גיא חלמיש“המאסטרים” היא סידרת כתבות (לפרק הראשון) בה אנחנו עושים כבוד למכונאים שהתמקצעו והתמקדו בתחום כמקצוע לחיים, ובמיוחד באלה שפתחו סדנאות ביתיות. זה פרויקט נוסף שלנו במסגרת התפקיד החברתי לקדם את הענף (תחרויות הסייקלוקרוס, תרבות כביש, ועוד) ולהפוך אותו למגוון יותר. בעידן האינטרנט שבו רבים רוכשים חלקים ב CRC, Ebay ואתרים אחרים גם מהארץ, יש צורך הולך וגדל באפשרות לקחת את החלקים האלה ולתת אותם להרכבה למישהו שמבין באמת איך עושים את זה. הפעם נסענו אל הסדנא הביתית המושקעת של יובל שוסטר – בקיבוץ יד חנה שבדרום מזרח עמק חפר, ממש ליד מחלף ניצני עוז על כביש 6.
הי יובל, ספר לנו איך התחלת?
אחרי הצבא כמה ימים אחרי השחרור טסתי לאנגליה והסתובבתי בחנויות אופניים. התחלתי לעבוד בחנות של Fred Wiliams (היה מקצוען בשנות ה- 50 ובונה שלדות). התחלתי כשוליה, ובמשך 3 שנים הוא לימד אותי הכל: הרכבת אופניים, בניית גלגלים, איך לשים רוכב על אופניים – משהו שהתחבר לבניית השלדות שלו. אגב עבד איתי שם גם בחור בשם איאן שהיה מכונאי של קופידיס ודיויד מילאר! אחרי שלוש שנים פרד וויליאמס הזמין בחינת הסמכה של משרד העבודה הבריטי, עם תעודה והכל. הגיע בנאדם עם חלוק מכונאים לחנות, והסתכל איך אנחנו מרכיבים אופניים אופיניים לשנת 94 או 93 – ללא בולמי זעזועים או מעצורים הידראוליים (פשוטים), שאל כמה שאלות וזהו. קיבלתי הסמכה. ה Highlight שלי בחנות היה שהייתי צריך להרכיב אופניים לכריס בורדמן שהיה אלוף עולם והחזיק אז בשיא השעה… הוא היה משחק עם שיופים של ציר הפדלים כדי לשנות את ה Q-factor (המרחק בין שתי זוגות הרגלים במבט מלמעלה). עמדתי מולו פעור פה וכולי יראת כבוד.
התחרתי שם מעט בקבוצת כביש שהחנות תמכה בה, כולל מחנות אימונים בצרפת וטנריף. בריטניה לא מקום מתאים במיוחד לרכיבה במשך רוב השנה – הייתי מחליף כבלים באופניים פעם בחודש בגלל הרטיבות.
איפה עבדת כשחזרת לארץ?
חזרתי לארץ ב 98 אחרי כ 9 שנים, לקיבוץ יד חנה (אני קיבוצניק במקור) ועבדתי בחנות מקומית בכפר-יונה. אז יצא לי לרכוב עם עדי פרומקין שאמר לי ש”במצמן מכניסים מותג חדש בשם “ספשלייזד – שמעת עליו?”. מה זה שמעתי? ראיתי את נד אוברהנד לוקח אליפות עולם באנגליה… זה היה ב 99 ושרון תרשיש כבר עבד שם כאיש מכירות חודשיים לפני. ניסו ראיין אותי. בהתחלה לא ידעו איך לאכול אותי.
היו לי “פרד וויליאמס” פלדה עם מערכות DX-XT (פרה- XTR) בשנות ה 90 העליזות, עם V-Brake הידראולי של מגורה כי הקאנטילבר לא עצרו ברטוב של אנגליה. כמו אדיוט מכרתי אותם… (אבל לקרוב משפחה שהבטיח לי שכיגיע הזמן הן חוזרות אלי. הן עדיין אצלו).
