לחוק מרפי יש הרבה גרסאות מאיפה ומתי הוא צץ לעולם – הטענה המרכזית באה מעולם הניסויים של חיל אוויר אמריקאי מאמצע מאה עשרים, כאשר נבדק כוח הכבידה על גוף מתרסק שבסופו של דבר אדוארד מרפי קיבל תוצאות כוזבות ביחס למה שציפה. אבל זה לא באמת מעניין, כי החוק מכה בנו כרצונו, והוא גם לא פסח על צרוף מקרים: באותו היום שבו התבקשתי לאסוף מגיני ברכיים של אלפיין סטארס, רכבתי ללא מגינים והתרסקתי קשות…
מאת: יוג’ין לויט
צילום: עופר עברי
קליל ומאוורר או מוגן?
הרצון להיות קליל אף פעם לא עזב אותי, ותמיד ניסיתי למצוא מגנים דקים וקלילים. אף התנסתי בכמה קניות אונליין של מותגים ידועים, אבל המוצר חזר לחנות הוירטואלית עוד לפני שהספקתי להוריד את הטיקט. הכל נראה מצועצע מדי או די קטן.
ללא ספק התעשייה מראה שינוי בכל הנוגע לאבולוציות המיגון: ישנה הבנה כללית שהקהל רוצה מאוורר, קל ונוח ורוב החברות כבר שמו את חותמם בקטגוריה שמנסה לייצר את הפשרה בין הניגודים של הגנה ואוורור. המגינים עוברים שינויים לאורך כל הקו – החל ממגיני פלסטיק מגושמים כצבי נינג׳ה, דרך מגיני פדים מסיביים לדאון היל ואינדורו ועד למגנים הדקים והקלילים שצצים לאחרונה לרוכבי השבילים.
מגיני ברכיים – הערך הפסיכולוגי
זה כנראה לא רק אצלי אבל כל תחום הבטחון ברכיבה, מאפשר זרימה יפה ללא דאגות. האפשרות לשכוח מהמחשבה על מה שיקרה במידה ואתרסק משפר את הרכיבה. העניין הפסיכולוגי לא פחות משפיע מאשר עניין שליטה טכנית של הרוכב. ברגע שהרוכב מרגיש בנוח ובטוח מבחינת מיגון אז גם הגישה שלו לאלמנטים טכניים תבוא בפוקוס ללא חששות. אם אפשר יהיה לשלב את שני העולמות של לרכוב עם ערך פסיכולוגי חיובי (מגנים על) ועדיין להיות קליל עם הרגשה של בלי (כאילו אין מגנים) אז יהיה שילוב מנצח למגיני ברכיים לרוכבי שבילים וסינגלים.
נתונים יבשים – מפרט
- מחיר לצרכן – 286 שקלים חדשים
- בעלי תקן CE (תקן אירופאי)
- בעלי תכונת התאמה למבנה הברך
- רצועות סיליקון מודפס בחלק העליון והתחתון למניעת החלקה
- שכבת מגן מתקשה בזמן אימפקט
- שכבת מגן בעלת פרפרציה לאיוורור מקסימלי
- יבואן – חברת אופנועית
נתונים לחים – עיצוב
מבחינה עיצובית המגנים התאימו לי בול. הגודל שלהם נכון לטעמי, כך שהאורך די דומה לסטנדרט המקובל בקטגוריה היותר מסיבית, רק יותר דק.
הפסים הצהובים פשוט קנו אותי כבר במבט ראשון: פשוט התאמה לפי הזמנה לגימורים הצהובים שיש לי על האופניים.
אבל כשמחזיקים את המוצר ביד ומתבוננים בו, מתחילות הדאגות הראשונות: אין רצועות הידוק וכל המגן אמור להשמר באותו מיקום ללא החלקה רק על בסיס רצועות סיליקון מודפסות. בנוסף לכך אני בדרך כלל מידה מדיום במגיני ברכיים אך פה נאלצתי לרדת לסמול ועדיין קיבלתי רווח מוזר (חוסר הידוק בין מגן לרגל) בחלקו העליון בזמן שהברך ישרה.
מגיני ברכיים ברכיבה
איפה הפארגון פתר לי יפה את המתח בין הרצון לרכוב קליל ומאוורור, ומצד שני מוגן ויחסית משוחרר פסיכולוגית. מצד אחד הבטחון שאני רוכב עם מגנים נתן את שלו בפוקוס ישיר לשביל ולא ל״אם וכאשר״. מצד שני הנוחות של משהו קל, לא מורגש על הברך בזמן פידול גרמה לי לקחת אותו ליותר רכיבות גם כשחם.
רמת האוורור – מצוינת – המגן מאוורר לחלוטין מה שמחזק את מעמדו לקיץ האין סופי של ארצינו. הברך נושמת לרווחה ולא רק בחלקה האחורי איפה שיש רק את הגרב האלסטית, אלה גם דרך שכבת מגן עצמה דרך פתחי פרפרציה.
אחיזה
לא רוצה לנבא רעות וכולי תקווה שהמצב יישאר כמו שהוא עכשיו, עד כה המגן לא זחל כלפי מטה. ה Paragon הראה יכולת פלאית להישאר במקום ללא שום הידוק רצועות (שלא קיימות). גם בסינגלים טכניים איפה שרגלי קפצו לכל הכיוונים על מנת לשמור על נקודת איזון נכונה הוא דבק בשלו. כמובן שהייתי שמח כבר עכשיו לדעת אם המגן ימשיך בדרכו גם אחרי שנה שימוש או שהמתיחה הטבעית תחליש את סגולותיו.
הגנה
החלק במבחן שעדיף לא לבדוק, אבל נרתמתי למשימה ושילבתי במבחן 3 נפילות, אומנם לא רציניות וללא אימפקט ישיר של ברך / סלע אבל עדיין לא נעימות. הברך לא הרגישה שום דבר ונשארה נקיה מסריטות ומכות.
גם בבדיקת מעבדה ביתית ניתן לבדוק איך ההקשחה של שכבת מגן עובדת על ידי הפלת המגן על הפרקט – הסאונד של משהו כמו אבן שפוגע ברצפה ביחס לצרחת האשה ״מה אתה משוגע?״ נותן ניקוד יאה.
לסיכום
העברנו חודשיים וחצי כאשר מגיני ברכיים של POC שלי ממשיכים לשכוב במחסן – מה שמעיד על העדיפות של המגינים האלה של Alpinestars לפחות ביחס ל POC שאצלי ולמזג האוויר בישראל. זה ממש גורם לי לשיר:
הרבה קילומטרים ללא שפשופים
גם תחת חום נושק 40 ללא זיעת גרבילים
גם נפילונת קטנה עברה במבחן.
שתי כביסות ועדיין הכל בעניין.
אז נמשיך לפדל ולחייך לכולם
ולך רוכב שבילים, ממליץ בחום (כן…)
להתחדש באלפיין – סטארס פארגון
למי שעדיין הגיע עד כה וסקרן לדעת לגבי הרווח – זה פשוט נובע משוני קשיחות החומר של שכבת מגן לשכבת הגרב ולגמרי לא מפריע בתפקוד.
מאת: יוג’ין לויט
צילום: עופר עברי
