עוד כשנפגשתי עם גל סגל להכנת הכתבה על אופני סגל הוא סיפר לי על הפרויקט המסקרן שהתנהל אז בטכניון סביב תכנון אופני השיכוך המלא הראשונים של סגל בייקס, ולמעשה – הראשונים שמתוכננים מדף חלק לקראת ייצור אמיתי בישראל.
שיכוך מלא זה עולם אחר מהארד טייל: המורכבות של תכנון המתלה היא בסדרי גודל גדולה מתכנון שלדת זנב קשיח, וכבר אז הסתקרנתי. אני מודה שהייתי די סקפטי: הרי חברות האופניים הגדולות מחזיקות צוותי מו"פ בעלי נסיון מצטבר, אפשרות למחזורי ניסוי וטעיה רבים, ומומחים למתלים. לעשות מתלה מגיב כשצריך וקשיח כשצריך מבלי לפול זה לא פשוט. האם יתכן שצוות של סטודנטים, מוכשרים ככל שיהיו, אולם חסרי נסיון בתעשיית האופניים יצליחו לייצר מוצר שיעמוד בתחרות אמיתית עם אופניים מהחברות המוכרות בתחום?
אבל את המטרה (הנאיבית?) הזו סימנו: גיל לוי, אלי וקסלר, חן גרומן, טל שורר, והמנחה: שחר מיליס. נפגשנו ביער עופר שבכרמל לרכיבת התנסות ושיחה מרתקת על אחד הפרוייקטים הכי מעניינים ומגניבים בתולדות האקדמיה וכנראה בתעשיית האופניים הישראלית…
אז איך האופניים? רגע.. סבלנות…
בתמונה מטה מימין: שחר מיליס, אלי וקסלר, גיל לוי, טל שורר, חן גרומן (אז מה באמת הקטע של השפמים…?):
איך הכל התחיל?
בשנה הרביעית בלימודי הנדסת מכונות בטכניון יש קורס "פרויקט תכן מוצר חדש". זה אחד הקורסים הבודדים בארץ שתוצרתם הולכת עד לייצור של מוצר, ושאינו מסתיים בפרויקט על הנייר: המשתתפים בו עובדים עם חברות גדולות בארץ שפונות לטכניון ומקבלות תכן מוצר ושעות רבות מהמשתתפים בתמורה לכיסוי הוצאות הפיתוח. שני הצדדים מרוויחים: הסטודנטים מרוויחים עבודה מעשית, אמיתית, שמחברת אותם לעולם העבודה של אחרי התואר והתעשיה מרוויחה פתרונות הנדסיים. הייחוד בפרויקט זה אגב, שהיוזמה הגיעה מהסטודנטים ולא מהתעשייה.
גיל לוי הוא הוגה הפרויקט, שהחל בכך שהוא רצה לחפש עבודה באופני סגל… הוא רוכב כבר עשור, מתחרה DH בעברו, נציג קלאב ג'ירף במורזין ב2010 עונה שלמה בצרפת, מדריך ומאמן בטימשגב והיום מדריך קבוצת רכיבה טכנית באיזור חיפה. בעבר גם הוציא מחנות DH לנערים לצרפת. חן גרומן רוכב AM ותיק, אלי וקלסר מתחרה DH, פודיומיסט Red Bull road-rage ומכאנופאן מנוסה, טל שורר שחטא בטריאטלון ללא גילוח רגליים החליטו להרים ביחד עם גיל את הכפפה. תוך כדי שיחה עם סגל בייקס הבינו חברי הצוות שסגל יכולים להיות אלה שיגשימו להם את החלום לתכנן אופני שיכוך מלא. בצד סגל בייקס היו אלה גל סגל המנכ"ל ואיתי גרואג שמוביל את תחום האופניים בסגל. איתי, רוכב מדהים ,איש הארדטייל בנסיונו והעדפתו, לא מיהר להתמסר… אבל כמובן שבסוף הם נרתמו לעניין והחליטו לממן ולתמוך בפרויקט, שזה אומר בקפיצה אל הסוף ובהערכה גסה: כ 40,000 שקלים (חומר גלם, שעות העבודה של רתכים והחברה, וכו'), וזה בהחלט משתלם ובענק אם סופרים למול זה את איכות וכמות שעות העבודה (החינמיות) של הצוות מהטכניון. אה.. ובהנחה שהמוצר יוצא מוצלח בסוף…
