שלוש כתבות ברצף לקראת הג’ירו: בפרק הראשון עמנואל בלחסן סקר את הפיזיולוגיה של רוכבי הגראנד טורס. בפרק השני רותי פולוילר מביאה את הזווית המיוחדת שלה להכנה לג’ירו דה איטליה, ובפרק הזה היא סוקרת את הקבוצות והמתחרים. סקירת הג’ירו דה איטליה בחסות Rudy Project ישראל – נותנת החסות הראשית של BIKEPANEL!
שבוע לפני אות הזינוק רשימות הרוכבים עדיין לא היו סופיות, והם המשיכו להתחרות ברחבי אירופה במבחר מירוצים חד שבועיים או חד-יומיים. באופן כללי, כולם חשבו שהם יודעים מי הם מובילי הקבוצות, מי הספרינטרים המשתתפים ומי הם עיזי ההרים המובילים. הג’ירו, מעצם טיבעו, מושך את טובי הרוכבים האיטלקים והקבוצות האיטלקיות מציבות את הפועלים הכי חרוצים שלהם, לעיתים תוך ידיעה ש”לא יישאר להם כוח” לטור הצרפתי, שבשבילם הוא השני במעלה.
אבל!
בהצגה הגדולה שהיא מירוץ גראנד טור, הכל יכול לקרות, והכל יכול להשתנות עד הרגע האחרון.
איבאן באסו המוביל של קבוצת ליקוויגז לא היה מוכן להתחייב על מקומו עד לאחר סיום הטור של רומאנדי, עד אחרי שהוא הוכיח לעצמו, ולקבוצה, שמצבו הגופני והנפשי מעולה והוא מוכן להתמודד על החולצה הורודה.
יאקוב פוגלסאנג הדני של רדיושאק-ניסאן-טרק חלם על הטור האיטלקי ועל הזינוק במולדתו, מאז שפורסם המסלול באוקטובר 2011. אבל ברך פגועה לא מאפשרת לו להוביל את הקבוצה והוא נשאר בבית. במקומו מגיע פראנק שלק, שממש, אבל ממש, לא רצה ולא חשב לעשות את הטור האיטלקי. ליוהאן ברוייניל כנראה יש מהלכים במקומות גבוהים ונראה שהוא מצליח להפריד בין האחים, נגד רצונם (ואולי זאת היתה התכנית הסודית שלו כבר בינואר 2012).
AG2R La Mondiale הנציגים הצרפתים
ג’ון גאדר(ט) ואולי הובר דופו(נט) הולכים על ה-GC. ג’ון גאדר(ט) ניצח בשנה שעברה את שלב 11 אחרי יום מרתק בקבוצת בריחה, והגיע למקום רביעי כללי (שלישי אם מוחקים את אלברטו קונטדור). ה”מומחים” עדיין לא החליטו אם זאת היתה הופעה חד פעמית או שהוא באמת מתמודד רציני על התואר. הוא בכל אופן מצהיר באופן גלוי שהוא מעדיף את הג’ירו על הטור ומכוון אל הפודיום.
הובר דופו(נט) יכול להיות ההפתעה הבאה של הצרפתים. הוא משתפר משנה לשנה בדירוגים הכלליים שלו בטור דה פראנס ובג’ירו (מקום 12 ב-2011) ובינתיים, השנה הגיע למקום ה-7 כללי בג’ירו טרנטינו.
ג’ון גאדר(ט) זוכה שלב #11 בג’ירו 2011
אסטנה – לתפארת האומה הקזחית
רומן קרויציגר. בפעם הראשונה שהוא רכב בגראנד טור הוא הגיע למקום 21, בגיל 21! מאז, הוא ממשיך להשתפר, להתחזק, להתבגר. בשנה שעברה סיים 5 כללי בג’ירו (6 אם סופרים את קונטאדור), וזכה בחולצה הלבנה (הרוכב הכי טוב מתחת לגיל 25). השנה רכב מעט מאוד אבל עדיין הראה נוכחות עם מקום 6 בסטרדה ביאנקה, שלישי כללי בטירנו-אדריאטיקו.
