את מבחן ארבעת המופלאים (לקנונדייל סקלפל, טרק סופרפלי וספשלייזד אפיק, ולניינר ג’ט RDO), סיימנו עם הבנה פנימית שמסע החיפוש אחרי אופני המרתון האולטימטיביים לא תם.
מצאנו זוג מושלם לשימושיים תחרותיים, שפחות מצטיין בחיי היומיום בסינגלים טכניים (האפיק), זוג טכני וכיפי לאללה, אך פחות תחרותי (הג’ט RDO), ושני זוגות שמאזנים את הדרישות, כל אחד עם נוסחה משלו, אך עם מינוסים ופלוסים מובחנים (פירוט במבחנים). את הזוג האולטימטיבי, שטס כמו ניינר בסינגלים, ועף קדימה בעליות ובדיווש בעמידה כמו האפיק, עם מקום לשני בקבוקים גדולים, ובלי צורך לתפעל כל מיני נעילות לא נוחות על מנת להישאר יעיל או להפוך אקטיבי – עדיין לא מצאנו…
ניסינו לערוך את החלק השני של ארבעת המופלאים, בדיוק כמו החלק הראשון: לקחת ארבעה זוגות לכמה שבועות, ולהגיע לקליימקס של המבחן המשווה ביום מבחן מרובע בוחנים ומרובע זוגות אופניים בלופ האינטנסיבי שלנו ביער בן שמן. אך לאחר שהמתנו לשני זוגות מבחן מאוד מגרים (סקוט ספארק ופיבוט 429), והתברר מהיבואנים שהם לא יגיעו בסוף, שינינו פאזה ו”הסתפקנו” במבחן כפול, לשני זוגות מאוד מעניינים, ומאוד שונים בגישתם:
- KTM SCARP 29 Prime, במשקל 12.3 קילו ומחיר של 26,500 שקלים.
- Anthem X Advanced 29er 1, עם סט גלגלים משודרג, במשקל 11.6 קילו ומחיר של 23,500שקלים (האנת’ם 1 במפרט המקורי הנם במשקל מוערך של 11.8 ק”ג)
המפרט הבסיסי של שני הזוגות זהה לזה של ארבעת המופלאים: אופני הרים בעלי שיכוך מלא, המיועדים לרכיבות קרוס קאנטרי ומרתון, עם שלדת קרבון, גלגלי 29 אינץ’ ומערכות ברמת XT או X0. המשקלים המצוינים, אגב, הם משקלים “רטובים” כנהוג בבייקפאנל, כלומר המשקל הסופי של האופניים כפי שרוכבים איתם: צמיגי טיובלס עם חומר נגד תקרים (ג’יפה) בפנים, דוושות (XTR) וכלוב בקבוק אחד.
את המבחן הזה ערכו וכתבו נמרוד כהן וגיא חלמיש, שני הבוחנים של BIKEPANEL, ביחד עם צחי אוחובסקי, אחד מבוחני מבחן “ארבעת המופלאים”, שרכב גם הוא על ה-KTM. האופניים בילו אצל כל אחד לכמה וכמה רכיבות, והיתה לנו ההזדמנות להחליף ביניהם בכמה מתארים, ואף לרכוב back to back באותה רכיבה עם החלפות תכופות על אותו הלופ, מה שאיפשר נקודת מבט רחבה יותר, ולפעמים גם שונה מבוחן לבוחן.
