יוג’ין ומאור, בד”כ רוכבי שבילים אגרסיביים, יגיעו לסמרתון בהזמנת האירוע לסקר אותו עבור BIKEPANEL (גילוי נאות…) זה לא טריויאלי עבורם: הם רוכבי אנדורו שלא רגילים לרכוב מרחקים דו ספרתיים גבוהים במתכונת מרתון. זה חלק מניסוי אנושי מרתק שמיועד לבדוק – האם יש רוכבים נוספים בישראל חוץ מ 500 המרתוניסטים הרגילים שיכולים לעשות מירוץ סטייג’ים רב יומי? האם גם אתם יכולים? סמרתון שהרישום אליו החל, ידוע בריבוי הסינגלים שלו ובקטעים יפהפיים – ככה זה מתחיל…
מאת: יוג’ין לויט
צילם: עופר עברי, נימי כהן
״ממי את זה אני רוצה, את זה״
כל שנה 4 חודשים לפני 14 באוקטובר, פותחת אישתי במסע שאלות – מה אתה רוצה ליום הולדת? נשמע לכם פשוט? אז זהו שלא! כי אצל נשים זה עובד אחרת, מה שתקבל תצטרך לשלם כפליים יום אחרי… כל דרישה חייבת לעבור את כל התרחישים על מנת לא ליפול בפח ולצאת בהפסד מינימלי, רווח אין לי פה.
זה תמיד התחיל, עזבי לא רוצה כלום, או אולי תכיני ארוחה, לפחות פעם בשנה? אבל היא לא מרפה, רעיונות של חו”ל ביחד קופצים לה לראש (ולי עובר בראש: איזה נזק לארנק). ואז זה בא – הפוסט על סמרתון עם קילומטרז׳ מופחת למספר דו ספרתי שמתפרס לארבעה ימים (מפה לשם זה התקצר חזרה לשלושה ימים). כאילו מישהו תפר לי הגשמה – ישר אמרתי לעצמי זה זה!!!
מצביע על מסך הלפטופ כמו ילד בחנות צעצועים עם האצבע מופנת למטוס בהרכבה עצמית. תאכלס לא היה קשה לשכנע גם את עצמי – שאריות הזכרון מלפני שנה לא נמוגו. הדחף להרגיש את החו״ל הדרומי עם השבילים ברמה האחרת, כאשר כל אבן מונחת בזוית נכונה על מנת לשמור על זרימה ברכיבה. הגעגוע אל הנוף המדברי הישראלי אל מול האופק של הרי אדום האמתניים בצד הירדני…
בסוף ספטמבר האפיק צבע לי דרך BIKEPANEL והפיד את הצבעים ברכיבת מרתון. אותי אישית זה עניין כמו שאת כבישון מעניין מותחן שרשרת, אבל בכל זאת דגדגה מחשבה חדשה: המחשבה על לגמוע מרחקים, בסינגלים כמובן. השאלה של לעשות מרתון רב יומי עם קצת יותר ק״מ מ 25 שאני בדרך כלל מרביץ ברכיבות, אותתה לי בתשובה חד משמעית. הודעת וואטס אפ למסיים הטראנס סאבויה הטרי, מאור רביב – האם גם אתה ברוטוס? והמרוץ מתחיל.
איך עולים מ 15 ל 70 ק”מ ברכיבה?
מה עכשיו? הרי סיבוב בסיסי ב”חדיד”, מעבר כביש באדם, דרך “איה” ל”יוני”, “שרית חדד” ו”סם אונס”, סיבוב שוטטות בליגד וחזרה למצפה – בקושי מגרד את ה15 ק״מ. איך פתאום עושים 70? ויום אחריו 60?
מגרד את הראש ומבין שגם בחלק זה הראש נהייה קירח, אין מה לעשות, הזקנה עושה את שלה, אבל זה גם בא לחיוב ותורם לעורר את המחשבה כי מגע הגירוד עם הרצפטורים של המוח ישיר וללא הפרעות שיער. והמסקנה: ללא ספק צריך להתחיל להתאמן ולצבור מרחקים.
בדיון קבינט וואטסאפי, האצבעות זורמות יפה בהחלטות פזיזות של רכיבות אימון. העיקרון פשוט – לא למגולחים, לא רכיבות קרוס בנאליות על דרכי 4×4. האסטרטגיה תהייה לקחת את הקיים: הסינגלים האהובים ולנפח. לנפח את המרחק, את הכמות ואת האלטיטיוד. פתאום כל הדברים ההזויים שנזרקו בתור בדיחה בקבוצת האם נהפכו להיות ריאלים:
“כחול, אדום, ירוק” התנגח בנו ראשון 46 ק״מ על 750 טיפוס – כאימון מרחק. ללא ספק טעות של טירונים, גם כי אני לא מת על הירוק, ובמיוחד מאחר ולקבל אותו אחרי כחול אדום פשוט גורם לך למחוק אותו מהלקסיקון. מחלחלת ההבנה שברכיבות ארוכות אתה צריך להיות פחות פלנגה – לבוא עם הundershorts הנכונים אחרת לא תבייש אף בבון ברמת האדום שהתחת שלך מסוגל להגיע, ובכלל – לא לקפוץ יותר מדי במרחק לפני שהתרגלת ובנית את הכושר והיכולת.
אפשר מנוחה?
אלמוג – מונטר – אלמוג: אימון מדבר על 40 ק״מ ו-1000 טיפוס
חוץ מהפרולוג, בסמרתון יש גם עליות. את התמונות של החברה מטפסים במעלה קטורה אי אפשר לשכוח. אז הבנתי שאני צריך לשנות גם גישה כלפי הגובה המצטבר ברציפות.