פאולו טיראלונגו, זוכה שלב 19 בג’ירו של השנה שעברה, בחסות אלברטו קונטאדור. הוא פועל מוערך מאוד בפלוטון, ואחרי 12 שנים בפלוטון המקצועי ללא אף נצחון, ואחרי שהיה החבר (אולי היחיד) של קונטאדור במהלך שנת שלטון האימה באסטנה, תחת לאנס ארמסטרונג ויוהאן ברוייניל, “אל פיסטולרו” נתן לו את הכבוד של נצחון שלב.
קווין סילדרייס, תאמינו או לא, זכה בשנת 2009 בחולצה הלבנה בג’ירו והגיע מקום 14 כללי. מאז… אין על מה לדווח.
BMC – השדים האדומים?
מרקו פינוטי, ה”פרופסור”, רוכב נג”ש מעולה, אלוף איטליה בנג”ש חמש פעמים. בג’ירו של טרנטינו, פינוטי ביחד עם טיילור פיני הובילו את הקבוצה לנצחון בנג”ש הקבוצתי. בשנה שעברה בג’ירו, הוא הגיע שני בספרינט מול ארוס קאפצ’י של לקיוויגאז בשלב 18 והיה נראה שהוא חזק מאוד לקראת הנג”ש במילאנו, אבל אז הוא נתקל בתמרור, בשלב 19(!), ונאלץ לפרוש בגלל שבר באגן. המטרה שלו השנה – להתברג בעשירייה הראשונה ולנצח בנג”ש האחרון במילאנו.
אלסנדרו בלאן, אלוף העולם לשעבר (2008), שרוכב בפעם הראשונה בקריירה שלו (!) את הג’ירו, בגיל 32. בקלאסיקות השנה הוא חזר לאיכויות של שנת 2006-2008, מקום ראשון השבוע בג’ירו של טוסקנה, וגם מקום שלישי בטור של פלנדריה ובפאריז-רוביי ומקום רביעי בסטרדה ביאנקה.
ת’ור הושובד, אל הרעם הנורבגי לא היה בג’ירו מאז 2007. המטרה שלו היא לרכב כמה ימים עם החולצה הוורודה, כנראה בשלבים הראשונים בדנמרק. יש להניח שהוויקינגים הנורבגים יכבשו את דנמרק ויעניקו לו הרגשה של בית (כמו שהם עושים בטור של צרפת, כאשר כל המדינה מתרוקנת ואפשר לראות חבורות צוהלות של אנשים ורודי עור, נושאי קסדות וקרניים, עטופים בדגלי נורבגיה וענן אדי אלכוהול, על פסגות האלפים והפירנאים).
טיילור פיני. הרוכב עם הגנטיקה הכי טובה היום בפלוטון המקצועי. אבא דייויס פיני, רכב בשנות ה-80 ותחילת ה-90, והיה האמריקאי הראשון שזכה בשלב בטור דה פראנס (1986); אמא קוני קרפנטר-פיני אלופה אולימפית ברכיבת כביש באולימפיאדת לוס אנג’לס. בארון הגביעים שלו יש אליפויות עולם באולם במבחר דיסיפלינות וגם פעמיים מקום ראשון בפאריז-רוביי לצעירים (2009-2010). השנה, בפעם הראשונה במרחק המלא לבוגרים, הוא לקח מקום 15. אני מקווה שהוא ייקח את החולצה הוורודה בנג”ש בהרנינג (8.7 ק”מ זה מרחק אידאלי בשבילו) למרות שחולצה ורודה בשילוב עם מכנסיים אדומים עלולה להביא לכאבים חדים ומצמוצי עיניים תכופים.
