אריה סדובניק מפרסם בפורום אופני כביש בתפוז חידה שבועית. שיפועים וגרפים עם זוויות בלתי אפשריות מארסנל הכפרים הערביים שיש לנו בארץ, מה שהביא לכתבה של יותם קאופמן בעניין.
גם לנו – רוכבי השטח, יש גרפים של עליות שטח, והגרף שהפקנו בשבילכם הוא של העלייה שלדעתנו היא הקשה בארץ משלוש סיבות:
- רציפות – ללא קטעי מישור או ירידות לאוכפים
- רכיבות – האפשרות לרכוב ללא הורדת רגל(ללא מדרגות סלע המצריכות יכולת טכנית מעל הממוצע)
- ללא קטעי כביש
עלית סרטבה המדוברת הינה העליה ממחנה גדי אל אום חילל (הנקודה השחורה בגרף המצורף), מגובה 256 מטר מתחת לפני הים , אל 408 מטר מעל פני הים. כאמור מדובר על צבירת גובה של 664 מטר בעליה רציפה לאורך של 6.5 קילומטר
העליה היא אחת העליות הפופולריות בטיפוס אל קרן הסרטבה שנמצאת בקילומטר ה-15 בגרף (הפסגה המשמעותית השנייה), כאשר בהמשך הרכיבה מאום חילל עוברים בקילומטר ה-11 בראס חפירה , בקילומטר ה-13 בראס קונייטרה ובסיפון שנמצא נמוך יחסית בקילומטר ה-14 (הסיפון הינו פלא טכנולוגי ששימש בימים ההם להעלות מים אל המבצר שם למעלה ועליו נרחיב בהמשך).
העלייה מציעה שיפוע ממוצע אכזרי, ארוך ובלתי מרחם של 10% ברכיבה טכנית של כשעה וחצי! זו עליה שבכל פעם שאני מתנסה בה, לא משנה רמת הכושר שלי באותו זמן, אני משתעשע במחשבה שהנה פה אני הולך להשיב את נשמתי לבורא – מה שמיד מביא אותי למחשבה, שבמקרה הצורך החיסרון הבולט שלה הוא הריחוק מבית חולים שיוכל לתת מענה לאירוע לבבי פוטנציאלי.
שתי המלצות יש לנו בשבילכם לפיצוח העלייה: הראשונה היא לשמור תמיד הילוך אחד אופציונלי להורדה במידה ומגיעים למכשול בדמות סלע והשנייה היא להוריד דופק על ידי הורדת מהירות למהירות אפס ועמידה במקום.
אלא שאין צורך לעלות את העלייה במכה אחת. מומלץ בחום לעצור לנוח ולהביט לאחור בנוף הבקעה ההולכת ומתרחקת.
המתחרות
המתחרות שלנו על תואר העליה הקשה ביותר בשטח הן העליה לנמרוד מכפר סולד והעליה מנבי מוסא בדרך הסוכר אל מעלה אדומים. (הסתייגות: בזיכרון שלי מהצבא ישנה גם עלייה מהבקעה אל מחנה פלס אלא שעדיין לא שחזרתי זאת באופניים).
העליה לנמרוד בדרך לחרמון דרך גבעת האם, ציר המוסכים, עין פיט, נחל סער ומסעדה נפסלה בגלל אי הרציפות שלה. קטעי מישור מאפשרים התאוששות, ושילובם של שלושה קטעי כביש (מתל פאחר לעין פיט , מהיציאה מנחל סער למסעדה והחצי הראשון של העליה ממסעדה לנמרוד) מקלים על הרוכבים.
על העלייה תוכלו לקרוא פה.
שיפועים משתנים בטיפוס מגבעת האם אל ציר המוסכים
העלייה של דרך הסוכר מנבי מוסא, מגובה 150 מתחת לפני הים ועד 550 מעל פני הים, יכולה הייתה להתמודד על הבכורה, אולם גם עלייה זו נפסלת עקב קיומו של מקטע כביש ממישור אדומים למעלה אדומים.
למעשה הסיבה היחידה לרכוב את דרך הסוכר במעלה, היא לייצר מסלול מעגלי בצפון מדבר יהודה ולהימנע מהזמן ההולך לאיבוד עקב הקפצת מכוניות או הכסף המתבזבז בגלל השימוש באמג’ד ממוניות מזרח ירושלים, אין כאן שום פסגה נכבשת ועל כן השימוש בה איננו סיטונאי ומוגבל לפריקים של עליות בלבד.
