הביאנקי של עמוס לוי ז”ל – שופט בינלאומי, מאמן, ממייסדי ענף האופניים
אופניים זו תרבות, ותרבות נוצרת במשך שנים ארוכות מפועלם של אנשים. אנחנו ב-BIKEPANEL רוצים להוקיר תודה ולסייע בהנצחת אותם רוכבים בישראל שיצרו את הענף הזה יש מאין. ההיסטוריה של ענף האופניים היא חלק חשוב בתרבות האופניים ובמסגרת סידרת הכתבות הזו, הצטרף למערכת אלון וולף ממוזיאון האופניים בחרב לאת, וביחד אנו מקדישים סדרת כתבות לאלופי העבר ואופניהם המוצגים במוזיאון. הפעם נספר לכם על עמוס לוי ואופני הביאנקי שלו.
מאת: אלון וולף
קצת היסטוריה
עמוס לוי עלה לארץ ממצרים בשנות ה-50. כבר שם היה רוכב מצטיין ואף זכה בגביע המלך פארוק. עמוס, שהיה מאמן מקצועי מוערך ומדופלם, שימש כשופט הבינלאומי הראשון בארץ, והיה ממקימי הפועל תל אביב ומאמן נבחרת ישראל.
אחד הרוכבים שעמוס לוי היה המאמן שלו, הוא אלוף ישראל לשעבר ראובן כינורי (עליו אספר בכתבה נפרדת). כינורי סיפר לי על אותם ימים בהם התאמן אצל עמוס בהפועל תל אביב. באותם זמנים לא היה את איגוד האופנים – היו כמה מועדונים שהשתייכו לאגודת הפועל. מועדון תל אביב כלל רק כ 10 רוכבים: ראובן כינורי, מאיר פלדמן, ינון בנין, שלומי וינבאום, יוסי נגל, איתן לוי, אבי מנקוס ,יורם דגני ז”ל, פרננד אלזם.
האווירה הייתה ביתית וחמה. עמוס ואשתו גיסיה היו בשבילם כמו משפחה שנייה. הם היו באים אליהם הביתה מנקים את האופניים לקראת התחרויות, אוכלים ובכל שבת יוצאים לרכוב באימון עם עמוס ביחד.
עוד רוכב מצטיין שעמוס אימן בהפועל תל אביב הוא מאיר פלדמן. את מאיר פגשתי לראשונה לפני מספר שנים בביתו בכפר אחים. אני נסעתי לשם לאסוף את אופני הביאנקי של עמוס, אותם שמר מאיר כל השנים במחסן ביתו. הוא ניקה והכין אותם ולאחר מכן מסר אותם בשמחה למוזיאון. מאיר שעדיין שומר על קשר עם אלמנתו של עמוס ואף ניפגש איתה לאחרונה להעלות זכרונות, סיפר לי שעמוס לוי נולד במצרים בשנת 1930. הוא סיים את השכלתו התיכונית במצרים ובמקביל ללימודיו עסק בספורט הרכיבה על אופניים. בשנת 1948, לפני עלייתו למדינת ישראל, הספיק להשתתף במרוץ אופניים במצרים וזכה לקבל תעודה מהמלך פרוק:
התעודה שקיבל עמוס מידי המלך פארוק במצרים
מאיר המשיך וסיפר שבארץ עמוס המשיך לרכוב ולפתח את ענף הרכיבה, והצטרף להפועל תל-אביב. שם הוא הכיר, בשנת 1953, את רעייתו גיסיה, שהייתה ספורטאית מתעמלת. גיסיה עוסקת בספורט עד היום. גיסיה ועמוס לוי נישאו בשנת 1955 ונולדו להם שלושה ילדים. במקביל להתחייבויות המשפחתיות ולעבודתו בבנק, עסק ופיתח את ענף הרכיבה, ובנה “משפחת” רוכבים בהפועל תל-אביב, שזכתה להישגים מרשימים. “למשפחה” החדשה שהקים הקדיש את מירב זמנו. הוא דאג להנחיל את “תורת הרכיבה” באמצעות אימונים מפרכים, מפגשים במועדון הפועל ת”א, ובביתו ברמת אביב.
עמוס, גיסיה וילדיהם התייחסו לרוכבים כאל בני משפחה לכל דבר ועניין. בנוסף לפעילות בהפועל תל אביב עסק עמוס באימון נבחרות ישראל בכינוסי “הפועל” ובמכביות, ומילא גם תפקיד של שופט בתחרויות אופניים. עמוס היה היחיד בארץ בעל הסמכה בינלאומית לשיפוט.