את המבחן הזה נפרסם בשתי כתבות עוקבות עם סיכום משותף בכתבה הבאה. מתחילים ב Giant:
Anthem X Advanced 29er 1 משודרגים
Giant היא היום אחת משלוש חברות האופניים הגדולות בעולם והיא מתחרה ראש בראש במשחק משולש של החזקים והמשפיעים: טרק וספשלייזד (ובאירופה נהוג לכלול גם את סקוט ברשימה הזו). הליין שלה עצום, הכשרונות התכנוניים והספורטיביים שהיא יכולה לרכוש הנם ללא הגבלה כמעט, היא מספנסרת קבוצת פרו טור בכביש (Belkin), רוכבים ורוכבות חזקים בנבחרת ה-XC שלה, ואת הדאונהילר שנתן את ראן אליפות העולם הכי מרשים בעשור האחרון – דני הארט. אז די ברור ש-Giant היא בהחלט חברה מובילה. כבר עברו כמה שנים ודורות, ודגמים רבים של אופניים מאז היא שחררה לאוויר העולם את מתלה ה Maestro שלה, הגרסה של ג’יאנט למתלה כפול חוליות, מה שאומר שיש פה פוטנציאל לעקומת שיפור הדרגתית ואיכותית. כראיה לכך המתלה הנוכחי ממותג על ידי ג’יאנט כמאסטרו דור 4.0.
אגב: המתלה שפתח והוביל את אופנת המתלים כפולי החוליות בעידן המודרני, ללא ספק תצורת המתלה הפופולארית ביותר כיום, הוא מתלה ה-VPP של סנטהקרוז, שהושק ב-2002 באופני הדאונהיל שלהם (המתלה מבוסס על פטנט שסנטהקרוז קנתה מחברת OUTLAND זצ”ל). דייב וויגל ייצר מתלה כפול חוליות עם עקרונות עבודה שונים משל סנטה קרוז ופיטנט אותו, הלא הוא ה-dw Link המפורסם. חלק מהחברות בשוק רכשו זכויות ייצור ברישיון מסנטה קרוז (אינטנס), חלק מדייב וויגל (איירון הורס, אייביס, פיבוט, טרנר, אינדיפנדנט פאבריקיישן ועוד) וחלק מייצרות גרסאות משלהן, שאינן עוברות על זכויות היוצרים של ה-VPP או ה-dw Link (ג’יאנט ככל הנראה, על אף שמר וויגל תבע אותם בארה”ב, להפייר, ניינר, דה-וינצ’י ועוד).
נתונים
מחיר: 23,500 שקלים. משקל 11.6 (עם פדלים ומחזיק בקבוק).
מפרט: שלדת קרבון משולש קדמי ואלומיניום אחורי, חוליית מתלה מאלומיניום, המחוברת על ידי ברגים (אינה אחודה), בולמי Rock Shox מונרך RL עם שני מצבים מאחור, ו SID RL29 מלפנים. קוקפיט אלומיניום של Giant, אוכף פיזיק טונדרה, סט גלגלים משודרג מהמפרט המקורי – Stan’s Crest ZTR ועליהם צמיגי Racing Ralph (שוולבה). המעצורים וההילוכים משימנו XT.
המדיום היא למעשה מידה 18, והנה טבלת הגיאומטריה. מבט מהיר מראה זווית צינור ראש של 71 מעלות (לא מהנמוכות), טופ טיוב טיפוסי למדיום (59.4 ס”מ), תומכות שרשרת לא קצרות באורך 46.2 ס”מ, ובסיס גלגלים של 110.49. לא מספקים את ה BB דרופ בנתונים.
מקדם חרמנות
האופניים בעלי מוניטין משובח בעיקר בגרסת ה 26 שידועים כאופני מרתון עם ביצועים מוכחים. אם ננטרל את המוניטין הזה שנצבר בת’כלס על שלדה אחרת, ונתייחס לעיצוב עצמו במנותק, הוא בסדר: הקו הישר והזוויתי של הטופ טיוב נראה טוב וקרבי, מתחבר לקווים הישרים של המשולש האחורי ומתאים למסר “אני מהיר”.
ברמת הלוק הכללי, האופניים הללו דווקא די “ריקים” במבט מהצד (יש הרבה אוויר וקצת אופניים/צנרת…), אז אין ספק שהם עומדים בתקן המינימאליסטי המחמיר של אופניים תחרותיים. יש בתוך המשולש הקדמי מקום לבקבוק שתייה גדול, תכונה שאנו אוהבים.