בתמונה ובתמונה הבאה: העליה המתחרה- הטיפוס של דרך הסוכר ( …upside down cross)
עידו לסמן על gt peace ריג’יד מאובקות, מתמודד עם הפיקים של דרך הסוכר (חציבות במסלע קשה שנועדו למתן את השיפוע בעבור החמורים שהובילו קניי סוכר מיריחו לירושלים)
עליות נוספות שנפסלו בסעיף של רכיבות, הן העליות שבהם מוציאים את האופניים לטיול ברגל, כמו מעלה רמון, העליה מהמחצבות בדימונה למנחת בערד דרך הר יהל והר כיפון, מעלה אברהם ועוד ועוד ועוד…
עליות אחרות הראויות לציון אך צוברות לא יותר מ-400 מטר טיפוס הן העליות לירושלים: דיפנבייקר, נחל אילן, דרך הג’יפים, הצפונית, הדרומית, עליה לנטף, העליה לבר בהר מזנוח, העליה מאביעזר לצור הדסה, העליה להר עוזרר, העליות לגלבוע, וכמובן העליות המדבריות בהרי אילת מעלה סיירים, מעלה שחרות ועוד…
תיאור העליה לאום חילל
נקודת ההתחלה היא המושב משואה, שם המושב על שום משואות האש שהיו מדליקים בימי בית שני על קרן הסרטבה. הגישה למושב היא מכביש הבקעה, כביש מס’ 90, צפונית לצומת פצאל ודרומית לצומת אדם.
לעוד ישובים באזור ניתנו שמות מתקופת בית חשמונאי. המועצה האזורית ערבות הירדן קרויה שלומציון, ע”ש שלומציון המלכה, ומושב פצאל ע”ש אחיו של הורדוס.
משואה
ממשואה הרכיבה היא לצד הכביש לכיוון צפון מזרח, בשולי עמק פורה ומעובד- אדמות הג’יפתליק, שבמרכזן עובר נחל תרצה המנקז את אזור העיר שכם לכיוון נהר הירדן. השטח ממערב לכביש אינו מעובד ומגודר כיום. לאחר כ- 1500 מ’ משער הכניסה למושב, נראה את הסימון שבילים השחור הראשון (איתו אפשר לחזור), נחלוף על פני מחנה גדי שננטש ב-,2003 ובסמון שבילים השחור השני נתחיל בטיפוס אל אום חילל. בעליה תחוו שיפועים לא הגיוניים ומידה רבה של רכיבה טכנית תידרש מכם כדי לא להוריד רגל. לאחר מספר קילומטרים תעברו לסימון שבילים ירוק שיוביל אתכם לאום חילל.
העליה לאום חילל כשלאורך כל הדרך תצפיות אל הבקעה המתרחקת, ברקע המושב משואה
סיפור העליה בתמונות עד לפסגה
תחילת העליה בשפוע מתון ממחנה גדי עם תצפית אל הקרן שנמצאת בצד שמאל של התמונה
דיי מהר השיפוע הופך למשמעותי יותר לצד שיחי הזקום המצרי (עץ שיחני קוצני מאד האופייני לבקעת הירדן)
בימים של טפטוף גשם נוסף הקושי של רכיבה באדמה שחורה הנדבקת לגלגלים,מעלה את משקלם עד לעצירת אופניים עם מרווח בולם קטן
לפני הפיצול האחרון, לקראת סיום, על הסימון שבילים הירוק כשפסגת אום חילל ניצבת משמאל
לקראת ההגעה לפסגה של אום חילל
על פסגת אום חילל לאחר קטעי רכיבה טכניים קשים המצריכים תנועות גוף בדופק אנאירובי ללא הפסק
עוד שתי נקודות ציון בדרך לקרן הן:
ראס אל חפירה, בגובה 329, וראס קונטרה בגובה 319.
מראס אל חפירה סימון השבילים הופך אדום עד לתחתית הקרן.
