תחרות ליגת ReCycles AM Enduro בשבת האחרונה התרחשה במשמר העמק על מסלול שהרוכבים מכנים אותו החילזון- שם שבכלל לא תואם את המהירות שרכבו בה בתחרות. מתחם התחרות נפרש על מרבדי העשב הירוק שבקצה יערות משמר העמק עם נוף מרהיב שמשקיף על כל עמק יזרעאל ורכס הכרמל. לתחרות נרשמו מספר מכובד של 120 מתחרים החל מגלאי 8 ועד 60 שלקחו חלק מהתחרות.
כתב: אור גוב
צילם: אופיר פורר
בלילה שלפני התחרות התמקמו להם מספר מתחרים מהליגה ובניהם גם אני בשטח התחרות ביחד עם המפיקים של התחרות. התפריט לארוחת הערב כלל “פויקה” בשרי של ספי המכונאי, אסאדו ועל האש של All Ride ופיתות עם חומוס שהבאתי מהבית, בהחלט משביע!
המסלול
גם הפעם עירא בחר לפנק אותנו במסלול חדש שניבנה על ידי רוכב שלא נזכיר את שמו, אך כולם יודעים מי הוא, והוא עושה עבודה מוערכת מאוד בעבור קהילת רוכבי האול מאונטיין בארץ. המסלול נפתח בקטע של כמה מאות מטרים פתוחים עליהם אחראים האופנועים, קטע דיווש קריטי אשר יש מי יאמר עליו שהוא זה שקבע מי ינצח את התחרות. לאחר הקטע הפתוח נכנסים ליער ושם מתחיל בלגן: רכיבה על שיפועי צד עצים צפופים והרבה דרדרת, ימינה ושמאלה וכך חוזר על עצמו. באמצע המסלול עוד קטע דיווש אחד ואז נכנסים למקטע האחרון של הסינגל, שהוא צפוף פחות אך גם הוא מאתגר, עם סיבובים מדורדרים רמפה אחת ומהירות די גבוהה.
ההקפה לרוכבי האינדורו צ’לנג’ נעשתה דרך שביל מנהלתי רחב ונוח. סך כל התחרות עבורם היה 14 ק”מ שכלל 2 זינוקם ו2 התשות. ההקפה לרוכבי האינדורו פרו הייתה זהה לזו של רוכבי האינדורו צ’לנג’, אלא שבקצה העלייה חיכתה להם הפתעה: עוד סינגל משובח בירידה וחזרה למתחם הזינוק בעליית קיר רצינית. סך כל התחרות עבורם היה 30 ק”מ.
המתחרים והתוצאות הבולטות
בזמן שיא על המסלול אורן חסון עם 2:45. לא ברור להרבה מאיתנו איפה הוא למד לרכב כל כך מהר, בפירוש בכמה רמות מעל כולנו. מנצח קטגוריית האינדורו פרו הוא יונתן יתום שעשה זמן מצטבר של 8:23 דקות וזכה גם כן בזמן השני הכי מהיר על המסלול עם 2:47! אחריו דימה רפקין עם 8:45, שומר על המקום הקבוע שלו על הפודיום, מיקצוען אמיתי. ובמקום השלישי ג’יימס סטוק- רוכב בריטי משתתף בסבב האינדורו הבינלאומי אשר מזלו לא צלח במיוחד בתחרות הפעם, והוא עשה זמן מצטבר של 8:52.
עוד מנצח מעניין הוא רון פרידריך מGo ride בן ה16 שניצח את קטגוריית ספרינט 16-19 עם זמן של 2:57, 12 שניות אחרי אורן המורה הצמוד שלו. אחריו הגיע טל אורן במקום השני עם 3:02. טל משקיע מאמצים רבים גם בלימודים וגם בהדרכה על אופניים במועדון Momenteam ובין הכל שומר גם על המקום שלו בפודיום, מכובד מאוד.
את קטגוריית ספרינט 14-15 ניצח דן גרינברג, ילד כישרוני מאוד עם זמן של של 3:05. אחריו הגיע נדב דוברת עם 3:08 תוצאה מכובדת מאוד!
לשאר התוצאות הרלוונטיות והחשובות כנסו לפה.
