כבר שנה שאני רוכב במבחן ארוך טווח עם גלגלי BladeX שמייבא דוד ירושלמי, לאחר שפרסמנו כתבת מבחן ראשונה על המוצר המעניין הזה. לאחר שימוש אינטנסיבי, הכנתי לכם דו”ח מסכם.
מאת: גיא חלמיש
צילום: גיאחה וניר ערמוני התמונה הגדולה בענף האופניים: הסינים
הסיפור של הגלגלים האלה מעניין אותי כי מאחוריו מסתתר סיפור גדול יותר בתעשיית האופניים העולמית והמקומית: מותגי האבזור המערביים נאלצו עם השנים להעביר את הייצור קודם כל לטייוון ואחרי כן לסין, ויש מגמות להמשך תנועה לשווקים זולים אף יותר כגון בנגלדש. כך נוצרה תעשייה ענקית של ספקים סיניים לכל פריט אפשרי באופניים. הסיניים כמו סיניים – למדו את העבודה היטב. בשנים הראשונות עוד היו לא מעט בעיות איכות, ועדיין יש כאלה, אבל חלק מהמפעלים נהנו מהליווי הצמוד של מהנדסים מהמערב, צימחו להם מומחים משל עצמם שצברו ניסיון, צמחו והשתפרו לרמות גבוהות יותר. (יש שמועה ש BladeX הוא למעשה היצרן של גלגלי הקרבון של Roval היא ספשלייזד עד ללפני שנתיים. אין לנו דרך לבדוק את זה, אבל עיצוב החישוקים האווירודינמי של הגלגל הזה נראה מערבי ומודרני לחלוטין)
נוצרה תעשייה שלמה ואדירה של מוצרים לאופניים מקרבון (וכל חומר אחר שתרצו), חסרי מיתוג שמגיעה מהמזרח במחירים זולים בהרבה מאלה שמגיעים מהמערב, אבל הקנייה הישירה מסובכת: הרבה מהמפעלים האלה אינם בעלי יכולות שיווקיות מערביות. התקשורת שלהם עילגת, התמונות גרועות, השפה בסיסית, ובעיקר: קשה לדעת מה ראוי לרכישה בסטנדרטים מערביים ומה לא.
מעניין פה? הכנס אימייל וקבל עידכונים בכל מספר כתבות ישירות למייל:
לצד התעשייה הזו של מכירה ישירה למערב, נוצרה תעשייה נוספת: משחסמי הכניסה לתחום הייצור ירדו, באו מומחי אופניים ואנשי שיווק מהמערב, ויצרו “מותגים” שמכניסים את השפה השיווקית המערבית, משווקים בשווקים המקומיים שלהם או בעולם, ונותנים חווית קנייה מהוקצעת יותר. הם מקבלים את המוצר במה שנקרה “white label” ושמים עליו את המותג שלהם. זה לא פטנט חדש, הוא תמיד היה נפוץ ב”אופני מדבקה” סיניים, כלומר במוצרים נחותים וזולים יותר, אבל גם פה יש מגמה: עלייה כלפי מעלה ברמת המוצרים והמיתוג של “מותגי המדבקה”.
המובילים של חלק מהמותגים האלה הם לא פעם מומחה מקומי שלפעמים גם מוסיף דרישות ובקשות לפיצ’רים שייחדו אותו בשוק, נותן את החותמת שלו לאיכות המוצר, ומהווה את נקודת הקשר בין המפעל הסיני לשוק המקומי. באופן מעניין, חברות מסוג כזה הפכו נפוצות במיוחד בשני תחומים באופניים: בתחום הגלגלים, ובתחום הביגוד, ורואים כאלה מותגים כמעט בכל שוק שבו יש ענפי אופניים מפותחים.
נחזור ל BladeX – היא מייצגת בעיני תופעת הבשלה של היצרנים הסיניים – אם השלב הראשון היה ייצור לאחרים, השני ייצור עצמי לא ממותג ולא מהוקצע שיווקית, הרי שזו דוגמה לחברה שמתחילה לעשות את הצעד של השלב השלישי: מיתוג ופנייה ישירה לקונים במערב. אגב, שלושת השלבים האלה יכולים להתקיים במקביל בידי חברה סינית בו זמנית: ייצור לאחרים, ייצור לעצמם, וריקודים שמחים על כל החתונות: העיקר שימכרו עוד מוצרים מהמפעל, ויהיה עוד סיני שיוכל להסביר למה שוק מכוניות האולטרה יוקרה העולמי הגדול בעולם נמצא בסין.
