איזו דרמה בסיום ג’ירו 100! מרוץ שלבים של שלושה שבועות מסתיים בהפרש של שניות ולא מוכרע ממש עד הדקה האחרונה – מדהים! מהדורת המאה של הג’ירו עמדה בכל הציפיות, מסלול משובח, סוללת מועמדים לניצחון, הפתעות, סקנדלים – כל מה שצריך להיות בגראנד טור. היינו שם בגובה האספלט בשבוע השלישי של המירוץ כדי לראות את הדרמה הזאת נבנית לתוך הסיום במילנו. הנה סיכום השבוע השלישי מאיטליה והמירוץ כולו.
כתב: יניב שור
תמונות: יניב שור, ירון פרג ו-RCS SPORT
לאחר שלושה שבועות מרתקים באיטליה, טום דמולן מנצח את הג’ירו 100 והופך להולנדי הראשון שזוכה במירוץ. עוד לפני שנכנסים לדקויות של המירוץ הזה צריך להוריד את הכובע בפני RCS שלקחו צעד גדול קדימה השנה והרימו את הג’ירו לרמה של האח הגדול מצרפת. הבילד-אפ למירוץ והעבודה השיווקית גרמו לסוללה של רוכבים מעולים ליטול חלק, והמסלול המשובח רק הגדיל את ההצלחה. כדי להבין מעט את גודל ההצלחה אפשר לראות את הנתונים של המירוץ – 20 מיליון צופים בשידורים, 125 מיליון צפיות יומיות בתכנים של האתר הרשמי של הג’ירו, 3610 ק”מ בכמעט 40 קמ”ש ממוצע, וגם 75 טון של זבל…
נג”ש ביום האחרון התברר כווינר ל-RCS
כבר סקרנו את השבועיים הראשונים בכתבות אחרות, אך השבוע השלישי היה גולת הכותרת ותוכנן ביד אומן. כל קטע בשבוע האחרון לקח את הרוכבים אל ההיסטוריה של הגי’רו. זה התחיל על הסטלביו בקטע 16, ה”צ’ימה קופי” – המעבר הגבוה במירוץ – 2758 מ’, ומהגבוהים במירוצי אופנים בכלל. כדי להוסיף לדרמה טיפסו הרוכבים פעמיים לסטלביו, פעם אחת מדרום, מכיוון בורמיו, ופעם שניה מצפון, מכיוון שוויץ. המסלול האימתני גבה מחיר מטום דמולן שכנראה לא העריך נכון את ההשפעה של הגובה והקושי על מערכת העיכול שלו. את התוצאה אתם בטח כבר מכירים – זו לא פעם ראשונה שרוכב צריך לעצור באמצע המסלול מסיבה כזו, אבל זו כן פעם ראשונה שזה קורה למחזיק החולצה הוורדה חצי מטר לפני העלייה הכי גבוהה במירוץ!
אנחנו דגמנו את העלייה הזו יום אחרי הג’ירו, הפסגה מושלגת אבל מזג האוויר נפלא – זו לא רק אחת העליות הקלאסיות בג’ירו, זו גם אחת מדרכי הנוף היפות באירופה – חווית חובה לכל רוכב.
אלף מילים כבר נשפכו על השאלה למה ניבלי וקינטנה לא חיכו לדמולן, ולמה זכארין התקיף ברגע הרגיש הזה. את השורה התחתונה סיפק דווקא דמולן עצמו – הייתה בעיה לחכות כי סטיבן קרויז’ביק היה בבריחה. המתנה לדמולן הייתה נותנת לקרויז’ביק יתרון של שלוש דקות לערך, וזה היה יותר מדי עבור רוכב שכמעט ניצח את הג’ירו בשנה שעברה.
בדיעבד אנחנו יודעים ששתי הדקות שהפסיד לא מנעו מדמולן לנצח וטוב שכך. אם היה מפסיד האירוע המביך הזה היה משאיר את מנצח ג’ירו 100 עם כוכבית. דמולן אפילו שאב עידוד מכך שבקטע כל כך הררי וקשה הפסיד רק דקה (ועוד דקה על העצירה). בסיום הקטע דמולן עוד שמר על החולצה הוורודה, ניבאלי רשם ניצחון בקטע ומיקל לנדה הגיע מתוסכל במקום השני אבל התחיל את המסע לזכייה בחולצת המטפס.
