הרומן הארוך (והמתיש…) של הטור עם ההרים הגבוהים, החל אי שם בתחילת המאה הקודמת, כשנתיים לאחר הזינוק ההיסטורי הראשון של הטור דה פראנס בשנת 1903. כאמור החל משנת 1905 הכתיר מגזין ל’אוטו (l’Auto ) מייסד-בעלים של הטור, את המטפס הטוב ביותר (“meilleur grimpeur”).הקמת קטגורית המטפס הטוב ביותר, עם ניקוד משלה תגיע כמעט 30 שנה מאוחר יותר, בשנת 1932 אותה זכה להוביל הספרדי Vicente Trueba.
בשנת 1975 נוצרה חולצה חדשה, אותה נשא מלך ההרים שצבעה לבן והיא מנוקדת בנקודות אדומות. הספונסר הראשון שלה הייתה חברת שוקולד בשם פולאן שוקולט ( Poulain Chocolate ), שעטיפת החטיף שלו הייתה לבנה עם נקודות אדומות…ונושא החולצה הראשונה היה הבלגי לוסיין ואן-אימפ.ההרים הגבוהים מאז ומתמיד הצטלמו היטב,כאב ויופי הם נשמת אפו של הריאליטי והטור הוא הריאליטי הגדול בעולם. אם בפילם שחור-לבן ומצהיב ואם ב 4K דיגיטלי הבוחן כליות ולב, הכאב (רוכבים) והיופי הנשגב (הרים וגיאיות) מהדהדים בזכרונינו.
הקרבות המהדהדים- “נתתי לו” אמר ארמסטרונג לפנטאני הרגוז בפסגת הוונטו בטור 2000, המבט ליאן אולריך 2001, הדו-קרב קונטדור-שלק בערפילי הטורמלה המפחיד, פאוסטו קופי-ג’ינו ברטלי, 1986ברנאר הינו וגרג למונד מחלפות שיערם מתבדרות ברוח, חוצים יד ביד את קו הסיום בפסגת האלפ-דואז. טור שנת 2000, התפרקות של לאנס ארמסטרונג בשיפועים המתעתעים של ה col de Joux Plane, אולריך מפליג קדימה, מותיר את הטקסני לחפש ישועה במעמקי הכאב.
מאת: עמנואל בלחסן
צילום: גיאחה, טים דה וולט
מבט אל אתגרי העליות של הטור הנוכחי
אנחנו כצופים מטבע הדברים, נתעניין יותר בקרב הגדול בהרים בין הטוענים לכתר הדירוג הכללי. שכן עם כל הכבוד (ויש), המתחרים על החולצה המנוקדת- הם עבורנו מנהלים מלחמה קטנה הרבה יותר, זליגה-טפטוף של מרגמות, לא יותר.
על אף שהשנה יש בסך הכל 3 סיומי-שלב בפסגה, אלמנט שעל הנייר פוגע יותר במטפסים הטהורים, הרי שבמבט מעמיק יותר, ניווכח ששאון החרבות בהרים השנה, צפוי לצלצל כהוגן. לא אתמקד בכל עליה ועליה, אלא אתן דגשים על ההרים החשובים בהם צפויות להתרחש מירב הדרמות:
בשלב החמישי: Le Planche des
המפגש הרציני הראשון עם ההר בטור 2017, נמצא כבר בשלב החמישי, בסיום השלב; La Planche des Belles Filles- עליה קצרה יחסית, פחות מ 6 ק”מ אורכה, אך בשיפוע ממוצע יפה של 8.5%. בראיון טרום הטור, כריסטופר פרום צופה שבעליה זו יתרחש קרב ה GC המשמעותי הראשון. מאות המטרים האחרונים, משובצים בשיפועים של עד 20% כואבים מאוד. אין זה טיפוס קלאסי ארוך וממושך, אלא יותר בעיטה קצרה וכואבת, מהלומה חזקה המתאימה לאנשים כמו אלחנדרו ואלוורדה (שכבר פרש עקב פציעה בפרולוג) או דן מרטין למשל.
שלב השמיני: Côte de la Combe de Laisia-Les
בשלב זה ישנן כמה עליות, לא נראה כי תעשנה שקשוקה משמעותית בדבוקה ובדירוג הכללי. ובכל זאת; Côte de la Combe de Laisia-Les גבעה ארוכה של מעל 11.5 ק”מ, שלאחריה “ג’עג’ועים” כואבים של גבעות וירידות- מקום מצוין לבריחות ולתרגילי סינון של מועמדים שאיבדו ריכוז לרגע…
בשלב התשיעי: Grand Colombier
באופן מוזר, שלב ההרים במסתמן כקשה ביותר מגיע מוקדם מאוד, טיפוס כולל של 4600 מטר, 7 עליות מדורגות- מתוכן 3 בקטגורית העל catégorie H.
