היום השני להשקה היה הדבר עצמו: רכיבת אופניים עבה עם הביגוד החדש. ירדנו למטה עם בגדי הרכיבה המצוחצחים שלנו וקיבלה את פנינו הפתעה אירופאית: קור, אפרוריות וגשם, איפה אנחנו ואיפה השמש והחולצה הקצרה של אתמול… כעיתונאי וותיק ידעתי שאסור לסמוך על אירופה באוגוסט, והבאתי עמי ציוד בסיסי למזג אוויר קריר: וסט רוח מינימאליסטי ומחממי ידיים ורגליים, אך עם טמפרטורה ביציאה של 8 מעלות וטפטוף שהתפתח לכדי גשם של ממש זה לא הספיק, אפשר בהחלט היה להביא ציוד חורף ישראלי רציני.
כשנשאלתי אם אגיע עם אופני הפרטיים או זקוק לאופניים בחרתי בתשובה הנכונה (תארגנו לי זוג בבקשה, אני מעדיף לטוס קליל) והגעתי לשווייץ מצויד בנעליים וקסדה בלבד. לשמחתי חיכתה לי שלדת זנב קשיח איכותית וקלילה מקרבון גרמני, ה-1.0 של המותג הנחשק OPEN.
השלדה הגיעה עם חבילת ה-Unlimited Edition בעלת האבזור ה״פשוט״, כלומר מזלג רוקשוקס סיד מלפנים עם מהלך של 100 מ״מ, גלגלי אמצע הדרך X1600 של DT, מעצורי MT6 של מגורה הגרמנית, מערכת הינע XO של סראם, קראנק רוטור וחלקי קוקפיט מאלומיניום של 3T. לא רכבתי על אופני זנב קשיח תחרותיים כבר זמן רב ואין ספק ששלדת ה-1.0 הקיצונית של OPEN נמצאת בקצה של הקצה של הסקלה הזו.
הקבצה ב׳
כבר במעלית ראיתי כמה עמיתים אמריקאים ולצידם המפיץ של צפון אמריקה, לבושים בתלבושת האחידה כמו כולם, אך עטויים מעילי גשם יפים וצחים בלבן עם נגיעות שחורות של אסוס. כשראיתי למטה עוד כמה חבר׳ה מסתובבים עם המעילים הללו, חשבתי שפספסתי משהו בשקית ההפתעות שחיכתה לי בחדר. שאלתי אם היה אמור להיות לנו מעיל גשם בשקית ונעניתי בקורקטיות שלא. מצד אחד זה קצת צרם, כי בגשם שעמד לרדת עלי במהלך היום מעיל גשם אמיתי היה עושה את עבודתו נאמנה ושומר עלי חם לאורך זמן, מצד שני אם הייתי מקבל מעיל לבן שכזה, יש סיכוי שהייתי בוחר להמשיך לקפוא ולהשאיר אותו ארוז בשקית ונקי עבור רכיבות כביש חורפיות בארץ…
כשניגשתי לאופניים שחיכו לי עטויי מדבקה יפה עם שמי עליהם, שמתי לב שהם במידה Small על אף שהזמנתי מראש מידת מדיום. שאלתי אם יש מדיום במקרה ונעניתי שהמדיומים אזלו. מבט מסביב הראה לי שחבורת המעילים הלבנים רוכבת על המדיומים, ביניהם גם עיתונאי שבבירור נמוך ממני. הבחור קיבל אופני מדיום עם גלגלי וקוקפיט קרבון של ENVE, מערכות XX1 מלאות ונראה מאוד חשוב. בהפסקת הצהריים (בה הוא ושאר המעילים הלבנים חשפו גופיות base layer תואמות ולבנות של אסוס…) ישבנו בסמיכות והבנתי שהוא כותב למגזין הזה עם ה-150,000 מנויים, לא כולל מנויים דיגיטאליים (בייסיקלינג האמריקאי), והבנתי שגם בזה השוויצריים מסודרים לגמרי. הסלבס של הביצה הבינלאומית מקבלים יחס מועדף, בעוד שהקרואטי ואני לדוגמה קיבלנו יחס רגיל. כמו בקוזה נוסטרה, זה לא אישי (אני מקווה) זה עסקי, ויש היררכיה ברורה, שקשורה, אני מניח, בגודל גוף המדיה, מכירות השוק המקומי שלו וכולי.
