אני כעת כבר 140 ק”מ, די עייף וגמור. שתי עליות לפני עוד בדרך לליאז’, יום לפני המרוץ הקלאסי היפהפה LBL- בסטון ליאז’ בסטון. לפחות 2200 מטרים מצטברים בפורמט אכזרי של רולינג הילס כבר מאחורי ופתאום – Côte de La Redoute – קיר אנכי שאני אמור לטפס עליו! אני עושה את זה הפעם עם ה Ridley Fenix SLX – אופני הקלאסיקות, בביקור בארץ הקלאסיקות: בלגיה, בהזמנת Belgian Bike Factory (לשעבר רידלי) וגלגלנוע- יבואנית רידלי לישראל.
בייקפאנל בטלגרם: שווה להציץ פה https://t.me/BIKEPANEL
Ridley Fenix SLX והחוויה הבלגית
אנחנו בעליה. כ 15% של שיפוע מתחת לרגלינו, וצדי הדרך מלאה בקרוואנים. זוגות מבוגרים בפנסיה לצד הדרך במצב רוח של בירה ודגלים, כתובות על הכביש. אני כל כך גמור שלרגע הופתעתי והתעוררתי מהמהומה הזו… בתוך המאמץ וההתכנסות פנימה ל Zone שכחתי לרגע שאני בעצם על מסלול ה Liage Bastonge Liage והם כבר פה תפסו מיקום על העלייה לקראת מחר- יום המירוץ הגדול! זה מחר – בגלל זה כל הכביש מלא בכתובות צבע. התעוררתי באחת מהטראנס של הרכיבה וזה הכה בי – אני בבלגיה! בין הרגליים שלי ה Ridley Fenix SLX ואני ברכיבת התנסות פה בחוויה הבלגית. וואו. זה ממש קורה!
עוף החול
ה Fenix הם האופניים הפחות נפוצים בליין של רידלי, לעומת ה Noah וה Helium (לכולם כבר כמה דורות שבאים לידי ביטוי בתוספות האותיות SL, SLX), אבל דווקא הם הכי בלגיים, בחברה הכי בלגית שיש. הנואה הם האווירודינמיים, ההליום הם אופני קשיחות משקל, והפניקס הם אופני הקלאסיקות והקובלס.
הם מאופיינים בבסיס גלגלים ארוך ב5 מ”מ שנובע מהארכת תומכות השרשרת לעומת הדגמים האחרים לטובת יותר ספיגה ויציבות, ובבניה חזקה יותר לטובת שרידות בפריז רוביי ודומיו.
עיצוב: מקומר ופונקציונלי
העיצוב של ה Fenix השתפר מאוד עם השנים. בעיני, המעבר לתומכות אוכף נמוכות מאחור עושה להם טוב ונראה מצוין. הם מאוד שונים מההליום בכך שהפרופילים של הצינורות שלהם בצורת יהלום- מה שתורם לעמידות שלהם, כך אומר לנו מנהל המוצר ברידלי. אם אתם מתחרים בפריז רוביי, עדיף לכם להיות עם אופניים חזקים כדי לא לגמור על הרצפה כמו שקרה כמה וכמה פעמים לרוכבים מוכרים עם כשלי סטמים וחלקים אחרים בכסאח הזה.
בכלל – הפילוסופיה הבלגית של רידלי תמיד תעדיף עמידות על פני פחות 100 גרם. הסביבה והמירוצים הקשוחים האלה בבלגיה מייצרים את הברירה הטבעית והאורגניזמים (האופניים) מתאימים את עצמם אליה. בסה”כ אלה אופניים נאים, עם אפיל פונקציונאלי והגיוני מאוד עבור הרוכב ישראלי הטיפוסי.
קומפניו: לא כוס התה שלי
בארץ רוב מי שיקנה את האופניים האלה יקבל אותם עם שימנו כנראה, אולי עם קראנק של FSA שמייבאת גלגלנוע. פה ברכיבת ההתנסות רכבנו עם מערכת של קומפניולו Potenza 11. הקמפי זו מערכת שלא התנסיתי בה כבר שנים. זו גרסת הדיסק ההידראולי שמבחינת תמחור אפשר להשוותה לשימנו אולטגרה המכנית. לצערי, לא התחברתי למערכת הזו בכלל: הכפתור הקטן הפנימי מתפקד מצוין ומגיב מהר, אבל בסה”כ החוויה היא של תגובתיות איטית בהעברת ההילוכים. יש מרחק ארוך מדי שצריך לדחוף את הידית פנימה כדי לקבל תגובה. היא גם זזה לא רק הצידה אלא בעוד כיוונים, מה שמוריד מיעילות התנועה הלא יעילה גם ככה. אני סקרן להשתמש במערכת יקרה ועליונה יותר שלהם ולראות אם זו תכונה של החברה או של הרמה הזו בלבד.
