60 – 80 ק”מ באירובר אנחנו חושבים שכבר מגיע לכם איזה פינוק).
תנוחת הקרב – וככה זה נראה מהצד…
לסיכום
האופניים נותנים מענה ראוי למה שהם ייועדו לעשות: פזילה חזקה לשוק הטריאתלטים, ופחות לתחום הנג”ש המובהק. מה שיהיה חסרון מסוים לנג”ש הקצר שנובע מקוקפיט גבוה יחסית הוא יתרון מסוים בארוך. בצד החסרונות יהיו גם המשקל והחוסר באלמנטים אווירודינאמיים מלפנים.
תחומי ההצטינות המובהקים שלהם הם הנוחות, והמכלולים שהם ברמה גבוהה: רמת אולטגרה מלאה, ושיפטרים דורה אייס, וכל זה באזור ה- 13,500 ₪ – מחיר אטרקטיבי בהחלט לאבזור ולמה שהאופניים מעניקים לרוכב בחוויית הרכיבה.
הלוק היפה והנקי והשילוב המקצועני למראה של הברקסים, מפתיעים לטובה ומבדל את האופניים האלו מהשאר. האופניים מפנקים ונוחים במיוחד. ההתאמה למישורים היא הנקודה החזקה שלהם, והם מתחשבים בתנוחת הרוכב.