לפני יותר משנה נפגשתי עם רן מרגליות, בביתו, לשיחה על ספורט האופניים התחרותי. זה היה אחרי סקסו-בנק ונסיון לחזור לרכוב בארץ במדי דינמו רייסינג. לפני החתונה עם שני. באותה תקופה היו לו יותר שאלות מתשובות. לאחר חזרתו מעונה אחת במדי קבוצת הפרו טור של סקסו-בנק ועם ההכרה בסיום פרק הרכיבה המקצועית, רן, כמו ספורטאים רבים אחרים, היה צריך להמציא את עצמו מחדש בגיל 25. כפי שהודה באומץ מול האורחים בערב ההשקה של קבוצתו החדשה בתל אביב: ״הקריירה המקצוענית שלי כרוכב הסתיימה מהסיבה הפשוטה שלא הייתי מספיק טוב ופשוט נופיתי מהקבוצה״ (הביטוי באנגלית היה, I was simply dropped).
רון בר און הוא רוכב חובב, בעל תשוקה גדולה לספורט האופניים. בניגוד לרובינו לרון יש אמצעים כלכליים משמעותיים. רון התאמן יחד עם רן. במהלך חופשת רכיבה/אימון שקיימו יחד באיטליה לפני מספר חודשים, נזרע הרעיון.
בין מגוון היכולות של רן, וסליחה מראש על הניתוח האישי אבל אלו בעיקר עובדות, יש שלוש יכולות יוצאות דופן:
ללכת אחרי חלומות – הוא חלם להיות הישראלי הראשון בטור דה פראנס וסייקלינג אקדמי זה החלום העכשוי. לרתום אנשים אחרים לחלומותיו שלו – יעידו אלון ניסן, רעיה שטראוס ורבים אחרים שהיו מעורבים בפרויקט של סקסו בנק
יכולות נטוורקינג מופלאות – בעזרת שליטה בכל שפות האופניים האפשריות- אנגלית, איטלקית, צרפתית, ויכולות בינאישיות מרשימות, הצליח רן במהלך שהותו בדבוקה האירופאית, להכיר שורה ארוכה של אנשי מפתח בענף האופניים המקצועני העולמי ברמה של חברות קרובה.
לרתום אנשים – רן חיבר את המשאבים של רון בר און עם ג׳יאובני לומברדי, מנצח שלבים בג׳ירו ובוואלטה ומדליסט זהב אולימפי בעברו, הסוכן של פיטר סאגאן ורפא מייקה (כולם בסקסו-טינקוף היום) בהווה, ואיש מפתח בעולם האופניים המקצועני ובארגון לא מעט מרוצים ברמה העולמית אל תוך היוזמה החברתית שנולדה על הסטלביו, והנה לכם – סייקלינג אקדמי.
משמאל: רון בר און, רן מרגליות, פיטר סאגאן, ניר ברקת, גיואבני לומברדי, וברקע הקבוצה ודרור פקאץ׳
מה זה סייקלינג אקדמי?
סייקלינג אקדמי היא קבוצת קונטיננטל מקצוענית (קונטיננטל הוא הדרג השלישי בעולם מרוצי הכביש המקצועני אחרי פרו טור ופרו קונטיננטל – ד.א) חדשה. הקבוצה נרשמה כקבוצה ישראלית. את הקבוצה ינהל רן מרגליות ויחד איתו יהיו שני מנהלים ספורטיביים – יאן וואלאך הסלובקי ודרור פקאץ׳ הישראלי.
כרגע ידוע על 12 רוכבים שירכבו בקבוצה בעונתה הראשונה, על פי הרזומה של הרוכבים כולם פחות או יותר ברמה דומה.
הקבוצה, לטוב ולרע, היא קבוצה ישראלית – הכסף ישראלי, המנהלים ישראלים וההשקה היתה ישראלית. אז ניתן כבוד לרוכבים הזרים ונציג אותם קודם:
פולין – Patryk Talaga, בן 19, הישגים בולטים ב 2014 – מקום 32 באליפות פולין עד גיל 23.
פולין – Wojciech Migdal, בן 23, מקום 40 באליפות פולין 2014 ומקום שני בוואלטה סיקליסטה ליאון 2011.
פולין – Emanuel Piaskowy, בן 23, מקום 27 באליפות פולין 2014 וזוכה החולצה הלבנה בטור מלפולסקה בפולין 2013.
פולין – Artur Krasnodebski, בן 18, שנה ראשונה במקצוענים.
