רכיבת כביש מסוכנת? לקראת "רוכבים וחיים" – עידכון מעקב סטטיסטיקת הרוגי הספורט 2013

השנה, לזכרם של יצחק סימון ושלום גרוסמן יוצא מסע “רוכבים לחיים” ב 23.11.12 בכבישי “המרובע”. בואו להשתתף ולהעלות את המודעות לרוכבי הכביש, ולזכותינו לרכוב בו בבטחה.

מאז פרסום כתבה זו יצא מעקב סטטיסטיקה מעודכן. למעבר לוידאו וכתבה חדשה יותר לחצו פה.

לזכרם, ולמען החיים

חלק מהקוראים מכירים את המעקב שעשיתי בשנים קודמות אחר נתוני תאונות רוכבי הכביש: גלעד אינטרנטי של כל רוכבי הכביש הספורטיביים שנהרגו בכבישי ישראל מ 1996. שנתיים עברו מאז הכתבה האחרונה בה עידכנו את הרשימה העצובה הזו, בתוכה חברים טובים שלנו, הורים, אנשי משפחה. העידכון הקודם פורסם בעקבות התאונה המחרידה שהיתה בכביש 3 אשר לזכר רוכביה יהיה מסע האופניים הקרוב “רוכבים לחיים”. זו היתה אולי תאונת הרכיבה הקשה ביותר שהיתה בארץ עד היום: התגשמות של תרחיש האימה של רכב שנכנס בדבוקה, הורג ופוצע רוכבים רבים. למרות חומרתה, זו בודאי לא התאונה היחידה שבה רכב פגע בדבוקת רוכבים (היו כמה כאלה – בכביש הסרגל, בכביש 4, ועוד) , ואפילו לא היחידה בה נהרג רוכב מתוך דבוקה.

אנחנו בטוחים שיש עוד רוכבים שנהרגו משנים קודמות, ואולי אף רוכבי כביש רציניים שנהרגו בתקופת התיעוד הזו, אולם אנחנו פשוט לא יודעים על כך. המידע מלפני התחזקות האינטרנט בישראל (בדיוק באיזור 1996) נותר חסר. גם מקרים בהם יש נפגעים אנושות אולם הפטירה מתרחשת אחרי תקופת ייסורים ארוכה נוטים להשאר בפרטיות משפחותיהם. אם מי מכם מכיר פרטי תאונות קטלניות נוספות, אנא העבירו אלי. ראוי שנכבד את זכרם של כל הרוגי הכביש בהכללתם ברשימה זו. במידה ונפלו טעויות ברשימה אנא פנו אלי גם כן ועמכם הסליחה.

משמאל: גיא תמרי ז”ל בטיול אופנים שעשינו באיטליה (מימין: עודד מלמד חברו הטוב, עדין רוכב וחזק). נהגת שכנראה נרדמה אחרי משמרת לילה בנתב”ג קטלה את חייו של גיא בכביש 40 באביב 2011.

התפלגות התאונות וניתוח הנתונים

כמו כל נסיון להבין משהו על המציאות הזו יש פה הכללות ויש מגבלות לנתונים וליכולת להסיק מהן משום שהמידע לא מושלם (כגון השוואת נסועת רוכבים מול נסועת מכוניות ועוד), אולם, אבל בהעדר אוטופיה סטטיסטית אני בוחר ללמוד מהעובדות שאני מכיר:

• בכביש 4  – נהרגו 13 רוכבים מתוך 39: כ 33%.
• בכבישים מהירים – נהרגו 12 רוכבים נוספים. כ 31%. (כבישים שחלק מהם אסור לרכיבה ולעתים חלקים הם כביש מותר, אולם מהיר…)
• בכבישים בינעירוניים מותרים לרכיבה – נהרגו 10 רוכבים. גם כבישים אלה ברובם בעלי מאפיינים טיפוסיים בד”כ (26%).
• 4 תאונות מוחרגות עקב אופיין (תאונה בכביש 6 לפני שנפתח, טעויות אנוש בחציית כבישים, ורשלנות גלגלי המשאית שעפו).

האם יש יותר הרוגים היום לעומת שנים קודמות?

למרות עלייה דרמטית בכמות הרוכבים בכבישים – אין עליה דומה בכמות ההרוגים. כאמור זהו תיעוד קבוע ומתגלגל לאורך שנים וחלק מהכתוב פה לא השתנה מהפרסום הראשון. 1996 היא השנה בה איתרתי את ההרוגה הראשונה ברשימה: תמר דבוסקין. בנובמבר 2009 כשפרסמתי את הרשימה הזו לראשונה היו בה כ 26 רוכבים, וכעת, 4 שנים בלבד אחרי אנחנו עומדים על 39 הרוגים. מאז התאונה בכביש 3 בשנת 2011 והעידכון השני שפרסמתי לרשימה, נהרגו עוד 4 רוכבים: דיוויד שומן, גיורא צחור, בוריס גורפינקל וגבי לרנר, זכרונם לברכה.