נקודת ציון חשובה היא הסיפון שנמצא באמצע הדרך בין ראס קונייטרה לקרן הסרטבה. הסיפון נועד כדי להתגבר על המיקום הגאוגרפי הנמוך שלו בעזרת חוק “כלים שלובים”. המים תפשו מהירות בזרימה מהאמה שהקיפה את ראס קונייטרה אל הסיפון, ומשם “טיפסו ” אל בורות המים שבסרטבה בשני אופנים: בצינור חרס בתקופה החשמונאית, ובאמה על גבי סוללה בתקופתו של הורדוס.
הסיפון חשוב לנו לצורך הירידה. השביל שיוצא ממנו צפונה יגיע בסופו של דבר למשואה והשביל שיוצא ממנו דרומה יוביל אותנו בדרך רומית אל ואדי אל אחמר ואל פצאל.
הירידה מראס קונייטרה אל הסיפון (הסוללה שבמרכז התמונה) כשהקרן ממש ממול
סיום הטיפוס אל הפסגה הוא בהליכה רגלית (כאן השביל משתלב עם הסימון שבילים הירוק המטפס על השלוחה מאל מסטרה. אופציה מצויינת לשלוח את המשפחה לטיפוס רגלי ולהיפגש בסיום הטיפוס הרגלי אל הקרן).
בפסגה לצד אבני המבצר, אחרי מנוחה קלה אל מול הנוף, דמיינו את החשמונאים יושבים ומדליקים משואות בכל ראש חודש, את אלכסנדר ינאי שהרים את הפרויקט הזה, את אריסטובולוס בנו שנכנע לפומפיוס הרומאי, את החורבן שהשליטו הרומאים ואת הורדוס המלך הבנאי ששיקם את אלכסנדריון כדי להרוג שם את אשתו מריים.
הנוף מהקרן לכיוון הבקעה במזרח ,שביל הולכי הרגל והאנטנות של אל מסטרה
איך יורדים?
יש מגוון ירידות לסרטבה, בדרוגים טכניים שונים: השביל האדום יוביל אותכם ליפית, שביל הולכי הרגל הירוק יוביל אתכם לאל מסטרה, הדרך הרומית שיוצאת מהסיפון תוביל אתכם לואדי אל אחמר ולעינות פצאל, והמסלול על פי המפה שבכתבה חוזר לסיפון ויורד בשביל הגמלים המסומן שחור אל משואה דרך ואדי ג’רוזליה ועין ג’רוזליה.
טיפסנו לקרן הסרטבה – כמה מילים על היעד:
קרן הסרטבה היא פסגה חרוטית בגובה 377 מטרים מעל פני הים, ובסך הכול מתנשאת לגובה כולל של כ-650 מטרים מעל בקעת הירדן. הקרן היא חלק מרכס הרים בדרום מזרח השומרון וכל מי שעובר בכביש 90 מזהה את הפסגה המשתפלת אל עבר בקעת הירדן. פסגת הסרטבה היא הפסגה השנייה ברשימת הפסגות עליהם הודלקו המשואות כדי להודיע על קידוש החודש ולשמר את הקשר בין היהודים בארץ ליהדות בבל בימי מקדש בית שני.
על הקרן הוקם מבצר שנבנה על ידי המלך אלכסנדר ינאי לביצור הגבול המזרחי של ממלכת יהודה והמבצר שימש מעוז של החשמונאים במלחמתם ברומאים.
מהקרן מתקבל מראה פנורמי בו ניתן לראות את הישובים משואה, יפית, פצאל מדרום, מעלה אפריים, גיתית ואפילו ארגמן.
פרט להרי גלעד שבאופק ניתן לראות בעבר השני את הר כביר, בעל חצור והקרנטל בדרום שיכול להוות חלק מטיול אופניים בואדי קלט.
מהאספקט הביטחוני, רכס הסרטבה נמצא בין כביש הבקעה לכביש 505 ובו הישובים מעלה אפריים וגיתית. אין בעיה בטחונית לטייל על הרכס והמקסימום שתפגשו בו הוא רועי צאן על גבי חמורים לצד המעיינות שיש על הרכס.
אגב המעיינות ברכס אינם מרשימים כמו מעיינות השכבה בהרי ירושלים, מדובר בהארד קור של המעיינות וכאלו שתפקידם להיות פרקטים בולטים במינימליזם שהם מציעים.
עין ג’רוזליה, בריכה בגודל 2X3 מ’ שלאחר הגשמים מגיעה לעומק מטר וחצי ובסוף הקיץ כמעט נעלמת. סביבה שקתות של בדואים. משמעות השם ג’רוזילה זה קרוזלי שזה רועי צאן בארמית
מה יש לרכס להציע לנו:
כביש חוצה שומרון מקרב את הבקעה ומאפשר למדינת תל אביב לקבל מדבר אמיתי במרחק של שעה נסיעה מהבית. ברכס עליות מאתגרות, תצפיות מופלאות, ירידות בשבילי גמלים, מעיינות, דרכים רומיות עתיקות ולמטה בבקעה בואדי אל אחמר לונה פארק אמיתי לרוכבי אופניים, שני מצוקים צרים שנקראים עורקן. האחד עורקן ארב’ והשני עורקן אום צפא, משם אפשר לתת גיחה ולשלב את בריכת ועינות פצאל.
בריכת פצאל יבשה היום אבל שווה להביט בה בגלל המימדים המרשימים שלה 40 מטר רבוע ועומק של שמונה מטרים.
הרכיבה בנחל פצאל לאחר חציית כביש 505 יפהפייה כשמשני צידי הנחל שרידי טחנות קמח עתיקות שפעלו באזור, ומערכות השקיה קדומות שהובילו מים לשטחים חקלאיים.
עינות פצאל זו נביעה בעומק של חצי מטר בסבך שיחי פטל שמקדמים אותם שמורת עצי שיזף
הדוגמנים של עינות פצאל (צילום:אריאל קירצ’וק)
דרכי הגעה נוספות לקרן
פרט לטיפוס שתיארנו מהמושב משואה בסימון שבילים שחור 5420, ניתן לטפס גם מהמושב יפית בסימון שבילים אדום, או בכביש המטפס לאל מסטרה ומשם בשביל הולכי הרגל המסומן ירוק. כדי לצמצם קווי גובה ניתן להתחיל במעלה אפריים או בגיתית.
אגב אל תופתעו לראות את סימון השבילים הזה שבתמונה מטה (כחול, לבן, ירוק) על הרכס מדובר בחוצה ישראל האלטרנטיבי, מצפון לדרום דרך השומרון וירושלים…
רוכבים מתקדמים יוכלו לחבור אל רוכבי איתמר ולהתלוות אליהם ברכיבה מרכס הגדעונים הנמצא במערב. ברכס תוכלו לבקר בקבר יהושוע בן נון (שהרי הבסיס לקידום התיירות הוא קבר של צדיק במקום), במצפה שלושת הימים (שהאגדה אומרת שניתן לראות ממנו את שלושת הימים: ים תיכון, ים כנרת וים המלח) ובחווה לגידול ביצים אורגניות של אברי רן (על כך נאמר צריך הרבה ביצים כדי לחיות במקום כזה…)
פינות החמד הייחודיות לשומרון מובטחות בטיול מעין זה, מטעי זיתים בני מאות שנים, מעיינות שופעים שמשווים למקום מראה של גן עדן .המסתיר את הנפיצות של המקום.
בקצור חוויה מרתקת בה תזכו לרכוב עם נציגי הבית היהודי המצוידים באופנים שכבר לא רואים ביומיום בבן שמן: זנב קשיח 26…
[youtube]http://youtu.be/B-qQAJHDVX8[/youtube]
ולסיום הרשו לי לצטט את ניר שפירא:
“אם מישהו היה אומר לי אתמול (או חלילה לאשתי) שאני עומד להתארח בחווה של אברי רן ולשמוע שם הרצאה אמונית על יהושוע בן נון, הייתי חושב שהוא מטורף. וזו הייתה רק אפיזודה אחת בטיול ההזוי היום. זו הייתה גיחה לארץ אחרת (כמובן שהמקומיים לא ממש מקבלים את ההגדרה הזאת), ממש מעבר לפינה, יותר קרוב מכל טיול מדברי אחר. חבורת חייזרים עם אופני שבילים מדוגמים (כן, כן, גם ניינר) נחתה נחיתת אונס באיתמר. בתאוריה זה היה אמור להיות מפחיד, אבל כשאתה מטייל עם המקומיים אתה ממש מרגיש הרגשת ביטחון תמוהה. טיול שהיה בו הכל, נופים מדהימים, טכניקה, אנשים מיוחדים, חלום אמיתי”.
אל הסרטבה ממערב דרך ואדי אל אחמר בבגדי ספורט
צילם: עזרא שהרבני