סלובקיה – Mario Dasko, בן 20, אלוף סלובקיה נגד השעון עד גיל 23, ומקום 49 באליפות אירופה המקבילה.
סלובקיה – Malovec Lubos, בן 20, אלוף סלובקיה עד גיל 23 במרוץ הכביש וסגן האלוף נגד השעון. מקום 37 ו 47 באליפות אירופה עד 23 בכביש ונגד השעון בהתאמה.
צ׳כיה – Daniel Turek, בן 21, מקום 2 באליפות צ׳כיה עד 23 ומקום 15 באליפות אירופה נגד השעון.
בחלק הישראלי של הקבוצה, נבחרו 5 רוכבים מתוך מאגר קטן מדי של רוכבים ישראלים שיש להם, אולי, פוטנציאל אירופאי: אם נודה על האמת, אין לנו מספיק רוכבים ברמה גבוהה. ה 5 שנבחרו הם ללא ספק מהטובים שיש כאן ויותר מכך מביאים מרקם חברתי מוכח כצוות מגובש. כולם אנשים טובים, כמעט טובים מדי כשמדובר בספורט כל כך תחרותי:
יואב בר, בן 23 – אלוף ישראל נגד השעון ואולי הרוכב השלם ביותר בישראל – שען מצוין, מטפס מצוין, חכם וקבוצתי. יואב כבר פרש מרכיבה תחרותית ללמודים אקדמים אך אקדמית האופנים גרמה לו לשנות את התוכניות ולנסות פעם נוספת לממש את חלום הרכיבה המקצוענית.
עידו זילברשטיין, בן 21. מגיע אחרי שנה עמוסה בה רכב כמקצוען ביפן. ויתר על תנאים טובים יותר ביפן לטובת לוח מרוצים טוב יותר והרבה פחות בדידות במסגרת הקבוצה החדשה. המטפס הטוב מבין הישראלים. עשה קפיצה משמעותית בכל אחת משתי העונות האחרונות ואם יצליח לבצע עוד שיפור ביכולותיו ב 2015 (השיפור הקשה ביותר, זה שרק מעטים יכולים לבצע) הוא יגיע לרמה העולמית.
רועי גולדשטיין, בן 21. רוכב אגרסיוי מצטיין הגורם לדברים לקרות. סיים את 2014 בצורה מצוינת אחרי שזכה בתואר הרוכב האגרסיווי והיה על הפודיום במרוץ UCI (טור ברלין) והיה הרוכב החזק ביותר באליפות ישראל שרכב קצת מעל המגבלות והגיע לא טוב לק״מ האחרונים. עדיין לא הוכיח והראה תוצאות במרוצים גדולים (גביע האומות וטורים של הנבחרת) אך מאד עקבי ויחד עם הנסיון שיגיע יש לו (יחד עם גיא גבאי) הכי הרבה פוטנציאל להתפוצץ ולהתקדם רחוק.
גיא גבאי, בן 21, קלאסיקן ישראלי משובח עם יכולת מצוינות בספרינט ובטיפוס (בעיקר טיפוסים קצרים ובינוניים), מנצח חץ הצפון 2013 וחבר נבחרת ישראל. כשהכל מתחבר הוא מהטובים ביותר. 2015 צריכה להיות שנת הפריצה שלו. עם קבוצה טובה סביבו וובלי פציעות (היו יותר מדי בשנתיים האחרונות) יהיה מעניין לראות איך יתקדם.
בן אינהורן, 21, בן ״הבוס״ אינהורן. חזק מאד. סוג של סאגאן מקומי – שליטה באופניים הרבה כיף ותשוקה לספורט. כשכל הדברים במקום (הראש, האופניים, הנפש) הוא הכי חזק. כרוכב נוער סיים בעשיריה ראשונה במרוצים ברמה עולמית. סיים ב 2014 את טור פלאנדרס הרצחני והשהות עם הנבחרת בבית האירופאי עשתה לו רק טוב. אם 2015 תמשיך מהנקודה בה סיים את 2014 יחד עם המערך התומך של הקבוצה בן יכול להגיע מאד רחוק.
בשורה עליונה מימין: עידו זילברשטיין, ארתור קראסנודבסקי, פטריק טלגה, לובוש מאלובץ, גיא גבאי, יואב בר בשורה תחתונה מימין: בן אינהורן, רועי גולדשטיין, דניאל טורק, מריו דאשקו, עמנואל פיאסקווי, וויצ׳ק מיגדל
סטארט אפ בלי מודל עסקי?
