במזג אויר נפלא התקיים בפעם ה-113 מרוץ פריז-רובה. שמיים כחולים, טמפרטורה אידיאלית סביב 18 מעלות, רוח ידידותית קלה – כל אלה הפכו את המרוץ להרבה יותר מהיר ושונה מקודמיו. רוכבים רבים דיברו על שאיפתם לנצח את המרוץ במהלך השבוע האחרון, אך הגיהנום של הצפון התחפש למשהו קצת אחר ובסופו קיבלנו את ג’ון דגנקולב בראש הפודיום. על המרוץ, אבני הפאבה, ההתרסקויות (כרגיל) וההפנינג שמסביב בכתבה שלפניכם.
מהלך המרוץ
BMC מובילים את הדבוקה בתוך הארנברג
בראדלי וויגינס (בפעם האחרונה עם טיס סקיי לפני שעובר להתמקד ברכיבת אולם לקראת האולימפיאדה ובקבוצה משלו), אלכסאנדר קריסטוף (שני במילאן-סן רמו, מנצח הטור של פלנדריה בשבוע שעבר ועוד), לארס בום (מנצח קטע פאבה בטור דה פראנס) פטר סאגאן (אם אני לא לוקח עוד ידביקו לי תווית של לוזר) ואפילו אנדרה גרייפל (לא ברור על איזה רקע הוא נהיה מועמד), כולם כבר ניצחו את פאריס-רובה בראיונות שנערכו בחודש האחרון. אך את הגיהנום של הצפון לא מנצחים ב Cycling News אלא ביזע, דמעות והרבה חוכמה על אבני הפאבה.
הפלטון עובר בקטע פאבה מספר 18 – ארנברג:
בזכות מזג האויר התאפיין המרוץ בקצב גבוה מאוד מההתחלה. הפלטון הפגין בטחון, ולא ניכרה עצבנות כמו שהתרגלנו לראות בשנים שעברו. כרגיל יצאה קבוצת בריחה לא משמעותית שנהנתה מיתרון של כ-7 דקות בשיא. בשום שלב לא היה לזה סיכוי להצליח, כשכל הפייבוריטים היו מאחור.
התרסקות בשלב מוקדם יחסית השאירה מחוץ למירוץ את סטן דבולדר, דווקא ביום שבו הוא היה הרוכב המוביל של טרק (בהעדרו של קאנצ’לרה). ההתרסקות כנראה תוצאה של קטע רטוב ולא צפוי על האבנים. חוסר מזל.
התרסקות בתוך קטע הפאבה של הארנברג
התרסקות נוספת ארעה בירכתי הדבוקה בתוך קטע הפאבה של הארנברג, ועצרה את טור המכוניות ואת הרוכבים שרכבו בין המכוניות בניסיון להדביק את הפער מהפלטון. הרוכב שהתרסק בגלל פאנצ’ר וכמעט נדרס על ידי מכונית השיפוט נפצע בפניו ודימם. לאחר התאוששות קצרה הוא קם, החליף גלגל, והמשיך לרכיבה של שלוש שעות כדי לסיים את המירוץ אחד לפני האחרון. כשעבר בקארפור-דל-ארב עם סימני הנפילה על הפנים, הקהל כבר התחיל להתפזר ואופנוע משטרתי היה צריך להפעיל את הסירנה כדי שיתנו לו לעבור. 20 דקות לפני זה דגנקולב כבר הניף ידיים בוולודרום. 20 מטרים מאחוריו נסע הרכב המטאטא. כל זה לא הפריע לו לתת בראש כדי לא להיכנס לרשימת ה-DNF. קוראים לו שיין ארצ’בולד, והוא נשא את חולצת המוביל של טים בורה-ארגון. בראיון לאחר המרוץ הוא נשאל איך הרגיש כשנכנס לוולודרום. “בכנות” הוא ענה “אני לא זוכר הרבה מ-50 הקילומטרים האחרונים”…
שיין ארצ’בולד כ-15 קילומטר לסיום – חזק בראש
לאחר המעבר של הארנברג ראינו את הפלטון סוגר אט אט את הפער על הבריחה. התקפות של פטר סאגן ובראדלי וויגינס (פחות מוצלחות) ושל ואנדנברג (יותר מוצלחת) לא הוציאו את הפלטון משלוותו, למרות שמדובר ברוכבים מעולים, שענים ומומחי פאבה. ביום כזה, אפשר לסגור את הפערים הרבה יותר בקלות, והם אכן נסגרו לקראת הקטע המכריע של קארפור דל ארב.
