בביקור הקודם שלי בחרמון עם משלחת הטרנסאלפ צילם אותי הראל נחמני מטפס לחרמון תוך כדי בליסת סנדוויץ’ שוקולד, לא צריך להיות חד עין כדי להבחין בכרס הקטנה שנוספה לי באותו המעמד. בספטמבר 2012 לאחר הערות של הרוכבים במסע מים לים הבנתי שצריך לעשות עם זה משהו, שיניתי בפייסבוק את הסטטוס ממצוי ב”דיאטת השמנה” לנגמל מלחם ומסוכרים ויצאתי לדרך חדשה, אז למה אני מספר לכם את כל זה? כי בכל התקופה שקדמה לעלייה לחרמון עם סינגל ספיד דמיינתי אותה כמו לשתות קפה בוץ בלי סוכר, רע עד רע מאד.
מאת: עזרא שהרבני
צילום: עזרא שהרבני, אריק מון, אריק פישר, הראל נחמני
בתמונה – הכרס ואני מטפסים לחרמון תוך כדי בליסת לחם עם שוקולד
למרות שחטאתי מדי פעם ברכיבת סינגל ספיד מעולם לא התחברתי לנישה. נראה לי אידיוטי לבטל פונקציות ועוד לשלם על כך כסף. את אופני הסינגל ספיד תייגתי כאופני פארקים, ולי שיוצא ברכיבה מהבית לחרובית או גברעם לא התאימה תוספת של 40 קילומטר מישורים בלי ההילוכים המתאימים להם. אלא שכבר מזמן ישנם רוכבים שיוצאים מגבולות הפארקים אל המרחבים: יורם רוזן טחן קילומטראז’ תלת סיפרתי כבר ב 2006 ב”שכרון חושים בגלבוע”, רדליך עשה זאת בצ’ימיצ’ורי ובמבצע עובדה, תמיר רייס המשיך בליווי רצים למרחק של 220 קילומטר במירוץ מההר לעמק ורוכבים רבים משתתפים באירועי קומונת 4 אפיק עם סינגל ספיד ואפילו זוכים לקטגוריה נפרדת.
ברזומה השנתי של אורי צוריאל מנהל קומונת סינגל ספיד – הצ’ימיצ’ורי, מבצע יואב וה 6PE:
קומונת סינגל ספיד בתפוז שהוקמה בשנת 2006
מתנהלת בקווים מקבילים לקומונת 4 אפיק, כאשר החברים בה מזגזגים בין שתי הקומונות ולרבים מהם יש אפילו חתימה של “יאוחדו הקומונות” בפוסטים שלהם בתפוז. עם השנים צברה הקומונה רכיבות מסורת, כמו רכיבת תחפושות בפארקים כבן שמן קנדה או חורשים, וגולת הכותרת: הטיפוס הדו שנתי באביב ובסתיו לחרמון. לפני כל אירוע ס”ס קומונארי ישנו שרשור אופניים למי שמעוניין להשתתף באירוע אך אין לו עדיין אופניים, וכך זכיתי לקבל את אופניו של דני גרביים khs solo one 29: אופניים שנסדקו, תוקנו ונצבעו כתום בסדנת צ’רניכובסקי.
את השאלה מה סיזיפי יותר סינגל ספיד עם בולם קדמי או הילוכים ריג’יד פתר דני בדרך משלו:סינגל ספיד ריג’יד ועל קו הזינוק מתברר שרבים מהרוכבים היו סגפנים כמותו.
בתמונה – אהבה ממבט ראשון,khs solo 1:
עקב קשיים ובעיות זמנים נאלצתי לבקש ממאיר בוקאי להביא לי את האופניים לצפון וכך פגשתי את האופניים לראשונה על קו הזינוק! העניין לא זר לי, ברכיבת הכביש הראשונה שלי טיפסתי לנס הרים וכך גם כאן ברכיבה הראשונה שלי על סינגל ספיד אני מוצא את עצמי מטפס לחרמון. את הדרך צפונה ביליתי עם “מועדון ה-400” (מועדון בהנהלת אילן טבת ששם לעצמו למטרה לנסות לרכב 400 קילומטר one shot) כשכל הדרך ניסיתי לזכור אם הצטיידתי במטר רץ כדי לקבוע את גובה הכיסא על 69 סנטימטר.
