איך נראית חופשת Downhill במורזין? בתור התחלה כרגע היא נראית גשומה.
בערב היום החמישי של החופשה אני יושב על השטיח בחדר המקסים, הויטרינה פתוחה ובחוץ גשם חזק, רעמים וברקים.אנחנו אחרי יום רכיבה פרוע שכלל רכיבה בשיפועים תלולים במיוחד, במסלולים לא מסומנים ולא בנויים שנקראים סינגלים פירטיים. התאמצנו להספיק כמה שיותר בגלל האיום שגשם כבד יפריע לנו לתוכניות כאלו ויצאנו גדולים. הפעם הבאה שבה נצליח לרכוב בביטחה במסלולים כאלו, כמובן עם צמיגים מיוחדים לבוץ, תהיה בעוד יומיים לפחות. הגשם הפך בינתיים לגשם טרופי בעוצמתו, אז אולי אפילו ההערכה הזו אופטימית מדי…
אני לא רוכב דאון היל מקצועי. כשרואים אחד, מבינים שיש רמה שקשה מאוד להגיע אליה. יש לא מעט ישראלים כאלו והמון מקומיים כאלו. אני רוכב עם שמוליק שהוא ממש כזה וגם הוא מסתכל על המקצוענים המקומיים בהערצה. אני יורד מסלולים טכניים מאוד ותלולים מאוד במהירות סבירה בהחלט. כל קפיצה עד שלושה מטר אני מוכן לנסות. הבעיה שיש קפיצות הרבה יותר גדולות. חלק גדול מהאלמנטים אני אפילו לא מנסה ועל חלק אחר אני חולם.
[vimeo]https://vimeo.com/99398748[/vimeo]
יום בחופשת דאון היל במורזין
העיירה מורזין ממוקמת בשולי אזור הסקי שערי השמש (port au soleil) שנמצא דרומית לאגם ז’נבה. כמו בסקי, העיירה מקושרת ברכבלים לעיירות סמוכות כמו לה-ז’ה ואבוריאז, שמהן אפשר להגיע לעיירות נוספות כמו שאטל הצרפתית והעיירות לה קרוסט, שמפרי, שמפוסין ומורז’ן השוויצריות.
בעיירה יש שני רכבלים עיקריים – סופר מורזין עולה מזרחה לכיוון אבוריאז ופלני עולה דרום מערבה לכיוון לה-ז’ה.
בבוקר אכלנו ארוחת בוקר נפלאה במלון ספורטינג ויצאנו לכיוון הפלני. זו מעלית סגורה שהמקומיים מכנים גונדולה או טלקבין. את האופניים מכניסים פנימה ועולים שניים שניים בתא שיכול להכיל עשרה הולכי רגל. עשינו ראן חימום במסלול השחור שיורד חזרה לתחילת הגונדולה. במסלול הזה יש כמעט כל מה שאפשר לבקש ממסלול דאון היל: הוא מתחיל בגאפ קטן מעל תעלת ניקוז. גאפ הוא מרווח שעדיף לעבור אותו בקפיצה אחרת מקבלים עונש. במקרה הזה אין קו תרנגולת או מה שקרוי צ’יקן ליין וחייבים לקפוץ. מיד אחר כך יש ברם חזק (הוא השיפוע שבוני המסלולים יוצרים כדי שאפשר יהיה לקחת את הסיבוב במהירות גבוהה מבלי להחליק) ימינה ואחריו אחד שמאלה.
הנוף שנשקף מהחלון של המלון שלנו…
קיקר הוא תלולית שנבנתה או נמצאת בשטח ומאפשרת להמריא ממנה לקפיצה. קיקר תלול מדי יבעט את הגלגל האחורי חזק למעלה מה שיכול להתחיל תהליך של פרונט פליפ, גלגול קדימה, ובדרך כלל יגמר בנוזי – נחיתה כואבת על הגלגל הקדמי ומשם לסלטה בסגנון צוקהרה. אחר כך יש מספר קיקרים שפשוט מאפשרים לקפוץ למרחק תוך כדי דהירה.
