מדי פעם מתקשרים אלי אנשים טובים, ומבקשים לתרום אופניים ולהציגם במוזיאון האופניים במושב חרב לאת שבבעלותי. בסוכות האחרון קיבלתי שיחה מיוחדת:
“שלום, מדבר ברלה יוגב מקיבוץ להבות הבשן. אני מצטער שלא הגעתי לכנס הרוכבים הותיקים של האיגוד שנערך במוזיאון. אני יליד 1942 ורוכב תחרותי באיגוד החל משנת 1982. רכבתי במועדון גלגלי העץ, תחת ניהולו של אלי סמוכה. הייתי אלוף ישראל 14 פעמים ב4 קטגוריות גיל: 40, 50, 60, ו 70 פלוס .11 פעמים במרוצי כביש ו 3 ב”נגד השעון”.”
מאת: אלון וולף
צילום: עו”ד אלי סמוכה, אלון וולף, לימור אלון יוגב
ברלה בימיו כרוכב צעיר. צילם: עו”ד אלי סמוכה
עניתי לו שהמוזיאון נשאר לתמיד ושיהיו עוד הזדמנויות לבקר והוספתי כל הכבוד על כל ההישגים. ברלה המשיך ואמר:
“היום אני רוכב באגודת “בשביל האופניים בגליל” של עידו סירקין. הרוכבים שהיו בכנס בחנוכה מאוד נהנו במוזיאון ובטקס הדלקת הנרות עם מנכ”ל האיגוד ירון דור. אני מעוניין לתרום את אופני הפינרלו שלי, הם עדיין מחוברים לטריינר הישן ללא גלגל קדמי וזקוקים לשיפוץ.”
וברלה היום – עדיין רוכב בגליל!
מייד נזכרתי שלמחרת אני נוסע לעשות את החג השני בנווה אטיב. “ברלה תהיה מוכן!” אמרתי. “מחר אני אצלך בקיבוץ, בדרך לחופשה אני אאסוף את האופניים”. “בסדר גמור” אמר ברלה,”תן צלצול לפני וניפגש.”
האיסוף
למחרת, בדרך לצפון, עדכנתי את ברלה שאנחנו מתקרבים. “אני אחכה לך בשער” אמר. הגעתי לקיבוץ להבות הבשן, וליד השער המתין לי בחור נחמד ונמרץ. “אני ברלה, נעים מאוד. בוא תיכנס וניסע יחד” הצעתי. ברלה קפץ לרכב בקלילות וכיוון אותי לביתו. תוך כדי נסיעה נזכרתי בקיבוץ שגדלתי בו עד הגיוס וחשבתי לעצמי כמה הוא השתנה היום, לעומת זאת, קיבוץ להבות הבשן נראה כמו הקיבוץ המוכר של פעם: מדרכות צרות, הרבה צמחיה, בתים ארוכים וצרים שמחולקים לדירות קטנות.
“עצור פה” אמר ברלה, והחזיר אותי לאיפוס. לאחר שחנינו הלכנו לביתו שם הכיר לנו את אשתו, שתינו קפה ואז ברלה הביא דף בכתב ידו עם קורות חייו ופירוט הזכיות שלו. בנוסף, הוציא אלבום תמונות ישן ועברנו על התמונות. ברלה התרגש מאוד וסיפר בגאווה על האימונים והתחרויות בהם השתתף. “תשאיר את הבנות לאכול את העוגה ובוא, ניגש להוציא את האופניים” ביקש.
הלכנו למקלט הקרוב. בפנים היו מיטות עץ על קומות וריח ייחודי ששמור למקלטים בקיבוץ. הסיטואציה והריח הטחוב מיד החזירה אותי לשנת 1973 – מלחמת יום כיפור. אני ניזכר בימים שגרנו וישנו בתוך המקלטים בקיבוץ. אמנם מדי פעם היינו עולים במדרגות לשאוף אויר נקי, אבל הריח נשאר בזיכרון.
“הנה האופניים” אמר ברלה ושוב החזיר אותי למציאות. ראיתי באמצע המקלט את אופני הפינרלו האדומים הישנים מחוברים לטריינר הותיק. “חסר גלגל והם זקוקים לשיפוץ רציני” הוא הוסיף. פירקתי את הטריינר, סחבנו והעמסנו אותם לרכב. נפרדנו מברלה הנרגש אחרי צילום משותף ועלינו לנווה אטיב.
השומר בכניסה למלון רימונים נווה אטיב עצר אותנו, לקח פרטים ונכנסנו בעודו נשאר לגרד בראשו משתומם למראה הרכב עם מתקן האופניים שעליו תלויים אופניים ישנים עם כיסא קרוע וצבע דהוי ללא גלגל קדמי. במשך החופשה לא יכולתי להתאפק ובזמן מנוחת הצהריים של האישה והילדה התחלתי, כבר שם ליד הצימר, לקלף בעקשנות את סרט הכידון תוך שימוש בין היתר בציפורניים, והמשכתי לפרק ולנקות את מה שיכולתי. הורדתי את הברקסים, מוט כיסא מעביר קדמי ואחורי גלגל אחורי. כשהמטרה לקצר תהליכים בפירוק ולהכניס את השלדה לרכב בדרך חזרה.