עוד מאפיין לרכיבות הקומונה שהופך אותה להרבה יותר שמחה מהיתר הוא בבחירת הבירה כמשקה ההתאוששות ולאו דווקא בסופה של הרכיבה. one gear more beer הוא אחד הססמאות המלוות את הקומונה, אלא שבשם הסימטריה או חלילה בשם השיכרות שונתה הסיסמא ל one geer more beer.
הרכיבה
הרבה פנים מוכרות נראים בקו הזינוק: נציגות מכובדת נרשמה מקומונת 4 אפיק ומשועלי בן שמן שהוסיפו נופך נשי לרכיבה בדמותה של מליסה – המלכה הבלתי מעוררת של השועלים, שדגמנה רכיבת עליות מעוררת כבוד ויכלה לפיקים שטובי הנוער כשלו בהם. מליסה עקב המחויבות לעניין חותמת את שמה מליSSה. ה-SS על שום הסינגל ספיד.
בתמונה: מליסה זוהרת בעליות
מחויבות לתחום מתבטאת גם בקעקועים וגם בזה יש לקומונה יתרון: אריק, אחד המנהלים, לבד מתחביבו כמבשל בירה (מה שמהווה יתרון קומונארי בפני עצמו), עוסק לפרנסתו בקיעקוע ואחת העבודות האחרונות שלו היא זו:
הטריגר לפתיחת שיחה בעולם הסינגל ספיד (המקבילה ל “סלחי לי, מה השעה”) זה בירור היחסים, ולרגע נראה שהשאלה “באיזה יחס אתה” היא השימושית ביותר אצלי בתחילת הרכיבה. מסתבר שיחס גלגלי שיניים של 32:20 הוא היחס האידיאלי לטפס את החרמון ודני גרביים הכין לי את המכונה בדיוק ביחס המתאים.
זמן רב עבר מאז הציע שלדון בראון לגשת למחסן עם קאטר, לשלוף את האופניים הישנות, לחתוך את הכבלים, לפרק ולהשאיר את הקסטה האמצעית ולבטל את הגלגל שיניים האחורי כדי לארגן אותם לאופני סינגל ספיד. למה? למטרת אימוני רכיבה לשיפור הקדנס מחד ולשיפור העבודה בהילוך קשה מאידך. הסנוניות הראשונות באמת התאימו לתיאור: טרק זנב קשיח 26, ראלי סינגל ספיד… אלא שלנישה מגיעים אופני נישה, ומסביבי כבר מזמן לא נמצאים אנשים שאלתרו מהמחסן, אלא אופני סינגל ספיד ייעודיים כמו סינגולר, לינסקי, סופרפליי וניינר ממגוון סגסוגות הקרבון והמגנזיום, בעוד יתר פשוטי העם נחלקו על כרומולי לkuna unit ו khs solo 1.
אלא שכן היה צדיק אחד בסדום, שריד לאסכולה הישנה עם אופני 26 מודל 2002, רוכב על אופני GT עטויות בפרווה מנומרת, רוכב מגוון שגילה עליונות גם בעליה לרכבל העליון וגם במסלול ה Down hill חזרה לתחתון. קבלו אותו: הרוכב האולטימטיבי דן ברגנשטיין, או בשמו הספרותי “קטן”:
דן קטן ברגשטיין
העליה אל החרמון בסינגל ספיד אמורה להפריד את המוץ מהתבן כשאני, סביר להניח, נמצא כאן על תקן התבן, אלא שהמובילים בגלל החברותא החליטו על רכיבה מסורתית משותפת, ואני מבין שאת הקפה השחור בלי סוכר אצטרך לקחת כאן בלגימות ולא כמו בבית בשלוק אחד.