אחרי הסטלביו המסלול נע מזרחה לקנזיי ואורטיסיי בקטע 17 ו-18, שני מרכזי רכיבה מוכרים של הדולומיטים באזור “דרום טירול”. באזור הזה כל פס נראה יותר מדהים מקודמו, והמסלול של קטע 18 בוואל גרדנה הסמוך לאורטיסיי הוא מהיפים שניתן לתכנן (אם אתם רוצים לרכוב שם – כנסו לכתבה הזו). ניבאלי וקינטנה עשו שוב הכול כדי לנער את דמולן אך לשווא. בדרך לגרדנה פס הם ברחו והוא חזר. בעלייה לאורטיסיי הוא כבר היה מספיק חזק כדי להתקיף. כשחלפו על פנינו קילומטר לסיום הקבוצה הייתה ביחד והחולצה הוורודה עדיין אצל דמולן.
בחלק השני של השבוע השלישי המסלול עבר לגב ההר ולשני טיפוסים קלאסיים – הראשון לפיאנקוואלו שמוכר לאיטלקים כעליה בה ניצח פנטני ב-1998, והשני למונט גראפה – הר אימתני עם מורדות טכניים שהוא מקדש לרוכבי אופנים מכל האזור. שני ההרים צופים לעמק שמדרום ולכיוון ונציה וורונה, ומציעים מסלולים מפותלים בין העצים.
את העלייה לפיאנקוואלו בקטע 19 טום דמולן כבר לא צלח והפסיד לקינטנה את החולצה הוורודה. פיגור של דקה בעלייה קשה כזאת התברר בהמשך כסביר וניתן לסגירה, במיוחד כשלמחרת על מונט גראפה בקטע 20 ולפני האחרון דמולן הפסיד פחות זמן. העלייה האחרונה במירוץ בקטע 20 חשפה את הלחץ העצום בו היו המטפסים לפני הנג”ש, והתאפיינה בהתקפות פרועות קצת לא תכליתיות ולשרפת כל וואט אחרון שעוד נשאר. פינו הרשים וניצח. קינטנה נראה חלש ולא עשה הרבה כך שהמרחק הקטן מדי מדמולן נשאר – 53 שניות.
עם פערים של 53 שניות מהמקום הראשון לרביעי הגענו לנג”ש במילנו. דרמה של קצת יותר מחצי שעה של רכיבה, עם הפרשי זינוק של 3 דקות בין הרוכבים הראשונים בדרוג הכללי. כשהתפזר העשן התוצאה הייתה שדמולן קפץ ממקום רביעי לראשון וטיבו פינו נדחק אל מחוץ לפודיום! מהפך!
לפני המירוץ כתבתי כאן שטום דמולן עוד ינצח גראנד טור, לא ידעתי שזה יקרה אחרי 3 שבועות. דמולן ראוי לכל הכבוד אבל האמת היא שקינטנה הוא זה שהפסיד את המירוץ. הנג”ש הראשון שלו, עליו כבר כתבנו, היה אסון. בנג”ש של מילנו הוא היה כל כך מגושם על האופנים שהיה קשה להאמין שמדובר במישהו שרוצה לעשות דאבל. מי שיחזור לשידור יראה את קינטנה יוצא מתנוחת הנג”ש כבר בקילומטרים הראשונים, מתעסק בבקבוק של המים 2-3 דקות מהפתיחה וכמעט מתרסק בסיבובים.
אפשר לקבל מטפסים שהנג”ש שלהם פחות טוב אבל עדיין נותנים 100% – גם ניבאלי וגם פינו עשו את מה שהם יכולים. קינטנה פשוט נראה רע על האופנים, יצא לעמידה יותר מדיי ובאופן כללי נראה לא נינוח. עם הפסד מצטבר של 4 דקות בשני קטעי נג”ש לא מנצחים גראנד טור. דמולן לעומתו נראה מושלם על האופנים מהמטר הראשון ועד לסיום. מגמת הירידה של הנג”ש רק סייעה לו.
