רמת הגולן לא כ”כ רחוקה כמו שלפעמים נדמה. אם מתחילים מהחלק הדרומי של הכנרת – באיזור צמח או מעגן הרי שאפשר להגיע לשם בנהיגה קצרה יחסית של פחות משעה וחצי מנתניה. הפעם, לקראת הסתיו ועם ירידת הטמפרטורות הראשונה, שמנו יעדנו לרכיבה שמטרתה להכנס למצב הרוח המיוחד והאווירה של רמת הגולן, וכן כדי לבדוק את כביש 98 המחודש.
המטרה שלנו הפעם לא היתה איסוף עליות וגובה מצטבר דווקא אלא כניסה לאווירה המישורית, המלנכולית והמונטונית שהנוף המיוחד הזה מציע. כמובן שעם החבורה האנושית המשובחת שהתייצבה לרכיבה לא קיבלנו בסוף שום מלנכוליה, לא מונטוניה, ואפילו המישורים התגלו כ- False Flats: מישורים מזויפים שהם בעצם רולינג הילס תחת מעטה הסוואה. התחלנו מאיזור המסעדות שליד מעגן (לא בטוח שזו בחירה נכונה. אין שם שירותים פתוחים בבוקר, לכן מומלץ דווקא להתחיל מפז שבצומת צמח עצמה). רכבנו לאורך חופי הכנרת המזרחיים, וטיפסנו אל הרמה דרך מעלה גמלא המתון יחסית מבחינת שיפועים. המשכנו לכיוון קשת וכביש 98 החדש לאורך הגבול המזרחי, הצצנו ללוע הר געש כבוי: תל פארס, ביצענו עבודת טמפו לאורך הקטע המייבש והארוך מדי בין רמת מגשימים לתחילת הירידה, וגלשנו מטה בחמת גדר.
כמיטב המסורת שלנו נמליץ על כמה גרסאות: ארוכה, קצרה, וכואבת. הארוכה אותה אנחנו עשינו היתה רכיבה לרוכבים מנוסים בעלי יכולת לעמוד ב- 130 ק”מ. המסלול הקצר יכול להתאים לרוכבים רבים שמעוניינים לטעום מהרמה ומהכנרת מבלי לרכב יום שלם ואורכו 85 ק”מ. הכואבת היא לחובבי טיפוס שמעוניינים לאסוף גובה מצטבר משמעותי ולטפס פעמיים לרמה: תתחילו בחמת גדר, וחזרו למסלול המומלץ פה בירידה דרך בני יהודה. לרוב הרוכבים מסלול כזה מתאים לשילוב עם הגרסה הקצרה שמתוארת פה בקו המקווקו.
הבחירה שלי הייתה פשוטה וללא הרבה התלבטות: עם כיוון השעון. הטעמים לכך הם שרמת הקושי הנמוכה יותר היא עם כיוון השעון ולרכיבה ארוכה של 130 ק”מ אני לא מחפש קושי בכל מחיר שכן המרחק עושה את שלו. בגרסה הזו מטפסים דרך מעלה גמלא שהוא מתון בהרבה מהעליה של חמת גדר, וכן רוב הדרך חזרה דרומה בחלק השני של הרכיבה, כאשר כבר יותר עייפים מתבצע במגמת ירידה. יתרון נוסף של המסלול עם כיוון השעון הוא שרוכבים לאורך הכנרת בשעה מוקדמת יותר: זה טוב גם מבחינת הטמפרטורות (יותר חם למטה מאשר למעלה על הרמה) וגם מבחינת התנועה (יש הרבה פחות רכבים למעלה מאשר למטה).
המסלול פנייה אחר פנייה
1. מתחילים בצמח ורוכבים לאורך החוף המזרחי של הכנרת (לא לפספס את הפניה שמאלה לכביש 92 מיד אחרי מעגן) מרחק לא מבוטל: עוברים את עין גב, את הפניה לעליה לבני יהודה, את רמות עד שמגיעים לפניה ימינה למעלה גמלא.
2. פונים ימינה למעלה גמלא (כביש 869) לעליה של כ- 11 ק”מ (הסיום שלה אינו חד משמעי והיא הופכת למעין מישור במגמת עליה) ואיסוף גובה של כ- 600 מטרים. מחכים למאספים בסוף הקטע הזה בצומת ה- T עם ציר המפלים.
שום מלנכוליה, לא מונטוניה
3. פונים שמאלה בצומת ה-T לציר המפלים הוא כביש 808 עד לצומת T נוספת במפגש עם כביש 87 (הכביש שעולה לרמה מיהודיה). המטרה: הפסקת מילוי מים ביישוב קשת. למעשה מסוף החלק התלול של מעלה גמלא ועד לפה נמשיך ונצבור עוד איזה 400 מטרים אולם הם יצברו לאורך מרחק ארוך יחסית. אם המים נגמרו לכם כבר כאן, כנסו לישוב יהונתן למילוי.