ההתקפות לקראת הכניסה לקטע הפאבה מספר 4 ובתוכו, הצליחו לפתוח פער קטן לפני הסיבוב המפורסם שנמצא בערך באמצא הקטע. אך שוב, פער קטן שיכול היה להוביל למשהו במהדורות קודמות של המרוץ נסגר השנה אט אט בדרך לוולודרום, כאשר מספר קבוצות קטנות עושות את דרכן לעבר רובה. בשלב זה פטר סאגן עוד היה בקבוצה המובילה אך יכול לסמן גם את המרוץ הזה כמפוספס לאחר שנתקל בבעיה טכנית 4.5 קילומטרים לסיום ונאלץ לעצור ולהשליך את האופנים בכעס. אכזרי. בסופו של דבר נכנסו לוולודרום ראשונים שבעה רוכבים שעשו את שתי ההקפות ביחד והתייצבו למיאוץ על הפודיום.
בסיום שוב גו’ן דקנקולב עם ידו על העליונה. במילאן סאן רמו הוא גנב ניצחון וניצל ספרינט ארוך מדיי של קריסטוף. היום לאחר הפעם השניה אפשר כבר להוריד את הכובע. אמנם קריסטוף המאיים היה כחצי דקה מאחור אבל היו אחרים, חזקים לא פחות שדגנקולב הכריע אותם. דקנקולב נותן השנה עונת מירוצי אביב מהחלומות, וספק אם הוא עצמו חשב שזה אפשרי.
הקהל בקארפור דל ארב צופה בדגנקולב ואחרים שועטים לקוו הסיום
ראוי לציון ארוע שקורה מדיי פעם והתרחש גם בפריז-רובה השנה, ובו מחסום רכבת לא מתוזמן עוצר את הרוכבים, ובעקבותיו מגיעה הרכבת כמובן. בעבר נפסלו (בצדק) רוכבים שחצו את המסילה לאחר ירידת המחסום. הפעם הוחלט לוותר להם. למה? כובע. בניגוד לגופי ספורט בענפים אחרים, ה-ASO לא מחוייב בהסברים לאף אחד, כולל במיקרים של פגיעה בבטחון הרוכבים (ראו גם התייחסות למצב הפאבה בהמשך). אפילו חברת הרכבות וה-UCI התיחסו יותר ברצינות לארוע.
הצרפתים צופים בתקרית הרכבת על מסך גדול בכניסה לארנברג
האבנים
כל כך הרבה נכתב כבר על הקושי שמייצרות אבני הפאבה, אך אין כמו מראה עיינים. מצב האבנים בקטעים המדורגים ברמת קושי חמש הוא פשוט מפחיד. ביער ארנברג הריצוף סביר בצדדים, אך במרכז נוצרה גבעה שהמרווחים בה קשים יותר. הרוכבים הראשונים יכולים לבחור את נתיב ההתקדמות אך האחרונים נאלצים לרכוב ‘על עיוור’ ואת התוצאות ראינו מול עיננו בצורת נפילה מפחידה ממש.
אפילו הסקודות לא עוברות כאן בלי לדפוק את הגחון…
בקארפור דל ארב יש לא מעט חלקים מפורקים, במקומות רבים המרווח בין האבנים מספיק בהחלט לתעל את הגלגלים, הריצוף במקומות אחרים גלי בצורה שמקשה על מעבר כלי רכב. לא נראה שבטיחות הרוכבים היא בראש סדר העדיפויות של מארגני המרוץ.