הגיהינום (לרוכבים, החגיגה לנו הצופים) האמיתי מתחיל בעליה הרביעית- Col de la Biche; הר של 10.5 ק”מ בשיפוע ממוצע של 9%, ירידה ומיד אחריו הקולומבייה הגדול…
Grand Colombier, המלך הבלתי מעורער של הרי הז’ורה: 8.5 קילומטרים בשיפוע ממוצע של 9.9%, באמצע (קילומטר רביעי תלול במיוחד) שיפוע של עד 22%, יטופס לראשונה מכיוון Virieu-le-Petit.
את המעדן הזה מסיימת ערימת קצפת תלולה וגבוהה, עליה דובדבן אדום ומדמם… Mont du Chat, אולי ההר הקשה ביותר בטור מאז ומעולם- כה קשה, שמאז 1974 לא שיבצוהו מארגני הטור עד היום.
הנתונים היבשים: 8.7 ק”מ אורך בשיפוע ממוצע של (להחזיק חזק…) 10.3%, עם קילומטרים שלמים בשיפועים של 14-15% ללא שום התמתנות או הקלה כלשהי, הירידה לקו הסיום מטורפת ומאתגרת.
רצף כה אכזרי לא זכור לי מזה זמן רב, מה שעתיד לחרוץ גורל של רוכב GC כזה או אחר, יהיה בעיקר מצב הרגליים ו”הטריות” בה נמצא אותו רוכב. יום רע בשיפועים שכאלה, יכול לחסל את הטור כבר בשלב התשיעי המוקדם כאמור.x
שלב 12: Port de Bales
כמעט העתק של השלב ה 17 מטור שנת 2012…רצף 4 העליות האחרונות, זהה לגמרי. Col de Menté, כ 7 ק”מ בשיפוע של 8.1%- תמיד כואב כדרכו בקודש.
מגיעים אל המנה העיקרית; Port de Bales (פור דה באל) עליה בדירוג H הגבוה ביותר: כמעט 12 ק”מ בשיפוע ממוצע של 7.7%, מקום מסוכן למי ש”אבדו רגליו” ב Menté (מנטה) התלול.
הקינוח הוא מורכב מעט- סיום בעליה הכוללת את הטיפוס ל Col de Peyresourde (פרוסורד- הביקור ה 63 של דבוקת הטור במקום!) כמעט 10 ק”מ בשיפוע בינוני של 7.8%, ירידה קצרה והמשך טיפוס לסיום בעליה ל Peyragudes (פראגוד) 2.4 ק”מ בשיפוע של 8.4% (כמו מבוא-חמה…).
בדרך ל Col de la Croix de Fer עוברים ב Glandon
הדואו הזה יוצר עליה ארוכה ו”משקרת” של מעל 15 ק”מ בשיפוע מתון, שמתינותו נובעת מהירידה שבאמצע ולמעשה הק”מ האחרונים קשים ותלולים.
שלב 13: יום הבסטיליה והמור של פיגר
ה-14 ליולי יום הבסטיליה, חגיגת העצמאות הצרפתית. שלב קצרצר של 101 קילומטרים שמפאת קוצרו והתאריך בו הוא מתקיים צפוי להיות אגרסיבי ותוקפני במיוחד. שלושה הרים בינונים-פלוס, השלישי הוא ה Mur de Péguère “הקיר של פיגר”.
עליה זו חלקה הראשון מתון יחסית, אך 3.5 הק”מ האחרונים בלתי נסבלים, קשים מאוד בשיפועים של עד 18%!
רומיין בארדה, המטפס המחונן ומקום שני כללי בטור אשתקד, מספר על היכרותו את השלב הזה ושם דגש על אותו קיר סיום, לפני הצלילה התלולה מטה לקו הסיום.
שלב 15: Col de Peyra Taillade
מר טיירי גובינו, מנהל ספורטיבי של מארגני הטור, מצפה לא מעט מהשלב היחסית צנוע הזה. לטעמו, השלב הזה קשה ממה שנראה על הנייר, מתאים לברחנים שיודעים לטפס ועשוי לעורר עניין ואקשן בדבוקה.
אציין את ה Col de Peyra Taillade כטיפוס החשוב של השלב, עם 8.3 קילומטרים בשיפוע ממוצע של 7.4% , כששני הקילומטרים בטבורה של העליה, תלולים במיוחד.
