אתחיל בוידוי…. קיבלתי בראש והפעם לא מיוג’ין שגורם לי לרדוף אחריו בעוד עלייה מייגעת. הפעם זה בא מכיוון תעשיית האופניים. במאמר דעה שבו החלטתי להיכנס קצת בתעשיית האופניים אמרתי שטרנד גלגלי הפלוס לא יתפוס ויתרה מזאת, יישאר בעיקר בתחום הבייקפאקינג. אז תוכלו לשפוט בעצמכם האם הרוכב הישראלי רץ לרכוש אופניים עם צמיגי האבוב אבל מה שבטוח הוא שהם הגיעו גם לעולם האול מאונטיין.
לקראת איסוף ה Trailster 8.0 Plus של ברגמונט מחנות היבואן – רוקנרוד בלטרון, הבנתי שעומד בפניי אתגר כפול: גם לבחון בפעם הראשונה מותג שלא יצא לי לרכב עליו עד עכשיו וגם התנסות ראשונה על גלגלי פלוס. הטריילסטר הוא דגם האול מאונטיין של ברגמונט. כלומר, שהם אמורים להיות חמושים במהלכי מתלה מפנקים וגאומטריה שתעמוד באתגרים טכניים אך לא קיצונית כמו אופני אנדורו.
מאת: מאור רביב
צילם: יוג’ין לויט
כרטיס ביקור
- דגם: Bergamont Trailster 8.0 Plus
- גלגלים: +27.5\650b+
- מהלך מתלים: 140 מ”מ מאחור/ 150 מ״מ מלפנים
- משקל: 14.750 (ללא פדלים)
- מחיר: 16,990 (לקניית האופניים באתר היבואן לחצו פה)
- יבואן : Rock n’ Road
סקסאפיל – עיצוב מההנדסה הגרמנית
“German Precision Design” זה משפט שמופיע בכל מיני מקומות על האופניים, והוא מייצר אמנה מאוד מחייבת בין הרוכב למהנדסים של ברגמונט.
שילדת האלומיניום של הטריילסטר נראת קשוחה, עצבנית ומסיבית. זה מתחיל בפרופיל המרובע והקשוח של צינורות השילדה וממשיך במיסבי המתלה הגדולים מאוד שרק ממשיכים באותו קו. לבסוף נתבל בגלגלים עם חישוקים רחבים מאוד וצמיגי פלוס שמנמנים ודורסניים. לא פלא שהתחושה הראשונית שלי הייתה שאופניים האלה יוכלו לדרוס כל דבר בסינגל אם לא לסלול אותו מחדש.
דווקא הצד המשעמם בשלדה הגיע מכיוון הצבע הגוון אפור חיוור שמזכיר צבעי בסיס צבאיים לכלים משוריינים. על צבע הבסיס נוספו גרפיקה וכיתובים בצבע כתום זועק שהיה אמור לשבור את האפור המשמים. אני באופן אישי מעדיף צבעים שמחים ובוהקים.
אחד האלמנטים שמאוד אהבתי בעיצוב השלדה הוא הדרך בה כל הכבליאדה (ולא סתם כבליאדה… כי יש שם המון כבלים) עוברת בתוך שילדה. בפתחי הכנסת הכבלים בשלדה ישנם כיסויי פלסטיק שמתהדקים עם בורג מה שעוזר להעביר את הכבלים בנוחות, נותנים מראה נקי ומונעים התעסקות מיותרת עם כל מיני גומיות מעצבנות. מתקן הבקבוק יושב בתוך המשולש הקדמי מה שעוזר לגישה קלה והימנעות מחול, בוץ ושאר מזהמים להגיע לפיית הבקבוק. כמובן שהשלדה חמושה בכל הסטנדרטים שקיימים בשוק כמו ציר אחורי בתקן בוסט, צינור ראש בקוטר משתנה וכו׳.