אז… נכוווון שקיבלת מהמפיץ הצפון אמריקאי גם מעיל גשם, משקפיים, גרביים, מחממי ברכיים ו-base layer, זו לא סיבה לתפוס תחת עלינו, החבר׳ה מהלבנט… וברצינות: אחלה בחור ורוכב חזק ממגזין ״פלוטון״, שזכר את גיאחה מהשקת ה-Synapse של קנונדייל ואולי יבוא לסקר את ״אפיק ישראל״ בשנה הבאה
הרכיבה
המובילים תכננו לנו סוג של רכיבת פונדו בשטח: מסלול ארוך (הבטיחו 55 ק״מ על כ-1,500 מטרים של טיפוס), מאתגר ויפה, הפסקות קפה ואוכל מושקעות וחלוקה לשתיים-שלוש רמות רכיבה. גשם או לא, כולנו חרמנים כבר על הרכיבה, רוצים לדווש, רוצים לבדוק את השטח ואחד את השני.
יוצאים סוף סוף מהמלון, הטפטוף מתמשך ומתחזק ויש גם ערפל קל. עלייה קצרה ביציאה מהמלון והופ אנחנו ביער. הריח משכר, הכל רטוב וזורם, הירוק של העצים כהה וטרי – איזה כיף. פונים שמאלה לסינגל בין העצים והבלגן מתחיל: כל מי שחושב שהוא משהו דוחף חזק ומנסה לעבור קדימה. הרושם הראשוני על האופניים הוא שמידת small צפופה עבורי, ובסיבובים איטיים וצפופים הצמיג הקדמי נוגע לי ברגל (toe overlap באנגלית של מגזינים). הברקסים של מגורה גם לא באים לי טוב עם עיצוב ידית לא נוח והרגשה ספוגית משהו, אבל המשקל הקליל (9.4 ק״ג עם דוושות…) והצמיגים הצרים של שוואלבה גורמים למכונה הזו לעוף קדימה מכל פיפס של דיווש, ולי ליהנות מהיכולת לעמוד על הדוושות ולהרביץ כמו שרק על הארדטייל אפשר. ההרגשה משכרת.
ירידות מהירות וטכניות בחלקן חייבו ריכוז גבוה ורכות, הכי רחוק מאוגוסט בבן שמן שאתם יכולים לדמיין, איזה כיף…
הכפר ממנו יצאנו ממוקם כזכור לכם בראש ההר, כך שאחרי כעשר דקות טיפוס אנחנו מתחילים ירידה מהירה וארוכה-ארוכה… הגשם מתחזק ואני מוצא עצמי רטוב עד לשד עצמותי עם שיניים נוקשות ורעידות לא רצוניות בגוף… סוף אוגוסט, אני קפוא, רטוב וחושש שעוד אחזור מפה מקורר, מי היה מאמין…
עקב המים הזורמים מצב השבילים מחייב תשומת לב, הסלעים והשורשים הרבים חלקים מאוד, טכני ומעניין כמו שאני אוהב.
נוף טיפוסי שעברנו בדרך. השוויצרים הללו בורכו לא רק בשוקולד
לקראת אמצע הרכיבה אנחנו יוצאים מהיער לכביש, וטסים מטה במהירות נמוכה, עם קורבן או שניים שהחליקו באחד הסיבובים ובחנו את קונספט ה-Impact Pads של המכנס ״על אמת״. אנחנו מגיעים לטיילת של לוגנו, מול מרינה מושקעת מלאה ביאכטות, ועוצרים לחניה קצרה מול חנות הדגל של אסוס, היכל מעוצב למשעי של ביגוד, אופני כביש פה ושם, תאי מדידה, מכונת קפה יוקרתית וכולי.
קור כלבים באמצע אוגוסט, תיכף מתחילה עלייה ארוכה והגוף יתחמם. ועד אז? מדיטציה מול הטיילת של לוגנו
מזג האוויר הסגרירי גורם למובילים שלנו לוותר על עצירת הקפה בחנות: אנחנו מאחרים ביחס ללו״ז שתוכנן, נוטפי מים ובוץ ובעיקר קפואים. מחליטים לשנות קצת את המסלול ולהמשיך ישירות לארוחת הצהריים. פה החלה עלייה די ארוכה, עם מקטעי יער, מקטעי כבישים בכפרים, דרכי עפר רחבות ושבילי הליכה צרים, חלקם אפילו סלעיים, מפותלים וטכניים. העלייה מסדרת את הקצב של כולם ואני משתדל להתיישב ברבע הראשון של הרוכבים, כמה מהם חזקים מאוד. פרט לסידור הקצב העלייה סידרה גם את טמפרטורת הגוף שלי, חתיכת הקלה.