ה downtube המעוקל טיפה מפריע למראה הזה ונראה כמו הדבקה לא כל כך שייכת לסגנון שמצוי בשאר החלקים והוא משדר לנו הרבה יותר AM מ XC ומרתון. עושה רושם שהדגמים הקודמים של האנת’ם היו דווקא יותר “נכונים” מהבחינה הזו.
בחירת הפרטים הקטנים אינה ברמה שהתרגלנו אליה מג’יאנט שדווקא הבריקה לחלוטין בשנים האחרונות עם לא מעט דגמים בצבעים מדהימים והקפדה על פרטים בסגנון Total look של האופניים עם כל מני חלקי מתכנת קטנים באנודייזד צבעוני שמשלימים את התמונה. פה הצבעים בנאליים מדי לטעמנו.
המשולש האחורי מיוצר מאלומיניום, וגם חוליות המתלה (בדומה לטרק סופרפליי עלית שבחנו, בהם תומכות השרשרת ותומכות הכיסא מאלומיניום. דגם הסופרפליי פרו העליון זוכה למתלה אחורי שכולו מקרבון). אם זה המשולש הזה היה חוסך הרבה כסף ללקוח, אז סבבה. לרוכב יומיומי שאינו חי בשביל פודיומים, זה אפילו די חכם, ומעלה את שרידות האופניים ברכיבות טכניות או בסופשבוע סינגלים מדבריים במלון האופניים בסמר… אבל ההרגשה שלנו היא שג’יאנט לא הלכו על זה עד הסוף (עדיין), ולראיה, גם בדגם היקר ביותר אין משולש אחורי מקרבון, וציר הגלגל האחורי עדיין בסטנדרט הישן של קוויק ריליז רגיל בקוטר 9 מ”מ, ולא נהנה מהקשיחות המוגברת (והרצויה באופני וגלגלי 29 אינץ’) של הסטנדרט החדש (הקיים ב-KTM) של ציר גלגל בקוטר 12 מ”מ, המתברג לתוך השלדה. לנו ברור שעוד שנייה ג’יאנט יציגו דגם קרבון מלא, עם ציר 142X12.
רייסריות
גיאחה:
טובה, אבל היתה יכולה להיות הרבה יותר טובה עם אבזור מתאים – בייחוד בקוקפיט ובבולם אחורי. התלונה הרגילה שלי על אספקת אופני מרתון 29 במידה מדיום או סמול עם סטם רגיל תופסת גם פה. אופני מרתון אמיתיים צריכים לאפשר ישיבה נמוכה, אירודינמית יחסית, עם אפשרות ללחוץ חזק על הקראנק למשך שעות. לא הגיוני לצייד אותם עם כידון ברוחב של 74 ס”מ וסטם של 8 ס”מ שמניחים אתכם זקוף ורחב בתנוחה של רוכבי שבילים. רייסר מאוד ירצה גם נעילה מהכידון, והמצאותה של אחת כזו במבחן – על ה KTM רק הראתה עד כמה זה חסר כשמחליפים בינהם בצמידות. בכל שינוי מירידה לעליה, יש צורך לחפש גם את החוגה הקדמית וגם לשלוח יד למטה אל הבולם כדי להתאים למצב החדש. לא נוח אחרי שאתה מתרגל לנעילה אחת פשוטה במכה אחת גם לקדמי וגם לאחורי.
זווית תלולה יחסית בצינור הראש של 71 מעלות, גורמת להיגוי להיות מעט זריז יותר מזה של ה KTM למרות הסטם הקצר והכידון הרחב, מה שהגיוני לאופניים שיבלו את רוב זמנם בעליות. ההיגוי והשליטה טובים. מרכז כובד טוב, תחושה של מיקום גוף מעט קדמי ובסה”כ מאוד נכון למרתון. האנת’ם איקס מתכתבים הרבה יותר עם הטרק סופרפליי והקנונדייל סקלפל מאשר עם ה-KTM והניינר ג’ט RDO. גם המשקל שלהם (11.6 ק”ג כולל פדלים ומחזיק בקבוק. 11.3 בלי) די דומה למשקל של המתחרים ברמות המחיר האלה. 
