עיר לא גדולה ולא חשובה בשם דייטאון (Dayton), אי שם במערב מדינת אוהיו, אירחה השנה את הכנס המרכזי של התאחדות האמריקאית לשבילים (American Trails Association). העיר נמצאת במרכזו של המערב התיכון, שמלבד זה שהוא הביא את טרמפ לבית הלבן, הוא גם שטוח באופן מיוחד – מאות אלפי קילומטרים של מישורים עם כמה גבעות פה ושם, בעיקר הרבה אגמים, נהרות וסתם בוץ. כשמדברים על אופניים בארצות הברית יש חושבים על הייטקיסטים על אופני סנטה קרוז נוצצים גולשים על השלוחות הארוכות שיורדות ממהרים אל הים באזור המפרץ, ופחות על אנשי הצווארון הכחול של רצועת הפלדה – שעובדים קשה, מרווחים מעט ואת המעט הזה מוציאים על אופניים והופכים כל רבע גבעה למערכת שבילים מאתגרת.
מאת: שי יגל
——————————
מנוי חינם למגזין האופניים הטוב בישראל פה: https://goo.gl/4tGh4F
מנוי למגזין הריצה RUNPANEL – חינם פה: https://goo.gl/Auzkl9
——————————
ואכן תדמית לחוד ומציאות לחוד: בביקורי בכנס אירח אותי לרכיבה גיימס מינאס, שהוא לא רק רוכב נהדר אלא גם מנהל את אחד הפארקים באזור (שלא דווקא לא קשור לאופניים) וגם היה במשך כמה שנים ראש מועדון האופניים המקומי. על מועדוני אופניים בארצות הברית נקדיש כתבה נפרדת – מדובר במודל מרתק שמשלב קהילה ואופניים בצורה שלא קיימת אצלנו. לג׳יימס יש את כל מה אדם צריך: סובארו אאוטבק ישנה למדי, ושני זוגות אופניים על הגג, ניינר סס״ר וsurly גרבל. ג׳יימס ואני הסתדרנו מיד, פשוט שנינו אוהבים לרכב על אופניים וחשוב לא פחות: שנינו אוהבים לדבר על רכיבה, על שבילי אופניים, ועל כל מה שבינהם. זכינו במזג אוויר מושלם, יום אחרי שירד גשם ללא הפסק, כמה שעות של שמש טובה והכל יבש ומהודק. בעצם יש פה רק שני מצבים: או גשם ובוץ או יבש ומהודק והפער בין מצב א’ לב’ יכול להיות עניין של כמה שעות בלבד.
מי צריך יותר? Outback ואופניים
פארק אופניים בדייטאון
כמו שאמריקאים אוהבים, פתחנו את הנסיעה במסכת של התנצלויות על המזגן באוטו שלא עובד, על העיר המשעממת (נכון חלקית), וכמובן על אפשרויות הרכיבה המוגבלות. ג׳יימס לקח אותי אל פארק האופניים הסמוך דייטאון, וזה הזה זמן לנסות להבין מה זה בדיוק פארק אופניים.
הפארק הוא למעשה גבעת יער לא גדולה, כ400 דונם, עם כמעט 15 ק״מ של סינגלים. כדי לקבל פרופורציה על כמות השבילים זה כאילו היו ביער בן שמן משהו כמו 800 ק״מ של סינגלים. ג׳יימס הקפיד להתנצל מראש שמדובר יותר על הליכה לחדר כושר מאשר רכיבה בעומק השטח, והוא צדק. החוויה לרוכבים מנוסים היא מאוד ספורטיבית, מי שירכב להאט ימצא את עצמו משתעמם די מהר, אבל ברגע שנותנים קצת גז מקבלים רכיבה מהירה מאוד, שדורשת יכולות טכניות גבוהות. השבילים אינם בסגנון המוכר לנו בארץ, של מדרגות סלע גבוהות או גינות של סלעים גדולים, אלא של עבודה מאוד מדויקת עם שינוי כיוון מהירים ומעבר מהיר מירידה לעליה עם כמה פ׳יצרים טכנים שבפני עצמם אינם מורכבים אבל שהם באים ברצף צפוף זה סיפור אחר. רעיון של פארק הוא משהו באזור שבין רכיבת שבילים לפאמפטרק, מצד אחד שטח ויער ומצד שני רכיבה בסגנון שמאוד מזכיר פאמפ-טרק.
בנייה קלה, גשם כל השנה וצמחייה עשירה מייצרים שבילים צרים יותר ממה שאנחנו רגילים אליהם בארץ
התאמה מדורגת למגוון של רוכבים
הצורה שבא בנוי הפארק מאפשרת למגוון גדול מאוד של רוכבים להשתמש בו, המסלולים הקלים, מתאימים לכל רמת רכיבה, גם ילדים קטנים בגיל הגן, יכולים להתנסות פה ברכיבת סינגלים, ואפילו להתמודד עם כמה פיצ׳רים טכנים הפזורים ליד השבילים הקלים. הרכיבה מתחיל בסיבובון קליל של 700-800 מטר, שלצידו ניבנו כל סוגי המכשולים שאפשר למצוא בפארק: גינות סלעים, שורשים, בולי עץ וגשרים, ככה שכל אחד שבא לפארק ידע מראש מה צפוי לו.