אחרי שיוצאים מהיער, החזרה אליו מקושטת בשולחן בנוי (טייבל) שאפשר לעלות עליו מימין ואז לרדת או להשתמש בקיקר מעץ שמאפשר לקפוץ למעלה (סטפ-אפ) ולנחות עליו או על השיפוע הרחוק שלו. אחרי כמה ברמים יוצאים מהיער בקיקר טבעי שמשגר לקפיצה גבוהה ומגיעים לנורט’ שור- גשרוני עץ למיניהם. במקרה הזה מדובר בגשרון שיוצר דרופ לתוך מדרון כך שככל שהמהירות גבוהה יותר, נקודת הנחיתה רחוקה יותר ונמוכה יותר מנקודת השיגור.
מהירות הרכיבה משתנה מאוד והיא גבוהה מאוד כמעט כל הזמן. ככל שהתנאים טובים יותר, ניתן להגביר מהירות ולנחות מקפיצות בצורה בטוחה יותר. גשם ובוץ הופכים גם את העלייה על טייבלים או נורט’ שורים מעץ להרפתקה גבולית מאוד. כל זוית או בלימה מיותרת על אלמנטי העץ האלו עשויות להסתיים בשטיפה של הגלגלים הצידה – אירוע לא רצוי שיכול להסתיים בהחלקה פשוטה או בקלביקולה ברת מינן.
מרגע זה והלאה חוזרים האלמנטים הללו על עצמם בקומבינציות משתנות עד שקצת לפני שאתה מת, אתה מגיע לשביל 4*4 שממשיך לרדת עד לגונדולה. קצת לפני ההגעה יש עמדת שטיפה – 2-3 צינורות עם זרם דק וחזק שמשמשים לשטיפת הבוץ מהאופניים בסוף היום ולפעמים אפילו אחרי כל ראן, אם הבוץ כבד ובלתי נסבל. זו גם הזדמנות נהדרת לשתות ממי האלפים הקפואים והמתוקים.
אחרי שעלינו שוב בפלני בחרנו מסלול שמכונה סינגל פירטי. אלו מסלולים שנרכבו לראשונה על ידי מקומיים והפכו לקו שאפשר בהחלט לשחזר אותו שוב ושוב. הרכיבה החוזרת שם יצרה לעיתים ברמים טבעיים. ברמים נוספים נוצרו על ידי הצבת גזע בזוית הנכונה. בניגוד למסלול מוכר (מיין ליין) יש לא מעט סיבובים ללא שיפוע תומך ואפילו כאלו עם שיפוע עוין המכונה “אופ-קיימבר”. הסינגלים האלו פוגשים כל הזמן זירות שורשים באורכים שונים, תופעה לא מוכרת לרוכב ישראלי אך מרננת נפש וצלעות לסירוגין. המעבר על גינת שורשים מחייב ריכוז, הבנה של הכיוונים והשיפועים ומוכנות להיכנס לדריפט (היסחפות הצידה) קצר או ארוך על השורשים החלקלקים כמו צינור השקייה.
השיפוע שבו רוכבים בסינגל כזה עשוי להיות הזוי. הלחיצה על ברקס אחורי היא ממש מינימלית והרבה פעמים מסוכנת, כי אז הוא עוקף אותך מימין או משמאל ומטה את האופניים, דבר לא רצוי בהחלט. הטכניקה שלמדתי משמוליק היא להישען על הכידון והברקס הקדמי ולכוון היטב את המבט. כל עוד אתה לא משקשק, זה עובד מעולה. כמובן שמדי פעם השורשים יוצרים דרופ של עד מטר שפשוט צריך לקפוץ כאשר אתה אשקרה בעמידת ראש על האופניים.
מה שיפה בסינגל כזה הוא שהוא מלא ריגושים ולוקח הרבה זמן כי אין איפה לפתוח מהירות אדירה כמו במיין ליין.
אחרי כמה ראנים התחלנו להיות רעבים. בצהריים קשה לעצור לארוחה כבדה. אופציה אחת היא ארוחת סופר – סנדוויץ’ ב2 יורו, רד בול ב2.5 בשביל להתעורר, בננה בחצי יורו ואתה מסודר. אופציה נוספת היא בורגר אצל היפני. ב10 יורו מקבלים המבורגר איכותי, צ’יפס טעים ומשקה.