הפרויקט הוא סטארט אפ לכל דבר ומכיל כמעט (וזה כמעט משמעותי) את כל המרכיבים של הקמת חברת סטארט אפ.
היזם (רן) הציג את הרעיון שלו בפני משקיעים (רון ואחרים) והצליח לגייס את השקעה למיזם שלו. יחד עם המשקיע הוכנסו/נרכשו שותפים אסטרטגיים (שיעזרו בחשיפת הקבוצה – סאגאן, ובבנית לוח המרוצים שלה – לומבארדי).
השלב הבא היה לגייס עובדים (רוכבים כמובן) – רן ודרור פקאץ׳ גייסו בישראל, הזרוע הסלובקית גייסה באירופה. משהושלם גיוס 12 הרוכבים והובטח לוח מרוצים עשיר ואטרקטיבי התפנו להשיק את הקבוצה. ההשקה התקיימה בפרופיל גבוה וברמה אירופאית. מקימי הקבוצה לא חסכו וקיימו מספר מסיבות עיתונאים, ארוע מושקע ביפו ומרוץ ראווה בירושלים. עיתונאים מרחבי העולם – גאזטה דלו ספורט, מארקה הספרדי, טים דה ווייל הבלגי (צלם האופניים הטוב בעולם וספק המדיה הראשי של סייקלינגניוז), בייקפאנל (…) ועוד. חלק מהעיתונאים הוזמנו והתארחו במלון ממילא המפואר בירושלים.
מרגליות ובר און – האנשים מאחורי הפרויקט המרשים
בכל סטארט אפ עולה השאלה – מה המודל העסקי? מה התגמול של המשקיע?
רון בר און משיב בפשטות – ״זהו פרויקט Charity (צדקה) חברתי שאין בו שום ציפייה להחזר ההשקעה, אני אתמוך בפרויקט ל 3 שנים״.
כנראה שבאמת לא מדובר בפרויקט שיכניס כסף באופן ישיר אך כמו קבוצות ספורט אחרות גם כאן הבעלות על קבוצת ספורט מתוקשרת היא צעצוע סקסי שאנשים עשירים אוהבים להשתעשע בו. סייקלינג אקדמי לא שונה מבחינה רעיונית מצ׳לסי של אברמוביץ׳, טינקוף-סאקסו של אולג טינקוף ובעלי קבוצות אחרות (בסכומים שונים).
במסיבת העיתונאים בירושלים כיוון רן לתקציב שנתי של מליון יורו בשנה אך הודה שאין ברשות הקבוצה את הסכומים הללו נכון להיום והם מנסים לגייס משאבים נוספים. בהחלט יתכן שההשקה המפוארת והפרופיל של האורחים שנכחו בארועים – סאגאן ולומבארדי, פאולו סאבולדלי (מנצח הג׳ירו איטליה והיום פרשן RAIהאיטלקית), איש ההייטק נועם לניר, עברי לידר, אנדי רם ויוני ארליך ועוד, נועדו להגדיל את הסיכויים שעוד אנשים יתרמו למיזם. יחד עם זאת אפשר לראות סימן לכך שיש עדיין אתגר כספי בבקשה שהגישה הקבוצה שאיגוד האופניים הישראלי (העני והמצוי בחובות) ישתתף במימון הרוכבים הזרים של הקבוצה בטור ערד. בקשה שכזאת, לא עולה בקנה אחד עם ההשקה המפוארת. עדיף בעיני לקבוצה שאם קיימת אפשרות תוזמן קבוצה נוספת מחו״ל שתשדרג את רמת התחרות בה יתקלו רוכבי הקבוצה בערד.
לוח המרוצים ונותני חסות
הקבוצה צפויה לרכוב כ 90 ימי מרוץ בכל העולם בעונתה הראשונה בהם רוב מרוצי ה UCI 1.1 באיטליה (קופי בארטלי, סטימנה לומברדיה וכדומה). הם יתחרו לראשונה בטור ערד בינואר ולאחר מכן בטור סן לואיס בארגנטינה ובבית גוברין בישראל. במהלך העונה תתחרה הקבוצה באירופה ובארה״ב. את האופניים תספק ספשלייזד שהקשר עמם הוא מול החברה וללא קשר ליבואן המקומי בישראלי. ספורטפול יהיו על הביגוד וסיטרואן על הרכבים.
