הסטייג’ השני, לאחר פרולוג וסטייג’ ראשון הוא כבר היום השלישי שלכם לרכיבה במדבר. הגוף עייף, השרירים מכווצים, אבל הלב פורח. התעוררתם לארוחת בוקר מזינה וחשובה בכפר התחרות, הממוקם באחד מהמקומות היפים בעולם – פארק תמנע על גדות אגם תמנע. נוף מדברי ממאדים סביבכם. אווירת אירוע זורם ותחרותי בו זמנית. אופניים ותענוגות.
האופניים כבר מחכים לכם בנקודת הזינוק
בהתאם לגישת ה”מסע”- החוויה של רכיבה מנקודה אחת לנקודה אחרת שמייחדת את סמרתון 2017. בבוקר הסטייג’ מוקפצים באוטובוסים (כ 45 דקות) לנקודת הזינוק על כביש 12 בין נאות סמדר לאילת. ההקפצה מייצרת רכיבה נקייה מ-garbage miles – בניגוד למסלול מעגלי מכפר תחרות, היא מבטלת את הצורך לחזור על מקטעים מנהלתיים שעשיתם כבר בימים קודמים.
לכאורה “יום קל״ לפנינו, אבל זה מדבר, ואלה שלושה ימי רכיבה רצופים וקשים. היינו ברכיבה המקדימה הזו שלושה רוכבים חזקים ועשינו את היום השני בשלוש וחצי שעות נטו. אני (גיאחה) איבדתי את כל הוואטים ביום הזה אחרי הלחץ שנתנו בסטייג’ יום קודם, וזה אפילו בלי פרולוג אנאירובי. זה הזכיר לי היטב, שבלי מחנה אימונים, קילומטרז’ והכנה אמיתית ורצינית – צריך להגיע לפה עם ראש אחר, של טיול ולא של תחרות. זה הבהיר לנו מעל לכל ספק, שגם מי שיגיע מוכן לתחרות כדי לתת את הכל – יקבל תחרות קשה מאוד, שמפעילה את כל הגוף ברמות אחרות, בזכות אחוז הסינגלים הגבוה והרכיבה המדברית. האתגר המנטלי פה של לשמור על ריכוז גבוה ולא לאבד אחיזה מייצר עייפות שלא קשורה למספרים הנומינליים של הסטייג’ים!
מקטע מהיר לחימום
הפתיחה היא בדרכי ג’יפים במגמת ירידה לכיוון באר מילחן. בהתחלה כמה קילומטרים של חימום בירידה מתונה. מושלם בשביל להתעורר. לא בטוח שיש טעם לתת בראש פה: אף אחד לא יברח למתחרה שלו פה כנראה. תוך כמה דקות המגמה משתנה לעלייה ושם התחרות תתחיל באמת.
אגב – ההקפצה הורידה מהסטייג’ הזה את הקטע הקשה מנטלית (והקצת מבאס) לאורך הגדר של שדה התעופה עובדה… בעיני מהמוצדקות שבהקפצות. היא לא מורידה את הקורדרוי של הדרכים לאחר הזינוק – אותם פסי הרעדה אופייניים לדרכי עפר מטרטרי עצמות. יש לכם הארד טייל? חבל – אולי תשקלו לשדרג לשיכוך כפול?
טיפ הן לרייסרים והן לרוכבי החוויה בסמרתון: רכיבה בצדדים מהירה יותר כיוון שלשם גלגלי המכוניות היוצרות את הקורדרוי הזה אינם מגיעים.
לאחר כמה קילומטרים של ירידה, המגמה משתנה, והופכת לעלייה מתונה. יש לכם בכל ההתחלה הזו כ 9 קילומטרים עד הסינגל, מתוכם חצי בירידת החימום שיהיה די אדיוטי לתת שם בראש – גם כי לא תברחו לאף אחד במגמת הירידה ופשוט ישבו עליכם בדראפטינג, וגם כי מיד אחרי כן יהיו מספיק קילומטרים במגמת עלייה עד לסינגל בשביל לאפשר שפע של תיקונים ומלחמה על המיקום.
נכנסים לנחל
הנחל מספק כמה קטעי דשדש לצד עבודה בלתי פוסקת. מרחק די משמעותי במגמת עלייה לכיוון הר ברך בסינגל נחל שהם. המסלול פה חצי מתורבת, חצי מדברי קלאסי. העלייה ארוכה ושוחקת עד לאנטנה, אבל חווייתית ויפה. לצדכם גדת הנחל אותה חתכו מי השטפונות, ומדי פעם מדרגות סלע צבעוניות. ברוב החלקים ניתן לעקוף פה, בוודאי אם הנעקפים מצייתים לקוד התחרותי המקובל – לפנות למהירים מהם את הדרך.
מיד לאחר מפגש עם דרך כורכר רחבה נכנסים לסינגל הר ברך שהוא מקטע יפהפה ובנוי מעולה. סיבובים, תצפיות הצצה קצרות מהממות אל עבר הבקעה וקטעים שהרחפן המצלם יאהב בתחרות.