False Flat כל הדרך לקשת
4. פונים ימינה ומזרחה בכביש 87 ואיתו מגיעים עד לנקודת הפסקת מילוי המים ומיץ התפוחים ביישוב קשת (פניה קצרה ימינה של הלוך וחזור ליישוב לפי השילוט). למה אנחנו שולחים אתכם לפה? חוץ מזה שזו כמעט הנקודה הצפונית ביותר במסע שלנו הפעם וקרובה לאמצע המסלול הרי שהיישוב הדתי הזה הוא יצרן מיץ התפוחים הטבעי הטעים ביותר בארץ! חובה להכנס למכולת של היישוב (ממש מול הש.ג.) ולגמוע איזה שני ליטר בטרם תמשיכו בטיול. זה שילוב של ג'ל אנרגיה עם שפע של נוזלים וטעם גן עדן. אם הגעתם בשבת תוכלו למצוא קולר מים בבית-ספר שדה שבישוב.
מילה של גיא לוטם: מיץ התפוחים הטעים בעולם!
5. מקשת חוזרים לכביש 87 וממשיכים איתו לעוד צומת T עם כביש 98 שתהיה הנקודה הצפונית ביותר אליה נגיע, שם פונים ימינה ודרומה. מעתה כל פידול שלכם יקרב אתכם עוד טיפה בכיוון נקודת הסיום, אולם יש עוד הרבה לראות ולרכב… כביש 98 נסלל מחדש ונפתח לתנועת אזרחים רק בשנה שעברה. הוא אחד השוממים ביותר שיש ברמת הגולן וכמעט אין לאורכו יישובים. הכביש הוא רמת-גולני טיפוסי: אווירה מלנכולית ומונוטונית, אבני בזלת ושדות נטושים, בסיסי צבא מלאי גריז ואבק (או בוץ בחורף), קווים ישרים ומגמת ירידה כללית בכיוון דרומה אולם זו משולבת בגבעות מתונות לאורכה. כנסו לקצב קבוע, נשמו עמוק, תתרכזו בנקודה מרוחקת באופק, ותקשיבו לשקט ולרוח שנאחל לכם שתגיע מכיוון הגב – לא כמו שהחליטה לעשות בזמן הרכיבה שלנו.
נגד הרוח בכביש 98 האינסופי
לא קיר ברמה של דיר חנה, אבל ברמה – נימי ואיתי בעלייה הקצרה והכואבת להר געש כבוי – תל פארס!
גיאחה מעביר הוראות מרכב הדירקטור ספורטיף: המקור למיץ התפוחים של רמה”ג
7. הכביש האינסופי הזה יביא אתכם למעשה עד חמת גדר. בדרך נתרגל רכיבה בתוך האיזור האנארובי-הנפשי המכונה “OK מיציתי את המישור הזה, נמאס לי, ואני רוצה לאוטו, או לפחות תביאו איזה אטרקציה חדשה לרכיבה”… נחלוף על פני רמת מגשימים, הפניה למטה לכנרת מאפיק ובני יהודה, כפר חרוב ומבוא חמה. כל אלה הם הזדמויות נוספות לעצירת התרעענות ומילוי מים נוספים. הגיוון וריח האוטו יגיעו רק בירידה לחמת גדר… אחת הירידות היפות והמאתגרות בארץ בשני הכיוונים.
אווירה שונה וייחודית שכמוה יש רק שם
איתי גרואג יורד את חמת גדר במתינות אופינית לרוכבי עילית בני 25 ומטה…
המסלול הזה מתאים במיוחד לעונות המעבר ולתקופה הקרובה שכן הטמפרטורות יורדות והרכיבה הארוכה נסבלת יותר. בנוסף הוא מתאים לא רק לשבת אלא גם ליום שישי, שכן ברובו הרכיבה מתבצעת בכבישים נטושים למדי. במרחק של שעה וחצי מהמרכז תקבלו אווירה שונה לחלוטין כמוה אפשר למצוא רק ברמת הגולן.
ולהשלמת חלבונים ופחממות אחרי הרכיבה קבלו את ההמלצה של נימי: מרינדו, מול קיבוץ עין גב – קצת יותר מ-10 דקות ברכב ממעגן – סטייקים משובחים, בירה מהחבית, בירות של מבשלת הגולן, סלטים למוות, תפו”א בתנור ויש גם אטליז של החיים לקנות לבית ומלא דליקטסים – מקום ברמה גבוהה שמאוד מפתיע שם. לא זול, מן הסתם.
- ציון המסלול: **** (ארבעה כוכבים).
- אזור: רמת הגולן
- נפח התנועה: נמוך
- מרחק: 85-130 ק”מ (תלוי בגרסה בה תבחרו)
- גובה מצטבר: כ-1400 מטר (נמדד ב- GPS שאינו מדויק לחלוטין בהיבט הזה)
- קושי פיזי: קשה (מסלולים בעלי גובה מצטבר של 1500-2000. המרחק מוסיף רמת קושי נוספת)
- זמן לרכיבה: 5-6 שעות.
- מילוי מים: יהונתן, קשת, וכל ישוב אחר לאורך המסלול בהתאם למצבכם…
- עונה מומלצת: עונות מעבר.
- התחלה וסיום: צמח
- אוכל אחרי: מרינדו
צילמו: איתי נימי וגיא (שגם רשם)