אחרי האוכל עולים לסופר מורזין
הגונדולה הראשונה מביאה עד לחצי הגובה. זהו קרון סגור ששני זוגות אופניים נתלים עליו מבחוץ על וו פשוט או מתלה יותר מתוחכם. המדרון שהיא עולה הוא זירת הסינגלים של סופר מורזין. אפשר לקחת מיד משם מעלית כסא שמעלה לשיא הגובה. כדי לעלות למעלית עומדים בתור ונכנסים אחד אחד לאזור האיסוף של הכיסא. עומדת שם ג’ינג’ית עצבנית שמחייכת עד שמישהו מתעכב או נכנס קצת שונה מהרגיל. אז היא פוצחת בצעקות חנוקות שיכולים להלחיץ גם את בודהה בעצמו. זה בדרך כלל נגמר בחוסר פתרון של הבעיה ובעצירת המעלית. כשהכול כשורה היא פשוט שמה את האופניים על משהו שנראה כמו מתקן גג עם מנגנון לנעילה אוטומטית שהמפעיל העליון משחרר ומגיש לך את האופניים.
מלמעלה אפשר להמשיך לכיוון אבוריאז או לרדת חזרה לחצי הגובה באחד מארבעה שבילים מושקעים ששופצו והורחבו בשנה האחרונה. לרוע המזל אנחנו ניצלנו את הזמן בעלייה לקריאת חדשות מהבלאגן שהחל בארץ יומיים אחרי שהגענו – רצח הילד הערבי, ההפגנות של ערביי ישראל ותחילת ירי הרקטות מעזה.
קצת על השבילים האלו; טוב הם די תלולים אבל לא נורא. לשלושה מהם פונים שמאלה אחרי שיורדים מהליפט. הימני מהם הוא השחור והוא כולל כניסה מיידית ליער תוך נסיעה על ברמים צפופים ומשטחי שורשים. מדי פעם שובר את השגרה גאפ קטן שמחייב שיגור של האופניים בכוח. כשהשביל יוצא מהיער צריך לצבור מהירות לקראת גאפ בינוני שאחריו יש רוד-גאפ – מעבר מעל דרך כורכר. סה”כ צריך לרחף סביב 5 מטרים כדי לנקות את המרווח. אני עוד לא ניסיתי הפעם…
אחרי זה השביל פונה אל תוך היער ומשם אפשר להמשיך לאחד משלושה וחצי סינגלים פירטיים שאנחנו מכירים. על אלו חגגנו כל היום.
הרכיבה בסינגלים מרגשת במיוחד למי שאוהב רכיבה טכנית. כשהייתי בשלבי היכרות עם האופניים הגברתי את המהירות יותר מדי באחד השבילים ומצאתי את עצמי עף כמו טורפדו עם הראש קדימה עד שנבלמתי בין שני העצים האלו… הקסדה נתקעה בינהם ומגיני הכתפיים התלבשו על שני הגזעים. הבדל של עשרים סנטימטר בין צחוקים לאסון…
כשיורדים עד למטה מגיעים לחלק המזרחי של העיירה, חוצים את הנהר ואז אפשר לעלות שוב על הגונדולה. לפני כן מומלץ לשתות, לשטוף את הראש וגם לקרר את פרקי כף היד ושרירי האמה המיוסרים במים הקפואים שבשוקת.
בכתבה הבאה אספר על איך רוכבים בגשם ובבוץ הצרפתים, אפרט על עוד מושגים משפת הרוכבים במדרון ועל הדרישות הטכניות מאופניים בחופשה כזו. גם המנהלות לא יקופחו ויזכו לתשומת הלב הראויה.
לכתבת ההמשך: זריז, מהר, בחגים…גדי טנא מביא לכם את כל הטיפים לחופשת דאון היל במורזין
צילום: גדי טנא ושמוליק האוזר
מאת: גדי טנא