אז כדי שיהיה פרויקט צריך היה לגייס מנחה, וכזה שלפחות קרוב לעולם התוכן של הפרויקט. התפקיד של המנחה הוא לבדוק את העבודות, לסייע להם במימוש המטרה, ולהביא את הנסיון המעשי בניהול פרויקטים ועבודה מול לקוחות. לתרום מניסיונו כדי שהמתכננים לא ילכו לאיבוד, ויקבלו החלטות בזמן עם שביעות רצון גבוהה מהלקוח. שוב היו אלה הסטודנטים שעליהם הוטלה המשימה והם גייסו את שחר. כשגיל פנה אל שחר עם משפט הפתיחה המוחץ: "זו הזדמנות לעשות את אופני השיכוך המלא הראשונות בישראל!". הוא הופתע לשמוע (שוב!) תגובה מסויגת: "זה מעניין, אבל אני עסוק, יש לי ילדים…תן לי לחשוב על זה". "לא הבנתי איך הוא לא עף על זה" אומר גיל, "ואז הבנתי שזה בדיוק מה שאנחנו צריכים – מישהו מיושב ושקול יותר מאיתנו…".
שחר – מהנדס מכונות, כעשר שנים עובד בפיתוח מכשור רפואי. תואר שני במנע"ס, והוא גם מראשוני סצנת הדאונהיל: הגיע למקום שני בתחרות הדאונהיל הראשונה בחניתה, תחרויות רדבול, עשה קצת פורקרוס כולל התרסקות עם כספי בגמר… ועוד… "חטאתי בתכנון מתלים למגירה אבל לא עשיתי עם זה הרבה…" הבנתי שהבעיה היא להגדיר מה אתה רוצה מהמתלה, יותר מאיך לממש את זה. כמהנדס אני יודע שלפתור כל בעיה זה אפשרי – לפתור אותה בצורה פשוטה זה כבר מורכב… ". ההתלבטות נבעה מרמת ההשקעה שפרויקט כזה דורש: פגישות עבודה עם הצוות,הגעה לסקרים עם הלקוחוזמינות גבוהה לשאלות ולבטים של הצוות.
התופעה הייחודית הזו – "מהנדס אול מאונטיין" היא מאפיינת באופן מסויים את כל חברי הצוות, והיא השפיעה מאוד על האופניים שהם יצרו.
"אופניים כייפיים" – כמה זה באחוזים?
אחד האתגרים הבולטים לפרויקט כזה, הוא שאין עולם תוכן מוכר כזה בהנדסה בישראל. אין נסיון וידע במענה על האתגר: כיצד להפוך דרישות של רוכב לדרישות הנדסיות? איך בדיוק מתרגמים תאורי תחושות כגון "אופניים כיפיים", "זריזים", "קרביים" להגדרות מספריות של התנהגות מתלה?
היו כמה פגישות עם איתי גרואג מאופני סגל כדי להבין איך מגדירים דרישות לפרוייקט בכלל. אתגר לא פשוט כי גם איתי, שלמרות היותו איש תעשית האופנים, הוא לא מהנדס, הוא רוכב, וונדרש לתרגם את דרישותיו מנקודת מבטו כרוכב לפרמטרים הנדסיים. גם הצוות לא ידע מול מה הוא עומד. אפס נסיון מקדים. "הבנו שאופניים מהירים אלה אופניים שנותנים לרוכב את הרגשת הבטחון לרכב מהר ולא אופניים שהם פיזיקלית יותר מהירים".