הידית עצמה נוחה יחסית. בחלק עליו מניחים את היד יש לה מעין בליטה מוצלחת שתופסת את כריות בסיס כף היד על הכידון, אבל ידיות המעצור מגושמת מעט ביחס לשימנו וגם ביחס לסראם E-tap.
העצירה טובה אבל לא חדה ומגיבה. לפעמים מעצורים צריכים כמה ימי רכיבה כדי “להיפתח”- לעתים ברכיבה ראשונה מעצורי הדיסקים של כל היצרנים אינם מגיבים בחדות רבה (שבוע אחרי כן יצא לי “לפתוח מהשקית” באופני מבחן מעצורי דיסק של חברה אחרת מרמה דומה והם היו הרבה יותר טובים). עדיין ולמרות זאת- הדיסקים היו מעולים וטובים בהרבה ממעצורי חישוק, עם אספקת בטחון לרוכב ויציבות לאופניים ללא ויברציות – בתוך העצירה, גם בסיבובים. אני אוהב דיסקים וכבר לא יכול לחכות לירידת משקלים משמעותית ולדיסקים באופניים הבאים הפרטיים שלי.
צמיגים רכים ונוחים, אוחזים ו… עדינים
הגלגלים פשוטים יחסית, Zonda של קומפניולו (אלומיניום 1675 גרם) אבל הפריט המעניין עליהם היה דווקא הצמיג: Vittoria מדגם Corsa Control 25 שזו הפעם הראשונה שאני מתנסה בו. שוב, זה כנראה לא פריט שתקבלו בארץ עם האופניים. נציג ויטוריה היה בביקור הזה והסביר לנו על המפעל הגדול שלהם שמייצר גם למותגים מוכרים אחרים (אסור לספר למי, ובכל מקרה אלה מוצרים אחרים עם R&D אחר, רק שימוש בפס ייצור משותף). זו חברה הולנדית שעושה את הכל בעצמה – פיתוח, טסטים, ייצור והיא מספקת את הצמיגים ללוטו סודל. ויטוריה מתגאה בכך שיש לה חומר שנקרא גרפן בצמיגים והיא יודעת לייצר צמיגים מהירים יותר מאחרים, ורכים יותר לאחיזה בסיבובים, לטענתה.
ברכיבה, עברנו לא מעט מקטעים בעייתיים, קשים, מטרטרים ואכן החוויה הייתה אוחזת ונוחה מאוד. בסיבובים מהירידות המהירות של הארדנים חשתי בטחון אדיר בזכותם והם נדבקו לאספלט. גם הגאומטריה של Ridley Fenix יציבה ומשרה בטחון. אבל אני חושש שלישראל לא יתאים הצמיג הזה עם שולי הכבישים המלוכלכים שלנו, כי הוא עדין מדי. גם בוחני האופניים האחרים שהיו שם ומכירים את הצמיג משימוש ארוך טווח איששו את מה שנתקלתי בו: באחד הקטעים אבן קטנה מהאספלט חוררה אותו ופינצ’רה אותי, והיא אפילו לא היתה חדה.
נקודות ההצטיינות של ה Fenix: ירידות (דיסנדינג)
האופניים, למרות שהם מקטגורית הקלאסיקות של האביב, מרגישים כמו אופני מרוץ לכל דבר. ואכן- אין להם צינור ראש ארוך מדי: הוא זהה להליום וקצר יותר משל הנואה – כלומר התנוחה תחרותית לגמרי. הקשיחות הצדית והתגובתיות מצוינות. כל ההבדל כולו טמון בחמשת המילימטרים הנוספים האלה באורך תומכות השרשרת, והם גורמים לי לרצות לפתוח תנועה חדשה שתקרא לכל מקצרי תומכות השרשרת בעולם – הירגעו! החוויה העצבנית מדי היא לא חוויה טובה – תתפלאו, גם לא לריייסרים. מי שנמצא כל היום על האופניים מבין שגם הנוחות משפיעה על המהירות. העצבנות לא מתאימה לחובבנים והפניקס יהיו ההמלצה שלי לכל רוכב שהשליטה שלו באופניים אינה מושלמת. אני חי כבר כמה שנים על ה Ridley Helium SL, מי שמכיר אותי יודע שאני מרגיש די נוח על האופניים, מצלם עליהם ביד אחת, אוכל, ועוזב ידיים חופשי, ועדיין- אני רוצה את ההליום במשקל ובדקיקות, אבל עם תוספת 5 המ”מ של ה Fenix בשביל היציבות והשקט הזה.