25 רוכבים ומליסה אחת נענו לאתגר ונפגשו בכפר סולד לתמונה משותפת והתמונה הבאה שאני זוכר היא מסה דוממת של רוכבים על אופני פלדה קשיחים שמתחילים בטיפוס ללא צקצוקי הורדת הילוכים, ללא נפילת שרשראות, שלפתע המטרה של כיבוש החרמון נראית רחוקה מדי ומחליפות אותה שתי מטרות משנה: הראשונה היא לא להיכנע לרחמים עצמיים, והשנייה לא להיות הראשון שיורד מהאופניים.
הפיקים הראשונים תופשים אותי לא מוכן, מבט אל הכידון מגלה שהאגודלים מתופפים על תושבות ידיות הברקס, אלא שכמו שלקפה שחור בלי סוכר מתרגלים, גם לסינגל ספיד מתרגלים ותוך כדי רכיבה אני נגמל מהתנועה העצבנית הזו ולומד אט אט את רזי הסינגל ספיד. לאט לאט הפיקים הופכים לאפשריים. בכביש מזגזגים להוריד שיפועים ובשטח כדי להוריד דופק יורדים לעיתים לקדנס 20 ופחות. זה מניב מהירות אפסית של לא יותר מ-2 קמ”ש ואז יוצאים לאינטרוול ארוך בעמידה. כל פיק מוצלח הוא נצחון קטן והטיפוס לחרמון הוא נצחון המורכב מאוסף של ניצחונות כאלו: הטיפוס על הכביש מתל פאחר על ציר המוסכים אל הכניסה לעין פיט, היציאה בכביש הבטון שלצד נחל סער אל הכביש למסעדה, והטיפוס על הסימון האדום אל נמרוד הם הבולטים שבהם.
על הדרך הרומית אחרי הטיפוס לגבעת האם שקית התמרים שלי נפלטת מהפאוץ’ הקדמי נופלת ונרמסת על ידי מסה של רוכבים שדוהרת בירידה, את החיסרון בסוכרים אני נאלץ להשלים בשיחי הפטל ליד תל פאחר:
מאיר שיש לו רזומה בתקלות מבטל את האכסיומה שבסינגל ספיד לא קורעים שרשרת, קורע אותה ויוצא מהמשחק (אגב, בסינגל ספיד גם כן נופלת שרשרת מדי פעם – עוד אגדה שכן סינגלאים רבים עושים שימוש במותחן שרשרת והיא יכולה לקפוץ לה החוצה ממנו). למאיר נחגוג בהמשך יומולדת על כנאפה ולבאנה במג’דל אחרי הירידה מהרכבל העליון.
אנו חולפים על עין פיט, כפר סורי שהוקם ב-48 למשפחות הקצינים הסורים ושרד 19 שנה, וממשיכים בטיפוס החביב לאורכו של נחל סער. מתענגים על עלית הכביש למסעדה ומענים את עצמנו לדעת על השביל לנמרוד כשברקע זוכים לנופים המהממים של בירכת רם. בנמרוד – בטיפים האינדיאנים נמצאת נקודת מילוי המים, ולהפתעתי הרבה אוהלי morwood שמבטיחים שכנראה נראה הרבה רוכבי Downhill בפסגה. אחרי נימרוד אני ממקם את עצמי בקדמת השרוך הנפרש של הרוכבים כשבמג’דל שמס אני נצמד לדני חסיד – מ”הראשונים בטראנס” בתקווה שייקח אותי למעלה, אלא שלדני שברזומה שלו טרנס אלפ 2002, טרנס שוורצוולד 2012 וניצחון ב-DTD היו תוכניות אחרות ובגופו דל השומן מנער אותי וממשיך. לרגעים אני מוצא את עצמי בקדנס נוח של 85-90 וחושב שאין עליה יותר מותאמת לסינגל ספיד כמו זו של הרכבל התחתון, אלא שהאידיליה נמשכת לפרקים לא ארוכים ואנחנו נאלצים להינות משיפועים הולכים ומשתנים.