על סיבוב אחד של תשעים מעלות
צריך לבקר בג’ירו כדי להבין את התופעה של הגראנד טור עד הסוף (איך מבקרים? ראו בהמשך!). השידור ביורוספורט מתמקד מטבע הדברים ברוכבים הראשונים בדרוג ובבריחה, אבל המירוץ הוא הרבה יותר גדול מזה. המחויבות של הרוכבים חייבת להיות מקסימלית כדי לעמוד בעומס העצום של שלושה שבועות – מדובר על חבורה של ספורטאי-על, תחרותיים וחסרי פחד שקורצו מחומר מיוחד. הם לא רק מתחרים אחד בשני, הם מתחרים גם בעצמם, בעייפות ובתשישות, בסיכונים אינספור ובצורך לעבוד עבור הקבוצה יום יום עד טיפת הזיעה האחרונה. את השמות של רובם אתם לא מכירים ואת התגמול הם מקבלים בעיקר במסגרת ארצות המוצא ובתוך הקבוצה עצמה.
סיבוב אחד של תשעים מעלות לא משמעותי במיוחד מדגים היטב את המחויבות הזאת. הסיבוב הזה, בקצה ירידה של 15 קילומטרים נכנס ישר אל תוך מנהרה, ובאמצעותו יצרו מתכנני המסלול את הלופ של קטע 18 שהסתיים באורטיסיי. הרוכבים מגיעים אליו במהירות עצומה, צפופים, ידיים על הדרופים והשכבה של האופניים. המזרונים הפרוסים על הסיבוב מבהירים היטב – בתוך שניה כל רוכב יכול למצוא עצמו על הרצפה. הרוכבים לא יכולים להרפות – בצד השני של הסיבוב מחכה עליה קצרה בדרגה 3, מי שיאבד גלגל יעבוד יותר וישלם על כך בעלייה האחרונה. וזה רק סיבוב אחד, יש כאלו כמה עשרות בכל יום.
לראות את מייקל לנדה מטר מהאף שלכם
כדי לראות את לברון ג’יימס ממטר צריך לשלם כמה מאות דולרים לכרטיס בשורה הראשונה בקליבלנד. כדי לראות את ניבאלי ממטר לא צריך לשלם כלום חוץ מקצת זעה. ספורט האופנים הוא ספורט מיוחד ובלתי אמצעי. כל אחד יכול לצעוק באוזן של קינטנה. כל אחד יכול לעודד את טיבו פינו. כל אחד יכול לקחת אופנים ולטפס, ולהרגיש מעט ממה שטום דמולן עובר – לרדוף אחרי קבוצה קצת יותר חזקה מקצב הטיפוס הנוח, ולהרגיש את הרגלים צועקות הצילו.
בקטע 19 עלינו עם הג’ירו על הפיאנקוואלו כדי לראות את הכוכבים הגדולים מקרוב, וראינו. העלייה חסרת הרחמים, רצחנית בחלקה הראשון הייתה עמוסה רוכבים עם ובלי אופניים. בכל הגילאים, עם ובלי ילדים, בירה או צידנית עם כמה נקניקים – הכול הולך. יושבים שעות בהמתנה ללוחמי הגירו ועושים כבוד לכל רוכב שעובר.
חבל שאני לא משורר, אחרת הייתי מתאר לכם טוב יותר איך זה מרגיש לראות את מיקל לנדה עובר מטר ליד האף שלכם בדרך לנצחון ראשון בגירו 100, ולאחר הרבה אכזבות בדרך. איך זה לראות את טום דמולן רק 15 שניות מאחורי קינטנה וניבאלי, לבד לבד, חופר עמוק ביכולת הנג”ש שלו ולא מצליח לחזור לגלגל. איך נראה הפרצוף של לואיס לאון סנשז, ששוב ניסה לעשות משהו עבור אסטנה ולזכר סקרפוני ושוב לא הצליח, איך נראה ווינר אנקודה הפועל של קינטנה שניה אחרי שכבר לא עמד בעומס, איך נראה הגיבור גבריה על מסלול שלא מתאים לו, מסובב קדנס 120 וגם ככה בקושי שורד. אני לא יכול לתאר לכם את כל זה, אז אני ממליץ לכם בחום, אם אתם אוהבים את הספורט הזה תמצאו את ההזדמנות להיות שם.