הכוונה היתה לנסות להגדיר את זה פשוט – מה הדברים החשובים ביותר. הסטודנטים חשבו עם עצמם: מה חשוב לנו? אנחנו יותר רוכבי אול מאונטיין ופחות אפיק. רצינו אופניים יעילים אבל עם fun וגיאומטריה מגניבה. רצינו שאלה יהיו אופניים שיהיה כיף לרכוב עליהם. הרעיון הראשני של הצוות היו אופני 140 מ"מ! אבל כשפגשנו את אופני סגל – הלקוח, הוא ביקש בכלל אופני XC – מרתון, 100 מ"מ, עם גלגלי 29, בטווחי מחיר של 10-15 אלפי ש"ח.
שחר המנחה דרש חיבור ללקוח, הגדרות כתובות ומוסכמות, שלא יהיו הפתעות בסוף.
מה לעשות… פערים…
הגישור היה מחיר המטרה. כמעט ולא תמצא גיאומטריה מאוד מאוד תחרותית על אופניים במחירים פופולאריים יחסית. שחר הבין מזה שכן אפשר ללכת על גיאומטריה מעט יותר סלחנית לכיוון שבילים. איתי מצדו התגמש גם כן והיה קואופרטיבי. בתקופה הזו Giant הודיעו על 27.5 כמדיום המוביל אצלם בכל הליין. חברי הצוות הבינו את זה כמשהו שמזעזע את התעשייה וטרנד גדול והוביל לכיוון ה 27.5: כדי להיות בטרנד ולהתחבר. איתי אימץ…
תכנון המתלה
זה עיקר הפרויקט. זה האתגר הגדול. החברה ישבו וזרקו את כל המונחים והמושגים שהם מכירים בעולם המתלים: "בובינג", "ברייקג'ק", "יעילות פידול", "מסלול ציר אחורי", "פדל קיק בק", "התארכות שרשרת"… ואז נעשה תהליך חשיבה של מה זה כל מושג? מה נובע ממה? מה מתנגש עם מה? טריידאופים…
אחרי כן בא כמובן תעדוף הדרישות, ואחרי כן – צריך לתרגם את זה לפרמטרים פיזיקאליים. לא כל הפרמטרים ניתנים למדידה כמותית, אך ניתן להגדירם בצורה איכותית. למשל בסיס גלגלים קצר- האופניים נוחות לתמרון, אך בכמה נוחות יותר לתמרון? גובה BB, זיות ראש, ואורך תומכות השרשרת הן דוגמאות לבעיה זו.
בשלב הזה הסתייענו בלימוד האופניים הנוכחיים שלנו – שאנחנו מכירים את ההתנהגות שלהם, ניסינו לראות איך הם מתורגמים להיבטים ההנדסיים – למשל מה מסלול הגלגל של האופניים שאני רוכב עליהם? מה גרף אורך/כח שלהם? פרוגרסיביות המתלה: האם לינארי, האם מתקשח לאורך התנועה? מכך לומדים על הקשר בין התחושות לבין הנתונים המספריים ומתחילים לפתח חוש לגבי השפעות הפרמטרים השונים על התחושה.
עשינו אנליזות הנדסיות על המתלה וראינו שזה לא פשוט כמו שזה נשמע. התחלנו להכנס להבנה מעמיקה של המתלים: למדנו את הפיזיקה שם בצורה גבוהה וגילינו ששינוי של מילימטר בודד בנקודת ציר כלשהי תשנה באופן קיצוני את התנהגות המתלה. מדובר על ארבעה חודשי חקר ולמידה, לא היה פה שום תכנון – למידה בלבד. מצאנו תוכנה שהבנו שמשתמשים בה בתעשיית האופניים בעולם: Linkage. זו תוכנה קטנה שסגרה לנו את הפינה. אבל אם אתם חושבים שפה יש קיצור דרך משמעותי – לא בטכניון, ולא אצל החברה האלה: "לקח זמן ללמוד אותה וגם להאמין לה… למדנו ספר של תכנון מתלים שעל בסיסו כתבו את התוכנה (מעולם האופנועים). רצינו לראות שכל הלימוד שלנו מתחבר לתוכנה ואין סתירות. לקחנו רוקי מאונטיין שיש להם בובינג – לא מדוושות טוב, מידלנו בתוכנה והיא באמת הראתה בובינג! לקחנו טרנר ברנר – שם התחושה היתה שהמתלה בדיווש פותח את המתלה, מתקשח ומצמיד לקרקע! אחרי הרכיבה – ראינו בתוכנה שזה מה שקורה במתלה!
