איך לרכוב כביש ולהשאר בחיים? לקחים מתאונות קטלניות בישראל

הכתבה הבאה היא המשך מעקב שאני עורך מאמצע שנות ה-90 בנושא תאונות אופניים של רוכבי כביש ספורטיביים בישראל. השאלה שמעניינת אותי פרקטית והחלה מתוך מוטיבציה לחיות: אני רוצה לדעת מה עלי לעשות כדי לרכוב כביש ולהשאר בחיים?

כתבה חדשה יותר עם עדכון נתונים התפרסמה ב2019

מאת: גיא חלמיש

אחת לכמה שנים אני מעדכן את המעקב ומוסיף בעצב שמות נוספים לרשימה. כשכתבתי את המאמר הראשון ב 2009 ספרנו 26 חברים רוכבים שנקטלו. ב 2011, אחרי התאונה בכביש 3 יצאה גרסה מעודכנת ומניין ההרוגים בה עלה ל 34. כעת, 7 שנים אחרי הפרסום הראשון מנין ההרוגים הוא 44. מאז שיצאה התווספו 18 הרוגים טראגיים לרשימה. טראגיים במיוחד לטעמי מאחר ותמונת הכבישים בהם הם נהרגו לא היה בה שינוי מהותי. קשה שלא לחשוב על 18 אנשים יקרים ומשפחות, ומעגלים נוספים סביבם תחת הקונטקסט הזה – לדעתי לו היו מקפידים על הכתוב פה, רובם כנראה שהיו ניצלים.

---

ערוץ האופניים של BIKEPANEL בטלגרם

---

רכיבת כביש – לא מסוכנת כמו שחושבים, בתנאי ש…

יש למה שתגלו פה גם משמעות לגבי הרמה התדמיתית הכללית של ספורט רכיבת הכביש: הוא הרבה פחות מסוכן מהתדמית שלו: בכבישים רבים בארץ אפשר לרכוב כמעט ללא חשש (אם כי ברור שאין ודאות מלאה). מצד שני רכיבת כביש בכבישים מסוכנים מסוכנת מאוד. הערה חשובה היא לגבי העניין הסטטיסטי שמעורר תמיד המון תגובות. העובדות לגבי התאונות מונחות פה וכל אחד יכול להסיק מסקנות אחרות מהן, אבל בעיני המטרה העיקרית והחשיבות שלהן היא איכותנית בכלל ולא סטטיסטית: יש דפוס חוזר וברור לאופי הכביש והתאונה בנקודת התאונה הקטלנית בישראל שאפשר ללמוד ממנו.

כמעט קטל בכביש 3: טים סרויה ניצלה בזכות רכב הליווי! (צילום: Soho Team Seroya ושוקי סרויה, רון קורן)

טרור הכבישים – אפקטיבי להדהים

צורת הרכיבה הטהורה והמדהימה הזו סובלת מתדמית שלילית מאוד שנובעת מחרדה ואמוציות. רוב הרוכבים אינם מכירים את העובדות – מה רמת הסיכון? כמה, היכן ובאילו נסיבות נהרגו בעצם רוכבי הכביש הספורטיביים? רוב חברי, במיוחד רוכבי השטח שיש להם (ולבנות זוגם – אני שומע לא מעט את האמירה “הבטחתי לאשתי שלא ארכוב כביש”) דיעה מוצקה מאוד על העניין לא טרחו לברר באמת מידע על הנושא. מספיקה תאונה מתוקשרת במיוחד אחת לכמה שנים, והעמדה מתקבעת. היא כל כך מתקבעת, שרואים עד כמה קשה לאנשים לשנות גישה גם כששמים להם את הנתונים מול העיניים.

למעשה – מדובר פה בטרור אפקטיבי של הכביש: בדיוק כמו טרור, תאונות האופניים המתוקשרות ייצרו פחד פסיכולוגי חזק ולא פרופורציונאלי לרמת הסיכון (בסייג של רכיבה בהתאם להמלצות מטה), על ידי תקשור והחצנת האימה. חברי המתנגדים לרכיבת כביש מגבשים את עמדתם על בסיס כניעה לטרור. אבל העובדות מראות שרכיבת כביש יכולה להיות אכן מאוד מסוכנת אם רוכבים בכבישים מסוימים, ובטוחה למדי בכבישים אחרים. אין 100% וסיכונים קיימים בכל כביש, אבל במידה שונה דרמטית בין כביש לכביש.