Startup Nation: רוכב = יבואן!
הסיבה השנייה ש BladeX מעניינת היא היבואן שלה: דייויד ירושלמי. דייויד הוא רוכב שהתאהב בתחום. הוא עובד בעסק משפחתי מצליח למחיתו, ומבלה בסין מדי פעם אל מול הספקים בתחום העבודה שלו. כתוצאה מכך הוא נחשף לתעשייה הסינית ויצר קשר ישיר עם BladeX. התמונה הגדולה פה היא התופעה הישראלית של יבואנים קטנים שמביאים מוצרים בעצמם ומוכרים לחברים ומעבר. בד”כ אין חנות, אין עובדים, אין עלויות שכירות, ארנונה, וחשמל, וזה מייצר לחץ של הורדת מחירים בענף המקומי.
דייויד מספר: “המשימה של BladeX ישראל הנה להביא פתרונות איכותיים לענף הספורט לאנשים בעלי תקציב מוגבל. כולנו חיים עם תקציב מותרות יודעים כמה קשה ההוצאה על ציוד ספורט, כולנו חיים עם Wish list למוצרים שאנחנו כל כך רוצים ומחכים להזדמנות הראשונה שהיכולת הכלכלית תאפשר לרכוש את המוצר שאנו רוצים. בלייד איקס נולדה כאשר השתמשתי בניסיון שלי מעולם הרכש והייצור להביא לעצמי פתרונות שלא קיימים בשוק המקומי והחלטתי להביא אותם לכלל האוכלוסייה. ההתחלה הייתה שיתוף פעולה עם יצרן גלגלי קרבון שהביאו בשורה של גלגל קרבון מחומרי הגלם הכי טובים שקיימים היום בעולם במחירים ללא תחרות,
ההמשך היה הכנסת מדי הוואטים המצוינים של Stages לשוק הישראלי. ניתן לסכם שנה ראשונה מאוד מוצלחת של פעילות עם השגת היעדים והמטרות שהצבתי לעסק בשנתו הראשונה עם מכירות של עשרות גלגלים”.
בישראל היו מאז ומעולם שחקנים כאלה שהצליחו למכור בעיקר לרשת החברתית הקרובה שלהם, ולא צמחו מעבר לכך, אולם גם כמה שעלו מדרגה ומכרו במאות יחידות מספר מוצרים בודדים ויקרים יחסית ויצרו הכנסה צדית או עיקרית יפה. כמה דוגמאות כאלה שנחשפנו אליהן ב BIKEPANEL הן של תמיר אשל ו Velodrome, של Racepace. בדוגמת היבואנים שעוסקים בייבוא מספר פריטים מוגבל הבאנו לפה בעבר את Power2Max של גיל טרויגוט שללא חנות הפך למוביל מדי הוואטים בארץ. שחקנים שהחלו מחנות אופניים והמשיכו לייבוא מספר פריטים באופן עצמאי היא של שרון נאור מ SingleMania וזיו ענפי והגלגלים שמייבא ב Recycles BikeWay ויש ודאי עוד רבים.
מבחינת הצרכן כל הפעילויות האלה יש להן משמעות עיקרית אחת: לחץ של המחירים כלפי מטה, כי התקורות בפעילויות של שחקנים כאלה נמוכות יותר לעומת חברות גדולות המחויבות להחזיק מלאים גדולים, הפצה לחנויות, והוצאות רבות נוספות. האיום על השחקנים האלה הוא אותו איום על המשווקים בעולם באשר הם: עם התחזקות הקנייה באינטרנט יותר ויותר יצרנים פונים במכירות ישירות אל לקוח הקצה מפתח המפעל תוך ביטול המפיצים במקרים מסוימים או תחרות בהם במקרים אחרים.
עם זאת, למתווך \ מפיץ עדיין יש תפקיד: שירות. מישהו דואג לכם במקרים של בעיות.
