בהמשך למבחן שערכנו ל Niner RDO, עולה השאלה – מה עדיף מבין שתי פלטפורמות הפול קרבון – מרתון האלה: סופרפליי או RDO?
הסופרפליי היו תקופה ארוכה האופניים הבולטים ביותר שפנו לרייסרים המחפשים אופני שיכוך מלא בגלגלי 29 ובקרבון. מאז השקתם המתחרים כבר החלו להציג עוד ועוד אלטרנטיבות. מאז שפרסמנו את המבחן לניינר, קיבלתי כמה וכמה טלפונים מחברים ששאלו אותי – מה עדיף: סופרפלי או RDO? הטלפון האחרון הגיע ממש לפני כמה ימים – אז הנה דעתי – לכל אלה שהתלבטו או מתלבטים בעניין:
קיבלנו לידינו את ה Trek Superfly 100 Carbon. הדגם היה של 2011 אולם ב 2012 השינויים אינם משמעותיים (ציר גלגל קדמי מעודכן). המצאותם במקביל לניינר שהיו במבחן אפשרו לנו לקבל פרספקטיבה מעניינת וומשווה של שני זוגות אופני ה 29 פול קרבון ושיכוך מלא חשובים וגם לשאול את עצמנו – למי מתאימים הטרק ולמי הניינר? והאם הסופרליי הותיקים עדיין רלבנטיים למול מגוון של מתחרים חדשים?
חפירת שילדה וגיאומטריה
בעבר ה G2 היתה יתרון של גארי פישר כי היא שיפרה את ההיגוי של אופני 29 ונטרלה את הכבדות האופניינית להם. ב G2 יש מזלג ייחודי המקטין את ה Trail, מבלי לשנות את אורך בסיס הגלגלים הרצוי: קיצור הצינור העליון, הסטת צינור הראש קרוב יותר לרוכב, והרחקת רגלי הבולם קדימה יותר (הגדלת ה Offset של המזלג). התוצאה של זה היתה לא רק זריזות ההיגוי במהירויות נמוכות אלא תחושה צפופה יותר על האופניים בגלל קיצור ה Reach (הסטת צינור הראש לכיוון הקראנק).
עוד מאמץ שמאפיין את כל מתכנני אופני ה- 29, הוא קיצור תומכות השרשרת ככל שניתן (טיפה על חשבון פינוי בוץ – הפחות חשוב לנו בישראל). המעביר הקדמי יותקן ב Direct Mount מה שמפחית חומר ומפנה עוד קצת אפשרות לקיצור תומכות השרשרת. התומכות קוצרו מאז דגם הסופרפליי הראשון ועומדות כעת על 45.2 ס”מ (בניינר ארוכות מעט יותר: 45.5). ב 2012 ציר הגלגל הקדמי שודרג ל 142×12 thru axle.
השלדה שנבחנה היא Full Carbon ללא חיזוקי אלומיניום בנקודת עיגון הבולם. הלינק המחזק בין שתי תומכות השרשרת שוקל רק 40 גרם, ועוד ועוד היבטים, שבשורה התחתונה מיועדים לעזור לטרק להגיע למשקל של: 2200 גרם לשלדה + בולם, ומחברי בולם לשלדה. משקל נמוך בהחלט ואחד החוזקות הבולטות של הפלטפורמה הזו. צינור הראש Tapered 1-1/8″ to 1-1/2 כלומר רחב יותר בבסיסו לעומת החלק העליון שלו והוא פוגש מזלג פוקס 29 – 100מ”מ. ה BB הוא מסוג BB95 מוגדל ומשולב בשלדה לטובת נקודת מפגש רחבה יותר עם הצינור התחתון.
אבזור אופני המבחן הוא די חד משמעי לכיוון רכיבת XC ומרתון מהירות. במיוחד הצמיגים הצרים והמהירים שנבחרו: Bontrager 3EXP 2.0. הגלגלים – BONTRAGER 29 ER, והמעצורים מדגם AVID ELIXIR R. על ההילוכים סראם X9. הכידון הוא מסוג RL Big Sweep שזה אומר הקשתה אחורה לכיוון הרוכב. לפי אתר היבואן בעת כתיבת הכתבה, מחיר דגם 2012 מסוג סופרפליי 100 (יתכנו הבדלים מסוימים באבזור מהדגם שנבדק): 21,000 שקלים.