רבים מהאנשים שאני פוגש ממש מתקשים לעכל את המסקנות האלה, כי הן לא מסתדרות להם בקונספט שכבר גיבשו מראש על רכיבת הכביש – שהיא מסוכנת. אז מתחילה שיחה על הנתונים הקיימים, החסרים, וכו’. אין ספק שזה לא מחקר ברמת דוקטורט ואין את המידע המושלם, אבל אני חושב שהוא מספיק בשביל רוכבי כביש כדי לקבל החלטות חשובות. 

תאונות אופניים – המיקוד והקושי בסיווג ההרוגים בישראל

יש הרבה יותר הרוגי אופניים מאלה שנמנים פה: עובדים זרים, קומיוטרים שרכבו לצדי כבישים סואנים בשעות העומס של תחילת יום עבודה או סופו, ורוכבים שנהרגו בסביבה עירונית או לא רחוק מביתם. הסטטיסטיקה של הלמ”ס מכסה את כל אלה, אבל היא לא רלבנטית לנו – רוכבי הכביש הספורטיביים. ברשימה מטה אני מנסה להתמקד ברוכבים ספורטיביים בלבד. כאלה שבחרו לצאת לאימון על אופניים.

בכתבה הראשונה שפרסמתי בנושא בשנת 2009 לא היה קשה להרכיב את הרשימה – כל ההרוגים הספורטיביים היו מוכרים. בשנים שמאז, יש עלייה בקושי לסיווג – יש יותר רוכבי שטח שחצו כבישים או עלו לקצרה על הכביש, ויש עלייה בכמות הרוכבים לעבודה, שאינם רוכבים ספורטיביים שיצאו לאימון, לצד קומיוטרים-ספורטיביים: כאלה שרכבו לעבודה כאימון, הרבה פעמים עם אופני ההרים שלהם.

החלטתי להוציא מחוץ לרשימה רוכבי שטח שנפגעו כשחצו כבישים ורוכבי קומיוטינג קלאסיים, אלא אם זה קומיוטינג ספורטיבי (מתאמן שניצל את הנסיעה לעבודה לאימון כביש של ממש). לדוגמא: ברשימה מטה לא הכללתי את ליר עמרן – קומיוטרית בת 20 שנהרגה עם אופני הכביש שלה על כביש 65 המסוכן ליד גן שמואל. את זאב ילין – שנהרג על אופני ההרים שלו להבנתי כשחצה את הכביש בין כפ”ס לטירה בקומיוטינג-אימוני מעבודתו ביקום לכיוון נירית, ואת גיורא צחור (אביהם של רן, גל וחן צחור), שנהרג באימון אופני הרים כשחצה את כביש 581 באיזור גבעת חיים. אני מתנצל אם יש פה פיספוסים ובהתאם למגמה – סיכוי סביר שיהיה קשה יותר ויותר לבצע את ההפרדות האלה בהמשך.
בנוסף – אם ידוע לכם על רוכבים שצריכים להיות ברשימה ואינם נמצאים בה – אנא עדכנו אותנו – אפשר גם בתגובות לכתבה.

איפה התרחשו תאונות אופניים קטלניות?

מבט מלמעלה על החלוקה של תאונות האופניים מגלה תמונה שהיא בעיני לא פחות ממדהימה: קרוב ל 100% מהתאונות התרחשו בכבישים בעלי מתאר מאוד אופייני וחוזר על עצמו: ישרים, בעלי תנועה מהירה ורבה, בעלי שוליים רחבים, ובד”כ שני נתיבים לכל כיוון עם גדר הפרדה במרכזם.