נחזור לגלגלים… ולמבחן ארוך הטווח
ראשית תזכורת למפרט והמחירים:
מוצר: גלגלי BladeX
דגם: Ultimate קלינצ’ר
מחיר: 6500 ש”ח (אל תתבלבלו עם דגם ה Pro – האח הזול יותר ב 4000 ש”ח).
כאמור רכבתי עליהם חודשים ארוכים, כאשר בתוך החודשים האלה היו תנועות החוצה לגלגלים אחרים בכל פעם שנכנסו אלי אופני מבחן וחזרה לBladeX בסיומו. אני בהחלט מכיר אותם בצורה אינטימית כבר והחודשים האלה סיפקו לא מעט הזדמנויות ייחודיות לבחינה. בשורה התחתונה אטפח קלות לעצמי על השכם ואומר שכמעט כל מסקנות המבחן המקורי נמצאו תקפות.
החוזקות
איכות הבנייה
התרשמתי מאוד מאיכות הבנייה שלהם, בוודאי ביחס למחיר ולמחיר המתחרים בעלי המפרט הדומה. בכתבה הראשונה סקרנו את הלחץ מקנייה מיצרן סיני, העדר בקרת האיכות וכו’. אז לקחתי אותם למבדק בקרת איכות משל עצמי בטכנולוגיה מתקדמת של IR. בדקנו אותם מתחת למוצר ייחודי של חברת אופגל בה עבדתי, שנקרא NDTherm שמשמש לבדיקת מטוסים ומערכות קרבון קריטיות (למידע נוסף: http://ndtherm.com/). המכונה הזו היא תחליף לבדיקה ברנטגן של חומרים מרוכבים ומאפשרת לראות לתוך החומר. על ידי פלאש של אור, מוקרן חום אל הקרבון והוא חודר את שכבות הקרבון ואז מתנדף. מצלמת אינפרא אדום רגישה במיוחד (לרמות של חלקיקי מעלת צלזיוס מזעריים), קולטת את החזרי החום בשברירי השנייה ומצלמת אותם. חללים, סדקים, בעיות – מפזרים את החום שפוגע בהם בצורה שונה מחומר תקין, וכך אפשר לראות בדיוק מה קורה בתוך הקרבון לעומקו. המוצר נראה מצוין בבדיקה ללא פגמים שלא רואים אותם בעין בלתי מזוינת בעומק הקרבון.
מכניסים למכונת ה NDTherm – משמאל ההשתקפות בתמונת אינפרא אדום
לאחר כמעט שנת רכיבה הגיוני שיהיו בגלגל פגיעות, מכות מאבנים מזדמנות, או נקודות חלשות יותר, ואכן פה ושם ראינו חוסר עקביות אולם בהשוואה לגלגל סיני אחר שבדקנו באותה מכונה, ניכר היה שה BladeX בנוי ברמה גבוהה, עם אחידות ונקיון בהנחת השכבות, ללא היווצרות של חללים בין השכבות. התוצאה של הבדיקה היתה מרשימה.
נוחות
הם נוחים יותר מכל הגלגלים שרכבתי עליהם לאחרונה. חשוב לציין שכל הגלגלים שהגיעו עם אופני מבחן היו גלגלי אלומיניום ולא יצא לי להשוות אותם ראש אל ראש עם דגמי קרבון מקבילים, אבל מרכיבה על גלגלי קרבון אחרים בעבר שאופיינו בקשיחות יתר עד חוסר נוחות, אני יכול לאמר שפה לא נתקלתי בתופעה הזו. מבחינתכם כקוראים- רוב הסיכויים שהשדרוג שתבצעו יהיה גם הוא מאלומיניום לקרבון, ובהיבט הזה אפשר להרגיע: ה BladeX נוחים מאוד.
מבט אל תוך הקרבון!
התמודדות עם רוח
הטיפול שלהם ברוח מרשים ברמות נדירות. אין לי מושג אם זה למעשה גלגל קצה של חברה מערבית ללא המותג, אבל אני יכול לאמר שהוא נראה ככה ומתנהג מדהים בכל מה שקשור לאווירודימיות בתנאים מגוונים. אני שוקל 66 קילו, ועדיין – לא הוטרדתי בכלום מרוחות, ברמה שלא משנה לי האם לצאת בימים עם רוח עם אלה לעומת גלגלי ה C24 שלי, ואנחנו מדברים פה על כמה עשרות מילימטרים ברוחב!
עמידות
לא הרבה פעמים יוצא באמת לבחון עמידות של גלגלים, אבל במבחנים ארוכי טווח יש סיכוי להתמודד עם מקרים שבשלושה שבועות של מבחן קצר יותר לא קורים. היה מופע טראומטי אחד שהם שרדו בגבורה: עקב טעות שלי העקב חדר לתוך הגלגל, נתפס בעוצמה בין השפיץ לתומכות השרשרת, והגלגל ננעל בהפתעה אדירה לרוכב (אני) תוך שהוא לוכד את הרגל שלי בינו לשלדה, ואני ניצל מתאונה בסקיד של 30 קמ”ש עד לעצירה… המשמעות היא משיכה חזקה מאוד של השפיץ, שיכול היה לגרום לנזק לחישוק. גלגל לא איכותי בבנייה עדינה לא היה שורד את הדבר הזה. פה כמובן שהשפיץ התעקם, הגלגל יצא מאיזון וכדי לחזור לרכב היה צריך לפתוח את המעצור לגמרי, אבל הגלגל שמר על הצורה בסה”כ. בדיקה מדוקדקת תחת מכונת האינפרה-אדום וגם על ידי המכונאי בתיקון הראתה שהוא שרד את זה בגבורה ללא שום נזק! אם צריך אישוש לכך שסיני הוא לאו דווקא פחות אמין וחזק ממערבי, הרי שקיבלתי אותו באירוע הזה.
הגלגל השני שמר על איזון מושלם כל התקופה, וגם האחורי עד המקרה לא דרש ממני תחזוקה כלל.
משקל
המשקל שלהם מצוין ביחס לעומק ולאיכות הכללית שהם מספקים. כדי להגיע לאיזורי המשקל האלה בקלינצ’רים צריך להוציא הון תועפות במותגים מערביים. הנחות ומחירים טובים יותר יפגישו את הרוכב פעמים רבות עם עיצוב פרופיל מיושן יותר (למעשה בדומה לדגם הזול יותר גם של BladeX עצמה).
סיבובים ושליטה
המגמה העדכנית היא להתרחב הן בצמיגים (מעבר ל 25מ”מ) והן ברוחב החישוק של הגלגלים. במקרה הזה, רוחבו 27.2 מ”מ. הרוחב המשמעותי שלהם מייצר הנחה מעוגלת יותר של הצמיג. אני בינתיים עם צמיגי ה23 שיש אצלי (עד שיגמרו ואז כנראה אעבור ל 25) והתחושה נפלאה – דומה לשל צמיגים רחבים יותר, עם שליטה ואחיזה בסיבובים. את הנפח השארתי על הרמה הנמוכה יותר ובד”כ לא יותר מ 100PS מה שתרם גם לנוחות.
עיצוב
אני חושב שאין הרבה מה להוסיף על התמונות – סוף הדרך. לא רק ויזואלית אני אוהב את השחור מט, ללא הצבעים הזה, גם מבחינת פרופיל רחב, סגנון מעוגל כלפי פנים, רוחב החישוק האולטרא מודרני. מדובר בגלגל שנראה פשוט נפלא.
החולשות
עצירה
המעבר מכל גלגלי מבחן מאלומיניום שרכבתי עליהם השנה חזרה לגלגלי הקרבון האלה היווה שדרוג משמעותי למעט בהיבט אחד: העצירה. אין שינוי ממסקנות המבחן המקורי גם פה: בהחלט לא החוזקה של גלגלי קרבון. אני לא רוצה לחשוב מה המשמעות של רכיבה ברטוב מהבחינה הזו. אחד הדברים שאני אבדוק בהמשך הוא חיפוש של רפידות טובות יותר לקרבון מאלה שסופקו במקור עם הגלגלים, אולם יש לוודא עם היבואן שאתם משתמשים ברפידות שלא יגרמו לכם לאובדן האחריות.
