אנחנו אוהבים לרכוב ועוד יותר אוהבים לשתות בירה. פקידי האוצר רוצים לקבע על הגב שלנו מס חדש שייקר לנו את המשקה (אם לא ה…), שמשדרג לנו את הרכיבה. לקחתם לנו את קצבאות הילדים, העלתם את המע”מ ואת מס ההכנסה. עד כאן! יש גבול לעזות המצח. אנחנו לא הפראיירים של אף אחד. אנחנו מבשלים את הבירה בעצמנו, ואתם, פקידי האוצר ושר האוצר המתנכר לבוחריו, חפשו לכם צמיתים אחרים. הגזרות הכלכליות של לפיד מקבעות לנו את מס הבירה. המס החל כזמני בתקופתו של שטייניץ, ועומד להיות קבוע בתקופת לפיד. שלא יעבדו עליכם, מה שלוקחים לנו היום לא יוחזר מחר. אנחנו כבר לא ילדים, ושלא ימרחו אותנו בסיפורים.
אז כמה זה יעלה לנו? חישוב פשוט: יצאנו לרכיבה, קנינו שישיה בשביל החברה. לכל ליטר שנשתה נשלם למדינה מס של 4.19 ש”ח. כבר חישבתם? בדיוק – עבור שישיה נשלם 8 שקלים ועשרים אגורות. ובשנה? בהנחה שאנחנו רוכבים כל יום שישי, כ 394 ש”ח. אז מה? נוותר על הבירה שלנו? ככה, בכזאת קלות? ממש לא. בכסף הזה כבר מזמן היינו משדרגים את האוכף או מחליפים קסטה.
כרוכבי אופניים, בירה משמנת לנו את הפאן (בירה ורכיבה – מה הקשר). זה ב DNA שלנו. אנחנו אוהבים את זה בסופי שבוע, אחרי רכיבות ובערב עם החברים. יש גבול למה שאנחנו מסוגלים לסבול. במיוחד כשאנחנו מתחילים להרגיש פרייארים כשעושים על הגב שלנו קופה. טום הודגקינסון, בספרו ” אין מחיר לחופש”, כותב: “אם תימנעו מצריכת המוצרים של המערכת, לא תצטרכו לשלם עליהם…. לא תצטרכו לעבוד קשה כל כך. החיים ייעשו קלים וזולים יותר.” אימצנו את ההמלצה של הודקינסון והתחלנו לבשל את הבירה שלנו בעצמנו. הבירה שלנו טעימה יותר, זולה יותר והכי חשוב, פטורה ממיסים. עכשיו הבירה עלינו ושפקידי האוצר ישתו גולדסטאר.
יצאנו לבדוק מקרוב מה החברים הרוכבים שלנו אוהבים לבשל?
אריק מון, 100% רוכב אופניים שיקעקע לכם מה שתחפצו בו איפה שרק תרצו
את אריק פגשתי לראשונה בארוע של קומונת הסינגלספיד. אריק הוא רוכב שטח שמתחבר לפשטות שבדברים. רוכב בעיקר על אופני סימגלספיד ואוהב לרכב למרחקים. הוא רגוע וזורם אבל ברכיבה, אם רק ירצה הוא יכול להיות השותף המושלם לרכיבת מהיר ועצבני: הוא מסוגל לרכוב חזק, טכני, ומהיר במיוחד. אפס אחוז שומן ושליטה באופניים יאפשרו לו לברוח לכם בעליות אם אתם לא תותחי רכיבה. אחרי רכיבת הקומונה בבן שמן הגיע הזמן לחגיגה האמיתית: בשרים, סלטים, חברים, ואיך לא, בירה. אריק יזם ארגן ,וכמובן ,בישל את הבירה לארוע. בלגימה הראשונה הופתעתי מהארומות והטעם הייחודי של הבירה שלו. היו לה ארומות חזקות וטעם מורגש של קראמל.
“עוד בגיל 12 הבנתי שהדברים הכי פשוטים גורמים לי הכי הרבה הנאה. מגיל צעיר מאוד רכבתי על סקטבורג. אופניים היו ההמשך הטבעי. טיילתי המון ברגל, והבנתי שעם אופניים אני אהיה יותר חופשי ועדיין בקצב אנושי שמחובר לקרקע. תפיסת המרחק שלי מאוד גמישה ואני מאמין, שהאופניים יכולים להביא אותי לכל מקום, לא משנה מה המרחק אליו.
בשבילי בירה וסינגל ספיד מתחברים כשני דברים פשוטים שכיף לעשות. יש בהם מן הבסיס. להבין איך לרכב בצורה פשוטה. ללא שיכוך, מעבירים וגלגלי שיניים. בירה, כמו רכיבה, היא משקה פשוט, עממי, מנימליסטי ומזוכך. התפיסה שלי היא – תתחיל מהבסיס ומשם תתקדם. אנחנו חיים בתרבות שמייצרת יותר מידי פילטרים בינינו לבין העולם. הפשטות עוזרת לנו להישאר מחוברים לדברים המידיים, לכאן ועכשיו.”
