ישנן שתי הנחות יסוד שמלוות את הפוסט הבא:
האחת, שישנו קו ברור המחבר בין עולם רכיבת האופניים (בעיקר הפן בו רוכבים מתכוננים ומתאמנים לקראת תחרות או אירוע גדול בו הם רוצים ליטול חלק) ובין העולם העסקי והקריירה. לעיתים הקו המחבר שזור בעצם הניסיון לתת לעולם הרכיבה שלך לדור בכפיפה אחת עם מקור הפרנסה ולעיתים החוויות והשיעורים שנאספים על ידי רוכבי האופניים מחביאים בהם מסרים ולקחים שיכולים עד מאוד להצית את הדמיון ולשמש אותנו בחיים המקצועיים, לאחר שהופנמו היטב.
נקודת ההנחה השנייה היא, שישנם אירועים, מסעות אופניים ופרויקטים עסקיים, בהם יש צורך בצוות. אלו הם אירועים שלא ניתן (גם אם מאוד רוצים) להשלים את האתגר לבד. לפעמים זה פסול מבחינה תקנונית ולעיתים מהבחינה הלוגיסטית. ההנחה כאן היא כי בחירת חברי הצוות המלווים אותך הייתה חופשית. הצוות שעוטף אותך הוא זה שעימו החלטת ללכת עד הסוף. בו אתה מאמין ובוטח. זיגזוגים בין עולם הספורט האימוני-חוויתי לבין עולם העבודה והעסקים יקרו פה תכופות ולעיתים קרובות.
מאת: אופיר גלאון
ההחלטה ללכת על משהו גדול: רכיבה בזוגות
בחיים האישיים יש המון רגעים של השראה. חלק יאמרו שהתחרפנת בגלל משבר גיל ה-40/50/60. חלק יסתכלו עליך בתמיהה למרות שבאיזו שהיא פינה בתת מודע הם יאחלו לעצמם לעבור רגעים שכאלה. החלטת לעשות משהו שונה, גדול, יקר, לא הגיוני וכנראה חד פעמי. הבטן יכול ותמשוך לכיוון ריצת מרתון, או השלמת כל חלקיו של איש ברזל, טרק באוורסט, בנג’י בניו-זינלד, שיפוץ מוטרף בבית והחלפת מקומות (וצנרת..) בין הסלון למטבח, מסע קרוונים עם הילדים בארה”ב, פתיחת עסק החלומות- יו ניים איט… הלכת על זה, התכוונת, אתה מוכן נפשית, אתה יודע בבטן שאתה הולך על זה ושום דבר לא יעצור אותך. ואז אתה מבין שלדבר הספציפי הזה שישב לך בחזיונות צריך שותף. לבד זה לא ילך. אולי לבד בעצם אסור. זה לא חוקי..לא ישים…לא עובד. זה נכון כמעט תמיד לאתגרים הקשורים לחיי המשפחה (בהנחה שיש דואליות הורית) ובהרבה מקרים זה נכון לעולם העסקים והקריירה.
בעולם הרכיבה על אופניים, חלק מאוד גדול מעבודתי בהכנת רוכבים להגשמת חלום חייהם עובר דרך עבודה על נושא הזוגיות. אירועי האופניים הגדולים בעולם, המכילים בתוכם אתגר פיזיולוגי לא מבוטל והפקות ענק, הם למעשה אתגרים שהרישום להם, העמידה בהם וביצועם הוא בצוותים של 2 רוכבים. זה יכול להיות 2 נשים או זוג מעורב או 2 גברים. בכל מקרה הם מקבלים לוחית מספר משותפת המופרדת לרוכב 1 ו-2.
