זאת השנה השנייה שגל צחור מפיק את הארוע של השנה: קיה אפיק ישראל. גם השנה גל בנה אפיק בסטנדרטים של תחרות בינלאומית. כפר תחרות מושקע ומפנק, צוות שנמצא בכל פניה על המסלול, שילוט מדוייק לאורך המסלול, הקפדה על הפרטים הקטנים והגדולים כאחד ובעיקר נשמה.
לכתבות הימים הנוספים של בייקפאנל מהאירוע:
אומנם ההזנקה הייתה היום בבוקר, אולם למרבית המשתתפים האפיק התחיל כבר לפני זמן רב. הירידה של גל צחור לפרטים הקטנים ביותר, וההבניה של הארוע התחילו עבור המתחרים בפירסום תוכנית אימונים מסודרת כשלושה חודשים לפני הזינוק. מאז ועד היום קיבלו המשתתפים ניוזלטרים שדאגו להעביר אליהם המון נתונים והכנה, בצורה מדורגת וברורה. היה בהם הכל – איך להכין את האופניים, מה יהיה בכפר התחרות, על השלבים השונים… מדהים.
מחנה אימונים בן שלושה ימים החל את התהליך האימונים המפרכים לקראת שלושה סטייגים שמתוכננים להוציא למשתתפים את המיץ.
כשמגיעים רואים את גלצה, רן אחיו, עידית, אידלסון ועוד המון אנשים מרוכזים, מלאי אדרנלין ומתקתקים ארגון, הוראות, סגירות בקצב מהיר ומדויק. כל אחד מהם הוא חמ"ל בפני עצמו, ועוד דבר מרשים היה כמות המתנדבים – מרשלים, שכמוהם חשבנו שיש רק בתחרויות בחו"ל – אנשים שמגיעים ומתנדבים כדי לסייע להרים תרבות אופניים (תודה לכם! אנחנו רואים אתכם ומעריכים מאוד).
גברים בצחור מתקתקים הפקה בריכוז ואדרנלין: מימין גל צחור, אילדיס ורן צחור
בגדול אפשר להבחין בשלוש מגמות בולטות בקרב המתחרים:
אלו שלקחו את הדברים ברצינות. התאמנו לכל אורך חודשי הקיץ בתוכנית מסודרת. עבדו על הזוגיות שלהם ומתחו את הקפיץ שלהם לקראת ההזנקה. היום בבוקר הם עמדו על קו הזינוק מלאי אדרנלין ומבט מטורף בעיניים.
בקבוצה השנייה רוכבים שדחו את הקץ, התאמנו לפעמים כן, יותר לא. רוכבים שמקווים שביום התחרות יגיעו חדים וחזקים מתמיד. הבוקר קל היה להבחין בפרצופים המתוחים לקראת הסבל הקרב ותשלום הריבית הגבוהה על הכושר הירוד.
ובקבוצה השלישית רוכבים שהגיעו בשביל לסיים את האתגר הקשה הזה במוד פחות תחרותי אבל לצאת אלופים אמיתיים.
המסלול של היום הראשון: בשילוב החום – לא ריחם
נחיתה קשה ביום חם
מי שחשב שתיהיה לו נחיתה רכה ביום הראשון של התחרות עם נתונים מרגיעים של 90 ק"מ וסה"כ 1570 מטר טיפוס התפכח מהר מאוד. התחלנו בזינוק מתגלגל מכפר התחרות בקיבוץ דליה לכיוון דרום. כבר בקילומטרים הראשונים היה אפשר להבחין ברוכבים רבים שפרשו לצידי השביל ותיקנו פנצרים.
היא רק נראית דרך עפר סלולה: יובש, אבנים, אבק ופנצ'רים על ההתחלה
פגשנו את המסלול אחרי קיץ ארוך ללא טיפת גשם. הרבה אבנים חדות, דרדרת ואבק. הזנב הקשיח לא עשה את החיים לקלים, לחץ קצת יותר נמוך בצמיגים אולי היה קצת מסדר אותי. בחירה בשיכוך מלא הייתה עדיפה בהרבה.
הטירוף מלפנים הורגש הייטב, עוד בהזנקה המתגלגלת – רגע, הרעיון הוא לא שהיא תרגיע קצת ההזנקה הזו?
לכאורה מגמת ירידה מערבה – אז כדי שאף אחד לא יפתח שאננות שובצו קטעי קירות קשים שגרמו לרבים לעבור להליכה ויצרו פערים גדולים בין אלה שיש להם את היכולת הטכנית והכח לעבור קטעים כאלה ברכיבה לבין כל השאר. גם לאחר הירידה בנחל תנינים הגענו לסינגלים של גליקסון. ריבוי הרוכבים ומגמת העליה בסניגל עם מספר אלמנטים טכניים לא איפשרו רכיבה רציפה ובאין ברירה נאלצנו לעבור להליכה.
