נפל אתמול דבר בענף האופניים הישראלי, אי אפשר ורצוי מאד לא להתעלם: מאז החל ה UCI לקיים אליפויות עולם לרוכבים בקטגוריה נפרדת עד גיל 23 (U23), לא סיים רוכב ישראלי את המרחק המלא במגבלת הזמן. אתמול זה קרה לראשונה, ונבחרת ה U23 ביצעה בצורה מרשימה ביותר, בדיוק לפי תוכנית פעולה שהוכנה על ידי מאמנה אילן אולמן, שבועיים לפני הנסיעה.
מאת: דני אסקרוב
(יש לאמר שבאליפות העולם שנערכה בפירנצה ב 2013, יואב בר ורועי גולדשטיין היו כפסע מהשגת היעד – למרות שסיימו את המרחק המלא, איחרו בכ 3 דקות את סגירת המדידה ונרשמה להם תוצאת DNF- לא סיים).
קו הסיום בפירנצה – אליפות העולם U23, יואב בר מימין ורועי גולדשטיין משמאל חוצים את קו הסיום (שנת 2013)
קצת רקע על הנסיעה לאליפות העולם בריצ׳מונד –
הרוכבים הישראלים שהגיעו בעזרת הקהילה היהודית החמה בריצ׳מונד וירג׳יניה והרבה רוח חיובית (הרוכבים גם השתתפו במימון הנסיעה בעצמם… אבל זה דיון אחר…), התמקמו בשבוע האחרון במתחם התחרות. אילן אולמן (גילוי נאות – אילן ואני חברים, ד.א) הוא קודם כל איש של חזון ואמונה, הרבה לפני שהוא מאמן אופניים, לפני מספר שבועות בנה אולמן תוכנית לקראת מרוץ האנדר. הנה היא:
במהלך השבוע האחרון בריצ׳מונד בנה אילן את תוכנית המרוץ במוחם של הרוכבים, כפי שהוא היה רוצה לראות אותו. במרוץ שהתקיים אתמול, את הקטעים הנבחרים של נבחרת ישראל ניתן לראות בוידאו המצורף, אפשר לראות איך מלבד העובדה הפורמלית ש 3 רוכבים ישראלים סיימו את המרוץ במגבלת הזמן, הנבחרת הוציאה לפועל בצורה מדויקת, כמעט בשלמות, את התוכנית של אילן. וזה בעצם הדבר הכי חשוב שקרה אתמול בריצ׳מונד. היתה נבחרת וכך היא רכבה! אולמן לא ראה בסיום המרוץ מטרה. הוא רצה לראות את החברה מתחרים, לא רוכבים על האופניים אלא יוצאים לכביש – ו מ ת ח ר י ם.
אביב יחזקאל ועומר גולדשטיין קיבלו הוראה לנסות להכנס לבריחה בתחילת המרוץ. גיא גבאי ורועי גולדשטיין היו אמורים להיות שם עד לסיום. בתחילת המרוץ, כל רוכבי הנבחרת התמקמו היטב בשליש הקדמי. אביב הוא הראשון שמנסה. לא הולך.
לקראת סיום ההקפה הראשונה, עומר גולדשטיין תוקף בעליה האחרונה ומייצר את הבריחה הראשונה של היום. בחוצפה שגובלת בסוג של ״טמטום״, עולים גיא גבאי ואביב יחזקאל לקדמת הדבוקה ומאטים את הקצב על מנת לתת לבריחה ללכת. ברור שזה מגוחך שישראל תעשה את זה מול איטליה, צרפת ומעצמות האופניים העולמיות. אבל החברה באו להתחרות, והם התחרו כנבחרת, ולפחות בשלבים הראשונים, לא עסקו בהישרדות אלא בהפגנת נוכחות!
עומר כמו עומר, קובר את עצמו בבריחה ללא הכרה. לא לוקח זמן לחשוב ורוכב 50% מהזמן מלפנים גם אחרי שהוא מתקשה להחזיק את הגלגלים של שותפיו לבריחה שהיו חזקים יותר, מנוסים יותר וחכמים יותר. לקראת סוף ההקפה השניה, משמגיעה הבריחה לגבעת ליבי, עומר מתפרק ונושר מהבריחה. עומר הראה שיש לו בגיל 19 המהירות להיות בבריחה באליפות עולם, זה כלל לא מובן מאליו. עכשיו כאשר יש את המהירות צריך ללמוד להחזיק אותה יותר זמן.
עומר לא יסיים את התחרות אך נתן לנבחרת הרבה זמן מסך, עשה בדיוק מה שהתבקש לעשות ורכש ניסיון יקר לפעמים הבאות.
עומר גולדשטיין בבריחה בהקפה השנייה
המרוץ מתייצב כשבריחה שניה ומשמעותית יוצאת לדרכה ומקבלת עד כ 2 דקות מהדבוקה. במשך ההקפות הבאות, עד הקפה 8, השלישיה רוכבת היטב ושומרת על מיקום בקדמת הדבוקה.
בהקפה 8 מתחיל המרדף האמיתי. צ׳כיה, אנגליה וצרפת יחד עם עזרה של דנמרק, שוויץ ועוד סוגרות את הבריחה והמאבק על הנצחון נפתח.