אפרופו רוכבים ״חזקים״, הוביל את הרכיבה טייס הניסוי הראשי של אסוס שגם נתן בראש בקייפ אפיק האחרון, דניאלה נארדלו האיטלקי. בין הקרדיטים שלו בקריירה של 14 שנים כמקצוען בשורות מאפיי האגדית, טים טלקום וטי-מובייל: אלוף איטליה בכביש, top ten בטור דה פראנס 3 פעמים, מנצח סטייג׳ים בטור ובואולטה. לי אגב הוא תיקן פנצ׳ר…
ארוחת הצהריים נערכה בפונדק כפרי מהמם בלב ההרים, בנייה גדולה של פעם, אח בוערת עם אש מחממת וריח של עץ, שני סוגי ריזוטו, שני סוגי יין והרבה רוכבים רטובים שבלי לחשוב פעמיים התפשטו ותלו את הביגוד הרטוב שלהם בכל פינה אפשרית.
החברים מאסוס דאגו שיחכו לנו גופיות ארוכות תרמיות ושמיכות פליס ועבור כולם זו הייתה עצירה מעודדת מאוד ומחזירת אנרגיה. הכיף הלך וגדל כשמכאן והלאה השמיים התבהרו והגשם כמעט ונפסק לגמרי. אמנם הרסתי את הכפפות והגרביים שלי שהנחתי לייבוש קרוב מדי לאח הבוערת (התמוססו לגמרי…) אבל לרכוב בשטח שקיבל הרבה מים (עם האדמה האירופאית המפורסמת שבולעת את המים ולא הופכת לבוץ חלקלק ונדבק שמחרב רכיבות), עם חבר׳ה מבושמים קלות בשבילים מגניבים, כשבארצנו חום ולחות נוראיים – זה או כה טוב…
הסגול הוא ריזוטו אוכמניות יער (יאממי לאללה) ןה״רגיל״ הוא ריזוטו פטריות עתיר פרמג׳נו איכותי. האח המחמם והנהדר שכילה לי זוג כפפות וזוג גרביים של מותג הקצה. על כך אמר פעם ״אורך״ אגדי: מי שחמור – שיאכל קש
מכאן הרכיבה המשיכה ברצף שבילים בירידה עם מהירויות קצה (תלול מאוד באזור ההררי של שווייץ) וערימות של פנצ׳רים וצביטות פנימית שהורידו את הקצב הקבוצתי. לצערי קיבלתי 3 תקרים ברציפות בירידה אחת, לא מחמאה גדולה לאלגנטיות הרכיבה שלי, אבל זה מה שהיה, אמינות בדיווח… פנימית אחת הבאתי איתי ״מהבית״, פנימית שנייה לקחתי מאחד המובילים וזהו, אזלו הפנימיות בכל הקבוצה, האם זהו סוף הרכיבה שלי ואני עובר לרכב הליווי?
התנאים הלא פשוטים, המים הזורמים שחשפו עוד סלעים ושורשים, אופני הזנב הקשיח ובעיקר האטרף הכללי ששרר בירידות התלולות לאללה, גרמו למגפת תקרים
ביחד עם אדון נארדלו ועוד קולגה הלכתי על תיקון השטח המפורסם: חתכנו את הפנימית במקום הצביטה, קשרנו את שני הקצוות חזק ביד, החזרנו את הנחש המנופח לצמיג, קשרנו את שני הקצוות בעזרת אזיקון, ניפחנו בלחץ בינוני, התפללנו ויאללה לדרך… התיקון המאולתר החזיק אותי כ-15 ק״מ ונפח את נשמתו 500 מטרים מהמלון, כלומר החזיר אותי הביתה בשלום.