אואסקטל אואסקאדי – קבוצה אלמונית
הם כל כך אלמונים שאפילו באתר הרשמי של הג’ירו לא יכלו לצרף תמונות לשמות שלהם. רובם צעירים, בלי הרבה ניסיון בפלוטון המקצועי, אבל כולם באסקים (ברור) דקיקים וקטנים.
מיקל ניאבה, ניצח בשנה שעברה את שלב 15 בג’ירו ולקח את המקום ה-10 כללי (11 אחרי קונטאדור). שלב 15 היה השלב הקשה ביותר במהדורת 2011, the queen stage. אחרי יומיים ארוכים בדולומיטים, מיקל ניאבה רכב ללא ליאות, זינק מתוך קבוצת בריחה, רדף אחרי סטפאנו גארזלי ואחרי חמש פסגות, 6 ק”מ מהסיום הצליח לתפוס את גארזלי ולנצח את השלב ביתרון של כמעט 2 דקות על גארזלי (שני) וקונטאדור (שלישי).
סיום שלב #19 בג’ירו 2011, Val di Fassa Gardecia
FDJ-Big Mat
FDJ מביאים את ההפתעה הגדולה של תחילת העונה: ארנו ד’מאר. ילד בן 20 שבעונתו הראשונה בפלוטון המקצועי כבר זכה ב-4 נצחונות. בדיעבד היו סימנים מקדימים ב-2011, בהיותו סטאג’ייר של FDJ, הוא ניצח 6 מירוצים, בהם אליפות העולם בכביש ל-U23.
גארמין ברקודה
אני מודה שאני עוקבת אחרי הקבוצה הזאת מקרוב, ולכן קשה לי להתרכז ברוכב אחד או שניים: טיילר פאראר, תומאס דקר, ג’ק (הסוכן הסמוי) באואר, מוריליו (אלוף ברזיל) פישר, ריידר (התקווה הקנדית) הסיידאל, רובי (ג’אז) האנטר, אלכס (ראזי) ראסמוסן, פיטר סטטינה וכריסטיאן וונדה-וולדה.
ריידר הסיידאל יוביל את הקבוצה במרוץ אחר החולצה הורודה. ב-2009 הוא הגיע 6 כללי בטור דה פראנס. מאז הוא נחשב כאופציה רצינית ל-GC בקבוצה שלו. ב-2011 הגיע מספר פעמים בעשיריה הראשונה במירוצים חד-שבועיים. השנה הוא מכוון לשיא הפעילות לקראת השבוע השלישי של הג’ירו ולכן עד עכשיו לא היו לו תוצאות מרשימות במיוחד (למעט, אולי, מקום 9 בליאז’-בסטון-ליאז’).
טיילר פאראר ימשיך לנסות לגנוב למארק קאבנדיש ספרינטים. הוא אחד האנשים המעטים שזכו בשלבים בכל שלושת הגראנד טורים. הישגו הטוב השנה – מקום שני בשלדפרייס בבלגיה.
אלכס ראסמוסן ידוע בזכות היותו רוכב ולודרום מעולה ובזכות היותו מבולבל. בסוף השנה שעברה פוטר מקבוצת HTC לאחר ש”שכח” לשלוח את הטפסים המתאימים ל-UCI בפעם השלישית תוך שנה וחצי, דבר השווה בחומרתו לעבירת שימוש בסמים. בזכות טעות טכנית של ה-UCI האישום בוטל והוא עבר לקבוצת גארמין. בג’ירו של 2011, בנג”ש במילאנו, ביום האחרון הגיע במקום השני אחרי דיוויד מילר.
גרין אדג’ – הקבוצה הירוקה החדשה
זהו הגראנד טור הראשון של הקבוצה האוסטרלית ובו הם ינסה ללכת על נצחונות של שלבים, בעיקר בשבועיים הראשונים (ובעיקר כי השבוע השלישי הוא בהרים ובתור אוסטרלים גאים הם מעדיפים כבשים על עיזים).