גאומטריה ומתלה
אפשר להניח שהמהנדסים בברגמונט שמו לעצמם מטרה אחת עיקרית: אופניים יציבים מאוד, בכל מצב. בסיס הגלגלים הוא באורך של 1165 מ”מ – מכובד לשלדה במידה סמול. אורך תומכות השרשרת הוא 440 מ”מ שזהו גם מספר לא סטנדרטי. בעולם שבו רק מנסים לקצר את תומכות השרשרת למען שיפור התמרון דווקא כאן התומכות ארוכות מאוד לעומת תומכות שרשרת בשילדה עם גלגלים קונבציונלים. ההערכה שלי היא שהמהנדסים הגרמנים רצו להגדיל את בסיס הגלגלים גם ע”י זריקת הגלגל אחורה ולא רק קדימה ובנוסף לתת מספיק טווח ל140 המ”מ של המתלה האחורי עם הצמיג השמנמן. לשם השוואה באיביס מוג’ו 3 אורך תומכות השרשרת הינם 425 מ”מ, ביטי Sb5+ הוא 437 מ”מ ובFuel EX של טרק 433 מ”מ. הטריילסטר עומדים בטווח של תומכות שרשרת מהארוכות לקטגוריית הפלוס שיש בשוק
הריץ’ בטריילסטר הוא באורך של 432 מ”מ שזה הריץ’ השני באורכו שנתקלתי בשלדות סמול (מקום ראשון הולך לדיון של מונדרקר עם 452 מ”מ). ריץ’ ארוך זה עניין של טעם ואני בהחלט מחובבי הז’אנר. לשמחתי המהנדסים בברגמונט השכילו ושידכו לטריילסטר סטם קצר כך שלמרות הריץ’ הארוך לא נפגעה יכולת ההיגוי. זווית הראש היא בעלת 67 מעלות, שזה מקום טוב באמצע. זווית כהה מזו וכבר היינו נכנסים לטווח של אופני שבילים ואילו חדה יותר כבר נכנסת לתחום האנדורו.
כשמסתכלים על המשולש האחורי בחטף אפשר כמעט ולחשוב שלטריילסטר יש מתלה ABP או Split Pivot בגלל מיקום ציר המתלה כסנטימטר מעל ציר הגלגל. אבל בפועל יש כאן וריאציה של מתלה ציר יחיד (Single Pivot) שתכננה ברגמונט. הבולם האחורי מחובר מצד אחד לרוקר (נדנדה) מסיבי ומעוגן לשילדה מהצד השני. התכנון של המתלה הזה נתן עבודת מתלה פרוגרסיבית, כלומר רך בהתחלה ומתקשה לקראת הסוף. המטרה במתלה פרוגרסיבי היא למנוע טריקות אלימות על המתלה כאשר תשתוללו אם האופניים בירידות אלימות. בנוסף, במהמורות קטנות תקבלו עקיבה רכה של הגלגל האחורי לתוואי הקרקע אך עקב כך תיפגע יעילות הדיווש של שלכם.
מכלולים ואבזור – Full Xt and Fox – עוד יש חיה כזאת
משקל האופניים הוא די כבד, 14.75ק”ג (מעל 15 ק״ג עם פדלים מאסיביים כמו הCrankBrothers Mallet). בכל זאת יש כאן שילדת אלומיניום מלאה, מעביר קידמי עם 2 גלגלי שיניים על הקראנק וחישוקים מאוד רחבים כנהוג לגלגלי פלוס. וכל זה לשילדה במידת סמול הקטנה ביותר.
היום נהוג לבצע שילובים באבזורי מערכות האופניים: בין חברות חלקים שונות ובין הרמות השונות בתוך אותה חברה. בטריילסטר 8.0 פלוס קיבלתי סוג של Blast from the past חיובי: כל מערכות ההינע והבלמים, למעט הקסטה, הם ברמת שימנו XT m-8000 והאמת שזה פשוט תאווה לעיניים ולהנאה ברכיבה. אם יש משהו שאני לא אוהב בשעטנז שחברות אופניים עושות ברמת האבזור הוא לקחת מעביר אחורי ברמה גבוהה למטרת בלינג שיווקי ואז לשדך למעביר שיפטר ברמה נמוכה יותר שפשוט פוגם בתחושת ההעברה. הדבר היחיד ששונה היא הקסטה ברמת SLX עם טווח של 11-42 שיניים. היה יכול להיות מעולה לו ברגמנוט היו ממשיכים בקו ה XT עם קסטת ה 11-46 – זה היה יכול להיות אחלה פתרון למי שירצה להיפטר מהמעביר הקדמי ולהישאר עם יחסי העברה ידידותיים יותר לגלגל”ש אחד מלפנים. 
