אז, יומכיפור כבר בפתח וגם הרוכבים הוותיקים מביניכם, בטח לא שמו לב לתכונה מיוחדת באוויר. אם תהיו עירניים מספיק, אולי תשימו לב מה קורה בבית השכנים: ארוחת בוקר, והם  יושבים במטבח ומנסים להבין מה לעשות עם שני הילדים, שתקועים להם עכשיו בבית למשך שבועיים, עד אחרי סוכות. הרי רק עכשיו הסתיים החופש הגדול! מה עושים? הולכים למחסן, ושם – מאחורי הארון הישן, מתחת למעטה קורי עכביש, קצת עלים יבשים ומחטי אורנים – שולפים את אופני ה-BMX, שנקנו בתקופה המקבילה דאשתקד, או לפני שלושה אשתקדים…

אבא הוא מהנדס מהטכניון, ואמנם יש לו חוש טכני, אבל הוא לא נגע באופניים מאז שהיה ילד בשיכון. נראה כאילו חסר קצת אוויר בשני הגלגלים, והשרשרת קצת חלודה, אבל למי יש סבלנות להתעסק עם זה? וכך עם תא מטען חצי-פתוח, שאופניים משתלשלים ממנו והכידון כמעט נוגע בכביש, הוא מגיע לחנות האופניים. שם, הוא נדהם לגלות, שהוא לא היה היחיד שחשב על הרעיון הגאוני של השמשת האופניים, דווקא בשבוע הזה. עשרות גרוטאות, במצבי חלודה מתקדמים ושונים, נשענות על רגליות רעועות ועל גלגלי עזר מעוקמים, מחוץ לחנות. טוב, זה כולה להחליף שתי פנימיות ולשים קצת שמן, לא? כמה זה? 5 דקות? ובכן…לא. המכונאי המותש מבשר לו שאין ברירה והוא ייאלץ להשאיר את אופניו, ושאם ירצו אלוהי הפנימיות והשמן – בנו הקט יזכה לרכוב עליהם ביומכיפור. 

 

Bike
 
רמי (שם בדוי) הוא רוכב ותיק, כבר 10 שנים ועשרות זוגות חלפו תחת רגליו המגולחות לפרקים. השנה הוא אפילו השתתף בכמה תחרויות של הליגה למקומות עבודה. כן, בלאי האופניים והציוד יותר גבוה כשאתה מתאמן 5 פעמים בשבוע ו”דוחף פלטות בעלייה”, אבל התחביב הפך אצלו לחלק מהותי מהחיים. כך גם יחסיו עם חנות האופניים החביבה עליו. הם בסדר החבר’ה האלה, הוא אומר לעצמו. הבוקר אחרי האימון, בעודו מעביר פס שמן דקיק על השרשרת, הוא מגלה שהצמיג האחורי שלו שחוק לגמרי. עוד סיבה לקפוץ לחנות ולהשקיע כמה שקלים בתחביב. ערימת הגרוטאות בחוץ עדיין לא מעוררת אצלו שום סימני אזהרה, ורק כשהחבר’ה השחוקים בחנות אומרים לו: “חביבי, יומיים לפני יומכיפור…” – הוא מתקומם: “אבל אני לא קשור לזה, אני לא יומכיפור אני! אני רוכב כל השנה!”

 

———————————————————————————————-
רוצים לא לפספס את הפרק הבא? תנו לנו קצת אהבה ב Facebook (לייק בקישור זה), ונעדכן אתכם על הכתבה הבאה של יואב בBIKEPANEL!

———————————————————————————————-

אז נכון, בהלת יומכיפור בישראל היא תמריץ מטורף לענף האופניים, אולי אפילו באופן בלעדי. נדמה שאין דבר כזה באף מקום בעולם. מעניין מתי הפכה התופעה הזאת לנורמה ובעידודו של איזה רב גדול. בכל אופן, הדעות חלוקות בשאלה האם זוהי פריחתה של חנות האופניים, בדגש על סדנת התיקונים. הזמן והאנרגיה האדירים שמופנים לטיפול בכל אותן גרוטאות, עומדים ביחס הפוך לכמות השקלים המתקבלת בתמורה. מצד שני, כל אותם לקוחות וותיקים וחשובים, לא זוכים לקבל שירות בכלל, או שירות גרוע במקרה הטוב…בנוסף, כדי להתמודד עם העומס המטורף, החנות שוכרת עוד כוח אדם ונאלצת גם להגדיל את שעות העבודה של כולם.

בסוף החג, יש מצב שהחנות יוצאת ללא רווח באף אחד מהתחומים – לא במאזן הרווחים, לא בשביעות רצון הלקוחות (מכל הסוגים) ולא במדד השחיקה של העובדים. אז, רגע לפני שאתם “פותחים עיניים” – אל תגידו לי שזה החג של חנויות האופניים.

יואב מאור – שותף רדום ומכונאי (עירני) ב”תלתאופן” – חנות האופניים של זכרון, מדריך קבוצת הרכיבה “כרמליטים”, חבר נבחרת ישראל בהרים – לשעבר (שווה איזה שתי נקודות…), מרצה בקורס מדריכי אופניים על מכונאות, מתחרה ורוכב להנאתו, אדריכל ומעצב בשעות הפנאי, שטותניק, דעתן ורוכב-על ורסטילי במיוחד. יואב מכניס אלינו Inside Information מהענף, מחנות האופניים שלו ומביא את הזווית מהצד השני של הדלפק.