עבדתי במצמן 6 שנים שהיו שנות הכניסה הגדולה של ספשלייזד לשוק הישראלי. ב- 2003 קיבלתי ממצמן את האפיק הראשונות בישראל. היה כתוב עליהן פרוטוטייפ. שאלנו אותם איזה לחץ לשים בבולם (ה Brain הראשון) והם אמרו לו שהם לא יודעים – זה היה חדש לגמרי.
מצמן תל אביב היא חנות מדהימה ברמה עולמית: הדלת של מחלקת השירות היתה נפתחת כל 10 שניות: תנועה מתמדת של לקוחות וביה”ס הכי טוב שיש למכונאים: כי אתה מוצא שם הכל – מאופניים חלודות ועד S-works. התקופה לימדה אותי הרבה ובמיוחד איך להתנהג ללקוחות. ה Volume והמגוון האנושי של הלקוחות מדהים! מכונאי שמתלמד צריך ללמוד לא רק איך לעבוד עם מערכות מגוונות, אלא גם איך לפנות ללקוח.
עבדתי עם שרון תרשיש, שהוא חבר טוב מאז ואחד האנשים המשעשעים ביותר שאני מכיר. מניסו למדתי המון – יש לו הרבה נסיון וחוויה לראות אותו מוכר.
למה עזבת את מצמן ת”א?
נשחקתי – 6 שנים עבודה בקצב מטורף! גם פיזית – ועקב הנסיעות מעמק חפר לת”א, וגם תעסוקתית. עזבתי את מצמן וניסים ענבי ממוטואופן הציע לי עבודה. ניהלתי את החנות של מוטואופן שלוש שנים. הייתי מכונאי, קופאית וכו’, ובהמשך הגיעו שרון תרשיש ודורית סולסי ונבנה צוות, ומאוד נהניתי. מוטואופן היא חנות משפחתית.
כמו שאני רואה את השוק – כולם מוכרים פחות או יותר אותו הדבר. כל חברה יש לה את שלה, אבל כולם עושים שימוש באותם אבזרים שרצים בכל החנויות. ההבדלים הם יותר ב “Look”. ניואנסים. רציתי להתמקד בסדנא. במוטואופן בנינו שלדות Intense ו Ibis ועשינו תיקונים. ניסים ועופר התנגדו להפוך את החנות לסדנא בלבד כי החנות היא גם חדר התצוגה שלהם כיבואנים, ואני לא רציתי לבנות Intense ב 30,000 שקלים, ואז לעצור כדי למכור משאבה ב 30 שקלים באמצע. אז עדי (ממצמן) פנה אלי לגבי שירות ה VIP שהפך לסדנא לרוכבים המספונסרים, לקוחות כבדים וכו’. זו היתה סדנא שמוקמה במשרדי ההנהלה, ושימשה גם להדרכת מכונאים חדשים, אבל הזכיינים לא אהבו את זה כי הם היו צריכים לשלם על יום של מכונאי שלא היה אצלם בחנות. חלק שלכו כי לא היתה ברירה – נכנסה הרבה טכנולוגיה חדשה והיו חייבים ללמוד: איך לעשות Blid כמו שצריך בברקסים הידראוליים למשל. הכל קשור לכך שזה לא מקצוע מוכר וההתיחסות היא בהתאם. במצמן עשיתי קורסים כגון BG Fit שפתח לי אופקים חדשים ובמקביל התחלתי לעבוד בסדנא קטנה בבית.
איך עלה הרעיון של עבודה בסדנא ביתית?
ערן היבואן של ניינר התחיל לעבוד איתי על השלדות הראשונות ומאז עלה לי הרעיון של לפתוח סדנא מקצועית שלי לרוכבים ברמה גבוהה שרוצים סדנא ברמה גבוהה. את הציוד לסדנא אני אוסף כבר שנים. אני אוהב את Park. החלום התגבש לאט לאט, הקיבוץ התפרק, קיבלנו שטח והתחלנו לבנות בית. התנאי שלי (לבת זוגי) שתהיה לי סדנא.
יש לי את הלקוחות שלי שמכירים אותי שנים, ובתשלום נוסף אני נוסע גם לבית הלקוח. אני עובד עם חנויות למענה מקצועי: הרבה תמיכה באופני כביש ברמות גבוהות, מערכות אלקטרוניות, הרכבת אופני נג”ש עם חיווטים בתוך השלדה, תמיכה בענייני הידראוליקה, ברקסים הידראוליים, טיפולי אוויר של בולמים (עברתי השתלמות בפוקס), טיפולי נאבות (כולל קריס קינג וסט הכלים הייחודי הנדרש לכך, Hope ונאבות מסובכות יותר). אני גם בונה גלגלים ויש לי את כל הכלים לכך. אני עובד בעיקר מול איזור עמק-חפר, וטווח הרצליה-חדרה.
חנויות לא מצליחות לייצר לגיטימציה על גביית שעת עבודה של מכונאי. הגישה צריכה להיות לדעתי: “לא עושים הנחה על שעת עבודה של מכונאי ולא עושים הנחה באיכות העבודה”. שוב: החולי מתחיל בזה שזה לא מקצוע מוכר וכל אחד שיכול לכוון הילוכים מחזיק מעצמו מכונאי. אין לו בסיס ידע של חומרים, מכונאות. הוא מתעלם מ manuals והמלצות יצרן. כמה מכונאים עובדים רק עם מד מומנט? כמה קראו Manual של SRAM או Shimano? הנה, תראה את הספר הזה: handbook for bicycle mechanics – זה קלסר שמתעדכן כל הזמן מעל מחיר בסיס של 200 דולר!
המומחיות הגדולה:
אופני כביש. היו תקופות שתיקנתי ידיות דורה-אייס כמו איזה שען. קראו לי “ראש ענף צמיגים דקים”…
כרוכב:
אני רוכב היום בעיקר על 29 – סינגל ספיד של ניינר מפלדה. בכביש יש לי רוביי 2010 עם גלגלי Nimble מיוחדים ו CX בחורף.
מחירון:
שעת עבודה ללקוח היא 150 שקלים. חלפים – יש לי בעלויות של חנות ואני מתמחר נמוך מהחנויות כי אין לי את העלויות שלהן בעבודה מהבית. הרבה לקוחות מביאים מהאינטרנט.
עוד דבר שאני עושה זה ליווי טיולים. המחיר נע בין 350 ל 700 שקלים ליום. זה תלוי אם אני רוכב עם הציוד על הגו או ברכב הליווי וכו’). ליוויתי את חוצה גולן כ 20 פעמים! איקי רהט הרים את זה בהתחלה עבור אנשים מהענף. בהתחלה התנדבתי בליווי. ליוויתי גם את חוצה ישראל, 2 טיולים בירדן, טיול בסיני, ועוד.
החלום שלי:
שיבואו אלי גם חנויות וגם לקוחות ושייצרו לי שבוע עבודה מלא (היום יש לי כ 4 ימי עבודה). שרוכבים מקצועיים ותחרותיים עם ציוד ברמה גבוהה יגיעו לסדנא שלי.
ונסיים בטיפים:
1. לרוכבי כביש עם קלינצ’רים ופנימיות – שימו טאלק בתוך הצמיג.
זה מונע צביתות ומקטין התנגדות גלגול. הסבר: הצמיג מסתובב בכיוון אחד, והפנימית שואפת להסתובב לכיוון הנגדי. מה שעוצר אותה זה רק הונטיל, אולם יש בכל זאת תנועה פנימית מתמדת, שאם מורידים את רמת החיכוך שבה משפרים את הביצועים.
2. הדבקת טיובולר: רק עם דבק מיוחד לכך! וגם מומלץ להעבירו “Cure”.
טיובולר צריך להתיישן בשביל להגיע למצב אופטימלי – אל תשימו צמיגים חדשים! זה מפחית פאנצ’רים. איך מיישנים? שמים את הצמיג על חישוק ישן בארון רחוק מהשמש למשך 6 חודשים. הגומי מתקשה מעט ונעשה עמיד יותר.
מאת: גיא חלמיש