בדרך לפסגה גם אלדד מירום מפרפר אותי ורק עודד על הלינסקי מצליח לחלץ אותי מהשיממון על ידי משחק תיפסוני שבו כל מה שצריך הוא לעלות לעמידה, לצאת להתקפה תוך כניסה לתחום האנארובי ואז להרפות ולהיקלע לשביזות. משחק החתול ועכבר שוחק את שנינו, אלא שבעוד השחיקה מרסקת בהמשך את עודד, לי היא עושה טוב ומרגע לרגע אני הופך לנלהב יותר.
בתחילת העליה לרכבל העליון אנחנו צופים בהשתאות בילדים המתאמנים לתחרות הDown hill של כספי שאמורה להיערך ביום שלמחרת ואנחנו נעזרים באחד האבות המלווים לשחרור הפלונטר הצה”לי ומקבלים ממנו ליווי רכוב לבקשת השין גימל.
העליה עם ממוצע שיפוע של 10 אחוז, מכניסה כל אחד מאיתנו לתוך עצמו ומזגזגת את נפשנו לדעת.
אחרי שני פיתולי כביש העליה פוגשת את מעלה גולני ונעה לצידו כאופציה היותר שפוייה לסינגל ספיד. הלקוחות שלי לא מפסיקים לטרטר בטלפון אלא שאני בוחר להתעלם. רק לפני רגע טפלא אמר שלקוחות הם הגורם שהכי מפריע להתנהלותו של ארגון, ולארגון לצערי הרב נשאר עוד דיי הרבה לטפס…
בתמונה:משמאל single speed friendly לעומת האופציה הימנית של מעלה גולני
בקיצור כל מי שמתעניין בצילומי סבל מוזמן לצפות במטרים האחרונים של הטיפוס אל הרכבל העליון וככל שיחס ההילוכים יותר קשה הרי זה משובח:
אחרי תמונות פסגה אני בוחר לרדת את מסלול ה Down hill , הנוער שעולה ברכבל חולק אותנו את השביל, ולרגע הסבל מהריג’יד והסכנה מהתרסקות הופכים להיות זניחים לעומת הסכנה של דריסה ולכן אני משתדל לרדת מהשביל כשהקמיקזות הקטנים מגיעים אלי.
נו אז מה נשאר לנו? לאבנה במג’דל, שבירת שיניים בדרך הרומית חזרה, בירה בכפר סולד, רחצה במים החמים של להבות הבשן\שמיר, המבורגר בראש פינה, לקוחות עצבניים שהזנחתי ואישה כועסת על ששוב לא מרחתי קרם הגנה.
אחרית דבר
חילופי הדורות שלא פסחו על הנהלת הקומונה, לכתם של מובילים כאילן כרמל, תמיר רייס וצ’רניכובסקי הדאיגה רבים, אך אין ספק שהקומונה יכולה להיות בטוחה להפקיד את רוכביה בידיהם הנאמנות של המנהלים החדשים. הובלה של סכום דו ספרתי של רוכבים ברמות שונות איננה עניין של מה בכך והרכיבה הפיקה מהם אחריות תוך דאגה למתעכבים ושחרור לחצים למובילים.
האירוע הקומונארי הבא: רכיבה בפארק קנדה ב-26 לאוקטובר, מה שגורם לי להמליץ לכם לתפוש את השרשוק הקרוב, להצטייד בסינגל ספיד ולבוא. אולי גם אתם תראו את האור.
ובאשר אלי? הסינגל ספיד הוא תחום מרתק ושאפו לכל הבוחרים בכך כבדרך חיים אבל למרות הכימיה המטורפת כנראה שמדובר מבחינתי בסטוץ חד פעמי… הברכיים והגב תחתון הזכירו לי טוב מאד שבחרתי בתחביב שאני רוצה להיות בו גם עוד 20 שנה, וזה מפנה אותי לשאלה שאולי תסקרן גם אותכם: ממה היה לי יותר קל להיגמל: מהילוכים או מהמשככים? אז ברור שמההילוכים. את המשככים בלעתי בבית ביחד עם כמות גדולה של מים.
מאת: עזרא שהרבני
צילום: עזרא שהרבני, אריק מון, אריק פישר, הראל נחמני
