מזג אוויר בהיר וקפוא למדי קיבל את פני הרוכבים שהגיעו השנה למרתון BIKPANEL בארי – למתחם חנות לה מדווש ולאחד מהמוסדות הוותיקים בתחרויות בישראל. זו שנתו העשירית, והשנה השלישית לשיתוף הפעולה של BIKEPANEL כנותן חסות ראשי לאירוע שמופק על ידי “תאוצה” של נמרוד הנגבי ולה מדווש בניהולו של ארז מנור. הפעם זו לא כתבה כבדה ומפורטת, וגם לא סקירת החלק התחרותי של האירוע – היו לנו המון מאלה לאחרונה (כנסו לעמוד הבית!) – הנה כמה תובנות קצרצרות ותמונות שלי מבארי 2017.
כתב וצילם: גיא חלמיש
קודם כל הסרט (למי שלא לחץ למעלה)
קפוא בחימום, חם בתחרות
מזג האוויר היה קרוב למושלם. רק היינו מבקשים עוד איזה שתי מעלות חימום בבוקר התחרות. שמים כחולים מלווים בשדות ירוקים מדהימים, וכלניות. באמת: בארי במיטבו. אחרי רכיבה של כחצי שעה כבר נהייה חם ממש והרגשנו כמעט בקיץ – לא בתחילת פברואר.
למה בחרנו בבארי?
זהו כנראה המרתון החד יומי הגדול בישראל. 500-600 רוכבים בכל שנה, פותחים עם מרתון BIKEPANEL בארי את העונה. אנחנו מתחילים את 2017 עם חיבור למאות הרוכבים והקוראים שלנו, ובכיף גדול.
יש הרבה סיבות לבחירה שלנו במרתון בארי לשיתוף פעולה הדוק והראשונה בהן הוא המקום: פשוט מקום אהוב וכייפי כל כך לרכיבה, שאנחנו שמחים לחזור אליו כל פעם מחדש. הסינגל הזה פשוט כיף טהור.
זה מוסד ותיק וחשוב בעולם המרתון בישראל: כבר 10 שנים שמאות רוכבים מגיעים לכאן, ונראה לנו נכון לחזק את המסורת הזו. המארגנים שלו: תאוצה ולה מדווש, נמרוד וארז, הם בעלי זכויות רבות בענף וגם להם רצינו להתחבר ובאירוע שלהם לתמוך.
המיקום שלו הוא גם בעל הקשר נוסף, פוליטי, לאומי: בארי בעוטף עזה – אותו חבל ארץ שאינו נהנה משדולה פוליטית, שאינו שואב תקציבים בלתי מוצדקים, שנותר חסר הגנה בידי פוליטיקאים שמתעניינים בעיקר במתנות ושמפניה וזה שבאמת נמצא תחת איום ותוקפנות וצריך את תמיכת הציבור בו, לעומת… (כל אחד ימשיך את המשפט בהתאם לעמדתו הפוליטית – תל אביב, שטחים, גליל, עיירות הפיתוח?)
הפאמפטרק הגדול בישראל
בעבר כתבתי כתבה על סינגלים למתחילים. בארי היה שם, ודי מהר לאור תגובות הקוראים הוצאנו אותו מהכתבה. היום, כשלא התחריתי (רגליים עייפות בזכות RUNPANEL) אלא רק רכבתי מנקודה לנקודה כדי לצלם קצת, הבנתי עד כמה צדקו אלה ששכנעו אותנו להוריד את בארי מקטגורית המתחילים: על תחילת הרכיבה מיד אחרי ה”start loop”, בסינגל הראשון, אני מגיע לזוג רוכבים, האישה על הקרקע עם כנראה שבר פתוח ברגל. היה אתה בן קבוצתה ולאחר שהודענו להפקת האירוע לחילוץ המשכתי הלאה.
לקראת הסיום – ירידה מסומנת כמסוכנת. בתחתית הנחל אותו חוצים עומד ילד מהקיבוץ – מרשל צעיר שמטרתו לעזור ולהשגיח בנקודה הזו. בעודי עומד לצלם שם – שלושה רוכבים נופלים מול עינינו. הפעם ללא נזק רציני – קמים וממשיכים. יש משהו מטעה בבארי – הוא דורש ריכוז, ויכולת טכנית של פאמפטרק עם שינויים מהירים, שליטה בהחלקות גלגל (מדי פעם יש חול מעל מצע אדמה קשה), ושליטה בשינויי מנח הגוף במהירות רבה בכל האמבטיות האלה וחציות האפיקים במסלול. תוסיפו על זה את חוב החמצן, המהירויות והלחץ של תחרות – וקיבלתם אירוע שדורש ריכוז מקסימלי מהרוכבים.
זה קל – אין עליות… (לא!)