אחרי סיום הקטע עלינו למעלה כדי לראות את הצוות של טים סקיי בעבודה. פתאום הגיע מיקל לנדה כדי להודות לטכנאים ומיד קיבל חיבוקים וטפיחות על השכם. כדי לראות את הרגע הזה לא היינו צריכים תעודת עיתונאי או משהו, המשאית של סקיי פשוט עומדת שם ולידה האוטובוס, ומיקל לנדה קפץ להגיד תודה. לנדה נראה בעננים אבל ההליכה השברירית שלו רמזה על המאמץ העצום שהשקיע במשך שבוע שלם כדי לקחת את חולצת המטפס וסוף סוף לזכות גם בניצחון בקטע. בסיום הקטע צייץ לנדה “תודה על הדחיפה, מיקלי” וכיוון למיקלי סקרפוני שנהרג לפני הג’ירו והיה בן קבוצה שלו בשנה שעברה.
למה ניבלי לא התקיף בירידה?
כולם חיכו להתקפה של ניבלי בירידה ממונט גראפה בקטע 20. ניבלי יכול להכניס את קינטנה ללחץ בירידה וגם את טום דמולן. בעבר ניצל את הירידות לא פעם כדי לנצח, גם בטור וגם במונומנט של ג’ירו די לומברדיה. אבל ניבלי לא התקיף בירידה ואחרי שהיינו על מונט גראפה אני חושב שאנחנו יודעים למה. הירידה ממונט גראפה כל כך ארוכה (26 ק”מ על פני 1800מ’ גובה!) וכל כך טכנית, שהתקפה כזו הייתה יכולה להיות התאבדות מבחינתו. לא רק הסיכון הכרוך בכך, אלא גם הסיכון בכך שזה לא יצליח ויפגע בו בהמשך הקטע. ניבלי נשאר בדבוקה ואולי בגלל זה הפסיד את המקום השני לקינטנה.
קצת על תפקיד הקבוצות – למרות מאמץ לא קטן, קטושה לא הצליחו לפרק את הפלטון על העלייה למונט גראפה, ומוביסטאר לא הצליחו להחזיר את הבריחה. שתי הקבוצות האלו היו הדומיננטיות ביותר בהרים בשבוע האחרון. סאנווב של דמולן וגם FDJ של פינו עשו ככל יכולתן אבל בדרך כלל השאירו את המובילים לבד בסוף. בחריין-מרידה של ניבלי היו סבירים ולא יותר, וסבלו ממירוץ חלש יחסית של ג’ובני ויסקונטי.
כדאי לשים לב שהרוכבים שבורחים בקטעים ההרריים מזיקים למועמדים לניצחון כי הם לוקחים את שניות הבונוס שעשויות היו להכריע מרוץ כזה אחרת! כאשר מדובר על מיקל לנדה, כנראה שאף אחד לא יכול להחזיר אותו, אבל בקטע 19 למשל ברחו רוכבים פחות חזקים ומוביסטר היו אמורים להצליח לסגור אותם. לפעמים היה נראה שהמחץ של הקבוצות לא היה מספיק חזק או שהוא לא עובד בסוג המסלול שתוכנן. למעשה המהלכים הקבוצתיים כמעט לא השפיעו על המירוץ בשבוע האחרון.
אז איך רואים את הג’ירו מגובה האספלט?
זה באמת פשוט, לא יקר ולא דורש אימון מיוחד. יש כאלו שיעדיפו קבוצה מאורגנת וזה סבבה לגמרי. מתכננים עבורכם את המסלולים, דואגים לפרטים הקטנים ואתם פשוט באים להנות. יחד עם זה, חשוב לציין שזה לגמרי אפשרי ולא מסובך לנסוע לבד, או לארגן קבוצה לבד. טיסה לעיר הקרובה ביותר למסלול, רכב גדול שמאפשר נסיעה עם האופנים בפנים, וקצת עבודה על הגריבלדי שהוא ספר המסלול המלא של הג’ירו (יוצא כל שנה ומופץ לכל מי שרוצה). בניגוד למקובל לחשוב, לא צריך כושר מיוחד בשביל נסיעה כזו, לוחמי סוף השבוע עם מעט דגש על עליות זה מספיק. תמיד יהיו את אלו שמעדיפים לעלות את הסטלביו על טמפו. אנחנו העדפנו נס הרים על טמפו באימונים, וסטלביו באיזי עם הראש בעננים.