זה כל כך מובהק, שאם אתם עולים על כביש כזה – אתם נכנסים לקבוצת הסיכון, ואילו אם אתם רוכבים בכבישים קטנים, הרריים ומפותלים – אתם כמעט ללא סיכון. זה מדהים ומתסכל כאחת: האם הרוכבים שנהרגו מאז פרסום הכתבה הראשונה שלנו בנושא ב 2006 לא ידעו על כך? האם עלו על כבישים מהירים, כביש 4 וכביש 40 ולא היו מודעים לסיכון?

כניסה לחלוקה המפורטת יותר:

ברור לגמרי שכביש 4 הוא כביש שאם אתם רוצים לחיות – המנעו ממנו. אל תהיו צודקים (כי הוא מותר חוקית לרכיבה) אלא חכמים. אנחנו רוצים אתכם בדבוקה גם בשבת הבאה!

היום כבר פחות רוכבים ספורטיביים נמצאים בכבישים מהירים. אני מפציר במשטרה- אתם רואים רוכב על כביש מהיר? תורידו אותו מייד עם קנס. זה לא חוקי, מסוכן ברמות קיצוניות, ולא צריכים להיות שם רוכבים. כביש 2, כביש 5 ודומיהם הם לא מקומות לאופניים.

שוב נאמר: כביש 40 הוא כביש מסוכן במיוחד. הוא נמצא בין ערים רבות, עם כמות תנועה מהירה ומסיבית. אל תרכבו עליו!

תמיד קופצת ההתנגדות שאומרת- ברור שיש יותר בכביש 4 כי רוכבים עליו יותר. האמנם? בכבישי איזור לטרון רוכבים מאות בכל סופ”ש ואין תאונות בכמות כזו. לא קרוב אפילו. למעשה יש פה קבוצת ביקורת שמוכיחה איפה מסוכן יותר.

אין 100%, אבל יש מאפיינים לכביש שצריך להימנע ממנו

ב 25 שנים נהרגו כ 44 רוכבים ספורטיביים ברכיבת כביש. כמעט כולם נפגעו בכבישים בעלי אופי זהה וחוזר על עצמו. המשתנה העיקרי שמשפיע על בטיחות הרוכבים הוא אופי הכביש בו רכבו. קרוב ל 100% (!) מהתאונות בהם נהרגו רוכבים התרחשו בכבישים מהירים או בינעירוניים ישרים, בעלי תנועה רבה ומהירה, בעלי שוליים רחבים, בד”כ בעלי שני נתיבים לכל כיוון וגדר הפרדה בינהם.

במקומות בהם הכבישים מפותלים, “קטנים”, הרריים וחסרי שולים לא נהרגו רוכבי כביש ספורטיביים – גם באיזורים המוצפים רוכבים כגון כבישי איזור בית שמש, בית ג’וברין, איזור גבעת עדה ועוד. רכבו במקומות כאלה והסיכוי שתפגעו יקטן בצורה דרמטית!

בתמונה: נהג שפגע בפלטון הולך שפוף לרכבו. בתאונה נפצע אנושות חנוך מרגולין ולאחר מאבק ארוך נפטר.

אחריות הנהג, ואחריות הרוכב

התאונות הקטלניות נגרמו בתשתיות שמעודדות תאונות. בתוך סביבה שמעודדת תאונה הסיכוי שתפגשו את הנהג העייף, הרשלן, המסומם, או המוסח במסך הסלולרי שלו גדל. הנהגים האלה אשמים ברוב התאונות שנסקרו פה – והתשתית יצרה להם סביבה מופלאה שבה הם הביאו לידי ביטוי את הזחיחות שלהם והרשלנות אל הכביש.

אחריות הנהגים – הנהגים האלה נוסעים בכבישים ישרים, ובטוחים שהם בשליטה על קו הנסיעה. אם הם עייפים או קצת שיכורים, הסטיה הקלה של מטר ימינה אינה מורגשת אצלם. הכביש הישר מאפשר להם לנסוע כך במהירות קטלנית ולקילומטרים רבים. הם שורדים את הנהיגה ללא תאונה, בעוד שלו היו נוהגים ברמת עירנות ודיוק דומה, בכביש מפותל וקטן, שיש בו תנועה חזיתית וסיבובים, אותו הנהג בדיוק היה גומר בתאונה חזיתית, בגדר הבטיחות או בעץ בתאונה עצמית הרבה לפני שהיה הורג רוכב. לכן בכבישים הקטנים הוא שומר על עירנות גבוהה יותר ושם זה לא קורה.