התרומה של סאגאן
במסיבת העיתונאים אחרי רכיבה משותפת ברחבי ירושלים פתח ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים וברך את פיטר סאגאן ״My cycling buddy”. האם עיריית ירושלים תקדם גם מרוצי אופניים מקומיים? אנחנו רוצים לקוות שהסיכוי היום גבוה יותר.
לפני שנה וחצי באליפות העולם בפירנצה היה סאגאן שגריר הרוכבים הבוגרים בכנס הנוער. הוא נכנס לאולם, הביט בקהל, וחייך. כל הקהל פרץ בצחוק. סאגאן, רוכב ענק באמת (אפשר לראות כאן מדוע) ויש לו כריזמה יוצאת דופן בנוסף להיותו סופר סטאר ופנומן אופניים. מצד שני, הוא לא דברן גדול. סאגאן נתן את שמו לקבוצה אך לא ברור איזה חונך הוא יכול להיות. להערכתי, שמו יפתח דלתות ויעזור לקבוצה אך הרוכבים ומנהלי הקבוצה יצטרכו למצוא את הדרך למעלה בעצמם.
סגל הניהול והרוכבים
כרגע יש 4 מנהלים – רון הבעלים, רן, מנהל הקבוצה. דרור פקאץ׳ ויאן וואלאך הסלובקי – דירקטורים ספורטיביים. כנראה שאחד מגורמי החוזק הבולטים בקבוצה הוא החברות העמוקה בקבוצת המנהלים והחברות יוצאת הדופן בין הרוכבים הישראלים. רן ודרור הגדירו עצמם אחים כבר מזמן. 5 הרוכבים הישראלים הם חברים טובים שעובדים יחד מזה זמן (בנבחרת ישראל וגם לבד). החברות הזו שווה כח. 5 הישראלים מאמינים בכוחם להיות טובים יותר יחד מאשר לחוד. הם מאמינים אחד בשני וסומכים אחד על השני בעיניים עצומות.
מצד שני, יתכן והבסיס החברי עלול להקשות על הניהול המקצועי של הקבוצה. אלא אם כן יאן וואלאך יצליח להתברג לחברות המיוחדת בין השלישיה הישראלית, אז חסר מי שיאתגר מחשבתית וחברתית את רון רן ודרור. לעתים חברויות יוצרות עסק מצליח אך ישנם מקרים בהם ניהול דורש החלטות קרות וכואבות – בנקודות שכאלו חברות עלולה להוות מכשול.
לדרור פקאץ’ המון יכולות, תכונות של מוביל – דעתנות, אסרטיביות, נסיון כמקצוען באופני הרים ויש לו המון מה ללמד את הרוכבים, במיוחד לגבי מה זה אומר להיות ולהתנהל כמקצוען בהתייחסות לעצמם ולכל שאר בעלי העניין שסביבם, אולם דירקטור ספורטיב בעולם הכביש זה מקצוע שלא לומדים רק בקורס ב UCI. דרור לא גדל מגיל נוער בקבוצות כביש באירופה, לא התחרה וספג את עולם הכביש בכמות והרמה הנדרשת כמקצוען באירופה, ולא עבר מנטורינג של עשר שנים כרוכב במירוצי כביש תחת הנחיית דירקטור ספורטיב מנוסה. הוא למעשה מקבל סייקלינג אקדמי בעצמו בתחום הזה. נקווה שיהיה תלמיד פנומנלי ויצליח.
האם ישכיל רן, שאת כישוריו המגוונים מנינו, אך טרם התנסה בניהול אנשים, להתגבר על חוסר הנסיון ולהרים את המיזם לדרגה הבאה – קבוצה מסודרת שמתפקדת מצוין ומעניקה לעובדיה (רוכביה) סביבה שבה יפרחו?
ימים יגידו. ללא ספק יהיה מאד מעניין לעקוב.
איך ישפיע המיזם על הענף המקומי?
יש לא מעט שאלות פתוחות התלויות עדיין באויר. אך אנסה להביט בתמונה הרחבה:
האם הרוכבים טובים מספיק? כל הרוכבים הישראלים כבר ניסו את כוחם במרוצים אירופאים ועולמיים ברמות שונות. עד היום, יש לומר בכנות, ללא השגים. מבט מעמיק מלמד שרק אצל רועי גולדשטיין ועידו זילברשטיין רואים קו עליה מתמשך בשנתיים האחרונות. האחרים גילו הרבה פחות יציבות. הלוואי והמסגרת החדשה, המשותפת והחברית תזניק מי מהם קדימה. במבט ריאלי זה לא יהיה קל ולא בטוח שיהיה.