כמה דברים שחשוב לדעת:
- המסלולים בגי’רו נסגרים כשעה וחצי לפני הגעת הרוכבים – יכול להיות מאוד מאכזב לפספס את זמן הגג לכניסה לעליה אחרי שהגעתם כל הדרך מההולילנד. קצת שאננות בבוקר והתברברות בדרך לפיאנקוואלו וכמעט שהפסדנו את החוויה שתוארה קודם על העליה. כשכבר הגענו, קינטנה כבר היה שעה מאחורינו ואנחנו מצאנו את עצמנו בנג”ש על העליה בורחים מהמטפס הטוב בעולם, עד שהשוטרים האיטלקים עצרו אותנו בקילומטר העשירי.
- ההפנינג קורה בעיירת הזינוק, בעיירת הסיום ועל העליות הגדולות. כדאי לטעום לפחות פעם אחת מהחוויות האלו כדי לספוג את האווירה של הג’ירו. עשרות רוכבים ואווירה מחשמלת, תענוג צרוף לרוכבים ולאוהבי מסיבות בכלל.
- אפשר לזייף בכושר אם אין זמן להתאמן ואפשר לשלם יותר או פחות, אבל לא מומלץ לזלזל בבטיחות. אנחנו הישראלים לא מורגלים בעליות מהסוג הזה וגם לא בירידות. גם מי שמגיע בכושר שיא לא רגיל לזה. צריך לבוא מוכנים למזג אוויר קר כי בהרים הכול מתהפך תוך דקות. לא לוותר על ציוד כי אין מקום – קחו תיק קטן או נפחו את הכיסים – מגניבים תהיו במקום אחר. תמיד אפשר להוריד את התיק בתמונות ועם הזמן לשכוח שהוא היה קיים בכלל. הציוד צריך היות מטופל עם דגש על צמיגים, רפידות ברקס ומייסבים. צמיג מלפני שנתיים זה לא טוב, גם אם הוא נראה בסדר. רפידות ברקס חדשות, זה שווה את המחיר ומייסבים בגלגלים ובהד-סט ישמרו את ההיגוי שלכם בירידות יותר מדויק. נצנץ מקדימה ומאחורה מורכב כל הזמן, יש מנהרות שאי אפשר לדלג עליהן ואפשר להיכנס לחשיכה בגלל תקלה.
- תנו כבוד לעליות ולירידות. הם היו שם לפניכם. לא צריך להתחיל חזק בסטלביו. אפשר ללחוץ מהקילומטר העשרים ומעלה, בגובה 2200 מטר כשאין חמצן והדופק ממאן לרדת. לא חייבים לרדת בשבעים קמ”ש מהפס כי מחיר הטעות הוא גדול מדיי.
- ועוד נקודה אחת אם יש לכם ספק – אל תגעו ברוכבים!
אז מה יהיה בטור?
אין לי מושג ולאף אחד אין. הטור בשנים האחרונות היה מעט שבלוני, ואחרי ההצגה בג’ירו מעניין אם הטור יצליח להתרומם לגבהים חדשים. עם יכולת נג”ש כזאת קינטנה לא ינצח את פרום, גם אם יהיה חזק יותר בהרים. אחרי השבוע השני כתבנו כאן שדמולן מתחיל להיות סוג של פרום, היו שהשוו אותו לאינדורין הגדול. הוא רוכב נג”ש מהטובים בעולם ולאט לאט מיישר קו עם המטפסים הטובים בעולם. איך יראה ביולי אם יחליט ללכת על זה? יהיה מעניין לראות!
ועוד כמה נקודות:
- אדם הנסן מסיים גראנד טור 17 ברצף. כן, קראתם נכון. 3 בשנה, 17 ברצף.
- דוידה פורמולו לא אכזב את האמון שלנו וסיים בטופ 10. טו בי קונטיניו.
- היחיד שיכול היה לאתגר את דמולן בנג”ש – גריינט תומאס – התרסק בשבוע השני שלא באשמתו. אם אתם רוצים, זה הפספוס הגדול של ג’ירו 100, כי תומאס מטפס טוב לפחות כמו פינו, ובנג”ש הוא קצת מעל ניבלי. מיקל לנדה הציל את המירוץ עבור סקיי.
להתראות ביולי!
כתב: יניב שור
תמונות: יניב שור, ירון פרג ו-RCS SPORT
מנוי על BIKEPANEL – מגזין האופניים הטוב בישראל, פה: https://goo.gl/4tGh4F