הממוצע השנתי הוא 3 הרוגים בשנה. שנת 2011 היתה השנה הארורה מכולן עם 5 הרוגים ודומה היתה 2006 עם 4 הרוגים בשנה.

ב 2012 ירדנו ל 2 תאונות קטלניות עם רוכבים ספורטיביים והשנה – שעדיין לא נגמרה, יש לנו הרוג אחד.

“כביש מצוין” – מאפייני כבישים קטלניים לרוכבי אופניים

לא פעם שומעים בחדשות לאחר תאונה את השוטר המתאר אותה או הכתב מדגישים את חומרת הרשלנות באומרם שמדובר ב”כביש מצוין” – בד”כ בהתיחס לרוחב השולים, הראות, הפרדת הנתיבים וכו’. אבל מסתבר שדווקא הכבישים האלה הם הטיפוסיים ביותר לתאונות האופנים הקטלניות. בד”כ אלה כבישים מהירים או בינעירוניים בעלי מאפינים של כביש מהיר.

• בעלי ספרה אחת או שתיים
• ישרים
• מהירים יחסית
• עם שוליים רחבים
• לעיתים עם שני נתיבים בכל כיוון
• בעלי תנועת מכוניות רבה

נהג רשלן נרדם \ מוסח \ שיכור שירד לשוליים – הוא גורם התאונה

בכבישים בהם היו יותר הרוגים יש בהתאמה, אולי לא במפתיע נפח תנועה גבוה יחסית. אלה גם כבישים שבהם הסיכוי לפגוש את הנהג הרשלן עולה בגלל הסתברות סטטיסטית פשוטה – אם יש יותר נהגים על כביש כזה, הסיכוי שברגע מסוים נפגוש בנהג המסוכן מבינהם – עולה. בנוסף – הכבישים האלה גורמים לנהגים לנהוג תחת אשליה של צפיות וסיכון נמוך. כשהכביש ישר, בעל שוליים רחבים המאפשרים טווח טעות גדול לנהג, מופרד בגדר בטון המונעת תאונה חזיתית, נהג עייף, עירנותו יורדת עקב העדר תנועת חלק גוף עליון (קשה לי לראות נהג שמצליח להרדם בסרפנטינות של צובה…) והוא באופן מסוים מרשה לעצמו להוריד את רמת הכוננות והריכוז בנהיגה. על כן לטעמי רמת רשלנותו, ואחריותו האישית לתאונה עולה.

---

ערוץ האופניים של BIKEPANEL בטלגרם

---

תרחיש התאונה הטיפוסי משלים את התשתית המתוארת מעלה: חזית הרכב פוגעת ברוכב מאחור בעוצמה. נהג שנרדם על ההגה וסטה לשוליים במהירות גבוהה. אולי זו התשתית “הטובה” (לרכבים) שגרמה לו להרדם בקלות יותר? לחשוב על שולי הבטיחות הטובים יותר של כבישים כאלה שמאפשרים לו לעצום עין לשבריר שניה?… הרי אין פה סיבובים והוא הרי כבר מגיע ליעדו…

10.6.05, שישי בבוקר. לצד כביש 4 באילנות נהג שרק לפני כמה דקות דרס את חנוך מרגולין ופלטון של רוכבים. בשיחה שהיתה במקום נאמר שהוא הושיט יד להרים סלולרי שנפל…

יחד עם זאת, הרוגי השנתיים האחרונות מוכיחים לנו את מה שידענו עוד קודם – למרות שרוב התאונות יש להם מאפינים מאוד חוזרים, ההסתברות, היא הסתברות בלבד, ותאונות קטלניות יכולות להתרחש בכל מקום, ובכל כביש: גבי לרנר נהרג בכביש נידח וריק כמעט לחלוטין במסלול שהוא מסלול נפלא לרכיבה. כך גם בוריס גורפינקל שנהרג בתאונה חזיתית בכביש ערד ים המלח – לא מקום שאתה מצפה בו להמון תנועה, בגלל השתוללות של נהג. גיורא צחור נהרג בכביש שאי אפשר להגיד עליו שהוא כביש מצוין לרכיב (הוא די מפחיד האמת), אולם רוכבים בו הרבה ויש ראשיים ממנו.