עם ה Fenix איכות הדיסנדינג שלי פשוט קפצה כמה וכמה מדרגות באירוע. הירידות הארוכות והמאוד מהירות של הארדנים היו קרקע מושלמת לבדיקת מהירות מקסימלית, והפניקס עשו את זה תוך שהם מקנים לי ביטחון מוחלט. בשיחה בין עיתונאי האופניים מקנדה, הולנד, ובריטניה שרכבתי איתם הרגשנו כולנו שאיכות הדיסנדינג שלנו עלתה מדרגה על האופניים האלה, ואני ממש טסתי למטה והשכבתי בסיבובים כאילו אין מחר. האופניים “על מסילה” ואני עם חלק גוף עליון רפוי ורגוע לגמרי. פשוט גאומטריה מושלמת.
מה שיורד חייב לעלות
אז באופניים כמו בחיים- אין יתרון שאין לו גם חסרון בצדו. הפניקס כבדים יותר מההליום, ובמהירות אטית יש יתרון קטן לתגובתיות של גאומטרית תומכות השרשרת הקצרות. בכלל לאופטימיזצית הקשיחות משקל הזו של קטגורית המטפסים יש התאמה ל… טיפוס ועליות, ברור. זו הסיבה שגם רוכבי לוטו סודל לקחו לליאז’ בסטון ליאז’ (מעל 4000 מטרים מצטברים על כ 260 ק”מ) את ההליום SLX ולא את ה Fenix. אין לי את משקל האופניים שניתנו לנו בהתנסות אבל אני מעריך ששקלו סביב ה 8.5 קילו, ולא היו הכלי האופטימלי עבור מי שרוצה לתקוף בדיוק בקירות התלולים של הליאז’ בסטון ליאז’.
נוחות- מוערכת בבלגיה
במסלול ה Liege Bastogne Liege אין הרבה אבני קובלס, אבל יש פה ושם ברמה טובה יחסית (לא כמו בפריז רוביי), ויש אספלט שבור לא מעט. כשאתם כל כך הרבה שעות על האופניים תעריכו את כושר הספיגה שלהם, וגם את הגיאומטריה המפנקת. זה מעיף מעט פחות, ומקל, בייחוד לקראת סוף הרכיבה. יחד עם זאת הנוחות פה היא לא מהסוג המשכך מאוד ברמה של תנועה מורגשת במוט האוכף כמו שיש בחלק מאופני הנוחות שתוכננו לשם כך. מדובר באופניים נוחים, אבל עדיין תחרותיים. רוכבי הקבוצה המקצוענים משתמשים בדגמי המפעל הרגילים לגמרי במירוצי הקובלס שלהם. הם מקסימום משתמשים היום באפשרות של השלדה לקבל צמיגי 28 ומורידים מעט לחץ אוויר וזה כל מה שצריך לשיכוך נוסף במסלולים בעיתיים.
לסיכום
זה לא מבחן, זו רק רכיבה אחת, אמנם ארוכה ובנוף ארדנים בלגי יפהפה, עם היסטוריה אדירה של הליאז’ בסטון ליאז’, אבל היא לימדה אותי לא מעט על ה Ridley Fenix SLX. לצד ההליום הקלילים ומינימליסטיים והנואה האווירודינמיים והסופר קשיחים, אמליץ עליהם בחום לכל רוכב שרוצה את האופניים ההגיוניים ביותר בליין של רידלי. נוחים, תחרותיים, עמידים וחזקים לאורך זמן (חשוב גם לעולם היד השנייה ולעת השדרוג). מעט פשרה במשקל (במיוחד בגרסת הדיסק), אבל המון יתרונות בגאומטריה, במהירות, שליטה ובטחון בירידות, וחוויה של “בבית”, עם חלק גוף עליון משוחרר ברכיבות ארוכות.