שתי תאונות מאיטות את רועי גולדשטיין ואביב יחזקאל שממוקמים מאחור מדי אחרי השעתיים הראשונות של התחרות. השניים משלמים על המאמצים לחזור ומאבדים את הקבוצה הראשונה. מכאן זה מאבק לעמוד במגבלת הזמן. השניים יצליחו לעמוד במסגרת הזמן וידורגו בסיום – 117 (14:27+) ו 122 (15:19+) בהתאמה.
גיא גבאי הוא היחידי ששורד את הבליץ בפלוטון שסוגר את הבריחה ונשאר עם 100 הרוכבים הראשונים במרוץ. גיא יגיע לעליות האחרונות עם הדבוקה הראשונה ויסיים 61, 1:12+ מהמנצח הצרפתי. ״היו שתי נפילות בסיום שעיקבו אותי אז קצת מאוכזב״ אמר גיא בסיום, אחרי שנאלץ לתמרן את דרכו בהקפה האחרונה בין הנפילות על המסלול החלק מהגשם.
גבאי, עשה השנה קפיצה גדולה בעומק ובנסיון – תוצאה ישירה של היותו רוכב במשרה מלאה בקבוצת הסייקלינג אקדמי. גבאי, הוא הרוכב הישראלי של האקדמי, שמושך את העונה העשירה וחסרת התקדים לרוכבים ישראלים שבנה רן מרגליות הכי רחוק בזמן – אל תוך אוקטובר. כש 160 ק״מ של מרוץ הם מה שאתה עושה 40 ימים ומעלה בשנה היכולת משתנה. זה גם המקום בו האינטרסים של האקדמי ושל נבחרת ישראל מתחברים – פלטפורמת מרוצים איכותית של קבוצה מובילה גם לתוצאות טובות יותר ברמה הלאומית. ולהפך. זה Win Win.
בשבוע הבא יזנק גיא למרוץ האחרון של העונה בקזחסטן מול פאביו ארו וחברים נוספים מהדבוקה המקצוענית.
מרשים היה לראות את גיא אחרי תקרית קו הסיום באליפות ישראל. גיא אוסף את עצמו וחוזר חזק יותר וטוב יותר לחלק האחרון של העונה. יתרה מכך – גבאי מוכיח שהוא מוכן לשלם את המחיר הכבד של הנסיעות וההעדרות הארוכה מהבית בכדי להיות מקצוען וממקם את עצמו כרוכב הישראלי הבולט של 2015. שאפו.
התמונה הגדולה
כתוצאה, זו של אתמול טובה יותר ממה שהושג ע״י רוכבים ישראלים בעבר מאז שנוצרה קטגורית U23 (היו הישגי עבר רחוק יותר טובים לא פחות). אמנם המסלול בריצ׳מונד פחות סלקטיבי ממסלולי אליפות עולם אחרים, אך התנהלות המירוץ תמיד מתאימה עצמה לתוואי. השורה התחתונה היא כזו – גיא גבאי הצליח לעמוד במה שנדרש על מנת להישאר בתמונת המירוץ יותר זמן ממה שהצליחו רוכבים ישראלים לפניו בקבוצת הגיל הזו. חסר עוד קצת בכדי ללכת עד הסוף.
מבט אופטימי על הדברים יאיר בעיקר את ההוצאה לפועל של תוכנית המרוץ, הרכיבה כנבחרת והמיקום של גיא גבאי בהקפה האחרונה כחלק מחוד המירוץ. מבט פסימי יאמר שהתוצאה של יואב בר ורועי גולדשטיין על המסלול בפירנצה איכותית יותר ולא התקדמנו…
במציאות המורכבת והמשתנה יכול להיות שלא קרה אתמול כלום ומה שהיה הוא בסך הכל עוד יום בהיסטוריה הארוכה של ענף אופני הכביש הישראלי. אבל – בספורט האמריקני אומרים שאתה לא יכול לנצח סדרת גמר בלי להיות קודם בסדרה שכזו. בספורט מוטורי אומרים שבשביל לסיים ראשון אתה קודם צריך לסיים. באופני כביש, לא תגיע לעשיריה הראשונה לפני שתלמד לרכוב בכל הכח ולסיים.
עכשיו, בואו נשים קצת מרוצי Nations Cup משנה שעברה (שם סיימו 3 רוכבים שונים, כל פעם אחד אחר), נערבב עם בריחה חסרת סיכוי במהירות גבוהה בשביל להבין במה זה כרוך ונוסיף קורט של כמה דקות טלוויזיה (בכדי שידעו שיש אופניים בישראל, או סתם בשביל הטעם), ונפזר למעלה קצת סייקלינג אקדמי בשביל הארומה המקצוענית שנותנת פלטפורמת מרוצים לאורך השנה. אולי יש איזה תהליך שבסופו יש אור? ימים יגידו.
זו היתה השנה האחרונה של גיא גבאי ורועי גולדשטיין בקטגורית האנדר 23. כעת הביאו את הנוער שיחליף אותם בקטגוריה וייצג את ישראל בהמשך.