קרוב לעשרים זוגות זנב קשיח מקרבון יוקרתיים של המותג OPEN חיכו לנו לרכיבת המבחן הרטובה. האופניים היו חלום. משמאל: הייתי צריך להרחיק עד שווייץ על מנת לבצע לראשונה בחיי כרוכב את תיקון השטח המפורסם לפנימית עם תקר ללא מדבקה או ערכת תיקון
כשהגענו לתחתית ההר התפצלנו לשתי קבוצות: זו שלקחה את דרך המלך בכביש המטפס למלון, וזו שרכבה במסלול שטח קצר ותלול יותר. כמובן שבחרתי בשטח, וחוויתי שיפועים שגרמו לי להבין למה נבחרת ההרים של שווייץ היא החזקה בעולם. כמות הפעמים בהם השיפוע המוצג ב-Garmin שלי עלה מעל 30% בעלייה הזו הייתה מפתיעה, כשהשיא שמופיע בתיקיית הסטראבה של הרכיבה הוא 42.6%. זה נשמע לא מציאותי ואולי יש סטייה רצינית, אבל בכל מקרה, גם אחרי כל הסטיות מדובר על שיפועים קיצוניים בטירוף… אפרופו סטראבה, עצרתי את הגרמין במלון עם 55 ק״מ וקצת פחות מ-2,000 מטרים של טיפוס. רכיבה לא ארוכה אבל עבה למדי.
הרכיבה בחבל טיצינו (מחוז שוויצרי דובר איטלקית וצמוד לאגם קומו באיטליה) פשוט מהממת, עם נופים מטמטמי חושים, אוכל מהמם, היסטוריה, טירות ואתרים בכל פינה ועליות חורכות ריאות
רגע, ומה עם הביגוד?
על אף שביגוד השטח שהושק הוא ביגוד קיץ עם יכולות נידוף גבוהות, בחנו אותו דווקא בתנאי קור קשים. עם זאת, המשוב הקצר שלהלן נכתב לאחר שהוספתי על רכיבת הבכורה עוד 5 רכיבות מאומצות וארוכות באוגוסט המהביל שלנו, מעבדת ניסויים קשוחה מאוד ליכולות הנידוף והאוורור של בגדי רכיבה וספורט.
מכנס הראלי
הנוחות של הביב הזה נבחנה בתנאים קשים והציון שאני נותן לו בתחום הזה הוא 10 מ-10. בהשקה רכבתי על אופני זנב קשיח עם כיסא חסר חריץ שהאנטומיה האישית שלי לא סובלת (טונדרה של פיזיק), ברטיבות מלאה ולאורך שעות (7.5 שעות ברוטו), עם צמיגים צרים ומפוצצי אוויר (בגלל כל התקרים). על אף כל הפקטורים האלו הרגשתי פשוט טוב, נוח, ללא הרדמות וללא ״נקודות חמות״. בארץ רכבתי על הניינר הפרטיים עם הכיסא הפרטי והמועדף עלי, ברכיבות ההכנה האחרונות לאפיק ישראל של קבוצות בייקוויי ו-HD Trek, והרושם החיובי על הביב רק התחזק. הפד, הגזרה, שיכוך המהמורות, החזקת שרירי הרגליים, הנידוף, כולם ברמה הכי גבוהה שאני מכיר, אפילו מעל לביב הכי אהוב עלי כרגע בארון הפרטי, Eqipe S7 מאותה תוצרת.