מאט גוס הוא הספרינטר המוביל של הקבוצה. הוא מגיע מהטור של טורקיה (ארבעה מקומות שניים בשישה שלבים), יעשה כמיטב יכולתו לזכות בחולצה הורודה בשבוע הראשון (נג”ש בשלב הראשון, שלבים שטוחים ונג”ש קבוצתי בשלב 4) ויאסוף קילומטרים כהכנה לטור דה פראנס.
מסביב ל”גוסי” תהיה קבוצה מאוחדת ומאוד קבוצתית. מאט ווייט ה-DS שם דגש על הנג”ש הקבוצתי (עם אלופים כמו סוויין טאפט הקנדי וג’ק בוברידג’ האוסטרלי) ועל רכבת חזקה לספרינטים.
קטושה – הרוסים באים
ג’ואקים רודריגז, פאבל ברוט, ג’ואן הורטש, אלכסנדר קריסטוף, אלכסנדר קוצ’ינסקי, אלברטו לוסאדה, דניאל מורנו, גאטיס סמוקוליס, אנג’ל ויצ’יוסו.
לאמפרה – מוביל וסוכן לעניינים מיוחדים
מיקלה סקארפוני, המנצח בדיעבד של ג’ירו 2011, לאחר שלקחו את התואר מאלברטו קונטאדור. כמו איטלקי טוב הוא תמיד חלם על המדרגה הראשונה בפודיום והמטרה שלו היא לזכות בג’ירו ד’איטליה למעשה, “דרך הרגליים”. הוא היה המוביל של לאמפרה בטירנו אדריאטיקו ובפאיס ואסקו והגיע בעשירייה הראשונה השנה ולקח את המקום השמיני בליאז’-באסטון-ליאז’. הג’ירו מתאים לאופי הרכיבה שלו, עם עליות “קצרות” יחסית ועם שיפועים חדים. הוא בן 32 והשנה הג’ירו יכול להיות שלו, למרות שהוא ממעיט בערכו שלו ומצביע על באסו כטוען ראשי לגביע המסולסל.
דאמיאנו קונגו, “הנסיך הקטן” ניצח ב-2004 נגד כל החוקים של הספורט הקבוצתי, כאשר הוא רכב נגד הקפטן של הקבוצה שלו, ג’ילברטו סימוני, ועקף אותו בעלייה. מאז ניצח במס’ קלאסיקות ובמירוצים חד-שבועים, אבל לא הצליח להבריק שנית בגראנד טור. מגיע בכושר טוב למדי אחרי הופעה טובה בג’ירו של טרנטינו, מקום שני כללי. בראיון שערך עם וולו ניוז הוא טוען שהמטרה האמיתית שלו השנה היא אליפות העולם והדרך לשם עוברת מהג’ירו ישירות לוואלטה. במירוץ הזה הוא חופשי לחפש אחר הזדמנויות לנצח שלבים בודדים.
אני רוצה להזכיר גם את דיאגו אוליסי. בשנה שעברה הוא לקח את שלב 17 בג’ירו 2011 (היום הכי ארוך עם 230 ק”מ ושני הרים מדורגים) והשנה לקח שלב בסטימנה קופי ובארטאלי ושלישי כללי. הוא אמנם רק בן 22 אבל שמתי עליו עין.
ליקוויגאז – שני מובילים פוטנציאלים: איבן באסו ווינצנזו ניבאלי
איבאן באסו ניצח שתי מהדורות של הג’ירו, 2006 ו-2010 ונחשב מועמד רציני גם השנה. שתי נפילות רציניות בפאריז-ניס ובוולטה קאטלוניה גרמו לפגיעה בברך וקטעו רצף אימונים ארוך. באסו ידוע כבחור רציני מאוד, שלוקח את המקצוע שלו ברצינות רבה. הוא יודע מה עומד לפניו, יודע את החשיבות של הג’ירו לקבוצה המובילה באיטליה ובהתאם להתנהלותו “השקופה” השנה הודיע גם בטוויטר וגם בעיתונות שרק אחרי הטור של רומנדי הוא יחליט אם יגיע לג’ירו ואם יהיה המוביל של הקבוצה. יום לפני סיום הטור של רומנדי הוא אישר את הופעתו בג’ירו, כשהוא בטוח בעצמו ומלא ומאושר על הזכות שנפלה בחלקו להלחם על החולצה הורודה.