המונרך בעל שני המצבים ביחד עם מתלה המאסטרו דור 4.0 המצוין של ג’יאנט עשו את עבודתם בצורה טובה ביחס לכל המתלים שבחנו בארבעת המופלאים. המתלה מבצע מעקב נכון אחרי מהמורות קטנות, ללא תחושות נדנוד מיותרות ותגובה מצוינת לנעילה, אבל שני המצבים שלו מגבילים: אם תנסו לכוון את הסאג על ה 20% שאמור להיות לפי המלצות היצרן תגלו אחלה תגובתיות בסינגלים, מתלה אקטיבי, נוח, עובד לרכיבה טכנית, אבל גם שהם מאבדים את הרייסריות. ב 15% הרבה יותר טוב ליישום התחרותי, אבל אז תתקלו בבעיה חדשה – חסר המצב השלישי הרך יותר והאופנים מתפקדים בינוני בסינגלים טכניים עם מתלה שאיבד אקטיביות.
ג’יאנט ממליצים על 20% לקיצוניים רייסרים ו-25% לרוב העולם, כלומר בשביל להרגיש אופני מרתון אמיתיים נאלצנו לסרס את המתלה, ורק אז קיבלנו הרגשה ז”קית בנעול (רייסר חייב את זה בשביל תקיפת קירות, מתחרים, עמידה בעליות ארוכות וכו’). המצב המסורס השאיר את הבולם הפתוח בתחושה שמקבילה למצב ה Trail בפוקס – פלטפורמת דיווש בינונית שהיא מעין פשרה בין פתוח לגמרי לפלטפורמה קשיחה לגמרי. תיאורטית זה המצב בו אופני מרתון אמורות לבלות ברוב רכיבת מרתון “קלאסית” – והוא מאפשר לרכוב בישורת זרועת בורות או אבנים מבלי שכל האנרגיה הולכת.
ברמות המחיר האלה בולם עם שני מצבים בלבד זה לא מספיק בזמן שכל זוגות האופנים כמעט מגיעים עם שלושה.
בקטנה: אם אתם רייסרים שעוברים הרבה בין נעול לפתוח תגלו שהידית נמוכה ומעט רחוקה וקשה להגיע אליה. אחרי התרגלות לידית הנעילה הכפולה על הכידון של ה KTM רצינו להתפנק גם פה.
נימי:
האנת’ם יכולים להיות פלטפורמה מצוינת לתחרויות, אך הם דורשים כוונון ספציפי יותר ובחירת חלקים אחרת. חלק מהשינויים האלו יכולים להיעשות בקלות במעמד הרכישה, וחלק פחות בקלות.
הקוקפיט אכן מרגיש קצר, וסטם ארוך ונמוך יותר ישפר זאת, אך גם יפגע ההרגשת החיות בסינגלים. הבעיה מחמירה בגלל הבחירה בכידון עם רייז קטן, במקום כידון שטוח, שמעלה את הפרונט בס”מ וחצי מיותרים. אז בבקשה כידון Flat, ומקרבון… על אופניים תחרותיים, בטח ברמת המחיר הזו, אני רוצה לראות (ולשקול…) מכלולים רזים, קלים וסקסיים.
הבעיה השנייה והפתירה גם היא, היא צמיגי הרייסינג ראלף של שוואלבה, מותג גרמני איכותי ומוערך, שמגיעים ברוחב 2.25 אינץ’ (זהים לאלו שבחנו על הניינר JET R.D.O). הרוחב המוגדל גונב מעט מהירות מהאופניים, אין מה לעשות, ונותן בתמורה עוד אחיזה ואף נוחות משופרת. גרסת ה-2.0 אינץ’ של צמיג זה או צמד אייקונים של מקסיס (כמו אלו שהורכבו על ה-KTM), יחסכו מעט משקל היקפי על הגלגלים ויגדילו את מהירות ויעילות האופניים.
