יש ארועים ששם אחד לא יכול להגדיר אותם, גם שניים ואפילו שלושה לא מספקים. כשהם מתרחשים ואתם חלק מהם, ההרגשה היא שבורכתם ואתם רק רוצים להודות לחברה שהרימו ויזמו את הארוע. אתגר הגבעה – כשמו כן הוא: רוכב בודד מול מדרון תובעני ומטרתו לפצח אותו בזמן הקצר ביותר. הוא לא הכי ארוך, אבל הוא תלול, טכני במידה ושופע דרדרת של סוף הקיץ. בקיצור, שילוב של כוח, בחירת קו, שיווי משקל, יכולת טכנית ורוח קרב. המשתתפים מוזנקים בזה אחר זה לפי הגרלה. לא ברור מהי התפאורה ומהי מרכז ההתרחשות- תחרות האופניים? המנגל? הזבאביר- בירת החסות של יאיר מולאי?
צילום סטילס: עופר עברי
כתב, צילם וערך וידאו: שי הר זהב
מיקום סודי- תנאים שווים לכולם
מיקומו של מסלול התחרות נחשף רק בצהרי יום התחרות עצמו והמשקיענים יכלו להקדים כדי לדחוף כמה ראנים להכרת המדרון. ב-17:40 נסגר המסלול וב-18:00 בדיוק הוזנק המתחרה הראשון. אין קטגוריות נפרדות להילוכים וסינגל ספיד. אם אתם חזקים במיוחד ורוצים להוכיח את זה לשאר – תבואו עם סס”ר. ניר אלמוג הגיע ס״ס כדי שיהיה קצת מאתגר.
עמדות המנגל נפתחו כבר במהלך התחרות והמשיכו לפעול אל תוך הלילה. תשכחו מנקניקיות וקבבים. אנחנו מדברים על נתחים משגעים (שם קוד: “הצלע התשיעית”) עשויים בצלייה איטית, שיורדים מהגריל היישר למשטח ההגשה, נחתכים במקום ומוגשים עם רוטב הצ’ימיצ’ורי הסודי של ירון כהן (“הירוק של ירון” כמו שאנחנו קוראים לו). את כל האושר השמיימי הזה שטפנו עם בירת זבאביר קרה ומשובחת של המאייסטר יאיר מולאי.
תשתרעו על מחצלת, תזרמו עם המוסיקה, קחו שאיפה מהנרגילה, הרימו מבט מצועף לשמי הלילה ושחררו גרעפס מהדהד…
אם זה לא טעם החיים, אז מה כן?
איך הכל התחיל ?
בקשתי ממאיר בוקאי שיספר לי את סיפור העלילה: ״לפי חודשיים בערך ירון כהן זרק שצריך להרים איזה אירוע יותר כיפי עם הקפה מאתגרת וקצרה ביער, בירות ורוח היתולית כמו אירועי ה- dead cow ו-pitty the pirate המיתולוגיים. תוך כדי נסיעה ב-443 כשחלפנו ליד מבוא מודיעים ערן זילברמן זרק לי: “אנחנו צריכים למצוא עליה אתגרית ביער ופשוט מתחרים אחד אחרי השני מי מסיים אותה הכי מהיר, עם מוסיקה טובה והרבה בירה ובשר, שוטתניקי אבל מאתגר. נקרא לזה זבאביר הילבילי (החיבור של גבעה עם דמות ההילבילי האמריקאי, סוג של redneck, שתיין והולל), הוא גם זה שמצא את הויז’ואל המדהים הזה שעליו בנינו את העיצוב. משם כולם כבר התלהבו, תרמו רעיונות ונרתמו להרים את האירוע.״
בן קדמי – מחפש את הקווים המהירים וניצח.
אז איפה העליה המדוברת?
במרכז בן שמן ממש קרוב לסיגל ענבה ממוקמת עליה שהיא בעצם שביל אגרסיבי לגיפים, מדורדרת תלולה ושבסופה קטע טכני שיפיל רוכבים שהאוויר בריאות כבר אזל להם. שמה “העליה של האמפי”. תפגשו אותה מהמשאבות למערות על נחל גמזו תוך 30 שניות מימין. העליה מתחילה במתינות ורוכבים שפותחים חזק מידי יכולים למצוא את עצמם ללא אוויר בהמשך. במרכז העליה שיפוע חד ודרדרת שמקשה על הטיפוס. הקווים המהירים ביותר הם גם הטכנים ודורשים יכולות ווירטואוזיות בשביל לעבור אותם. מעטים הם אלו שבחרו אותם. (בן קדמי וחנוך רידליך) הקו הטכני התגלה כמהיר ביותר ובן השאיר מאחוריו שובל של עשן כשהוא מקפץ בין האבנים.