בדרך לקצה ה-Galibier
שלב 17 – Col de la Croix de Fer ו Col du Galibier
לדעתו של Vincent Lavenu- ה”אבא” של קבוצת Ag2r והמנהל שלה מאז הקים אותה בשנת 1992- מדובר בשלב קשה מאוד, אחד מהקשים בטור. אכן שלב הרים קלאסי קלאסי- הסימפוניה החמישית של בטהובן, עם השמות הגדולים תרתי משמע…
Col de la Croix de Fer- צלב הברזל המיתולוגי, מסע של 24 קילומטרים של עליה אין סופית, עם קטעים מתונים שעשויים להיות מנפצי רגליי במהירות הנכונה (שאלו את קנצ’לארה שהוביל שם את רכבת המרדף תוך פירוק מאסיבי של הדבוקה הסובלת) לצד תלולים ביותר ואפילו ירידות קטנות.
מעבר דרך הטלגרף המסורתי ומשם אל הענק Col du Galibier- 17.7 קילומטרים בשיפוע של 7%, עד לגובה של 2642 מטר מעל פני הים והפרס המיוחד על שמו של מנהל הטור הראשון Henri Desgrang.
אחד משלושת “הגגות” הגבוהים של תולדות הטור, נמוך רק מה (col Agnel ( m2744 וה
col de l’Iseran (2 770 m.
הטור דה פראנס 2011, שלב 18- המתקפה האדירה של אנדי שלק הנמצא בספירה משלו, רצועת ספגטי קטנה בטבורו של ההר העצום.
1.6 ק”מ לסיום, דבוקה קטנה שבראשה קאדל אוונס ותומא ווקלר לבוש צהוב, מפגרת 3 דקות אחרי אנדי שלק, אלברטו קונטדור מתחיל לתפרק.
“אין יותר בנזין במנוע” מבשר ז’לאבר בצער מהאולפן, הוא אוהב את קונטדור ומדבר ספרדית רהוטה.
כאן איבד קונטדור את סיכוי הנצחון בטור, קילומטר וחצי מהארץ המובטחת של הגליבייה, אך לא יזכה להכנס…
צוק תלול מימין, קאדל אוונס נאבק בראש הדבוקה הקטנה, בסגנונו ה”כבד” וחסר-החן אך היעיל להפליא, מנהל מרדף מדמם. צמוד אליו בגלגל איבן באסו נושא על פניו את חיוך המונה ליזה הכאוב, השלק השני-פראנק- מדווש נקי ועגול וליבו יוצא אל אחיו הצעיר המתקרב לקו הסיום. תומא ווקלר מתנודד קשות- האיש בעל אלף הפרצופים שורד עם גדולי המטפסים, החולצה הצהובה מצמיחה כנפיים, לצידו פייר רולאן הצעיר קליל-קליל, מציג את כשרונו הגדול לעין כל.
הבלון האדום של הקילומטר האחרון, נחצה על ידי אנדי שלק בסיבובים “כבדים” חורכי-קראנק סטייל יאן אולריך ובכוח מפתיע יחסית לדקיקות רגליו.
נשוב ל 2017
השלב מסתיים בירידה ארוכה ומהירה אל קו הסיום ב Serre-Chevalier. ניכר שמארגני הטור שמו דגש השנה על ירידות-סיום דרמטיות, לשמחת הקהל ולדאבונם של צלמי אופנועי הליווי.
נציג BIKPANEL אחרי 2642 מ’ לא קלים
שלב 18 – Col d’Izoard
יום למחרת ההרים הגדולים, עוד הר גדול מאוד והאחרון בטור, הפעם בסיום בפסגה.זה הזמן לברר למי נותר מיץ אשכוליות בדם, למי הרגליים פחות חלולות ומי בריאותיו נותרו בעויות חמצן ולא ונטולין.
Col d’Izoard גבהו 2360 מ’ מעל פני הים, מעל 14 ק”מ אורכו בשיפוע ממוצע של 7.3%. יום מצוין למטפסים הטהורים, בו יוכלו להנחית מכת פטיש מהדהדת על ראש מתחריהם.
ההר הבשרני הזה זכה לביקור הטור דה פראנס 33 פעמים…
בפרומו לשלב הזה, מספר ברנאר טבנה (איש הטלוויזיה ומנצח עבר בטור) בפנים בשלים-עזים וחרושי קמטים, את דעתו על השלב: ראשית, אם נביט אל עבר אמצע הפרופיל, נבחין בעליה השניה אל ה Col de Vars (2 109 m) שמעבר ל 9.5 הקילומטרים של טיפוס, מקדימים אותו קילומטרים רבים וכואבים של מגמת עליה מתישה.
ירידה תלולה ומשם, מזכיר טבנה, רוח פנים קבועה, שיפוע קל שמתקשה אט אט…כך ששבעת הקילומטרים האחרונים כמעט אינם יורדים מ 9%.
הזדמנות בהחלט אחרונה למטפסים, מזהיר טבנה המנוסה.
Le col d’Izoard בטור 1936