הבעיה השלישית היא “רכות” המתלה, ושני המצבים של בולם המונרך. בעת רכיבה בתנאי שטח משתנים, המעבר המסורבל באנת’ם בין שני מצבי בולם (נעול ופתוח) לא דומה לדילוג הקליל בין שלושה מצבים שמאפשרים בולמי הפוקס, עם ידית השלט ב-KTM. עם הג’יאנט רכבתי רכיבה מאומצת, שנפתחה בטיפוס קשה מצומת מחניים לקצה של יער ביריה, בדרכי כורכר תלולות לאללה ומדורדרות, ותיבול סינגלים קצר פה ושם. הרוכב המוביל והחזק לחץ בלי אלוה, והעניש אותי בצורה שתיזכר (תודה ניב…). במהלך כל העלייה הייתי במצב נעול, אך בקירות התלולים עדיין היה בובינג מורגש, ולעומת זאת, במקטעי הסינגל המזדמנים, האופניים היו אקטיביים למדי.
שורה תחרותית תחתונה: האנת’ם בבנייה הנוכחית ועם המונרך הנוכחי, אינם מרגישים לי מספיק תחרותיים כאופני מרתון. המתלה במצב נעול לא הרגיש לי מספיק קשיח (רכבתי עם Sag של כ-20%), ומול ה-KTM/FOX הוא מרגיש כאילו חסר לו מצב אחד.
Fun Factor ויכולות טכניות
גיא:
מקרב קבוצת אופני ה 29 אינץ’ עם מתלה 100 מ”מ, שבאמת מכוונים לרכיבת מרתון, האנת’ם מוצלחים בסינגלים. עם הסאג המתאים הם יתנו כיסוי מצוין לטווח שבין רכיבת שבילי אדום כחול בן שמנית טיפוסית. המתלה אקטיבי, בעל פרוגרסיביות נכונה וטובה, ואני מודה שהוא (ודומיו כפולי החוליות) מספקים לי את חווית השיכוך שאני אוהב.
הם לא רעים במקומות טכניים ובעלי היגוי והשליטה טובים, אבל אחרי שתעברו ל KTM תרגישו פתאום מה ההבדל בין אופני מרתון שעושים גם סינגלים זורמים לבין אופניים שמרגישים שבנו אותם לסינגלים ויכולים לעשות גם מרתון… ה-KTM הביסו את ה Anthem במקומות האלה – בעיקר בגלל גיאומטריה כללית נכונה יותר למטרה הזו מאשר עקב תכונות המתלה. התחושה שלי היא שהם מדיום טיפה גדול, ובקטע הפאן (למרות שגובהי 175 ס”מ) אני מעדיף שלדה קטנה יותר. מדיום שהוא למעשה 17 אינץ’, כמו ב-KTM, מרגיש יותר מדיום-סמול ולכן בעלי חוויית זריזות ושליטה הרבה יותר עצבנית, זריזה ומגיבה בקטעי ה-Fun מאשר זו של ה Anthem. אם נסתכל על המספרים בטבלאות הגיאומטריה הם יאששו את הסברה הזו. בסיס הגלגלים של האנת’ם ארוך בכמעט ס”מ מזה של ה KTM, ורובו של הס”מ הזה מגיע מה Chain Stay מאחור – אותו צינור שהמתכננים בד”כ עושים מאמצים גדולם לצמצמו בשביל לייצר זריזות.
יש סיכוי לא רע ש Anthem במידה קטנה (סמול) היו נותנים לי חוויה עדיפה פה בקטעי הסינגלים. עם המדיום האמיתי הרגשתי מעט את אפקט ה 29 המסורבל.
התלונות על הסטם הקצר והכידון הרחב מקבלות תיקון כשמגיעים לסינגלים – ברור שלפה זה מתאים יותר.
המזלג מצוין – רוק שוקס, עם חוגה בעלת 5 קליקים. כשהחוגה על שעה 12 הוא פתוח לחלוטין ועל שעה 6 הבולם סגור, ובינהם יש טווח. הקליקים הראשונים אחרי הפתיחה לא מרגישים הבדל גדול. בשעה 3 זה מתחיל להרגיש אחרת. מה שמתקבל זה אפשרות לעשות משהו דומה ל CTD רק עם עוד כמה דרגות חופש, שביננו – הן מיותרות עבור רוב הרוכבים ובאיזה שהוא מקום מאטות ומפריעות לחוויה עקב עודף בחירה.