על השיכוך של הטריילסטר הפקידו ברגמונט תחת ידיהם הנאמנות של Fox. שני הבולמים (קידמי ואחורי) הם ברמת הPerformance של פוקס. המזלג הוא בעל מהלך של 150 מ״מ ובעל דאמפר ה GRIP של פוקס שנותן שליטה רק על ה Low speed Compression והריבאונד. הבולם האחורי הוא מדגם DPS של פוקס עם תא האוויר המוגדל בשם EVOL ועם שליטה על הריבאונד ונעילת מצבים של הבולם בין פתוח-קשיח-סגור. הבולמים תפקדו ברמה טובה כמו שאני מצפה מבולמי פוקס אם כי רמת הperformance עדיין לא מושלמת כמו ברמת הfactory עם דאמפר ה FIT 4 שיש במזלגות היקרים יותר של פוקס.
מוט האוכף המתכוונן הוא של חברת Manitou ובעל מהלך של 125 מ״מ. המוט תפקד טוב מאוד במהלך המבחן אך ידית השליטה של המוט היא בצורה הישנה שהייתה נהוגה למוטות ולא בצורה של שיפטר הילוכים הנוחה הרבה יותר לתפעול.
סט הגלגלים מורכב מחישוקים ברוחב פנימי של 35 מ”מ ונאבות בייצור של ברגמונט עצמם (אין מפרט מפורט באתר). הגלגלים הגיעו בתצורה של טיובלס והטרוניה היחידה שלי היא שהייתי מעדיף אנגייג’מנט קצת יותר מהיר מהנאבה האחורית. הגלגלים הגיעו עם סט צמיגים מדגם Nobby nic ברוחב של2.8. הצמיגים הללו נותנים איזון יחסי בין גלגול לאחיזה.
התאמות, לחצים, קיץ ומסלולים
את הטריילסטר קיבלתי בסוף הקיץ בזמן שכל הסינגלים בארץ מדורדרים ויבשים למוות. אין מצב יותר כיף לבחון אופניים עם גלגלי פלוס בתקופה שבה כולם נאבקים בחוסר ההיגיון וחוסר האחיזה מתחת לצמיגים.
בתחילת המבחן התחלתי עם לחצים של 16 PSI בצמיגים. עקב כך שאני בקטגוריה של משקל נוצה, מצאתי את עצמי מוריד את הלחץ בצמיגים במשך המבחן ל13.5 PSI. מהניסיון שלי, כל 0.5 PSI שינה את היחס אחיזה לגלגול באופן משמעותי, לכן כל רוכב צריך למצוא את הסוויט פוינט שלו ובהתאם לעונה. מבחינתי ב13.5 PSI מצאתי לחץ מקסימלי שבו הייתה לי אחיזה מצוינת עם גלגול סביר. הסיבה שהעדפתי בסופו של דבר קצת לגנוב מיכולות הגלגול הייתה בשל התנאים המאוד יבשים של השטח. בחורף כנראה שלחצי אוויר בצמיגים היו עולים בכ- 1 PSI לפחות.
הטריילסטר נבחנו בקשת המסלולים שלוחם הסופ”ש רוכב האול מאונטיין יגיע אליהם לעקיצה מהירה ולחזור הביתה למשפחה. אז התחלתי בשבילים הזורמים של המרכז והמשכתי צפונה עד הסינגלים של משמר העמק. אז אומנם תלילות הסינגלים השתנתה מפעם לפעם אך דבר אחד נשאר דומה, מצב השטח – שהיה כמו הפתרון של סרג’יו קונסטנצה ל”זאפטה שמש” של ויקטור חסון: אמבטיית חול.
רכיבה
נקודת האור בטריילסטר היא הגיאומטריה: הריץ’ הארוך עם זווית הראש הלא כה קיצונית מיקמו את הגוף בפוזיצה נוחה לדיווש במישור ועלייה. תיאורטית עם קצת יותר לחץ בצמיגים ו2 קילו פחות הטריילסטר היו יכולים להיות אופני שבילים ארוכי מהלך שאולי היו יכולים לספק גם את הצד הטיולי שלכם.
התגמול הכייפי והממכר שקיבלתי מהטריילסטר היה כשדהרתי איתם בירידה. כשהשיפוע הופך להיות שלילי מתגלה העולם שאליו תוכננו הטריילסטר שכולל שלושה עקרונות: ביטחון, דריסת שטח ושמירה על מהירות. שלושת העקרונות האלה מזינות אחת את השנייה במעין מעגל ששומר על האינרציה של הטריילסטר להיות אופני ירידות קשוחים.
הריץ’ הארוך של הטריילסטר נותן מרחב פעולה ותמרון מעל האופניים כך שהייתה לי כל הזמן התחושה שאני בשליטה על הטריילסטר ולא להיפך. הטריילסטר הרגישו יציבים מאוד הן מהירות נמוכה והן במהירות גבוהה הודות לבסיס הגלגלים הארוך והציר המרכזי הנמוך מה שגם תרם רבות לתחושת הביטחון ולשמירה על מהירות.