המתלה
הוא מתלה ציר יחיד שה “ABP” של טרק מעדכן אותו מעט – ציר הגלגל מאוחד עם ציר המתלה. יש איזה קטע בין Trek לדייב וויגל שהשיק מתלה דומה מאוד פחות או יותר באותו זמן – האם שניהם עלו על הרעיון במקביל? קשה לדעת. בכל מקרה זה אמור לנטרל את תופעת ברייק ג’ק של הפחתת רגישות המתלה בעת בלימה חזקה. אקטיביות תמידית של המתלה מאפשרת לבלום מאוחר יותר לתוך הסיבוב או בתוך התקלות לא צפויה באלמנט טכני בשביל.
באופן אירוני יהיו מי שיטענו שהשפעתו של אותו דייב וויגל עשתה כנראה משהו גם לאופניים השניים במעין השוואה הזו – Niner, שכן מתלה ה CVA שלהם, מזכיר לי במידה רבה את מתלה ה DW המשובח והמוצלח שהוא המציא ומוכר ברשיון ליצרנים שונים. באמירה פשוטה אני אומר פה גלויות שאני מעדיף גם את ה CVA וגם את ה DW על פני הסינגל פיווט הפשוט – וזאת למרות שלי אישית יש אופנים עם מתלה ציר יחיד (רוצה לאמר: מתלה – זה חשוב מאוד, אבל זה לא הכל באופניים…). הסיבה לכך היא שכפולי החוליות האלה עושים טוב יותר את מה שמתלים אמורים לעשות – עקיבה אקטיבית אחרי פני השטח תוך מניעת נדנוד מיותר, והתחושה בהם היא של בידוד עדיף של תנועת המתלה מתנועת העכוז לאור התקלות הקרקע ודיוק רב יותר.
ברכיבה – יש יתרונות לטרק:
ראשית נאמר שהאופניים האלה מהירים ומגיבים. ברכיבה ראשונה הזריזות מורגשת מייד וזו תחושה נעימה ב 29. הזריזות הזו מקבלת השלמה מכיוון טופ טיוב קצר + סטם קצר + כידון מוטה אל הרוכב שהיו על האופניים והביאו אותם לתחושה צפופה מאוד בקוקפטיט, מדי אפילו, שלכאורה מתאימה לסינגלים יותר מלרכיבת מרתון. עוד בעיה טיפוסית לאופני 29 במידות מדיום וסמול היא ה Standover הבעייתי (מרווח ביצים מהצינור העליון) – פה גם כן לא נצפתה בעיה משמעותית.
דבר שני שיש לאמר לזכותם – מעבר לתכונות הדינמיות הטובות מעלה: יש משהו קוהרנטי וקונסיסטנטי בשלדה הזו – פול קרבון שעברה השבחה לאורך כמה דורות מייצרת תחושת אחידות וקשיחות צדית ברורה ועדיפה על הרבה זוגות אחרים, 29 ו 26 כאחד (וכשאופני 29 עדיפים בקשיחות צדית על פני אופני 26 – זו בהחלט מחמאה). הוספת ציר קדמי מאסיבי יותר כפי שנעשתה ב 2012 תחזק עוד יותר את התחושה הזו. ה Feel הכללי הוא של איכות גבוהה. לכך נוסיף מחמאה ונאמר שבעוד שרוב היצרנים נכנסו ל 29 פול קרבון רק ב 2011 הרי שטרק היו שם כבר מזמן וכנראה שהנסיון המצטבר הזה הוא בעל משמעות.
דבר שלישי – מדיום הוא באמת מדיום! בעוד שבניינר היתה לי תחושה שאני תקוע בדיוק באמצע בין המידות, ואולי עדיף היה לי לרכוב עם מידה סמול, הרי שבטרק לא היה ספק. זה גם מעיד על זריזות ההיגוי הבסיסית של הטרק, שכן אין צורך לפצות עליה עם ירידה בגודל השלדה (טריק שצריך להזהר מלבצע אותו – מתאים רק לגבוליים בין שתי המידות).
בעליות: פלטפורמה סופר יעילה ללא בובינג בכלל. הפלטפורמה הזו מספקת הבדל אדיר בין פרופדל פתוח לסגור. הסגור הוא ממש אדפטציה לכל אלה שבאים מהארדטייל אבל רוצים לרכך מעט את הבעיטות הקשות ביותר… קשיח ולא זז בקלות ממקומו. הפתוח אקטיבי ומספק הבדל גדול מאוד מהסגור – שזה מצוין, אם כי מי שמגיע מפלטפורמות שיכוך אקטיביות יותר כגון FSR או DW ירגיש שהשיכוך למרות שהוא עובד חזק, אינו עוקב אחרי הקרקע ביעילות דומה לשל הפלטפורמות האחרות והתחושה היא על כן “נדנדתית”.
אגב פרופדל – המיקום של המתג שלו בטרק הוא הכי נוח וקרוב לרוכב שנתקלתי בו – לחובבי מתג החוגה הכחול, אולם מיקום הבולם הגבוה הוא גם זה שימנע מבקבוקים שאינם קטנים להכנס למקומם – הפרעה לרוכבי מרתון שידועים כשונאי תיקי גב.
אין ספק שאלה אופניים ל”נותן בראש” התחרותי הטיפוסי. האפשרות לבנות אותם במשקל קליל במיוחד עם האבזור הנכון, והשילוב עם הנוקשות הכללית של החוויה והיעילות מצביעים על תכנון אופניים לרייסרים ששמים את הנוחות במקום השני, ואת התגובתיות והמהירות במקום הראשון. אלה מקבלים חיזוק מכיוון האבזור שהשפיע מאוד על התחושה והרכיבה – במיוחד צמיגים כ”כ מהירים ודקים נותנים אופי מאוד מסוים לרכיבה. יש בכך חוסר עקביות מסוים עם הסטם הקצר והכידון המתוח לכיוון הרוכב, ביחד עם הטופ טיוב הקצר – שמייצרים חוויה זקופה מדי לרייסר כזה במישורים.
אל דאגה – לא נשאיר אתכם בלי החסרונות:
יש כמה היבטים שגרמו לכך שהניינר היו עדיפים בהרבה ברכיבה הטכנית יותר ובסינגלים:
1. צמיגים צרים, מהירים מאוד בדרכי 4*4 אבל חלקים מדי בכל השאר והאטו אותי בסינגלים. הצמיגים עמם הגיעו האופניים האלה (Bontrager 3EXP 2.0) היו פשוט גרועים לכל דבר אחר חוץ משבילי 4*4. קצת אחיזה היתה יכולה להועיל פה. הצמיגים האלה, גם לא נחשבים טובים מול סנייק בייטס ואני גם חטפתי אחד כזה די מהר. בעסה.
2. פניות – תחושה כללית של מרכז כובד גבוה, וצורך גדול מדי להקצין את הטית המשקל לכיוון החיצוני בפניה. זה שילוב מוזר של זריזות היגוי בחלק הקדמי – שאינו המגבלה פה, עם תחושה כללית של התנגדות לריקוד בסינגל של כל המערכת. זו בעיה טיפוסית יחסית לאופני 29, במיוחד כשעוברים אליהם מאופני 26 ובמיוחד בסינגלים טכניים. יש מצב שיותר זמן על האופניים היה משנה את החוויה הזו מעט.
3. הכידון הקשתי כלפי הרוכב – בחירה תמוהה ועקבית של טרק (דגם RL Big Sweep), מקצר עוד יותר את התחושה על האופניים, והוא פשוט לא נוח ופוגם בשליטה ככל שהרכיבה טכנית יותר. את הכידון הזה פיתחו הרוכבים והמתחרים המקצוענים של טרק, ואני, במלוא ההערכה אליהם, חושב שזו טעות להשאירו על האופניים.
5. מתלה הציר היחיד, אין מה לעשות אינו מתלה מתוחכם ומדויק כמו מתלים כפולי חוליות – למשל ה DW link, ה- CVT שהוא המתלה של ניינר RDO, או המאסטרו של Giant. התגובה טובה ברעידות הקטנות אולם הרבה פחות טובה במהמורות שמצריכות תנועה עמוקה יותר של המתלה וחזרה מהירה שלו לתנודות המהירות אח”כ. בשדות סלעים ומקומות שהם צריך יציבות כיוונית תחת תנאים קשים הניינר יחצו את הקושי בקלות גדולה בהרבה מהטרק. גם הטייק הזה של ציר משולב בציר אינו משנה את התמונה ולא מספק יתרון משמעותי. את הצורך בניטרול ברייק ג’ק כנראה לא תרגישו אם אתם לא רוכבי Downhill אגרסיביים במיוחד… עדיין – זה ציר יחיד, שהוא מתלה מוכח ופשוט, ויש לו Feel מאוד אופייני ברכיבה, ומה לעשות – פחות Refind מהמתלים המתוחכמים החדשים והאקטיביים יותר.