צמיגי הרייסינג ראלף שהולבשו עליהם התגלו כנחותים משמעותית אוחזים פחות מהאייקון שהיו על ה KTM. במדרגות בהן האייקון אחזו הרייסינג ראלף פירפרו.
כאמור עבורי המתלה הרגיש מצוין בסאג 20% בקטעי הסינגלים אולם אז לא היה טוב מספיק לעליות ותקיפות ב”נעילה” שהיא יותר הקשחה מנעילה. בהוספת אוויר בעית השימוש בהם כאופני מרתון במסלולי 4*4 נפתרה לחלוטין והם היו יעילים ונכונים, אולם אז המתלה הרגיש קשה מדי במקומות טכניים מאוד ולא מספיק סופג במצב הפתוח. אם הייתי מחזיק בהם באופן פרטי הייתי משאיר ברכב משאבת בולם, או מתעקש על בולם עם שלושה מצבים מאחור.
נימי:
הדרך מטה בחזרה ממעלה יער ביריה אל צומת מחניים, במשהו כמו 80% סינגל מדוגם וזורם, הייתה מהנה ומהירה מאוד. בתחילת הירידה פתחתי את נעילות הבולמים והאופניים פשוט טסו: המתלה אקטיבי אך פרוגרסיבי במידה, כיפי, ומאוד מתקשר עם השביל. האופניים מגיבים מיידית לאינפוטים של הרוכב כמו דחיסת המתלים אל תוך השביל, וקופצים מעל מכשולים או מקפצות טבעיות באלגנטיות ובקלות. לא הרגשתי שזווית הראש תלולה מדי, אך ככל שתטוסו מהר יותר, תגובות ההיגוי המהירות ידרשו מכם תשומת לב ועירנות.
שורה טכנית תחתונה: האנת’ם הם אופניים מאוד תגובתיים, עם תקשורת מעולה לרוכב והיזון חוזר מיידי ואינטואיטיבי לשפת הגוף שלו. אופניים טובים מאוד לרכיבת סינגלים טכנית, אם כי ברמה אחת מתחת ל-KTM ולניינר, שמובילים את ה”טכניות” בחבורה (מצד שני הם תחרותיים מהם ביעילות הדיווש).
מכלולים ותמורה למחיר
האופניים שקיבלנו היו משודרגים מהמפרט המקורי במחלקת הגלגלים. במקור דגם ה-Advanced 1 מגיע עם גלגלים של Giant במשקל גבוה יותר משל ה-Stan’s ZTR Crest שהורכבו פה. את השדרוג הציע לנו היבואן כדי לתת קרבה טובה יותר למחירים ולרמות המשקל שהיו במבחנים הקודמים שהזכרנו. אנו קפצנו על ההצעה כי זה שדרוג מומלץ ומורגש. המעביר האחורי הוא XT פשוט (לא בגרסת ה-Shadow) וזה חיסרון. על כל אופניים כמעט נעדיף מעביר Shadow עם הקלאץ’ שמצמצם חבטות ורעשים מהמתלה. בהקשר לזה עוד תלונה בקטנה היא על העדר מגן תומכות השרשרת. אולי משולש אחורי מאלומיניום פחות צריך את זה, אבל היינו מעדיפים שהיה ממסך את המזוכיזם שלו באמצעות השקטת הצלפות השרשרת בכיסוי כלשהו.