בשליש האחרון של העליה משטחים מסולעים ומדורדרים מוצאים את המיץ למי שהצליח להגיע אליהם. רוכבים חזקים וטובים מצאו את עצמם מתרסקים ללא כוחות על המדרון המסלוע. התרוץ המקובל הוא שהם רכבו לעמדת הבשר ולא ממש תכננו לסיים.
מי שהצליח לנקות את העליה זכה לצלצול פעמון, תשואות מהקהל ודופק מקסימלי. הניידת של שח״ל לא הגיעה הפעם והבדיקה הארגומטרית לא נדרשה. מפלצות קומנת 4 אפיק לא מאמינים במנהלות, ביטוחים, ליווי משטרתי ובלאגנים. תבואו תרכבו, תשתו זבאביר, תאכלו בשר נקי (לא לצמחוניים) ותתנו בראש.
לאור ריבוי המשתתפים התחרות כללה שני מקצים. במקצה הראשון, שהיה עוד באור היום, התחרה כל מי שכוחו ברגליו. מבין המקצה הראשון נבחרו עשרת הרוכבים המהירים ביותר שהצליחו לצלוח את העליה. העשרייה הראשונה התחרתה במקצה נוסף שהיה כבר בחושך, כאשר המסלול מואר באופן מאולתר ע״י מספר ג’יפים. בחושך הקווים הטכנים הופכים למאתגרים יותר. לבן קדמי זה לא ממש הפריע כשהוא מנקה את המסלול בפעם השנייה בזמן שיא של 23.5 שניות וקוטף את מדליית ביליהילי. (או לייתר דיוק חולצת זבאביר).
ראובן שר שיתף אותי במה שעבר עליו כשהוא מנקה את העליה ולא בפעם הראשונה: ״העליה דורשת חלוקה של כוח בזמן מאוד קצר .כאשר החצי הראשון כ 15 שניות התשה בשיפוע אגרסיבי ואז כשהמוח כבר לא מייצר מחשבות הגיוניות צריך להתחיל לבחור את הקו הנכון מהאבנים המדורדרות .עברת …יופי גבעה קטנה חולית שבסופה התלבטות קשה. ציר קצר סלע גבוה וארוך בסופו דרדרת, או פניה חדה ימינה לשביל שדומה לסינגל ששומר לך על האינרציה. ואז כשנותרו השניות האחרונות השיפוע נגמר ולפניך שדה מוקשים של קטע טכני מכל הבא ליד. לאן שלא תברח תתקע בסלע. פשוט לפדל בכל הכוח ולהאמין שהאופניים עוברות הכל. עמידה נכונה לוקחת אותך לקו הסיום. פאק: 196 דופק!״
דני גרביים בעמדת המנגל
המפגש הבלתי אמצעי של חברים טובים, אופניים, בירה, המון בירה. בשר והרבה ועלייה יוצרים חוויה ייחודית. מי שאחראית על ההפקה המתוקתקת היא חבורת זבאביר, שהרימה תפעלה וניהלה את הארוע.
ערן זילברמן, The biking viking שהיה ההוגה והיוזם השל הרעיון הזה כולל השם המוטרף Hillbilly. יאיר מולאי, דני (גרביים) זלנפרוינד, ירון כהן, אבי אוזן, אריק פישר, אילן דביר, עודד לינה ומאיר בוקאי.
הזבאבירים עם המנצח הבלתי מעורער
בסופו של לילה
45 משתתפים, 30 קילו בשר, 40 ליטר בירה, 23 שניות טיפוס של בן קדמי שחזר הבייתה עם צ׳ק כבד והוא מחפש השקעות נדלן במגדלי אקירוב.
על הבירות של זבאביר: יאיר והחברה התחילו לבשל בירות איכותיות לפני כשנה. כל התהליך מתרחש במטבח המבולגאן של יאיר והסלון הוסב למפעל חיטוי וביקבוק. מה שמייחד את הבירות הללו הוא הלב הגדול שממלא את הבקבוקים בכל פעם מחדש. זבאביר מייצרת מגוון סוגי בירות אייל עם ארומות ורמת מרירות משתנה. פייל אייל, חיטה גרמנית, חיטה אמריקאית, IPA ועוד. אפשר לפגוש את יאיר בדוכן הקבוע שלו במצפה מודיעין, לתדלק בירה לאחר רכיבה וכמובן לרכוש שישיה הביתה בשביל שהטעם ישאר גם בשבת.
בסופו של לילה, מהבשר והבירות לא נשאר זכר. החברה יודעים לחגוג ולאכול לפחות כמו שהם יודעים לרכוב. נתח הבשר האחרון שירד מהגחלים נעלם כלא היה וירון מתבקש לפרסם את מתכון הצימיצורי שלו ברבים. העליה של האמפי זכתה לשם חדש ה ״היליבילי״. היא מחכה לכם ואתם מוזמנים לפצח אותה כשתרגישו מוכנים.