אולי הנקודה הבעיתית ביותר היא העדר עתודת רוכבים ומיעוט רוכבים ומרוצים בישראל. זו כמובן לא אחריות הקבוצה לייצר זאת אבל הקבוצה צריכה עתודה ישראלית על מנת להשאר ישראלית. בתנאים הנוכחיים לא יהיה לרן קאדר רוכבים להחליף ישראלים שלא יהיו מספיק טובים או יפרשו אחרי שנה או פחות. מלבד איתמר אינהורן (עדיין נוער), עומר גולדשטיין וים פוליאק אין כאן עדיין עתודת רוכבים. במובן הזה הקבוצה לא תעשה שום שינוי בענף המקומי מלבד מקום ריאלי לשאוף אליו אם אתה מעוניין להיות רוכב תחרותי. לצערי, גם אם הקבוצה תצליח, ותגבר החשיפה של ספורט האופניים בישראל, הפלוטון המקומי ימשיך לסבול ממיעוט מתחרים והעדר סלקציה תחרותית, המרוצים ימשיכו להיות קטנים, קצרים ושטוחים ולא יצמחו פה מספיק רוכבים חדשים שיוכלו להגיע לרמה הדרושה בכדי לרכוב במרוצים בהם תשתתף קבוצת האקדמיה. במובן הזה הוקמה פה קבוצה שמכוונת גבוה אך מאחוריה פעור בור עצום של ריק גדול.
מבחינת חשיפה יש כאן פוטנציאל אמיתי לשדרוג המצב הקיים – נראה שחלק ממרוצי הקבוצה ישודרו בערוצי הספורט של צ׳ארלטון לאורך השנה. חשיפה שכזאת לאורך זמן לקבוצה ישראלית זה משהו חדש שטרם חווינו ויכול להוות שינוי משמעותי בחשיפה לספורט ולספורטאי האופניים בישראל.
התאום של סייקלינג אקדמי עם פעילות נבחרת ישראל כביש – לא ברור עדיין מה יהיה. תקציב נבחרת הכביש עדיין לוט בערפל, וגם הזמינות של רוכבי הנבחרת שרובם הצטרפו למיזם המקצועני מוטלת בספק. למעשה האיגוד בוחר להשקיע ב 2015 באופן מודע (והרבה יאמרו צודק) בקמפיין האולימפי באופני הרים. עיקר המשאבים יושקעו במרוצי קרוס קאנטרי – 14 מרוצי UCI מתוכננים בישראל ב 2014 על מנת להבטיח את איסוף הנקודות לריו. שאר הכסף ילך לתמוך בשלומי חיימי (שצפוי גם הוא להיות חלק מפרויקט הסייקלינג אקדמי), ברותם ישי, גיא ניב ועומר שובי שינסו להביא אותנו לריו. אחרי הנוכחות המרתקת במרוצי הכביש של סבב ה Nations Cup בשנת 2014 יש לקוות שנוכל לראות התמודדות ברמות הגבוהות וקו של שיפור (או לא) בתוצאות ב 2015. אילן אולמן פועל נמרצות על מנת לנסות ולהשיג מימון ורוכבים לקמפיין אירופאי נוסף ב 2015. מורכב.
זהו. נגמרו הטקסים
ב 23.1.2013 כתבתי כאן: ״נכון שעל מנת שהענף יפרוץ לתודעה הציבורית יש ליצר הישג – ורצוי במרוץ גדול מאוד…אבל גם אם לא, הידע, הנסיון והקשרים שקושרים הרוכבים האלו (ההתיחסות היתה לרוכבים הישראלים בחו״ל – ד.א), ערכם לענף לא יסולא בפז. הרווח גם אם לא יראה בטווח המידי עוד יגיע כשהם ימשיכו ויבשילו כרוכבים, וגם כשהם יעברו לפאזה הבאה שאחרי כן כמאמנים שמביאים את מה שהם למדו בחו”ל לדור שאחריהם.״
הנה זה קורה. כמו תמיד, מה שיפה בספורט זו הפשטות – או שיהיו תוצאות או שלא. פשוט כך. כל השאר זה יחסי ציבור.
המון בהצלחה.
תמונות: תומר פדר, BIKEPANEL
מאת: דני אסקרוב
אוהבים את התוכן של BIKEPANEL? קראתם בעניין? אז שתפו את הכתבה!