אולי זה הכיסא עם המסילות הפשוטות, ואולי המשולש האחורי וחוליית המתלה שאינם עשויים מקרבון, אבל בהשוואה לערימות הריצ’י WCS שעל ה KTM עם סט גלגלים יקר ואיכותי של DT השוויצרית, חלקי האלומיניום הפשוטים יחסית שהרכיבו את הקוקפיט ומוט הכסא ב Giant לא מספקים מקדם תמורה גבוה במיוחד. האנת’ם פשוט לא הרגישו לנו אופניים של 23.500 שקלים. השאלה האם חבילת האבזור הזו, על יחס המחיר-משקל שלה היא הגיונית, ובאופן דומה לכל הדגמים במבחן “ארבעת המופלאים”, גם פה לצערינו התשובה היא “לא”. יחד עם זאת, יחס המחיר לקילו באופניים האלה (מה שנקרא אצלנו במערכת “מדד גיאחה”) דומה מאוד לזה של הטרק סופרפליי ושל הניינר RDO שבחנו, וטיפה עדיף מזה של הסקלפל (וכמובן עדיף בהרבה מזה של האפיק שנבחנו).
הבולמים כאמור מתפקדים מצוין במצבים שבהם הם נמצאים, אולם חסר לנו המצב השלישי במונרך, ויש לנו עודף של מצבים ב Rock Shox RL 29. אין נעילה מהכידון.
תלונה על הקאפות בגלגלים – הקאפות (מכסים), הן חיפויי אלומיניום שנמצאים בצידי צירי הגלגל, ומחפים על המסבים. הקאפות בסט הגלגלים של STAN’S יושבות במקומן בלחץ קל של ה-O-Ring שמקיף אותן. לצערנו הלחץ אינו מספיק, והקאפות האלו נופלות ממקומן בקלות. זה מקל על מעבר בין סטנדרטים שונים (ציר רגיל, 12 מ”מ, 15 מ”מ, 20 מ”מ וכולי, אבל די משגע ומעצבן אותך כאשר אתה מנסה להרכיב חזרה גלגל שפורק מהאופניים בהעברות, והפקקים משתחררים מהגלגל ומקשים על החזרתו למזלג או לשלדה. גרוע מזה, לקוח שלא מודע לבעיה, יכול להשאיר אותם מאחור או גרוע מזה, לאבד אותם, בהעברה מרכב לרכב, ולגלות זאת רק כשהוא מגיע לתחילת הרכיבה, בערד נגיד…
סיכומון ביניים
אנחנו מוכרחים להודות: יש לנו חיבה ל Giant Anthem. היא התעוררה לראשונה לפני כמה שנים, בעידן פרה-היסטורי בו אופני מרתון עוד אחזו בצמד גלגלי 26, והיה בעולם אתר שקראו לו BikeZone – האב הרוחני של BikePanel. אז עשינו מבחן לשני זוגות ג’יאנט במקביל: אחד לטראנס ואחד לאנת’ם, ונשבינו בקסמיהם: הם גרמו לנו להרגיש מהירים וזריזים בכל מתאר, הצטיינו גם כאופני רייסרים והפתיעו גם בסינגלים, ונדלקנו עליהם. לא בטוח שזה יתרון עבור האנת’ם 29 כעת כי הנוסטלגיה והזיכרון יש להם תכונת המתקה, ובעוד שהזיכרון מאופני מרתון XC מושלמים מקנן במוחנו, צריך הדגם הנוכחי להתמודד לא רק עם המשוכה הגבוה הזו אלא גם עם הזיכרונות מ”ארבעת המופלאים“. האם הוא הצליח? כן. זה לא שאין לנו השגות אבל בשיפוט כולל מדובר באופנים שנותנים תחרות שלמה ומלאה לכל אחד מהזוגות בארבעת המופלאים (שהם כבר ששת המופלאים אחרי מבחן זה).
הבוחנים לא הגיעו להסכמה מלאה לגבי אפיון הרוכב המתאים לאנת’ם: גיאחה לא כל כך התרגש מהאלומיניום כל עוד המשקל בשורה תחתונה עמד יפה עם התחרות. הוא רואה בהם אופניים יותר רייסריים והרבה יותר מתאימים למרתון מה KTM, ונימי מזהה שם דווקא יכולות שביל טובות אבל רוצה יותר תמורה למחיר בדמות יותר חלקי קרבון שאפשר להזיל עליהם ריר. את הסיכום המלא – תקראו בלינק זה אל החלק השני.