בסיבוב המפורסם באמצע הקטע, חלק משמעותי מהנתיב פשוט מפורק ולא מרוצף. על החלק האחר מתיישבת סוללת הצלמים ולרוכבים נותר רק להתפלל לשמש.
הריצוף בתוך הסיבוב מפורק בחלקו
מעט רטיבות על קטע פאבה מספר ארבע הייתה הופכת אותו לערמה של רוכבים. למיטב זכרוני ולאחר עיון בתמונות מצב הקטע הזה גרוע יותר ממה שהיה לפני שנתיים.
הצופים
עבור רבים, הצפיה במרוץ היא סיבה לצאת מהבית, לשבת על ספסלי העץ עם כל המשפחה, לשתות בירה ולקנח בלחמניה עם נקניקיה והרבה חרדל.
מחירי האוכל מצחיקים (יורו וחצי לכוס בירה ועוד שניים ללחמניה). נראה כאילו אף אחד לא מנסה לעשות כסף על המוני הצופים, והכל על טהרת הרוכלים המקומיים. לפני שנתיים עוד היה ניתן לקבל כובע של סקודה, או לקנות חולצה של אחת הקבוצות בקראוון קטן שהוצב במקום. השנה אפילו זה כבר לא נמצא.
הדרך אל קטעי הפאבה הפופולאריים עמוסה בכלי רכב שחונים משני צידי הכביש, ואלפי אנשים פשוט יוצאים בהליכה מבתיהם לעבר המסלול ומחכים לרוכבים – אנשים, נשים וטף.
קטעי הפאבה עצמם עמוסים בשיירות של אנשים שניתן לראותם אפילו מהכביש המהיר:
בארנברג ובקארפור דל ארב מוצבים מסכי ענק המשדרים את המרוץ (בצרפתית כמובן). הצופים בספורטיביות מודגשת מקפידים להריע לכלל הרוכבים, כולל לרוכב האחרון שבעורפו נושף רכב המטאטא. הרוכבים הצרפתים זוכים לכבוד מיוחד, ואלו שמייצגים קבוצות צרפתיות אפילו יותר.
הסופטייל חזר
חובבי החידושים הטכנולוגיים נשאו עיניים לבולם האחורי החדש שהורכב על אופני הפינרלו דוגמה של סקיי. רעיון ה Softtail כשלעצמו אינו חדש וקיים כבר כמה שנים טובות בשטח, למשל על אופניים של KHS, אולם העניין והשימוש בו דווקא ירדו בשנים האחרונות עם הגדלת הגלגלים ל29 והשיפורים המשמעותיים בקרבון שמאפשרים כמעט את אותו השיכוך, רק בלי המורכבות והמשקל הנוספים. ניצחון של אחד הרוכבים של סקיי (לפחות על הנייר תומאס ווויגינס היו יכולים לנצח) היה מייצר לפינרלו והסופטייל שלה עוד יותר עניין וחשיפה, אבל זה לא קרה. מעניין האם הם הולכים להוסיף את זה לייצור הסדרתי של דגם האנדיוראנס שלהם.
לסיכום
פריז-רובה של 2015 היה דומה יותר למירוצי אביב אחרים ופחות לגיהנום הרגיל. השילוב של מעט רטיבות עם מזג אויר אידיאלי ביום המרוץ ייבש את האבנים, השאיר אפילו את האבק על הרצפה ושלח אל המסלול כמות אדירה של צופים. ג’ון דגנקולב הוא המרויח העיקרי. אנחנו נחכה לגשם בשנה הבאה ונקווה שהמארגנים ישקיעו קצת יותר בבטיחות של המסלול.
הוידאו הפיראטי הבא שהקליט את 10 הק”מ האחרונים הוא מהיחידים שאפשר למצוא כרגע ביוטיוב, גם זה לזמן מוגבל כנראה:
כתב וצילם: יניב שור