6. מרכז הכובד של הניינר הרגיש נמוך ונכון יותר לרכיבה טכנית. על הניינר הרגשתי בטוח יותר בקטעים תלולים ובאלמנטים ונוח בהרבה “להשכיב אותם” בסיבובים. יתכן שהסיבה לכך היא, בין השאר מיקום הבולם בטרק שהוא גבוה יותר. בניינר כל מרכיבי החוליות והבולם ממוקמים נמוך וקרוב לציר התחתון.
7. מנח גוף נכון יותר בניינר – עושה את הרכיבה במגוון תנאים ובאלמנטים הן בירידה והן בעליה טוב יותר מזה שבטרק. בניינר קל יותר לתקן ולהגיב למה שקורה מתחתיך, בעוד שהתחושה בטרק היתה פחות טבעית וזורמת.
תדמיות, הבטחות שיווקיות ומציאות
אנחנו נכנסים פה לתחומים ה”רכים” – וכל אחד מגיע למקומות האלה עם מטען סוביקטיבי שונה. אופניים, קצת כמו תעשיית הרכב היא תעשייה של חלומות ותדמיות. כן יש היבטים מוצריים טהורים, אבל האופניים הן פריט שאומר עלינו משהו. מאחר ובניגוד לרכב החלומות שלכם שיכול לעלות כמו הבית שאתם גרים בו, ומאחר ובאופניים ניתן לממש את המאוויים יותר בקלות, האופניים הם המקום בו אפשר לגעת בשפיץ שגם המקצוענים נוגעים בו – בעוד שברכב – לרובינו אין סיכוי ולכן רובינו לא נוהגים על מכוניות חלום…
בתחום הזה לטעמי יש לטרק בעיה שיווקית לא פשוטה משום שלא ברור מה המותג הזה מייצג. ברור שזו חברה גדולה ועתירת משאבים. ברור שחלק מהמוצרים שלה טובים ואולי אפילו מצוינים, אבל לא ברור מה הטעם והריח שלה? ואיך הוא עובר כקו עקבי ומעניין לאורך כל המוצרים השונים?
הבעיה של טרק נובעת קצת בגלל הפניה הרחבה להדהים מאופני כניסה זולים, דרך אופני עיר, מחירי ביניים ועד קצה יקר – אתה לא יכול להיות אטרקטיבי בקצוות לרוכבים המחוייבים מאוד ובאותו זמן גם להציע אופניים זולים. ספשלייזד גם חושבים כך כנראה ולכן ממש בורחים מהמותג של עצמם ובמקומו מדגישים את ה S-Works, כמעט כמו מתביישים בו ומצניעים אותו בדגמים היקרים יותר.
טרק סובלת גם מאובדן הסמלים: מותג גארי פישר (שהיה בישראל פופולרי למדי) חוסל כמותג אופניים בפני עצמו הוא עתה “קו מוצרים” שהולך ונעלם בתוך טרק הגדולה, ומותיר שאריות גיאומטריה וחתימה סינטטית בלבד בשלדה. מי שמחפש את היצירתיות, הרומנטיקה, והמקוריות שאפיינו את גארי פישר בעבר, כבר לא ימצא אותן כנראה בתאגיד טרק הענק וחסר הברק.
תוסיפו על כך את העלמותו של אפיל הווינריות שאפף את לאנס ארמסטרונג בתחום הכביש שהקרין אף הוא על טרק, ותקבלו חברה ש… כן לא נעים להגיד את זה: משעממת! קצת כמו טויוטה בעולם הרכב – זו קנייה בטוחה וחסרת ברק ולכן מעט סובלת כששופטים אותה בעין של הגשמת חלומות. אז מה זה אומר עליך בדיוק אם אתה רוכב על טרק? מה זה מייצג בדיוק?
כואב אבל אמיתי: בעיני למול אלה בסעיף הסקסיות והתדמית הניינר RDO מנצחים בהליכה – חברה קטנה ומגניבה, עם אפיל מעניין, ממוקד ופונה בעיקר לפלחי השוק הגבוהים יותר.
לגבי ה G2 השאלה עוד יותר מעניינת, יותר קשה, ונתונה להרבה פרשנות אישית:
האם זה עדיין יתרון תחרותי?כיתרון תחרותי נתיחס להיבטים במוצר שמייצרים סיבה אמיתית עבורינו הקונים להעדיף אותו על פני מוצרים של המתחרים.