מה שנראה למי שלא עשה את בארי איזה פעם או פעמיים כמסלול קל מתגלה כאחד הקשים ביותר שיש. אמר לי מישהו לאחרונה על המרתון הזה, שהוא נגד שעון של 75 ק”מ… אמנם אין פה עליות משמעותיות, אבל עבור רוכבים קלים בעיקר, עליות הן הזדמנות, ועבור כל הרוכבים – הירידות שאחריהן הן זמן של כיסוי מרחק תוך הורדת דופק. כשרוכבים במתאר שטוח יחסית כמו בארי מקבלים חובת עבודה רציפה על כל המרחק. אין לאן לברוח, אין שחרורים – צריך לפדל.
גם מתאר המיקרו של הסינגל אומר שיש לא מעט יציאות מסיבובים, קירות קצרצרים – כל אלה מכניסים את הרוכבים אל האנארובי וחזרה ממנו, ומונעים אפשרות להרדם בדראפטינג על רוכב חזק מלפנים. גם אם אתה בדבוקה – תעבוד פחות, אבל תעבוד.
האפשרות להקפה או שתיים – פותחת הזדמנות להמון רוכבים להשתתף
העובדה שלא רצחתי את עצמי בדופק גבוה מלפנים הפעם, אפשרה לי לרכוב עם חברי המקצים הקצרים יותר, להנות מהנוף, ולהחשף למאות הרוכבים שבאים לאירועים כדי לחוות חווית רכיבה. האסימון בדבר חשיבות המתכונת הזו של הקפות ירד לי חזק יותר. מתוך זווית של רוכב שבוחר את המרחקים הארוכים, הנטייה שלי היא תמיד להעדיף מסלולים מנקודה לנקודה, ובדרגה פחותה מכך – הקפה אחת גדולה. המתכונת של שלוש הקפות היא הקשה ביותר מכולן מבחינה מנטלית.
אבל יש גם יתרון גדול למתכונת הזו: היא מאפשרת למארגני התחרות לנהל מסלול לכל רמות הרכיבה – כל כל מה שזה אומר: סימון, תחנות הזנה ושתייה, גישה פשוטה יותר לחילוצים ושליטה טובה יותר על התחרות. בנוסף, ופה היתרון המשמעותי: זה מאפשר למרתון BIKEPANEL בארי להיות אירוע שמתאים לרוכבים במגוון רמות כושר. האפשרות לרכוב הקפה אחת, שתיים או שלוש היא מודולריות נפלאה. היה לי פשוט כיף גדול לראות את מורדי מחן-אופן (משווקי פתרונות תליה ואחסון אופניים) שגם הציג באקספו של האירוע, בוחר אחרי תקופה ארוכה ללא רכיבה בהקפה אחת, וחוזר ממנה עם חיוך ענק של אושר מהרכיבה. אני עצמי, לו הייתי מתחרה חמישה ימים לפני סמרתון הייתי דווקא בוחר בשתי הקפות חזקות הפעם, והשלוש – תמיד יש את רוכבי השלוש.
אקספו מנגבים בסיבוב
האקספו ומתחם האירוע בלה מדווש הוא אחד הדברים הטובים של בארי. בניגוד לכל התחרויות האחרות כמעט, בהן יש זחילה והעלמות מטפטפת לאחר התחרות, החומוס, הסככה הגדולה, המשטח וכמות הכסאות, והאקספו שתוחם את הכל יושבים כמעט בול – מאפשרים לקהל להינות מהמקום, מהחברה, לשבת ולשתות בירה עם חומוס כמו שצריך אחרי תחרות קשה.
הייתי משפר פה היבט חשוב: מציב את הפודיום בעמדת צפייה ברורה ומחוברת לכל מתחם הישיבה הזה – כחלק מצורת הח’ של המציגים השונים ולא במאחורי הגזיבו של Giant…. בין השאר, היו שם גם מפרסמים קבועים באתר: Rudy Project, Giant, KTM, Scott, גורמים מקומיים (קניתם שמן זית? אני קניתי!) והיה כיף גדול לשבת ולדבר אופניים עם כולם. דיוק קטן נוסף בתכנון הרחבה ויהיה מושלם גם מהבחינה הזו.
והתוצאות?
נו, אתם כבר מכירים את זה… עיכוב, המתנה, טעויות, מחכים לתוצאות באתר האיגוד… בעת כתיבת הכתבה לא היו עדיין תוצאות באתר האיגוד. בסוף זה יעלה ונוסיף את זה גם פה. האמת היא שכבר עייפנו מהעניין הזה. אולי צריך לשקול מעבר לספק המדידות של איגוד הטריאתלון? היה גם מרשל שטעה בהפנית ילדים להקפה העיקרית במקום למסלול 2 הק”מ שלהם, והעלו את כולם לפודיום.
תודה רבה לכל מי שהיה, תמך, התחרה, ניגב חומוס, ופיזר חיוכים – הרוב היו בסטטוס הזה בשישי האחרון – נתראה בשנה הבאה!