בשנת 1957 השתתף עמוס בפעם הראשונה כמתחרה ישראלי מטעם הפועל תל-אביב במכבייה. במהלך שנות פעילותו הוא דאג לרכוש ידע והסמכות בינלאומיות בתחום הרכיבה המקצועית ואף השתתף בהכשרות והשתלמויות בחו”ל. הוא הוסמך כמאמן ושופט בינלאומי מטעם ההתאחדות העולמית והארצית, והוזמן לשפוט בתחרויות אופניים בחו”ל.
בנוסף לספורט רכיבת האופנים עסק עמוס שנים רבות בלימוד שחיה לילדים בבריכה הלימודית ברמת אביב. בשנת 2006 בעת שחיית אימון שגרתית בברכה, נדם ליבו של עמוס. ניסיונות ההצלה והאשפוז לאחר מכן לא צלחו.
עמוס לוי נפטר בחודש דצמבר 2006 והשאיר חלל גדול לא רק למשפחתו, אלא לחניכיו ולכל משפחת רוכבי האופניים בישראל. יהי זכרו ברוך.
אופני הביאנקי של עמוס לוי
חברת ביאנקי נוסדה במילאנו, איטליה, על ידי אדוארדו ביאנקי בשנת 1885. זו חברת האופניים הותיקה ביותר שעדיין קיימת והראשונה שייצרה אופניים עם שני גלגלים בקטרים שווים. אדוארדו ביאנקי שהיה טכנאי ציוד רפואי הקים את בית המלאכה הראשון בהיותו בן 21. אחד הפיתוחים הראשונים של החברה היה בלם הגלגל הקדמי.
ב-1888 הם היו הראשונים שהרכיבו צמיגים ופנימיות מתוצרת דנלופ על אופניהם, ובנוסף יצרו את אופני הנשים הראשונות למלכת איטליה.
החברה שימשה כספונסרית של רוכבים מקצועיים בג’ירו דה איטליה והטור דה פראנס, כמו ג’יובאני טומסלו, פאוסטו קופי, מרקו פנטני, ועוד רבים וטובים. בהמשך ייצרה החברה גם אופניים מתקפלים צבאיים, אופנועים ומכוניות.
הסמל של חברת ביאנקי
סמל החברה הוא נשר עם כתר, הלקוח מסמלי מלחמה עתיקים. בייחוד משמעותי לחברה, היא הפכה מזוהה לחלוטין עם הצבע האופייני שלה – ירוק טורקיז בגוון שנקרא Celeste. ישנם הסברים שונים למקור הצבע ביניהם שזה צבע השמיים של מילאן, צבע העיניים של המלכה, גוון שנוצר בעקבות איסור של מוסיליני או סתם צבע מיוחד שנתקעו איתו. מה שבטוח הסברים לא חסר. בעידן המודרני לא מעט חברות מנסות לקחת “בעלות” על צבעים כחלק מהמיתוג שלהם, אבל אפשר לתת קרדיט לביאנקי – שהיתה שם בשיטה הזו כבר מזמן, ויפה לראות שזה עדיין מחזיק ומאפיין אותה כל כך הרבה שנים אחרי.
האופניים של עמוס, אופסנו ונשמרו במשך שנים אצל מאיר פלדמן, חניכו של עמוס בהפועל ת”א והוא תרם אותם למוזיאון. הם מסוג ביאנקי ספשלייסימה מודל 1964, ונרכשו כיד שנייה בתל אביב מרוכב עולה חדש שהגיע להשתתף במכבייה. החלקים אורגינליים כולל הפדלים עם הרצועות. הגלגלים עם צמיגי טובולר כולל צמיג ספיר מתחת לכיסא. הם הגיעו עם המשאבה, הכיסא ומחזיק הבקבוק המקוריים. מערכת קומפנוליו רקורד והשלדה בצבע הירוק ביאנקי המזוהה, והמזלג בניקל.
מידת השלדה היא 55.5 ס”מ. אורך צינור עליון אופקי אפקטיבי הוא 52 ס”מ. אורך הסטם 100 מ”מ. הצינורות מהם בנויה השלדה הם מפלדת קולומבוס. הקראנק הוא דאבל עם זרוע 170 מ”מ. הגלגל הגדול בעל 52 שיניים והקטן 39. הקסטה האחורית כוללת 5 גלגלי שיניים. משקל כולל פדלים משאבה וצמיג ספייר: 10 ק״ג.
** את האופניים ניתן לראות במוזיאון האופניים, כל מה שצריך זה לתאם הגעה עם אלון 050-9199866 להכניס ל waze מוזיאון האופניים, ולבוא לבקר. ב 21.5 יהיה מירוץ חבל מודיעין-שוהם לזכרו של דויד קדוש ממייסדי ענף האופניים בישראל, כולל טקס הוקרה לאלופי העבר, ואני ואופני האלופים נהייה שם ונשמח לראותכם!