דיברתי עם עם אבנר שפיר – מנהל קבוצת מומנטים:
“הוכנסתי בתחום האופניים על ידי פטר שפרן, חבר טוב. התחלתי לרכב אתו כדי לעשות כושר לא יותר מזה, לעלות מדרגה או שתיים. אז רואים מישהו שקופץ טוב ביער ואז גם כן רוצים לקפוץ, קצת תחרויות… וככה בעצם מצאתי את עצמי בפנים.
אני כבר 13 שנים רוכב בהתמדה עם רוכבים די קיצונים והפסקות קצרות לחופשות בחו”ל. הרכיבה שלי היא בנטייה לרכיבה אגרסיבית אבל אני “פאנט” ופריק של כושר אז אינדורו זה תפור עליי. לצערי אני לא יכול להתחרות בגלל בגב הבעייתי שלי. התחום האהוב עליי הוא דאון היל ולצד זה אני מקפיד להישאר בכושר ולכן רוכב הרבה בעליות.
אני מנהל את קבוצת מומנטים כבר שבע שנים, וזה הולך ומשתפר כאשר בתחילת הדרך הנטייה הייתה לקרוס קאנטרי בגלל ריבוי התחרויות. המועדון מתעסק יותר ברכיבה טכנית בזכות התחרויות של ליגת האול מאונטיין הקבועות.כמובן שהייתי שמח אם היו גם תחרויות דאון היל.
החשיבות של השתתפות הילדים בתחרויות היא זו: הילדים יוצרים אווירה טובה של דור המשך כישרוני ומתפתח. מעבר לזה כל ענף ספורט דורש מאסה של משתתפים שהרי ללא מאסה זו הענף קורס (אנחנו מכירים את זה מהדאון היל).
הרווח של הילדים הוא בסיס להשתפרות. ביום תחרות שבו מגיעים טובי הרוכבים בארץ, המוטיבציה גבוהה, לא משהו שקיים באף אימון או ברכיבה עם החברים, אני בעד לגמרי וככה אני נהייתי רוכב טוב.
כדי לנצח את התחרות היום צריך לעשות את מה שרוב הרוכבים לא עשו: להיכנס לכושר טוב, להתאמן כ 3 חודשים עם תכנית אימונים לפני התחרות, ספרינט של 3 דקות זה כבר מאמץ אתלטי רציני.”
לגברת שקשוקה יש חריף!
“אני קרובת משפחה של מיכלי מ”אול רייד”. אני ובן זוגי לא אנשי אופניים אך במשך שנים הגענו לקמפינג של של התחרויות, לחוויה של הלילה והצפייה בתחרות.
בשנה האחרונה פתחנו את גברת שקשוקה ומאז אנחנו שותפים אינטגרלים לתחרויות ומביאים אוכל בריא, לא יקר בשביל שהאנשים ייהנו יותר מהאירועים.
בתחרות הראשונה שהגענו עשיתי שקשוקה חריפה אש, זה היה ממש פדיחה, אני חושבת שחצי מהילדים היו עם עשן מהאוזניים. למדנו את הלקח ומאז אנחנו מאפשרים שקשוקה חריפה או לא בהתאם לדרישת הלקוח.
האירועים מאוד נחמדים. אנחנו אוהבים להגיע ולקחת חלק, גם ביחד עם ילדתנו בת השנה.
להתמכר לענף כזה, אין תחביב בריא מזה, אתה בתוך הטבע, עם האוויר, הייתי שמחה לרכב יותר על אופניים.
בעברי הייתי מתעמלת ומתאמנת 4 שעות ביום חמש פעמים בשבוע, והאופניים זה אופציה לתחביב חדש מבחינתי. אני ובעלי אנשי שטח, זה חלק מאיתנו, והאווירה של לבוא לשטח עם השקשוקה זה פשוט אנחנו.
ג’יימס סטוק – הרוכב מחו”ל מספר על החוויה הישראלית (בתרגום):
“אני ממנצ’סטר שבאנגליה, ואני מתחרה מאז שאני בן 12. התחלתי להתחרות בתחרויות דאון היל מקומיות ולאחר מכן בינלאומיות בגילאים +17. כשהייתי בן עשרים השתתפתי בכמה תחרויות world cup בדאון היל, לא הצלחתי לעבור את המוקדמות אבל הכי טוב שהגעתי היה 90 וזה מאוד קשה.
אני בן 27 עכשיו ואני אשמח להשתתף בעוד כמה תחרויות world cup אם תהיה לי ההזדמנות.