מסביבו ליקוויגאז מציבים קבוצה טובה שתוכל לשמור עליו גם בהרים וגם במישורים.
איבאן באסו זוכה בחולצה הורודה בג’ירו 2010 ומיקלה סקארפוני זוכה בשלב #19
לוטו בליסול – תעלומה בשבילי
לארס באק (חוזר משבר ביד באומלופ), גייטאן בילי, בריאן בולגאק, בארט דה-קלרק, פרנסיס דה-גריף, אדם הנסן, אוליבר קאייסן, ג’יאני מירסמאן, דניס ואננדרט.
אדם הנסן בטור של טורקיה:
מוביסטאר – לשעבר caisse d’epargne
בשנה שעברה מוביסטאר לקחו שני שלבים עם פרנצ’יסקו ונטוסו (שלב 6, ספרינט נגד אלסנדרו פטאקי) ו-ואסילי קיריינקה (שלב 20 ב-Sestriere). השנה הם שולחים קבוצה שיכולה להשתתף בנסיונות בריחה, ויכולה לעורר עניין בימים השטוחים. ונטוסו יגיע, ואיתו גם ג’יובאני ויסקונטי, אלוף איטליה ברכיבת כביש.
אומגה פארמה – ספרינטר איטלקי בקבוצה בלגית
אומגה-פארמה/קוויק-סטפ מגיעים עם פרנצ’סקו צ’יצ’י. מתחילת העונה כבר יש לו 4 נצחונות (שני שלבים בסן לואיס, ארגנטינה, שלב במערב-פלנדריה ובנוקר-קורסה) ובטור של טורקיה הוא הגיע פעמיים בעשיריה הראשונה. דריו קטאלדו וסרג’ פאולס ינסו לרכב על כרטיס ה-GC.
ראבובנק – הולנדים מעופפים
תיאו בוס ומארק רנשו מובילים קבוצת ספרינטים חמה. הם מגיעים מהטור של טורקיה, עם שני נצחונות, אחד לכל אחד מהם. הם ילוו בדומסטיקים חזקים בדוגמת גראהם בראון וגרישה ניירמן.
סטף קלמנטס רוכב נג”ש מעולה, אלוף הולנד כבר ארבע פעמים מגיע חם גם הוא מהטור של רומנדי.
חואן מנואל גראטה קיבל אישור לרדוף אחרי מצבים אפשריים לנצחונות שלבים. הוא יעשה כמיטב יכולתו. כמו תמיד.
רדיושאק או שמא: רדיו-שלק
פרנק שלק. אני כבר הכנתי קטע שלם על יאקוב פוגלסאנג, כמה הג’ירו חשוב לו, המטרה הגדולה של השנה שלו וכמה זה חשוב להמשך הקריירה (החוזה של פוגלסאנג מסתיים השנה). באידיש אומרים: מאן טראכט אונד גוט לאכט (אנשים מתכננים תוכניות ואלוהים צוחק) ופוגלסאנג נשאר בבית לראות את הג’ירו בטלויזיה עקב דלקת חריפה בברך.
פראנקי לא תכנן לבוא לג’ירו, הוא תכנן על הטור דה פראנס ועל עוד פודיום בפאריז. הוא מגיע אחרי חופשה של 5 ימים, שזה בעצם לא רע, כשחושבים על זה… ליוהאן ברוייניל זה מזכיר את שנת 2008, שאז באופן מפתיע מאוד קבוצת אסטנה קיבלה הזמנה ברגע האחרון לג’ירו ואלברטו קונטאדור עבר מחוף הים לדולומטים וניצח במילאנו. פרנק שלק הוא לא קונטדור, אבל כשרון והתמדה בהחלט יש לו. אחרי הכל, צריך לתת כבוד למקום שלישי בפאריז!