אתגרים בחלקי מתכת ישנים
בפעם הבאה שנפגשתי עם האופניים זה היה כבר בסדנת המוזיאון. כל חלק שהיה צריך פירוק קיבל מקלחת של w40. חלקים אחרים עם שמן ישן מעורבב עם בוץ כמו גלגלי שיניים ומעבירים קיבלו אמבטיית דגריזר. לאחר מכן כבר הבנתי איפה צפויות הבעיות: הכבלים בשלדה הזאת עוברים בתוך הצינור העליון ותקועים שם. כמו כן בלתי אפשרי להפריד בין המזלג לסטם ובנוסף הציר המרכזי תקוע ולא ניתן לשחרור.
זה היה הזמן לקפוץ להתייעצות עם השלדה לידידי יובל שוסטר. יובל מכונאופן ותיק ומנוסה ידוע כמי שיש לו כלים מיוחדים למשימות מיוחדות שעוד הביא איתו מאנגליה (לכתבה והסרט מביקור אצל יובל כנסו לפה). הוא מייד הציע להתנדב לסייע. לאחר מספר פעולות של השרייה בשמן, חימום איזור הציר המרכזי בברנר וחיתוך הסטם שהפך לחתיכה אחת עם הסטירר (כמובן באישור) הניתוח הצליח. בשלב הבא היינו צריכים לפרק את השלדה לכל החלקים ולהשאירה עירומה מוכנה לניקוי חול וצביעה חשמלית בתנור.
הצביעה
לטובת המטרה הזאת גייסתי את ידידי גל מחברת CPC – צביעה חשמלית בתנור. במקביל הזמנתי כבר את המדבקות של פינרלו באיביי. העסק של גל ממוקם בכפר הס, והוא מקבל את השלדה עירומה ועושה לה ניקוי חול. לאחר מכן צובע עם אקדח חשמלי מיוחד בעזרת אבקה. אני וגל בחרנו את הצבע האדום הדומה ביותר למקור. גם המזלג שהיה חלוד ואיבד את הזוהר של הכרום קיבל את אותו טיפול ובחרנו את גוון הכרום. לאחר יום יומיים גל הודיע לי שצריך שוב לעשות ניקוי חול כי מהחורים של הכבלים יצא שמן שחדר לשם בזמן ניסיונות השחרור. רק ניקוי חול נוסף ייבש וינקה את המקום. עוד יום יומיים וגל דיווח שהשלדה נכנסה לתנור.
מכיוון שהמדבקות הגיעו כבר בדואר מקנדה, הייתי נרגש וגל אישר לי לבוא אחרי שעות העבודה ב22:00 לאסוף את השלדה.
בשלבים הבאים הרכבתי את השלדה בביתי, חלק ועוד חלק, מדבקה ועוד מדבקה
את סרטי הליפוף הלבנים לכידון הזמנתי מאלי אקספרס, ותוך כדי ניסיתי לחפש תרומה של כיסא סן מרקו כמו המקור וגלגל קדמי שמתאים לדגם ולאותם שנים. הפרסום שלי בפיסבוק לתרומה לא העלה תוצאות. אז נזכרתי שיובל שוסטר אמר לי שיתכן שיש לו גלגל בשבילי, אבל הוא צריך לטפס לבוידם לחפש. בכל מקרה תכננתי לחזור ליובל כי חסרו לי קצוות הכבלים המיוחדים בכניסה לצינור העליון.
הפגישה אצל יובל בסדנה הייתה מוצלחת: הוא גם תרם לי כיסא, גלגל קדמי ובכלל תוך שיתוף פעולה סיימנו לבנות את האופניים. זה הזמן להודות ליובל שוסטר – תודה!
לפני שאני מעביר את האופניים לתצוגה אני מכין להם שלט ועושה לו למינציה. במקביל דיווחתי לברלה על ההתפתחויות ושלחתי לו תמונות. האופניים כבר במחלקת האלופים מחוברים לטריינר של ברלה. עכשיו נותר לי רק לחכות שיבוא לבקר את נכדתו בבת חפר ויקפוץ לבקר.
עד שברלה יבוא, כולכם מוזמנים לבוא לבקר – מוזיאון האופניים במושב חרב לאת. בנוסף לסיור במוזיאון בואו לראות את מחלקת האלופים ולתת כבוד לדור המייסדים: הנרי אוחיון, יצחק בן דויד, עמוס לוי, אלברט בוזגלו, ראובן כינורי, ברלה יוגב ועוד ועוד. לפרטים ותיאום אלון וולף 050-9199866.