הספורט קיבל תדמית של ספורט מסוכן בעוד שהוא רחוק מזה

בחמש השנים האחרונות דומה שיש הרבה יותר רוכבי אופנים מבעבר. הצמיחה והגדילה של ענף רכיבת הכביש היא משהו משמח מאוד, ומשמעותי ליכולת שלנו לקבל הכרה ולגיטימציה כשותפים שווים, גם אם פגיעים יותר, בכבישי ישראל. למרות הצמיחה הזו, אין גדילה בכמות ההרוגים השנתית. למעשה אם נמנעים מכבישים המסומנים בשם בעל ספרה אחת או שתי ספרות, ועוד כמה כבישים מסוכנים במיוחד שבהם לא כדאי לנו לרכוב, ניתן לעסוק בספורט הזה בבטחה גבוהה בהרבה ממה שרבים חושבים, והסיכוי להתקל בגורמי התאונה הטיפוסיים: אותם נהגי רכב עייפים מסוממים שיכורים ורשלניים שסוטים לשוליים ופוגעים בנו קטן משמעותית.

מבט מהיר בנתוני מראה שבקרוב ל 20 שנה נהרגו רק מעט מעל 10 רוכבים בכבישים בינעירוניים מותרים לרכיבה, ושאינם כביש 4. החלק המכריע של התאונות התרחש בשני מקומות שאפשר להמנע ולו עשינו זאת – רכיבת כביש בישראל לא היתה מסוכנת כל כך.

רוכב הברזל – האנדרטה לזכרו של גבי לרנר במקום בו נהרג בין חריש לריחן

מה יהיה עם כביש 4?

כביש שלא כדאי לרכוב בו. עדיף להמנע ממנו לחלוטין ברכיבה ספורטיבית. ועדיין – זהו ציר האורך היחיד בישראל שמותר לרכיבה. עם כניסת יותר ויותר רוכבי קומיוטינג, והחשיבות של עידוד האופנים ככלי תחבורה, ביחד עם המצאותו צמוד למרכזי אוכלוסיה גדולים, ראוי שיהיה בו פתרון ברמה אחרת:

ביציאה מקופנהגן. כביש לא ראשי במיוחד. גם בכביש 4 ראוי היה לסלול מסלול דומה.

נקודת האור?

אם תתמקדו ברכיבה  בכבישים צרים ונידחים, ועדיף כביש בסופי שבוע (אני רוכב שטח באמצע השבוע או במתחמים סגורים) – לא ליד הבית בהכרח, כגון אלה שבאזור הרי ירושלים, בית גוברין ולכיש, גבעת עדה, הכרמל, גלבוע וכמובן אזור ערד, רמת הגולן והגליל העליון, הסיכון שלכם ירד משמעותית. במקומות כאלה יורד הסיכוי לפגוש את הגורם העיקרי לתאונות האלה: נהג רשלן, רדום או מסומם. אני גר ליד כביש 4, אולם נמנע ממנו כמעט לחלוטין. 

יותר מכך – אם מתבוננים בתאונות שהתרחשו מאז התאונה בכביש 3, אפשר לראות ששתיים מתוכן מאוד חריגות: תאונת עקיפה מופרעת וחזיתית (של נהג שאמנע מלתת לו תיאורים ציוריים יותר בכתבה הזו) שפגע בבוריס גורפינקל בכביש ערד ים-המלח, והתאונה של גיורא צחור שהתרחשה בעת חצית כביש בנסיבות הקשורות כנראה לטעות בהערכת המרחקים. התאונה של גבי לרנר בכביש הנידח והיפה לאורך גדר ההפרדה מאחורי חריש כנראה שדומה יותר לתרחיש “הרגיל”: רכב של נהג שנוסע במהירות גבוה מאוד בכביש ישר עם ריאות טובה, וכנראה סוטה לשוליים עקב רשלנות פושעת: SMS? הרדמות? אין לנו מושג. התאונה של דיוויד שומן היא לצערנו כתובת שהיתה על הקיר. רכיבה בכביש 4 מסוכנת מעין כמוה. אנא, אם אתם לא חייבים – ותרו עליה!

בעת כתיבת המאמר בספטמבר 2013 יש לנו הרוג כביש אחד מקרב רוכבי הספורט. שמרו על עצמכם, הפיקו לקחים מהכתבה ונאחל שלא יהיו עוד הרוגים מקרבנו השנה, ובכלל.

הרוגי האופניים מקרב קהילת רוכבי הספורט (כביש וטריאתלון) בישראל: 1996-2003

אולי תתעניינו גם בכתבות הבאות:

• אם אדרס ברכיבה, בבקשה אל תעשו רכיבת מחאה
• כנס רוכבים בטוח – מחשבות מטרידות בעקבות הכנס
• שנה למותו – לזכרו של גיא תמרי
• על ווסט צהוב, פאשיזם ואופנה

מאת: גיא חלמיש