ההמשך בנוי בצורת משפך כך שרמת הקושי עולה כל הזמן, ממעגל למעגל, כשמתרחקים יותר מהכניסה לפארק, הרכיבה הופכת להיות טכנית יותר. המערכת הצפופה של השבילים מתוארת ע״פ רמת קושי, כדי שיהיה ברור מה רמת השביל אליו נכנסים בדומה למסלולי סקי. ירוק הוא הקל ביותר, וממנו עולים ברמת הקושי לכחול, אדום ושחור.
שילוט מדויק וברור.
השבילים בנוי ומתוחזקים בצורה מושלמת ככה שאין ממש צורך לסמן את השביל ואי אפשר לפספס. השילוט בכל צומת מעולה, וכולל את כל הפרטים הרלוונטיים, כמו אורך, קושי, ואיך בדיוק חוזרים להתחלה. הסינגלים במצב לא פחות ממושלם וכך גם הבארמים, הגשרים ומעברי המים. פה ושם איזה מלכודת בוץ קטנה שהיא סוג של פיצ׳ר טכני בפני עצמה. הסינגלים צרים מאוד ועוברים בין העצים הצפופים גם הם, שניה של חוסר ריכוז אתה מוצא את עצמך תלוי על ענף אקראי, או דופק את הכידון בגזע עץ.
מבנה המעגלים המשתלבים, רמת הקושי עולה שמתרחקים.
בכניסה לפארק יש אסם עץ ענקי, סוג של האנגר גדול – כשנכנסים פנימה מתברר שמדובר בשילוב בין סדנת אופניים, למחסן אופניים. לפארק עצמו יש כמה עשרות זוגות אופניים, לכל גודל, וברמות אבזור מרשימות. אני לקחתי אופני surly זנב קשיח, שכללו פדלים של wellgo ומערכת פול XT. האופניים ניתנים לרכיבה לגמרי בחינם לכל מי שרוצה. פשוט באים בזמן פעילות הפארק, לוקחים אופניים, לוקחים קסדה ויוצאים לדרך, לא לפני שחותמים על כמה טפסים שמסירים מהנהלת המקום אחריות. הכוונה היא להכניסה כמה שיותר אנשים למעגל הרכיבה בדגש על ילדים. מנהל הפארק לא היה במקום באותו הזמן, אבל הוא עובד פה במשרה מלאה, יחד עם עשרות מתנדבים ממועדון הרוכבים המקומי שהיו שותפים למלאים לבנייה ולתכנון. מי שמנהלת את הפארק וגם בעלת הקרקע זו עירית דייטון – כמו שהיא מפעילה מתנ״סים, בונה מקומות חניה, או גני שעשועים היא גם בונה ומפעילה פארק אופניים. איכשהו בדייטון זה נשמע פשוט והגיוני ופה אצלנו זה עדין בגדר מדע בדיוני. ההרגשה שהמקום מנוהל מקרוב ניכרת בכל פינה, מהשרותים המצוחצחים דרך פינת השטיפה, ועד לפינת הקמיפינג המדוגמת (כן אפשר לישון פה).
פארק אופניים עם זוגות להשאלה בחינם, לכולם.
פארק אופניים – מוקד פעילות קהילתית חינוכית וספורטיבית
הרעיון של לקחת גבעה לא גדולה, באמצע מרחב אורבני או אורבני למחצה, לעשות ממנה מוקד של פעילות קהילתית, חינוכית, וספורטיבית מגדיל בצורה משמעותית את היכולות של ישובים בעלי שטח מוגבל יחסית, להפוך בכל זאת למובילים בתחום רכיבת האופניים בפרט וספורט בכלל. לא חסרים בארץ מקומות לפרויקטים מהסוג הזה. באר שבע, מודיעין, וירושלים, הן רק כמה דוגמאות, אבל בשביל שזה יקרה צריך לצאת המקונספט של או רכיבת שבילים סטייל יערות קק״ל או פאמפטרק. אם או בלי קשר, יער פלוגות הסמוך לקרית גת שעליו הסינגל החדש עליו כתבתי ביקורת פחות אוהדת, היה יוכל להיות מושלם לפארק מהסוג הזה, ולהשיג הרבה יותר מאשר עוד סינגל פחות מוצלח.
מאת: שי יגל
לחץ פה לקבלת מנוי על מגזין RUNPANEL – על ריצה: https://goo.gl/Auzkl9
לחץ פה למנוי על BIKEPANEL (חינם): https://goo.gl/4tGh4F