אריק אוהב לצרוך בירה על בסיס קבוע ובכמויות. החברים שלו הבינו את הצורך וכמתנת יום הולדת רכשו עבורו ערכה לייצור בירה. לימים התברר ש”המתנה” ההשתלמה להם ובגדול. “אני מבשל לצריכה פרטית אבל כ 80% מהבישולים שלי הולכים לארועי רכיבה וחברים”, הוא מספר. הוא מבשל לעיתים ומעיד, כי אי שם באופק יש לו תוכניות לגבי התמסדות בתחום בישולי הבירה. כיום אם רק תבקשו, אריק יעצב לכם קעקוע של הבירה המועדפת עליכם בכל מקום בגוף בו תחפצו.
מבשלת EDDIES – אי של פשטות בשוכנת המשולשים של קיסריה
את אדי הדר פגשתי לראשונה בקורס רכיבה של עז הרים שם הוא שימש כמדריך. אתם יכולים להסיק לבד מה זה אומר על כישורי הרכיבה שלו… אדי לימד אותי במקצוענות את הבסיס לרכיבת שבילים וחסך ממני הרבה פציעות ונפילות מיותרות. מאז עברו מספר שנים, אדי פגש את אלסיה וכמו בסיפור של לואיס קרול, הם מגשימים את מה שנראה כבלתי אפשרי. בצעדים קטנים הם ביססו את אחיזתם בשוק הבירות הביתיות. התחילו בבירה לצריכה אישית והתרחבו לעסק קטן, בירה אדיס.
אם חפצתם במסיבת תה נוסח אליס אתם מוזמנים ליצור איתם קשר. אדי ואלסיה יארגנו לכם בקלות מסיבת בירות. אם חשקה נפשכם בבירות נוסח אדיס ישירות למפתן ביתכם אתם יכולים להצטרף למועדון ה שש ולקבל שישיית בירות מידי חודש עד לפתח הבית. יהיו שם “אחת לצהריים”, “סטודנטית” ו “מתוקה ובועטת” והעיקר שיהיו קרות.
גם אצל אדי, הצעדים הראשונים בעולם בישולי הבירה החלו בעקבות ערכה ביתית שהחברים קנו לו. הוא קפץ למים, בישל, וראה כי טוב. הבירה יצאה טעימה, ובכל שלוק אפשר היה להרגיש את הסיפוק ששמור רק לבשלני בירה ששותים את הבירה שלהם. עם העליה בביקושים ומחסור תמידי בבירה, אדי ואליסה החליטו להפוך את התחביב לעסק. הם גייסו כסף בפרוייקט הקהילתי של הד סטארט ומתכננים להרחיב את הבישולים והכמויות ע”י רכישת ציוד יותר מתקדם בנפח בישולים גדול יותר.
מה שמיוחד ומעורר קנאה בסיפור של אדי ואלסיה הוא שהם מצפצפים על המוסכמות שמרביתנו חיים לפיהן. בזמן שאנו קמים מוקדם לעבודה, מתקתקים את הילדים לגן/בית הספר והפלאפון כבר מזמן הפך לשלוחה בלתי נפרדת מכף היד, אדי עדיין לא התעורר ואלסיה תופסת גלים בחוף שצמוד לבית. מקנאים? בצדק.
הזוג הזה אולי לא חיי חיי מותרות, הם לא רצים, לא ממהרים, לא מרווחים משכורת חודשית קבועה – הם חיים את היום יום בפשטות וללא ערבויות. מבישול לבישול עם הרבה תשוקה והנאה.
אם עד עכשיו לא הצלחתי לשכנע אתכם לקחת את המושכות בידיים, להפסיק לקטר על סכומי הכסף השערורייתיים שתשלמו ולהתחיל לבשל את הבירה שאתם אוהבים – אז נשאר לכם מוצא נוסף. החברים של אדי ואריק כבר עלו על המתכון: תמצאו לכם חבר שאוהב לשתות ולבשל, תדליקו אותו על הנושא, וכמובן תארגנו לו ערכה ביתית לבישול בירה. זו השקעה קטנה שעומדת להניב עבורכם הרבה מאוד ליטרים של בירה. והנאה.
צילום ווידיאו, בימוי ועריכה: דותן הלוי
צילום סטילס: אדי הדר, שי הר-זהב
מאת: שי הר-זהב
שי הר-זהב, אבא לשלושה ילדים שמנסה לשמור על השפיות דעתו ברכיבות שטח. מייצר בירה ביתית עם בני המשפחה, בירה גלבוע. כשהוא לא רוכב או שותה שי מוצא את פרנסתו כמהנדס תוכנה.