בארץ בדיוק הסתיים לו הדזרט צ’אלנג’ וגם בחו”ל זוכים האירועים האלה לרייטינג של ממש מצד המשתתפים, המפרסמים ומפיקי האירועים. מבחינת חוקי המשחק, על הזוג להיות יחסית צמודים זה לזה לאורך כל זמן המסע. הגעה לנקודת ביקורת (יש כ-3 כאלה בכל יום) בפער שעולה על 2 דק’ או מרחק בסדר הגודל הזה, תביא לפסילה. פסילה מביאה לאכזבה, לאובדן כספי לא מבוטל, לאי עמידה ביעד, לבזבוז חודשי הכנה ארוכים ובעיקר לאי הגשמתו של החלום- לאי הידיעה המוחלטת כי אני אדם שיכול לעמוד מול מכשולים הכרוכים בכאב ובסבל ולאי סימון ה- V על יכולתי לכבוש אתגר הבנוי ממספרים סטטיסטיים לא הגיוניים.
מגזין האופניים הטוב בישראל- הכניסו מייל וקבלו עדכון שבועי:
רכיבה בזוגות
בין אם האתגר הוא חד יומי ובין אם הוא בן 8 ימים מוטרפים, בני הזוג חייבים לפתח כבר בשלבי ההכנה, מערכת יחסים מתואמת בפרמטרים רבים: אינטימיות, הבנות בדבר נפשו ויכולותיו הגופניות של הפרטנר, יכולת הכלה למיני שריטות מנטליות, ידיעה והבנה בדבר הרגלי תזונה/שינה/ניהול קריירה ותא משפחתי של השותף, ביטחון ללא ספקות ביכולותיו של בן הזוג לעמוד בדרישות ומחויבות לדרך ולתהליך.
הניתוח הבא עולה כתובנות המגיעות מההצלחות של מימוש אתגר משותף ל-2 יחידים. יש בו ניסיון אישי וניסיון משלים שמתפרש על-פני שנים לא מעטות ולאור חוויותיהם של עשרות רוכבים. בחיים הזוגיים יש הרבה מקבילות למה שיפורט להלן. כך גם בחיים העסקיים. אין שותפות, הנהלה או דירקטוריון שלא יוכלו לקחת מסר מהשורות הבאות. אם תאספו ולו דבר קטן שיביא אתכם מרוכזים, נינוחים וממוקדים לשת “פ הכה נחוץ לפרויקט חשוב באחד מן האפיקים שבחייכם, נצא אז כולנו נשכרים.
כושר פיזיולוגי- בתוך עולם הכושר, נדיר למצוא 2 בני זוג מתואמים, שיכולים לגמוע בדיוק את אותו המרחק באותו זמן נתון. בכ-90% מהזוגות אותם אימנתי, נקודות הפתיחה והסיום לא היו שוות. תמיד יש מישהו חזק ומישהו פחות. לפעמים השוני הוא דרמטי, לפעמים פחות. עדיין, בנקודת הזמן של פתיחת ההכנות, שניהם חייבים אימון על מנת להצליח ולסיים את האתגר שלקחו על עצמם. בתהליך ההכנה של רכיבה בזוגות, שניהם מתאמנים בנחישות ויוצא שלרוב, שניהם מגיעים לקו הזינוק עם בערך אותם פערים בכושר שהיו מלכתחילה, אך עם יכולת לסיים ולהגשים את החלום.
יכולות טכניות- האנושות, נראה לעיתים, נחלקת לשניים. יש את אלה שהם “יזמים” ויש את ה”מיישמים”. הראשונים יודעים להניע מהלכים. להם יהיה רעיון חדש ומדהים. הם יגייסו סביבם את הצוות המקצועי הטוב ביותר. הם ירימו חברה/הפקה/מיזם/סטארט אפ חדשני עם פוטנציאל שסופו אינו נראה באופק. הם לא יתנו לפרטים הקטנים להפריע להם בדרך, והם יגייסו לקוחות ומשקיעים שנסחפו אחריהם בקלות מעוררת קנאה. הם יזיזו את כל העולם שמאלה…הם גם ילכו לך לאיבוד בגלל חוסר עניין ותזזיתיות לאחר חודש…
ה”מיישמים” לעומתם- מעולים בלקחת את הפרויקט מהרגע שהיזם נכבה. הם יקימו פסי ייצור, יעבדו שעות נוספות, יפגשו עם הספקים והקניינים, ידאגו לאבטחת האיכות, לשירות לקוחות, ירדו לפרטים, ידאגו לאחריות על המוצר המוגמר והם אלה שיעשו ושיגרמו לרעיון ולמיזם להפוך לחלק מהמציאות החומרית. באופניים, הנקודה הזו מתייחסת ליכולת “לעוף” בירידות ובמכשולים טכניים. כמעט תמיד בתוך צוות זוגי יהיו פערים ביכולות הללו שיביאו גם לפערים במרחק העלול להצטבר בין בני הזוג. לרוב (באמת שאני לא יודע למה…), זה שחלש ואיטי יותר גופנית, יהיה המוכשר מבין השניים כשמד המהירות יתחיל להראות ספרות, שנפילה בזמן הופעתן על הצג, מביאה לרוב לפגישת הכרות+תקופת שהייה במחלקת שיקום לסת בביה”ח המועדף עליך. איך שלא נסתכל על זה, על-פי רוב יהיה מי שחזק בירידות ומי שחזק בעליות. בעולם העסקי, המקבילה יכולה להיות לשניים שאחד מהם מצוין בעיצוב, בחלום ביצירת החזון, והשני במספרים וטבלאות.
שתי הנקודות הללו הן עיקר הבעייתיות בשיתוף הפעולה בעולם האתגרים הזוגיים או הצוותיים: יש את החזק וזה שקצת פחות. במשפחה יש את המהיר (בהבנת הפרטים, העלויות והלוגיסטיקות הנלוות) ויש את מי שייבצע- זה נורמאלי.
מתעניינים גם בריצה? כנסו לבלוג ריצה – מגזין איכותי!
אז כיצד יוצרים שת”פ ברכיבה בזוגות?
כיצד מתנהלים בדרך להגעה למטרה המשותפת של הצוות? הפתרון הוא פשוט. הביצוע והיישום דורשים אימון, הבנה, סבלנות והמון יכולת ורצון לקבל מנה גדושה ומצמיחה של משהו קצת אמורפי והוא מכונה שינוי תפיסה. כמו כל דבר בחיים – לומדים דרך התחת ואין קיצורי דרך. מי שלא בא לו לעבוד קשה ומחפש פתרונות קסם- כנראה ומשוטט באתר הלא נכון.
הפתרון- הזמן והקצב של החלש הם הקובעים!
לעולם, הקצב המשותף של רכיבה בזוגות יקבע על-פי הקצב המקסימאלי שיוכל לספק החלש שבצוות. במקרה שהחזק שבצוות מכתיב לחלש קצב גבוה מדי, הרי שכל מטרת סיום האתגר נמצאת בסכנה. חלוקת הכוחות לא תהיה נכונה והוא יגמר עוד לפני השלט הרשמי שמורה על-כך. לחלש יש קצב ותכנון חלוקת כוחות מוגדרים ואישיים. בעבודה מדויקת יש לו את היכולת לסיים את המרחק המלא בהצלחה.