במשבצת הספרינטר – דניאלה בנאטי. אחד הרוכבים החביבים ביותר בפלוטון, מה שכנראה מקשה עליו להצליח בספרינטים נגד הצעירים המשוגעים שלא מפחדים מכלום.
סקאיי – חזרה גנרלית
נראה כאילו סקאיי משתמשים בג’ירו בתור חזרה גנרלית לקראת הטור דה פראנס, מהי הטקטיקה שצריך לנקוט על מנת לקחת שתי חולצות במירוץ אחד: מארק קאבנדיש הולך על הספרינטים ואילו ריגוברטו אוראן הולך על מיקום ב-GC. הם לוקחים איתם חבורה של דומסטיקים מעולים ומסורים, קבוצה מאוד מגובשת של חברים – ברנרד אייזל, חואן אנטוניו פלצ’ה, סרג’יו הינאו, פיטר קנאו, איאן סטנארד, בן סוויפט, גריינט תומאס. אנשים טובים שמגיעים מעוטרים במדליות מאליפות העולם באולם (סוויפטי, קנאו ו-G) או במקומות על הפודיומים בקלאסיקות (פלצ’ה שלישי באומלופ הט ניוזבאלד, ואייזל שלישי ב-E3).
לא באמת צריך לספר מי זה מארק קאבנדיש. לא בטוח שהוא יישאר עד מילאנו. הוא בטח כבר קרא ובדק את ספר המסלול, ולא יכול להיות שהוא רוצה לעשות את שלב 20 בקצב תחרות. מה שכן בטוח זה שהוא רוצה להוסיף עוד נצחונות בג’ירו לארון הגביעים שלו (7 עד עכשיו) ועוד יום או שניים בחולצה הורודה יעשו לו טוב.
ריגוברטו אוראן יכול להיות גורם מעורר עניין בקרב על ה-GC. הקולומביאני החביב בן 25 ומגיע בכושר טוב. הוא אמנם לא סיים את ליאז’-באסטון-ליאז’ ופלש-וואלון, אבל בטור של קטלוניה הוא ניצח שלב והגיע מקום 5 כללי. בטור בשנה שעברה החזיק בחולצה הלבנה (החולצה של הצעירים) עד שנפל. הפוטנציאל קיים, רק צריך לממש אותו.
סקאיי מתכננים את הרכבת לשנת 2012
סאקסו בנק – קבוצה חסרה
חואן חוזה האדו (JJ, הספרינטר המוביל), לוקאס האדו (אח של), לוק רוברטס, וולודומיר גוסטוב, יונאס אאן, אנדראס לונד, מדס כריסטנסן, מטאו טוסאטו (קפטן על הכביש), מנואלה בוארו. הם הנפגעים הכי קרובים לצלחת של קונטדור.
בייארנה ריס בנה את הקבוצה מסביב לקונטדור ועכשיו אין לו כוכב או אפילו מוביל אפשרי. הם חייבים ניצחון על מנת לאסוף נקודות לדירוג ה-uci, אחרת הם עלולים לרדת ממעמד פרו-טור בשנה הבאה.
ואקנסוליי – קבוצה בינלאומית
זאת לא בדיחה: צרפתי, שוודי, בלגי, פולני, הולנדי, אוסטרי, אוזבקי ושני איטלקים נפגשים. הם רוכבים ביחד ומהווים את ההרכב של קבוצת ואקנסוליי-DCM לג’ירו 2012.