הודעה למארגני התחרויות מעתה והלאה: בלי מסוק אני לא נרשם.
שייטנו בשבילים של חורשן והצפנו לכיוון יער עופר. בעופר המסלול תפר "כמעט" את כל העליות האפשריות כשהוא משלב את הסינגלים הטכניים שיש לאזור להציע. הריטואל היה מתיש. מטפסים לפסגה וטסים בסינגל למטה וחוזר חלילה. ככל שהשעות נקפו הרכיבה הפכה להיות קשה ומתישה. החום היום היה כבד מאוד. הרכיבה בעליות התלולות ללא צל, אילצה רוכבים רבים לוותר על הטיפוס ברכיבה. מי שרצה חווית אפיק שדוחפת אותו לקצה קיבל אותה היום עם ריבית גבוהה. הרכיבה הייתה קשה מאוד ולרוכבים שלא מסתדרים עם טמפרטורות גבוהות, מדד הסבל בלתי נסבל.
גם כשהבנות דחפו את האופניים הן לא פסקו מלחייך
לאחר שסיימנו לצבור גובה בשבילים של הכרמל ולאחר כ 60 ק"מ נשאר לנו לחזור חזרה לכיוון כפר התחרות. הרבה שרירים נתפסו במקטע הזה. החם הגדול והצריכה המוגברת של נוזלים ומחסור במלחים גרמו לשרירים להגמר. בסה"כ 30 קילומטרים אבל איזה סיוט. שמש במרכז השמים ללא עננים, שבילים מרוצפי אבנים ותחושה שהכוחות אוזלים. חלפתי עלפני רוכבים רבים ורבים רכב עקפו אותי ולכולם היה אותו מבט גמור בעיניים. השאלה שהרבה רוכבים שאלו את עצמם היא מתי הדבר הזה כבר נגמר? מתי נגיע לכפר התחרות.
אופטימיות של יום ראשון לתחרות… וכמה וכמה קירות הייקאבייק…
שאלתי את איתי קורין, מדריך רכיבה בקבוצת 500 וואט, איך עבר לו הסטייג הראשון. במילה אחת קשה. בשני מילים: קשה מאוד. "היו לי המון משברים, השרירים שלי נתפסו בלי סוף. הכנסתי מלחים, איזוטוני, BCAA. כלום לא עזר. היה היום חם בטרוף וזה היה סבל אמיתי". שאלתי את איתי מה בכל זאת עזר לו. "יש משפט אחד שעוזר לי בזמן משבר: הכאב הוא ריגעי, הוויתור הוא נצחי. חזרתי על זה בלי סוף העיקר להמשיך הלאה ולא לוותר"
הרכיבה היום כללה הרבה משברים וסבל. ההגעה חזרה לכפר הייתה מבורכת. לאחר עבודה קשה והרבה משברים יכולנו להתפנק במקלחת קרה, אמבטיית מי קרח לשחרור השרירים וכמובן אוכל טוב ובירה.
נרשמה השתדרגות באמבטיות הקרח: מהגיגיות המביכות של שנה שעברה, לג'קוזי מפנק עם 4 כיווני אוויר
מחר מחכה לנו היום הקשה של התחרות עם טיפוס מצטבר של 2200 מטר. המטרה של כל רוכב בשעות שנשארו היא להתאושש ולצבור כוחות לקראת הסטייג הבא. בנתיים החברה שפוכים ובקושי מתפקדים.
תוצאות
- בקטגוריית הגברים סיימו ראשונים: זוגסתי איבון וקארטו פראנסס גאורה מספרד בזמן שיא של 03:28:26
- בקטגוריית הנשים סיימו ראשונות: קורנוגורק גוואנה וטרפסטרה אן בזמן של 04:18:51
- בקטגורית מעורב, גברים נשים. סיימו ראשונים: גונס גראם וקדיר לאונה בזמן של 04:38:18
- בקטגוריית המסטרס לקחו את הסטייג הראשון רונן גליל וזאק מאור ליאור בזמן של 04:19:55
- בקטגוריית הגראנד מסטרס סיימו ראשונים גארי עמוס ואוזרד אורן בזמן של 04:25:24
לסיכום
היום הראשון של קיה אפיק ישראל הסתיים. ההתמודדות הייתה מורכבות בעליות משופעות ושמש שהפכה את הרכיבה למאתגרת במיוחד. העוסקים במלאכת הארגון והפקת הארוע עשו היום עבודת קודש ויצרו חוויה מיוחדת במינה. כפר התחרות מהווה פיצוי ופינוק אמיתי לאחר רכיבה ארוכה ומתישה. מחר מצפה לכולנו יום מאוד קשה והטקטיקה להתמודדות היא פשוט להדחיק את המחר ולהנות מהמנוחה.
צילום: גיאחה, שי הר-זהב
מאת: שי הר-זהב
יאללה – שתפו שתפו, תגיבו תגיבו…
לכתבות ההמשך מהימים הנוספים של האירוע:
