גראבל זה בולשיט, אמר אורי גרוס הוא “חמוצי” בכל הזדמנות. כעת הוא מזמין אתכם לצפייה פומבית באכילת כובעו:
“אופני גארבל זו המצאה של סמנכ”לי שיווק של חברות לייצור אופניים”…. “סגמנט מומצא – כמו האנדורו, שזה בעצם AM, שנועד בעיקר לגרום למיליוני רוכבים בעולם להוסיף להצהרת ההון שלהם עוד זוג נוסף, מיותר, שיעלה אבק במחסן”.
הצהרות מסוג הלעיל ועוד מיני תובנות רבות בנושא סלידתי מהניסיון השיווקי הנואל של היבואנים פה בארץ נשלפו על ידי בכל הזדמנות שניתנה לי (ובעיקר בהזדמנויות שלקחתי בעצמי). עוד טענתי בתוקף, שכל מסלול שאפשר לעשות על אופני גראבל, אפשר לעשות ביתר נוחות ויותר מהר על אופני ז”ק קלילות ותחרותיות.
אז טעיתי. אז מה? אם תצבטו אותי אני לא אצטבת? גם אני בנאדם.
מאת: אורי גרוס
צילמו: גיאחה ונימי
המהפך
המהפך חסר האופי שלי החל ממשפט שאמר לי חבר קומונת 4Epic, שהוא גם חבר אישי שלי וגם סינגל-ספידר חזק ביותר : ‘מה אתה חופר בפייסבוק כל היום על סלידתך לגראבל ורוכביו ושזה הכל תרגיל שיווקי? שכל אחד ירכב על מה שבא לו’. כמו תמיד בשיחות בינינו, לא הקשבתי לתוכן המיותר של הדברים שלו, אלא שפתאום הבנתי שאם Soul-Rider אמיתי כמוהו אוחז באופני גראבל, אז כנראה שיש בזה משהו.
ההתנסות (כמו פעם ראשונה שמשתתפים בשלישיה, רק פחות לוגיסטיקה)
אז השאלתי אופני גראבל מחבר ויצאתי לרכב את מסלול הבית שלי – 50 ק”מ די שטוחים, סינגלון או שניים והביתה. מסלול שאני כבר יכול לצערי לרכב עם כיסוי עיניים ויד קשורה מאחורי הגב. למרות שאין לי סטראבה (וקבלו עוד הצהרה שאולי יהייה עליה שפיץ של BIKEPANEL בהמשך: “לעולם לא יהיה לי – למי ששואל”), אני יודע בדיוק כמה לוקח לי כל סגמנט וסגמנט. לפתע, נעלמו הסגמנטים, ומצאתי את עצמי בחזרה בבית בזמן הקצר ב-40 דק’ מהזמן ההכי מהיר שלי על המסלול הזה.
רגע, אז רכבתי משמעותית יותר מהר, אמור להרגיש גמור, לא? יורד מהאפניים. מרגיש רענן מתמיד, שום דבר לא כואב ובעצם במהלך היום שכחתי בכלל שרכבתי בבוקר כשחבר הזמין אותי לרכיבת אחה”צ.
בשביל לוודא שלא מדובר בתעלול חד-פעמי שהגוף עשה לי, יומיים לאחר מכן, שוב עשיתי את מסלול הבית והפעם חזרתי לאופני הבית שלי. פתאום, הכל הרגיש לי מגושם, לא זורם, איטי, סיימתי את הסיבוב בזמן של חצי שעה יותר ממה שסיימתי אותו שלשום על אופני הגראבל.
אין לי אופי במיל
אז מה עכשיו? ברור שיש דברים בג’ו. אבל איך אני חוזר בי עכשיו מכל השטויות שכתבתי והאנשים שירדתי עליהם? מייד התיישבתי להכין רשימה ארוכה למקטרגים על הסיבות לחזרה בתשובה שלי, אחרי שהייתי מטיף חילוני כ”כ אדוק:
- הרכיבה האווירודינמית בתנוחת סמי-כביש, מזכירה לי נשכחות מהתקופה שחטאתי בכביש.
- הגלגלים הצרים והמהירים מחליקים את קטעי המישור במהירות שיוט גבוהה אך עם זאת נעימה.
- פלטפורמה סופר-וורסטילית למי שלפעמים רוצה לחטוא ברכיבת כביש (אבוי), או סתם לצאת למסלול משולב כביש – גראבל – סינגלים זורמים.
- במבחן השעון הפלטפורמה הזו פשוט מנצחת (במסלולים המתאימים).
- היו עוד הרבה תירוצים מהסוג שלעיל, אבל בסופו של דבר זה היה מיותר. אין צורך לגייס תירוצים ללמה כך או אחרת. אופני גראבל זה פשוט פאן. ובשביל זה אנחנו כאן.
זהו, יהיו לי אופני גראבל (שעל תהליך הבנייה שלהן אולי אכתוב בהמשך). חודשיים לאחר סיבוב הפרסה הלא אלגנטי שלקחתי, אני הבעלים הגאה של אופני גראבל דנדשות מבית היוצר של Ari, ולא, הן ממש לא מעלות אבק במחסן שלי.
מבצע יואב – האפיק הראשון שלי על אופני גראבל
ביום שלישי מעלה החבר-אח-דוקטור מר עז-רע פוסט בפייסבוק עם תמונה של אופניו המכוערות על רקע פריחת חלמוניות. יש! מבצע יואב יוצא לדרך בהתראה של שום וכלום. מהיום לעוד שלושה ימים. מהלך מבריק של עז-רע שמצהיר ‘מי לאלוהיי אליי’.
מצד אחד, כל הרייסרים קפוצי התחת שרצים על תכניות אימון באקסלים מפורטים לא יגיעו בהתראה כה קצרה לרכיבה קיקיונית עמוסת פאן, אך נטולת תהילת פודיומים ויקלקלו לי את האווירה הבלתי רשמית בעליל. מצד שני, יכול מאד להיות שרכיבה כ”כ ארוכה ומפרכת על פלטפורמה חדשה לגמרי תחסל לי את הגוף באופן שיסכל את תכניותיי הגרנדיוזיות לצ’ימיצ’ורי שמתרחש שבוע מייד לאחר מכן. אבל עז-רע הזמין אז באים.
התייעצות קלה עם חבר דרומי לטובת בחירת לחץ אוויר נכון בצמיגים (נתון קריטי ביותר ביותר כשמדובר בצמיגי גראבל כחושים), טלפון למר כהן לוודא שגם הוא מגיע גראבל, וזהו. מי לאלוהיי אליי ושאותו אלוהים יעזור לי. אני לא סובל לסקר יירועים, כי זה מצ’עמם אותי וגיאחה בטוב ליבו לא מכריח אותי, אז לא אפרט יותר מידי, אבל בקטנה, היעדר בולמי הזעזועים, הצמיגים הכחושים ותנוחת הרכיבה השפופה מכריחים אותי להיות סופר סופר מפוקס ומדוייק בסינגלים, 0 סלחנות בפלטפורמה הזו. ולאינטנסיביות הזו יש מחיר כבד.
לעומת זאת בשבילים פתוחים, אפילו עם רוח פנים, הירידה לדרופים מביאה אותי צ’יק-צ’אק למהירויות פסיכיות שלעולם לא הייתי מגיע עם הז’אק שלי. אסכם זאת כך – אפיק על אופני גראבל זה אשכרה Pure Fun, אבל זה כואב מאד, ממש כמו ב S&M.
* אולי תתעניינו בכתבות מבצע יואב קודמות:
- מבצע יואב 2015 – ספונטניות היא שם המשחק
- השלישי בטרילוגיה של מבצע יואב
- מבצע יואב השני: יותר סינגלים, פחות סינגלספיד
- מבצע יואב 2012 – אירוע 4Epic מגניב נוסף
אנשי הספסל האחורי בטיול השנתי
למי שזה עושה לו את זה, אי אפשר באמת להתעלם מאפקט המאגניבות שיש לרכיבה על כלי כזה בשטח. יש מעט מאד כאלה, וזה מבטיח שתבלוט בכל ריכוז שופוני אנאס אפשרי.
בענף שלנו, שבו 90% מהרוכבים מתעסקים באוננות עצמית וסלפים מאדירים, הכלי הזה בקלות יכול למתג אתכם כרוכבי על-חלל/תותחים/אלופים/אלים טכניים ושאר סופרלטיבים שמקובלים בפיחסבוק האיום.
יצאתי לכמה רכיבות עם חבורת הגראבל של זיו ענפי ואנשיו (יותר נכון נשרכתי אחריהם בדופק 237). מדובר ברייסרים פר-אקסלנס ולכן אני לא ממש מתחבר לז’אנר הזה של רכיבות שתוקות וקפוצות, אבל בהחלט יש שם תחושה של אהבה גדולה של הז’אנר וממש לא את תחושת ה’מקובלים’ של כיתה ח’. אבל אני בהחלט יכול להבין איך למביט מן הצד (או במקרה שלי מאחור), החבורה הזו יכולה להיתפס כחבורה עילאית-מתנשאת שרוכבת על אופני גראבל רק כי זה מאגניב. אומר לכם, כגלאי מאגניבות-צבועה אנושי – זה לא המצב.
בחזרה לעתיד
אז האם באמת עשיתי 180 מעלות מלא? לשם הדמגוגיה – כן, אם להיות אמיתי – לא ממש. אם הייתי צריך לעשות את ‘בחירתה של סופי’ ולבחור זוג אחד של אפניים, שאיתם ורק איתם ארכב עד סוף ימיי, אז לא בטוח שמכל זוגות האפניים המפוזרות במחסן שלי הייתי בוחר דווקא באופני הגראבל, בטח שלא לרכיבות אפיק שאני כה מחבב. אבל הן בהחלט יכולות בקלות לככב במקום השני.
לי אישית אין ספק שהסגמנט הזה הוא התפתחות טבעית של ענף האפניים והוא בהחלט יכול להפוך מטרנד זמני לדבר עצמו. הרבה מזה תלוי במארגני יירועים והאם ישכילו לבנות מסלולים שבאמת נותנים עדיפות לסגמנט הזה. המאסה הקריטית כבר תכריע את הכף מעצמה.
מאת: אורי גרוס
צילמו: גיאחה ונימי
חמוצי (המכונה גם אורי גרוס) – רוכב אנדיוראנס, גבר גבר עם שיערות על הרגליים, ישיר עד בוטה, טוען שהוא מיזנטרופ אמיתי ולא מפחד ממחלוקות וכך הרוויח את כינויו ביושר (אבל אנחנו יודעים שבלב ולחבריו הוא טוב לב, ורק משחק אותה קשוח וחסר רגישות). יכתוב אצלנו “שפיצים” מחודדים, אישיים, ביקורתיים, וחוויות קשות לעיכול מאתגרי רכיבה מעניינים על האופניים.