זו השנה הראשונה שלי שבה אני מתחרה באינדורו, השתתפתי בכמה אירועים בעבר אך לא ברצינות שבה אני עושה זאת עכשיו. השתתפתי כבר בעשרה אירועי אינדורו השנה, חמישה מתוכם היו של הסבב המקומי באנגליה וחמישה אירופאים של הEWS, השתתפתי גם כן בשלושה תחרויות דאון היל. אני מתכנן להשתתף השנה ב Trance Provence שזו תחרות שבה אתה לא מכיר את המסלולים, אתה מנווט באופן עצמאי במשך כמה ימים, ואתה רוכב במסלולים לא מוכרים תוך ניסיון לרכב הכי מהר שאתה יכול וזה הופך אותך לרוכב שיודע להתמודד עם קשיים.
לגבי הרוכבים פה בסצנה שלכם, אני חושב שבהחלט יש רוכבים כישרוניים מספיק בכדי להפוך למקצוענים, זו ממש החלטה של כמה אתה מתמיד וכמה אתה רוצה את זה.
ההפרשים פה בישראל בין הטובים ומתחילים הם קיצוניים, אני חושב שהסיבה לכך היא שאצלנו באנגליה יש תחרויות לעתים דחופות יותר והרוכבים לומדים את עניין התחרות.
אלכס סמירנוף (אבא של דן סמירנוף בן ה12 ממועדון מומנטים):
“להיות אבא של ילד שמתחרה זה כייף לא נורמלי , דן ניצח כבר פעמיים העונה. כמובן שזה לא בקו רציף למעלה, לפעמים יש מסלול שהוא אוהב ואז מנצח, לפעמים חולה ולא הולך טוב. זה הרבה הרבה שיחות בבית ודברים שצריך להשקיע בהם: אם זה לרכב אתו ולעבוד על קווים, להחדיר בו מוטיבציה, תמיכה בבית כמובן כדי שהוא יוכל לרכב ביחד עם לימודים. זו חוויה בלתי רגילה ובלתי פוסקת.
הוא מאוד הישגי תמיד רוצה להשתפר ולנצח , מצד שני זה ספורט יחידני, הוא אומנם רוכב עם חברים אבל על קוו הזינוק הוא לבד להבדיל ממשחקי ספורט קבוצתיים. אני חושב שבזכות הספורט הוא ידע להתאמץ ולהשיג דברים חדשים, אך את הקשרים החברתיים והאנושיים הוא ילמד בדרכים אחרות. כשדן מזנק הוא תמיד מפליא אותי, אני התחריתי פעם בגלישת רוח והיו לי חרדות וחששות, הוא לעומתי מאוד רגוע ומאוד מפוקס. כשהוא מזנק הוא משפר את הזמנים הכי טובים שלו, זאת אומרת שהוא יודע לקחת את עצמו בידיים ולהשתפר.
בנימה אישית על הרגעים שאחרי התחרות:
סיימתי את הראן השני שלי בקטגוריית האינדורו צ’אלנג’ אחרי התרסקות רצינית באמצע המסלול שהרסה לי את התחרות. את הראן השני שלי סיימתי בכבוד, רצתי לאופניים לאחר הנפילה, ישרתי את הכידון ורכבתי מאחורי הרוכב שעקף אותי עד לקו הסיום, אבל זה לא פתר לגמרי את תחושת הפספוס. המסלול היה במצב כזה שצריך היה להבין כמה אתה דחוף את עצמך בכל רגע נתון ולשקול את זה טוב טוב.
אז עברתי את קו הסיום, לקחתי כמה נשימות והלכתי לחפש את החברה שלי שבחרה להיות מרשלית בתחרות. אחרי שמצאתי אותה עברתי טיפול רפואי שכלל כמה מגבונים על הפצעים הפתוחים וים של נישוקים וחיבוקים. אפשר להגיד שהטיפול הרפואי הזה ממש הוציא אותי מהעצבות ואפשר לי ליהנות משאר היום. אני באמת מאמין שבסופו של יום יש דברים שהם גדולים מהמקום שבו אתה זוכה בתחרות והתוצאה שעשית – אלה החברים שאתך לאורך כל הדרך, או במקרה הזה החברה שלי, שידעה לעשות אותי מאושר ברגע הנכון.
תודה לספונסרים: Recycles משווקת GO PRO, Niner, Cannondale.
כתב: אור גוב
צילם: אופיר פורר