אחריות הרוכבים – לאור הנתונים האלה אי אפשר להתעלם מכך: אם אתם על כביש מהיר, כביש 4, 40 ודומיהם הישרים ומהירים – אתם מסתכנים לשווא. אי אפשר להאשים את כל העולם בתאונות האלה – יש פה אינדיקציות ברורות לכך שאפשר להפחית את כמות התאונות. זה רק עולה בלקחת את המכונית לאיזור רכיבה שקט יותר.

עוד היבט שכדאי גם לרכוב עם קבוצה ורכב ליווי שהציל כבר רוכבים בעבר (אבל לא מהווה סיבה מספקת לרכוב בכבישים המסוכנים לטעמי – ראו התאונה בכביש 3). בנוסף – רבים רוכבים ממש על הקו הצהוב, או משמאלו, ולא מבינים שהמטר הזה שהיו יכולים באותו רגע לבחור ימינה יותר, הוא לפעמים ההבדל בין חיים ומוות. אחד הרוכבים ברשימה נהרג לאחר שנפגע ממראת המשאית שעברה לידו, ואולי גם נוספים היו יכולים להינצל לו רכבו צמוד יותר לשולי הכביש ורחוק מהקו הצהוב.

עוקף חדרה ממזרח: כביש ישר, נוסעים בו מהר מאוד – אין ספק שהוא מסוכן. גם אני חוטא ברכיבה בו כי הוא עדיף על 4 והיחיד האפשרי לרוכבים כאלטרנטיבה בדרך צפונה. אבל לא ככה…

רכיבת כביש היא רכיבת אופניים מדהימה, טהורה, שקטה, וזיכוך מדהים של הספורט הזה. יש כל כך הרבה מקומות מעולים לרכוב בהם – המנעו מכבישים מחורבנים כמו אלה שנסקרו פה בכתבה, וקחו את עצמכם לרכיבה נופית יפה ובטוחה בכל המקומות שכן אפשר לרכוב בהם, ושהתשתית בהם מעודדת את הנהגים (המעטים יותר) להיות עירניים יותר. כנסו ללינק זה – מסלולי הכביש היפים

44 הרוגים בתאונות אופניים קטלניות של רוכבי כביש ספורטיביים

** הערת המערכת: מאז פרסום כתבה זו נהרגו עוד 3 רוכבי כביש ספורטיביים: הטריאתלט מאיר אלון בעליה לחרמון – בתאריך 7.10.2016 ככל הנראה בידי נהג שסונוור מהשמש, בתאריך 25.2.2017 נהרג דניאל רם – רוכב מפרדסיה על כביש 4 לכיוון צפון ליד צומת העוגן, וב 17.10.17 כתי (כתריאל) טוסיאנו בן ה-55, מקבוצת TACC נפגע בכביש 5 סמוך למחלף קאסם לא רחוק מביתו באורנית.

לכתבות נוספות בנושאי בטיחות רוכבים בבייקפאנל:

• 12 רוכבים נפגעו בדריסת דבוקה בכביש 3!
• “הבריון” – גרסת הנהג, גרסת הרוכבים. מאת צדוק יחזקאלי
• Fly6 – המצלמה שתתעד את הנהג שדרס אותך
• רוכבים לחיים 2014 אירוע בעל משמעות אישית לכל אחד \ אלעד ניסימוב
• 15 חודשי מאסר לנהגת שדרסה את גיא תמרי
• טיפ לרוכבי כביש וטריאתלטים: חצי גלגל מסוכן וחצי גלגל מביך – ומשניהם כדאי להמנע!
• “שפיצים” מס’ 3: בלתי מתהנדסים
• מסלולי כביש בישראל שסקרנו ב BIKEPANEL!

מאת: גיא חלמיש