יש להם ספרינטר, רוכב נג”ש, עז הרים ומועמד לדירוג כללי, 9 רוכבים מ-8 מדינות. השמות שאנחנו מכירים הם רומיין פלייו (ספרינטר צרפתי), גוסטב אריק לארסן (שען שוודי מעולה, מדלית כסף באולימפיאדת 2008, מדלית כסף באליפות העולם בנג”ש 2009, אלוף שוודיה בנג”ש בשנים 2006, 2007, 2010, 2011) ותומאס דה-גנט (בלגי, רוכב GC בגראנד טור הראשון שלו. ניצח שלב השנה בפאריז-ניס).
תומאס דה-גנט מנצח שלב #1, פאריז-ניס 2012
ולקבוצות “הקלף המפתיע”
אנדרוני-ג’יאקונטי/ונצואלה שולחים קבוצה עם שילוב אירופאי/דרום אמריקאי. בראשם יעמדו עמנואלה סלה (זוכה 3 שלבים בג’ירי הקודמים (2004, 2005 ו-2007) ועוד ג’ירו אחד (2008) שעליו לא מדברים (cera)) וחוזה רוחאנו (זוכה חולצת ההרים ב-2005 ומקום שלישי כללי, מקום ⅚ כללי בשנה שעברה ושלושה שלבים בסך הכל). כמו שעמנואל כתב עליהם בכתבה הקודמת, קטנים, קטנים, אבל עיזים, עיזים!
קולנאגו-CSF – סאשה מודולו יהיה הספרינטר המוביל של הקבוצה האיטלקית הקטנה (עם הצלחות משכנעות מאוד בחצי השני של העונה הקודמת וטור טורקי מוצלח מאוד השבוע) ודומניקו פוזוביבו ירכב לעבר דירוג GC. הם קבוצת פרו-טור קטנה אבל מעניינת, הם יעשו הכל כדי לקבל זמן מסך, ישתתפו כמעט בכל קבוצת בריחה (או ינסו בכל אופן) ויכניסו עניין גם בימים ה”משעממים” יותר.
פארנזה ויני/סלה איטליה – הקבוצה בצהוב זרחני, שאי אפשר להמלט מפני החולצה שלה, מביאה לג’ירו את הכוכב השב מן הכפור (קטיושה) פיליפו פוזאטו. “פיפו” עשה מהלך מסוכן והרפתקני כאשר חזר להתחרות 9 ימים אחרי ששבר את עצם הבריח בטור של עומאן. לאחר כמה שנים יבשות, יחסית, הוא לוקח את עצמו בידיים ומשקיע את כל כולו ברכיבה. מקום 2 בטור של פלנדריה, מקום 6 במילאן-סן רמו השנה. אוסקאר גאטו כבר הוכיח את עצמו בג’ירו הקודם כספרינטר טוב ואנדריאה גארדיני הוא אחד מדור העתיד של האיטלקים, לפחות לפי המלך מריו צ’יפוליני, והוא יודע דבר או שניים על ספרינטים.
טים נט-אפפ – קבוצה גרמנית/אמריקאית לא מוכרת לקהל הישראלי, אבל עם שתי הצלחות העונה: מקום ראשון בסטימנה קופי-בארטאלי ובסיבוב של קלן. רוב הרוכבים שלהם אנונימיים, אבל שלושה כבר רכבו את הג’ירו ואחד ה-DS שלהם הוא ינס הפנר, שלבש את החולצה הורודה במשך 10 ימים בשנת 2002. המטרה שלהם היא לעורר עניין, לנסות קבוצות בריחה ו/או ספרינטים ואולי לנצח שלב.
ואם כל החפירה הזו בשלוש כתבות מעמיקות לא הספיקה לכם ובא לכם לקרוא עוד איזה 400 עמודים על התחרות הורודה בעולם – כנסו לספר המירוץ עצמו.
כאן: http://www.gazzetta.it/Speciali/Giroditalia/2012/it/GARIBALDI.pdf יש קובץ של ספר המרוץ. התנ”ך. 416 עמודים צבעוניים עם כל מה שצריך לדעת וחשוב לדעת, ולא נכלל בסקירה שלי…