הטריילסטר אוהבים לדרוס את כל מה שנקרא בדרכם ולא משנה אם פספסתם את הקו שרציתם או לא. מהלכי המתלה המפנקים של 140 מ”מ מאחור וה150 מ”מ של המזלג יספגו את כל מה שתשליכו אליהם. בנוסף, עבודת המתלה הפרוגרסיבית תיתן תחושה כאילו המהלך האחורי לא נגמר והרכות שלו בתחילת המהלך שיככה מהמורות קטנות כאילו לא היו שם. נוסיף לזה את צמיגי הפלוס שגם בולעים חלק מתוואי השטח ומטשטשים אותו, ולא פלא שהייתה לי התחושה כאילו אני מכבש על הסינגל שפשוט משטח הכל כאילו רכבתי על שביל 4*4.
למרות תומכות השרשרת הארוכות שאמורות לפגוע בתמרון האופניים, הטריילסטר אוהבים לפנות והיו לרגעי עונג ברכיבה. זה היה שילוב של הציר המרכזי הנמוך וצמיגי הפלוס שגרמו לדרדרת הארץ-ישראלית להרגיש כבדיחה לא מאתגרת. והאמת, שיכולת התמרון הזה גרמה לי רק לחפש יותר ויותר פניות מאשר דווקא את הראבק של הירידה המהירה בקו ישר.
כדי להגיע לסינגל בירידה צריך קודם לטפס, ועם הטריילסטר זו הייתה הפעם הראשונה שלא חשבתי שהדבר הראשון שהייתי משנה באופניים זה המעביר הקידמי. אז אתם יכולים לקרוא לי מפונק אוהד קרבון קליל שכבר שכח איך רכבנו פעם. אבל היום להרים מכונה ששוקלת מעל 15 ק”ג (כולל פדלים) זו משימה. עם הטריילסטר היו רגעים שמצאתי את עצמי קופץ לגלג”ש הקטן. כפי שכבר ציינתי, בתחילת מהלך המתלה הוא רך יחסית כך שבדיווש מנהלתי נעלתי את הבולם לחלוטין ובטיפוס בסינגל הצבתי את הבולם למצב קשיח.
כמה מילים על גלגלי הפלוס
אין ספק שיש פה קטע מגניב. הגלגלים האלה בולעים את השטח ונותנים אחיזה משוגעת בכל תנאי. אבל כאן גם אולי החיסרון שלהם, חוסר הפידבק מהקרקע. לפעמים התחושה שלי בזמן הרכיבה הייתה כמו ה-Hoverbaord של מרטי מקפליי מ”בחזרה לעתיד”. מבחינתי האישית אני לא יודע אם הייתי מבסס את ארסנל האופניים שלי על זוג אחד בעל גלגלי פלוס אבל אין ספק שמתוך כמה זוגות, הייתי רוצה זוג אחד כזה.
Bergamont Trailster 8.0 Plus – סיכום
מהנדסים גרמנים ידועים בכך שהם לא אוהבים ללכת סחור סחור ומתכננים את המוצרים שלהם כדי שיתנו Performance. גם ה Trailster 8.0 Plus של Bergamont הם אופניים עם תפקיד מאוד ברור: לתת לרוכב, מתחיל ומקצועי כאחד, לדרוס בקלילות כל ירידה תלולה, מהירה, טכנית ואלימה שתזרקו עליהם.
הרוכב שאליו מכוונים הטריילסטר הוא הרוכב של הת’כלס: רוכב אול מאונטיין שאוהב רכיבה אגרסיבית בירידה שמחפש את הביטחון והיציבות כדי לעשות את זה כמה שיותר מהר. מבחינתו הדרך למעלה היא פרט טכני רק כדי להגיע לחלק המעניין באמת. נוסיף על כל זה חבילת אבזור משתלמת ויש כאן דיל טוב למי שחושק באופניים אגרסיביים עם צמיגי פלוס.
מאת: מאור רביב
צילם: יוג’ין לויט
?♀️?♂️?♀️?♂️ מנוי חינם למגזין הריצה RUNPANEL מחכה לך פה: https://goo.gl/Auzkl9
???? מנוי חינם לBIKEPANEL הטוב בישראל מחכה לך פה: https://goo.gl/4tGh4F