הטיפוס מאלמוג למונטר והירידה חזרה, היה סוג של חלום שהתגשם ולא רק כי השורשים הרומניים שלי לוחצים חזק על הארנק וחוסכים לי 50 ש״ח הקפצה עם אבו פאדי. זה סוג של אתגר שמזמן היה אצלי ב wishlist. אחרי שהעברתי אותו מה wishlist ל buying cart גיליתי שלמרבה הפלא ירדתי רק פעמיים מהאופניים כדי לבצע הייק א-בייק. כמובן שאין צורך להזכיר שהכל על סינגל עתיק עם נופי מדבר.
בכל מפגש עם קבוצה שרוכבת בכיוון הקונבנציונלי נשאלה השאלה ״מה אתם עושים הפוך?״ – ״לא, עושים הלוך חזור״ ענינו בהתנשפות. לא מובן מי הרגיש יותר המום מהתשובה אבל המשכנו בשלנו אל אותו ההר.
הכמיהה לחופש ולמרחבים – סמרתון זה הזמן והמדבר הוא המקום!
ירושלים רבתי, 38 ק״מ על 1300 טיפוס
המקום שבו אני חוזר למקורות, כי פה, בהרי טיפוס אלו התחלתי ולמדתי לרכוב.
ניחוח של חו״ל תמיד נותן את אותותיו מרגע החניה בכיכר עין כרם ליד מסעדת כרמא. בדיוק בשעה שבע בבוקר שתי הכנסיות שעוטפות את הכפר נותנות בפעמונים ומסמנות שהגיע השעה להקלקה. במעבר סמטאות הכפר שזורק אותך לטוסקנה יוצאים אל שטחי הפרא והנופים הירוקים שמלאים במיטב הסינגלים שיש לאיזור המרכז להציע – IMBA הארוך והמהיר, גתות הטכני להפליא, איזור הר הרצל ועמק התימנים. הסיום על בירה וכריך חביתה אליפות במלה-ביסטרו בעין כרם.
סך הכל מסלול די סימלי אצלינו ורק הוספה של סיבוב בהר הרצל נתנה את את התוספת הנאה שנושקת ל40 ק״מ ומבט קדימה לא מרפה ומכוון את השלב הבא של 50 קילומטרים ברכיבה.
מאור – האם הוא רוכב המרתון הבא של ישראל? (…)
ומה עם הכושר של השותף?
שאלת השאלות. בנתיים הזמנתי מתאם לחבל ושלט נגרר למקרה שמאור ימשיך בתירוצים של: “עברתי לגור עם החברה שלי”, או “העבודה החדשה חונקת לי ת׳זמן”. מקסימום נחבר אותו בנגרר עד שהמנוע שלי יפרוש גם כן. בגדול שנינו לא בונים על פודיום, אז כל מטורפי הקרוס יכולים לנשום לרווחה. אבל במחשבה שניה, חשבנו לבקש מירון דרעי לפתוח קטגוריה חדשה של ״רוכבים מסוקסים״. במקרה זה נהיה יחידים ברובריקה ובכך נבטיח את מקומינו על הבמה.
אתם רואים: הוא כבר נסחב מאחורי!
במקביל לאימונים לסמרתון עולות השאלות על ציוד עבור סמרתון
הרי אני בא מתחום רוכבי החופש ולא אפקיסט ב BikeWay. עם איזה ביגוד לרכוב? כמה מים לקחת? האם צריך להתחיל לעשות משטר חדש של איזוטונים, כדורים או ג׳לים? ומה לגבי אופניים?
ללא ספק צריך להושיל משקלים: וכמה שיותר יותר טוב. לאט לאט מתחילים להבין מה פחות נחוץ. על תיק גב ויתרתי כבר מזמן עם המעבר לפאוץ׳ לפני שלוש שנים. אך גם הנדלן בפאוץ׳ נהיה יקר – ובאימונים מלאתי אותו בדברים הנחוצים מכל:
- תולעים
- אולר multi tool
- חטיף Clif Bar
- משאבת מיני שהיא גם תואמת לבלונים + שני בלונים
- חבילת סוכריות ג׳ל של Block
- אייפון
- מפתח רכב
- שני בקבוקים של 610 מ”ל – אחד מים והשני איזוטון. ברכיבות מדבר הוספתי בקבוק 750 נוסף בשילדה, הרי באימונים אין נקודות מילוי.
עובדים על הזוגיות בעליה: באימון אלמוג-מונטאר-אלמוג מטפסים נגד כיוון התנועה
אופני ה 140מ”מ על 130מ”מ עם גלגלי ה-27.5 שלי עובדים מעולה כל עוד האימונים נעשים במתכונת של רכיבות פאן על בסיס מסלולי בית רק עם יותר נפח, אבל זה לא הזוג הכי מתאים לתחרות עצמה. אפשר להרגיש בחסרון גודל הגלגל והגאומטריה היותר קרבית-לירידות-טכניות ממה שאני באמת אצטרך לסמרתון. אם יש איזה יבואן שרוצה להשתתף במבצע אמץ לוחם, אני אשמח למכונה עם 120 מקדימה ו100 מאחור (או כל דבר בגיזרה זו).
אבל עדיין, גם עם הבייבי שלי אני מצליח לראות את הפירות מהאימונים, ולפתע רכיבות של 20 ק״מ מרגישות כמו חימום נחמד.
מרכיבה לרכיבה המהירות הממוצעת עולה והגוף מרגיש – תכף אני שם, בסמרתון – במדבר הקסום של הערבה!