במעלה הנחל – יש שפע של הזדמנויות לשיפורים אחרונים של מיקום בתחרות
מעלה סיירים – הירידה מרום המדבר אל הבקעה
הנקודה הגבוהה ביותר בהר ברך מגיעה בפתאומיות וממנה – לפתע פתאום נגלה הנוף בתדהמה: המדבר במלא הודו במרחקים, אבל פה, ממש מתחת לרגליכם יש קודם כל את הירידה האיטית והמפותלת כנחש, שלא מעט מהרוכבים ירדו בה להליכה רגלית כנראה. גם רוכבים מעולים ברכיבה טכנית ידרשו לאטיות וזהירות, וחיתוכי סרפנטינות תלולים שיאפשרו להם להישאר עם שתי רגליים על הפדלים.
סך כל איבוד הגובה מרום המדבר אל הבקעה, אינו מהיר ומיידי כמו בירידה של היום הקודם – פה, במעלה סיירים, כל המקטע נמשך בצורה הדרגתית, ואתם עוברים רכיבה של ממש שיש בה מרחב ומרחק.
במסגרת הירידה יש גם סינגלים, קטעים מישוריים, זורמים ומהירים
לאורך מצוקי הנחל, מקטעים של פאן מהיר בסינגלים זורמים ומהירים מאוד, לצד קטעי דיווש, קפיצות קטנות ושעשועים. למטיילים יש פה הרבה יותר זמן ליהנות מהמפנה מזרחה, כאשר ירדן ממולכם מתגלה ונסתרת שוב כשאתם מתקדמים לכיוונה.
בשלב מסוים המצוקים של הנחל עצמו נהיים קיצוניים – ממש דרופ אנכי (לעתים גם בזוויות שליליות) של עשרות מטרים לקניון צר ועמוק שיהיה משמאלכם.
יורדים לערבה
המקטע הפסיכולוגי של היום
כשתרדו עד לחלק הנמוך יותר של הערבה תתחברו לנחל שבתלות בתנאים יכול להיות מקטע מדושדש קשה או מהיר, מישורי ומאוד יפה עד לבאר אורה. ממש לפני הכניסה לבאר אורה, בסיס שננטש והוא היום מכינה קדם צבאית. האסוציאציה הראשונה למראה המקום היא של עיירה נטושה מהמערב הפרוע, רק שהבנייה אינה מעץ אלא מפריקסטים מכוערים…
עוברים ליד באר אורה, ישוב שתוכנן כולו בהשראה של ארכיטקטורה מרוקאית מדברית. לאחר היציאה באר אורה, עולים על כביש אספלט ישר ומהיר שמביא אתכם צפונה לתמנע. יש סיכוי גדול שמשהו חשוב יתגלה לכם פה: הרוח בערבה היא בד”כ צפונית, ואתם תרכבו 7 ק”מ נגדה… זו יכולה להוות הזדמנות מופלאה לבריחה או מצד שני לשיתוף פעולה ועבודה של יותר מזוג אחד יחד כדי לסגור על זוגות אחרים מלפנים.
נימי מושך חזק מול רוח צפונית חזקה בין באר אורה לתמנע
חוזרים לסינגל המופלא של פארק תמנע – הפעם מהכיוון השני
מסלול סמרתון והכושר שלי הביאו אותי לפה מותש ולאחר התנדפות מוחלטת של הוואטים מהרגליים, עד כדי כך שאפילו הנוף לא הצליח להחזירם. הכביש פונה מערבה, במגמת עלייה הולכת ומתגברת, עד שמתחלף בעלייה קשה ותלולה לצד המחצבה הסמוכה לפארק. העלייה הזו לא תעשה לאף אחד מכם את החיים קלים. אבל לאחריה, מתגלה העמק במלוא הודו וצבעיו:
בסוף העליה המרושעת לאחר מקטע האספלט נגלית תמנע במלוא הודה
הרכיבה בסינגל תמנע בכיוון ההפוך
המסלול הופך אחר לחלוטין, לא מוכר, למרות שעברתם עליו בכיוון ההפוך אתמול. הסרפנטינות הבנויות והמהירות מתגלות כקירות קשים כשמטפסים אותם ביום השלישי לרכיבה מלמטה למעלה.
ממשיכים בסינגל, והפעם אל הכביש הפנימי, מקטע קצר בשוליו ושמאלה לעמודי שלמה ומהם בעוד מקטע חולי קצר אל כפר הרוכבים והסיום.
לרגלי עמודי שלמה בסינגל תמנע
סמרתון היום השני – סיכום
“רק” 62 ק”מ וכ 850 מטרים מצטברים? כשאתם ביום הרכיבה השלישי שלכם, אתם מגלים ש 62 קילומטרים מדבריים הם לא 62 קילומטרים צפוניים. מדובר בסטייג’ ארוך, שהרוכבים הכי חזקים יעשו בכ 3 שעות והשאר בהרבה יותר: עד 6-7 שעות בקלות. זה יום ארוך באוכף ובמדבר, אבל אחד היפים ביותר שאפשר לרכוב בהם בישראל.
מאת: גיא חלמיש עבור סמרתון (נרשמת? אם לא כנס לפה)