בנוסף, ל-2 בני הזוג ישנה מטרה משותפת נוספת הנגזרת ממטרת העל. שניהם יעדיפו לגמוע את המרחק בזמן הקצר ביותר. במרתונים מרובי ימים או בפרויקטים ארוכי טווח ופיתוח, נרצה בכל יום לרדת מהאוכף או להיכנס לרכב כמה שיותר מוקדם – ועדיין אנחנו מדברים על 8 שעות רכיבה של 100 ק”מ ומעלה עם 3500 מטר של טיפוס אנכי או 10 -12 שעות עבודה, בכל יום. במידה ונאלץ את החלש לרכוב מהר וחזק מידי (למעלה מ-60%-80% ממקסימום התפוקה שלו), בהכרח יראה מד העצר זמן ארוך יותר בסיומו של היום. הוא ישלם ביד ובמזומן על הקטעים בהם לחץ חזק מידי. התפוקה היומית שלו יורדת. בפרויקט ארוך או במרתון רב יומי כדוגמת הטראנס אלפ, טראנס רוקיס, קייפ אפיק, בי סי רייס ועוד, יום שכזה יש בו כדי לסכן באופן ממשי את השלמת המרחק כולו. בימים שלאחר הסטייג’ שבו יצאנו מתוכנית המשחק, הגוף לא יוכל לתפקד מכיוון שלא קיבל את ההתאוששות הדרושה מעבודה בעצימות ומשך זמן רבים.
גם אותו מפתח תוכנה שלקחת כשותף לסטראט-אפ החדש שלך, יאבד מהיעילות שלו לאורך זמן. עד מתי תהיה התפוקה שלו גבוהה בימים בהם הוא נטחן במקום העבודה ללא פנאי לעצמו, לתחביביו ולמשפחה? שימו לב מה קורה עם שעות העבודה באירופה-הן הולכות ומצטמצמות, הימים הפנויים והחופשות מתרבים והתפוקה- עולה! סכנה דומה אורבת בירידות. אם החזק והמוכשר מכתיב שם קצב שמצריך את בן הזוג שלו לצאת מגבולות המעטפת האישית שלו, הסיכוי ששניהם יראו את צירופי המילים- Game Over, עולה פלאים.
יש פעמים שתכנון לוגיסטי מוקפד ישלח את החזקים בעליות או בירידות קדימה להתנתקות מתוכננת. פעולה כזו , המרוחקת מאזור הפסילה היא לרוב לצרכי הצטיידות. החזק מגיע לתחנת רענון אוסף לתיקו האישי מזון עבור שניהם וכשמגיע בן הזוג, נותנים גז ללא התעכבויות. תחנות רענון נמצאות בכל רגע בחיינו- נשאר רק לפקוח עיניים ולאסוף אותן.
פאנל הטיולים והאאוטדור – כנסו:
רכיבה בזוגות- אז על מה יש לעבוד פה כהכנה מנטאלית/רוחנית?
נסו לרכוב/לרוץ/לשחות/לצעוד בעליה קשה ליד מישהו חלש מכם. כמות הסבלנות הנדרשת לכך, לא בטוח שנמצאת אפילו אצל נזיר בודהיסטי לאחר 20 שנות התבודדות במערה. אתה יודע שהפוטנציאל שלך מהיר יותר ממה שקורה בפועל. עוקפים אותך גם כאלה שנחותים ממך פיזיולוגית, משעמם לך, אתה רוצה פרטנר אחר…
גם בן הזוג החלש נמצא בסרט לא פשוט: האינסטינקט הראשוני שלו הוא לעבוד חזק ומהר יותר מהנדרש. הוא לא רוצה לאכזב, לבאס, להיות זה שמעכב. הוא לא רוצה להיות זה שממלא את תפקיד האטת בן הזוג ביחס לכוחו האמיתי. הוא רוצה לתת מעצמו לטובת הצוות. הוא באטרף של תחרות. הכול שם מדיד, שעון העצר עובד, תוצאה טובה בוודאי תרשים ותשמח את חברו לצוות. אסור לו, ההיגיון חייב לגבור פה. הוא ובן זוגו לא רוצים שישרוף עצמו ויכלה את כוחותיו.
בדיוק על הדברים האלה יש לעבוד: על החזק בפרמטר מסוים מוטלת הלמידה וההפנמה כי הוא כזה. עליו לדעת שלא הוא יקבע את הקצב. עליו ללמוד את החלש, לא להתפתות לרוץ לפניו. לסגל את היכולת הנפשית להיות תמיד מאחורי מי שחלש ממך. לשים ידיים על הגב.