אתם קולטים: החברה למדו את הספר שעל פיו תכננו את התוכנה! תקפו אותה עם מוצרים אמיתיים – ורק אחרי שהיו בטוחים בתוכנה המשיכו הלאה! זה מה שנקרא להעלות את הרף של הרצינות בקורס…
סינגל פיבוט עם לינק
לאחר בחינה של כל שיטות השיכוך הקיימות בחרנו בשיטת השיכוך Swing arm 4-bar linkage כי היא עונה טוב על דרישות הפרויקט, ראינו גם באמצעות התוכנה שזה מתלה עמיד לשינויים, כלומר אם עושים שינוי קטן במשהו אחד, לא פוגעים משמעותית בשאר ההיבטים. יש מתלים אחרים ששינויים בנקודה אחת משפיעים מאוד על ההתנהגות בדברים אחרים.
אחת האופציות שעלתה ונפסלה היה מתלה סינגל פיבוט רגיל בלי לינק (פשוט יותר…) – אולם השיקולים לדלג היו קשיחות צדית פחות טובה, לוק מיושן, ופחות יכולות השפעה על פרמטרים עקב משולש אחורי אחוד.
באמצעות התוכנה גילינו גם את הדברים המעניינים על המתלים האחרים בתעשייה: למשל שמתלה ה FSR הוא מתלה שלא יודע לפתור את הבובינג באמת – כמתלה בפני עצמו ללא הבולמים… (כנראה שמר אלסוורת יחלוק על כך, אולם אין לו ברירה…). "היום אנחנו מבינים שמסוכן להגיד שאין בובינג כאמירה כללית – כי הוא תלוי בהילוך ספציפי ובסג ספציפי. הסודות האפלים של התעשייה: יש הרבה שיטות שיכוך שהן למעשה אותו דבר. קוראים להם בשמות אחרים רק כדי למשוך את הרוכבים".
עוד התגלו בלופים בריבוי הסטנדרטים שהחברות מרעיפות על הרוכבים, חלקם לא מיושמים נכון ולכן לא מהווים יתרון אמיתי. לדוגמא: אין סוף סטנדרטי ה BB שמתיימרים להגביר את הקשיחות תלויים בכלל בפרופיל הצינור שמתחבר אליהם.
קשיים, פשלות, למידה
בשלב מסוים הסתבר לנו שתכננו את הטופ טיוב בנקודה גבוהה מדי והיה לנו Stand over בעייתי, הבנו את זה רק כשכמעט סיימנו את תכנון האופניים! זה היה משבר שגרר צורך בשינוי של כל התכנון. דפקנו לילה לבן אחד, שינינו את מיקום הצירים, ופתרנו את הבעיה ב"מחיר"ו 3 מ"מ ספייר במתלה האחורי, קיבלנו 103 מ"מ במקום 100. הצגנו זאת ללקוח כ"צ'ופר"… זה הלחיץ מאוד – כי פחדנו שאנחנו מפספסים דברים נוספים. שיש דברים שאנחנו לא רואים… גם כשאתה רואה את המספרים ואת הגיאומטריה – אתה לא יודע אם זה ירגיש כמו אופניים טובים. למדנו שכמו ברכיבה בסינגל מבט קדימה זאת אומנות, אם תסתכל קרוב מידי לגלגל תיפול אבל גם מבט מעבר לאופק לא יהיה מחובר למציאות.