אחיזת צמיג
לאורך המבחן החלפתי פאנצ’רים וגיליתי ששפתי החישוק שאמורים לתפוס את שולי הצמיג אינם נשכניים מספיק. כתוצאה מכך אני ממליץ לבחור להם צמיגים בעלי ממשק חזק בנקודה הזו. המישלן פרו4 סרוויס קורס שאצלי הוא צמיג רך מאוד, עדין יחסית ובעל תכונות דינמיות מעולות, אבל ברכיבה הראשונה לאחר שהתקנתי אותו השוליים נפרצו על ידי הפנימית פעמיים… צריך לשחרר אוויר, וממש לדחוף ולצ’קמק את הצמיג לתוך המקום תוך נענוע מצד לצד כדי שייתפס.
קשיחות
אני מעריך שמה שקרוי בלעז ה “give” שלהם (ביטוי שמבטא שילוב של נוחות\רכות\גמישות), אינו מקרי – הם לא הכי קשיחים שנתקלתי בהם, כולל ביחס להרבה גלגלי אלומיניום, למרות המוניטין של גלגלי קרבון כקשיחים. רוכבים תוקפניים צריכים פתרונות אחרים. לטריאתלטים ורוכבים שיושבים זמן רב האיירובאר באופניים שגם ככה הם פחות נעימים ומשככים, הגלגלים האלה הם השלמה נפלאה כי מישיבה על איירובאר (בניגוד לעמידה בעליות וספרינטים) לא מגרדים בד”כ את גבולות המעטפת של קשיחות צידית של גלגל, ואם אתם כן מצליחים בכך, אני מקנא בכם…
מועקת הוונטיל
זה לא ייחודי לגלגל הזה, אלא מאפיין כל גלגלי איירו עמוקי פרופיל – צריך פנימיות עם ונטיל מאוד ארוך. קצת מלחיץ להיתקע בחוץ כי כי לרוכבים רבים אין פנימיות ספייר עם כאלה ונטילים. לכן כדאי לצאת עם שתי פנימיות עם עומק גלגלים כזה, או לפחות עם מדבקות פטנט שבאות עם הדבק, וכן עם מתאמי ונטיל שמאריכים את הונטילים הקצרים. יצא לי גם לצרוך את המדבקות האלה ולהגיע בזכותן לרכב לאחר ששתי פנימיות התפנצ’רו לי ברכיבה אחת (מקרה שבו איזה מפגעון קטן בכביש ניקב לי בחורים זעירים את שתי הפנימיות במכה אחת).
מייד לאחר הרכבת הגלגלים הזמנתי לי צמד מאריכי ונטיל, שנמצאים דרך קבע בתיק האוכף למקרה שאהיה חייב להשאיל בשטח בחירום פנימית שלישית בעלת ונטיל קצר, וכן יצרתי סטוק קטן של פנימיות עם ונטילים של 80מ”מ…
סיכום
החוויה בסה”כ חיובית, גם אם לא מושלמת. לרוכבים קלי משקל, טריאתלטים, ושימושי אול ראונד, זה גלגל מעולה ומפתיע. אכן לא לספרינטרים ורוכבים עוצמתיים במיוחד, וגם לא למתארים מאוד הרריים- לא בגלל הטיפוס אלא בגלל העצירה. אבל העובדה שהוא גם אווירודינמי, גם עמוק פרופיל, גם רחב, גם נוח וקל משקל, וכל זה ארוז במחיר הגיוני יחסית, מאפשרת לקהל חדש של רוכבים להנות מהסטייל והלוק של קרבון עמוק פרופיל.
* עדכון 2017: הגלגלים אצלי כבר שנתיים, בשימוש בלעדי כמעט- לא רק כגלגלי תחרות. על מנת לשפר את העצירה, שלא הייתי מרוצה ממנה, החלפתי השנה לרפידות צהובות של Swisstop, מה שאכן שיפר בצורה ניכרת את העצירה. התוצאה: חישוק אחד החל להתנפח עד רמה מסוכנת (בלט של מעל למילימטר) ונאלצתי לרכוש חישוק חדש ולהחליפו. מסקנה: השתמשו ברפידות המומלצות על ידי היבואן, וגם- כן, בואו מוכנים לכך שגם זה יכול לקרות.
התמונה הגדולה בענף האופניים: הסינים