על החלש מוטלת המשימה של לוותר על האגו ועל ניסיונות ה”שופוני”. הוא מחזיק ביד את המפתח להצלחה המשותפת. עליו להיות נוכח ב-100% בכל רגע נתון, אולם לא לצאת מתוכנית המשחק שלו. עליו לדעת בדיוק מה שורף אותו ולהימנע מלהגיע למקום הזה. כל אלה הן עבודות מנטאליות ורוחניות גדולות הדורשות אימון. אבל, היי, איזו צמיחה וגדילה אישית עשית בחייך ללא מאמץ? איפה פגשת בתורה רוחנית קלה ליישום?
סימולציות, זמני אמת שאינם המטרה הסופית (מרוצים קטנים בדרך) ועבודה משותפת, יומיומית/שבועית ועקבית הם רק חלק מהכלים שיתנו לצוות זמן משותף. הזמן המשותף הזה הוא שיעביר אותם כישלונות ושלל חוויות בדרך להחדרת התובנות הללו ל”טייס האוטומטי” שלהם. בתהליך ההכנה וההתהוות קורים דברים מדהימים: ראשית, אני חייב לציין שכבר ראיתי רוכבים, צוותים ושותפויות מתפרקות תחת פערים שכאלה. זה בסדר, זה יכול לקרות. הצדדים ל”מיזם” פשוט לא היו מוכנים לשיעור ולהתנסות, או שהיו מוכנים להתנסות, אבל גילו שאינם מסוגלים לשלם את מחיר הויתור שהזוגיות הזו דורשת.
במקרים שהשת”פ הלך עד הסוף, התקבלו תוצאות מדהימות. התוצר המרכזי הוא השלמת המשימה. במרוצי אופניים הצוות הביא עצמו לפיניש ולמעמד קבלת חולצת המסיים
בסטארטאפים הגיעו צוותים וחברות לכלל מוצר ואקזיט (יאמממיי), בצבא הגיעו מחלקות, פלוגות וגדודים לכיבוש וניצחון. בנוסף, ערכים בסיסיים ומהותים בחיינו כבוגרים סוציאליים, בדבר חברות, רעות, הכלה של אחר והבנה, הגיעו לשיאים נפשיים והתנהגותיים שאינם נתפסים ואינם מתקמטים למילים אמירה בעייתית לטעמי.. אני נותן יותר קרדיט ליכולת התפיסה וגם ליכולת הניסוח של האדם… ה”סדנא לסבלנות ולאיפוק”, הצמיחה את הצוות בסיומו של תהליך למקום אישי, שלולא החוויה וההתנהלות שבצידה, ספק אם היו מגיעים אליו.
ישנם דיווחים על מי שחזק בחלק מסוים עצר בעקביות על מנת לצלם ולהנציח. סיפורים על מי שתוך כדי עליה קשה האכיל את בן הזוג החלש. היו דיווחים על כאלה שפגשו את קצה הסבלנות והחמלה מהצד החיצוני של המעטפת, אך הצליחו לגייס כוחות נפש שהשאירו אותם לפעול על-פי התוכניות. ישנם דיווחים על כאלה שברגעים קשים מלמלו ודיברו אל אוזנו של האחר דברים אודות כמה הוא חזק, מסוגל, מדהים ויפה…
כל אלה הן אינדיקציות שמראות על גדילה ותהליך לתוכנו פנימה. כל גדילה שכזו תוכל להיות מדידה אל מול מטרה שתוצב לצידה. מטרה הופכת לכזו אם היא מצריכה שינויים וצמיחה אישית. כל מטרה הופכת לחלום שמתגשם אם הדרך אליה כוללת צבירת ניסיון בפרמטרים של ידע ורוח גם יחד.