מה שהחל כהברקה ששיפרה היגוי וכגיאומטריה שהקלה על מעבר של רוכבים משלדות 26 לשלדות המקבילות ב 29, לטעמי כבר אינו מציע יתרון מול היצרנים המובילים האחרים שסגרו את הפער ע”י שיפור גיאומטריות ה 29 שלהם בשנים האחרונות: בעיקר על ידי קיצור בסיס גלגלים ותומכות שרשרת, וירידה מהזויות התלולות באופן מוגזם של צינור הראש.
זה מותיר את האופניים האלה עםקצת הבדל בזריזות היגוי במהירויות נמוכות ותו לא – וגם את זה א. אתם לאו דווקא תמיד רוצים (למשל בגינת סלעים שכל מה שמעניין אותה זה להעיף לכם את קו הרכיבה הנבחר) או ב. שניתן להגיע לאפקט דומה עם שינויים קטנים מאוד בקוקפיט שלכם.
זאת ועוד: אם נביט רגע על נתוני היצרנים – בסיס גלגלים כמעט זהה: 111.8 בטרק מול 111.6 בניינר (מדיום). זווית ראש כמעט זהה: 71 בטרק מול 71.5 בניינר RDO. אורך ה Top Tube של הסופרפליי הוא 59.7 ס”מ אפקטיביאופקי ובניינר – הפתעה: 59.5…
כל זה, וגם ההתנסות בפועל הובילו אותי למסקנה שה G2 לא שיפר לי את החיים או הציב אותי שונה במיוחד – מה שעשה זאת היה הסטם הקצר בשילוב עם הכידון המשוח לכיווני – וזו לא היתה השפעה חיובית.
הוא נותן חוויה מעט שונה בהיגוי בגלל הטרייל ואפשר להעדיף או לדחות אותה. בכל מקרה כמובן שאתם יכולים לא להסכים אתי ולטעון שהאלוהים הוא בפרטים (או במילימטרים) הקטנים, אבל אני, בשורה התחתונה לא הרגשתי שזה יתרון, אולי אף חסרון (מזלג ייחודי שלכו תדעו עם ייתמך ייצורו בשנים הבאות?). היו דברים אחרים – חשובים בהרבה בשקלול החוויה מה G2 הזה.
סיכום
יצאתי עם תחושה של אופניים שניתן היה לבנות הרבה יותר נכון יותר עם בחירת אבזור שונה – בעיקר גלגלים צמיגים וכידון. אלה אופניים המתאימים לרוכבי מרתון או XC תחרותי, אולם דווקא אלה יעדיפו תנוחה מתוחה ונמוכה יותר על הטופ טיוב, ויגיעו אליה באמצעות סטם ארוך ונמוך, וכידון נורמלי ולא משוך לאחור. לרוכבים בשטח מגוון וטכני יותר – עדיף לבחור אופניים אחרים לטעמי כי יש גבול עד לאן אפשר למשוך פלטפורמה שתוכננה לדבר מסוים לעשות משהו אחר. ביחס לניינר RDO: הניינר הם אופניים הרבה יותר ורסטיליים מהטרק ויספקו הרבה יותר כיף בסינגלים, ויותר נוחות ברכיבות ארוכות מאוד.
לטעמי היתרונות של הסופרפליי על ה RDO יבואו לידי ביטוי רק אצל רוכבים תחרותיים שבאמת רוצים משהו שיהיה הכי קרוב להארד-טייל רייסרי שאפשר, במשקל נמוך, ומוכנים לשדרג את האבזור המעצבן שמגיע איתם במקור לציודי קצה: אפשר לבנות אותם קלים, אפשר לוותר על הכידון המקורי והצמיגים, ולהאריך את הסטם… בקיצור להפוך אותם למכונת טראנס-אלפ טובה. עם ההתאמות האלה הם יהיו טובים יותר מהניינר ביציאה לתחרות מרובת עליות תלולות, דרכי עפר סלולות טוב יחסית, וצורך לתת בראש וחזק בפדלים.
מצד שני הניינר יהיו הרבה יותר טובים מהם בסינגלים הטיפוסיים לארץ הקודש, ולכן יתאימו כנראה להרבה יותר רוכבים, ובודאי יספקו חווית רכיבה נעימה ויעילה יותר במסלולים טכניים.
לכם נותר לאפיין את סגנון הרכיבה שלכם וההעדפות שלכם כרוכבים, ורק אז לבוא לבחירה.
צילום: יואב לביא septAA (צילומי הרכיבה) וגיאחה
מאת גיא חלמיש