אהבתי יותר
- בד עם גימור מחוספס ומובחן מזה של דגם הכביש, איזון מצוין בין עמידות בשפשוף ומריטה לבין משקל, אוורור ונידוף
- קומפרשן חזק יותר משל מכנסי הכביש שברשותי באופן מורגש (לא יצא לי לרכוב עם הקמפיוניסימו היקר). זה מרגיש מעולה על הגוף ותומך היטב בשרירים בעת קפצוצים ורעידות ששבילי שטח מזמנים
- סיומות הביב (החלק האלסטי מעל לברך), עשויות מחומר חזק יותר עם look מובחן ושטיחוני. בגלל שזה בד שעבר את המבחנים הקיצוניים של אסוס, אני בטוח שהוא ימשיך להיות אלסטי ולהיצמד לירך גם בעוד 3 שנים, בניגוד לטייטס הקצה של מותג אחר, שרכשתי במיטב 300 הדולר שלי בניו יורק, ושלאחר שנה כבר התרחב לגמרי
- גזרת הבטן הנמוכה מלפנים. חוץ מזה שזה מקל על נתינת שתן, הגזרה מקלה על התכופפות קיצונית קדימה (בזמן עלייה תלולה מאוד לדוגמה) עם מינימום תעוקה על הבטן
- כיס רשת מאחור ולמטה, מתאים לג׳ל, כסף או מפתח הרכב, יעיל גם ברכיבה עם חולצה ללא כיסים, או להטמנת פריטים יקרי ערך כשרוכבים עם חולצה עם כיסים ללא רוכסן
- הכתפיות עם סידור ה-X שלהן, החומר ממנו הן עשויות חזק ולא סופג הרבה זיעה או מים. הגמישות שלו מצוינת
- שני מחזירי אור אפקטיביים מאחור כמו במכנסי הכביש, לוגו חדש בולט וייחודי לשטח
אהבתי פחות
- צבע הפד… אפור של פועלים ולא סגול מלכותי כמו ב-S7 של הכביש או תכול כמו בפדים הישנים. גם האריזה שמגיעה בצבעי ״שטח״ של ירוק, זית וחום לא עשתה לי את זה
- אין מספר ביבים במגוון רמות ומחירים כרגע, אלא ביב שטח אחד
- מחיר בשמיים. כאמור, המחיר צפוי להיות כ-1,550-1,600 שקלים. אמנם כבישונים וטריאתלטים רבים משקיעים סכומים כאלו בביגוד שלהם, אך אלו גם משקיעים אלפי שקלים בגלגלי תחרות ושאר ירקות. קשה לי לראות הרבה רוכבי הרים שישתכנעו ששווה להם לשים על מכנס רכיבה וחולצה של אסוס סכום ששווה לרבע עד חמישית מחופשת האופניים השנתית שלהם בחו״ל. עם זאת, פלח השוק של רייסרים בשטח שקונים אופני קרבון בסכומים של למעלה מ-25,000 שקלים, משקיעים אלפי שקלים בסט גלגלי קרבון קלילים או בקסדה מחוזקת קרבון שעולה מעל ל-1,000 שקלים הולך וגדל והופך ללגיטימי
עוד לא החלטתי
מה אני חושב על ה-Impact Pads (מיגוני הפוליאורית׳ן האינטגרלים) וזה אחרי 4 רכיבות איתם, ואחת ארוכה מאוד בלעדיהם. אגב, הכיס הדקיק בו יושבים המיגונים אינו מורגש כשרוכבים בלעדיהם. המיגונים מורגשים רק אם ממש משתדלים לשים אליהם לב, אך תוך זמן מה אתה פשוט שוכח שהם שם. אין ספק שאם מחר הייתי משתתף באחת מתחרויות האנדורו של עירא שמש, הייתי שם את ביב הראלי, עם המיגונים, מתחת למכנס באגי מסוגנן. אך ברוב רכיבות האימון שאני עורך, בפרט לקראת תחרויות מרתון, כנראה שהייתי מוותר על עוד 23 גרמים, עוד סרבול קל ופגיעה כלשהי באוורור. הסיבה לוויתור היא שהרכיבות הללו פחות טכניות ופחות מועדות לפורענות. בדיוק בגלל הספקטרום הרחב של רכיבות השטח, אסוס מאפשרים להכניס או להוציא את הפדים בקלות, אבל אולי עדיף שלמכנס המיועד לתחרויות מרתון ארוכות דוגמת הקייפ אפיק לא יהיו פדים, ולמכנס אחר, שמיועד לרכיבה טכנית, קפיצות ואנדורו דווקא יהיו כאלו. כרגע ייתכן שהפדים הללו הם הוצאה מיותרת בייצור, שיישארו בסופו של דבר בארון של 95% מהרוכשים העתידיים. מה שכן, הם מייצרים מראה מאוד מובחן ועושים את מכנס השטח של אסוס לפריט ייחודי וחסר תחרות בשוק בעצם.
בשבוע אחד רכבתי עם ביגוד השטח החדש של אסוס רכיבה ארוכה בגשם ובטמפרטורה ממוצעת של 12 מעלות (בשוויץ) ורכיבה מאומצת אחרת (בארץ) בטמפרטורה ממוצעת של 35 מעלות
חולצת הקייפ אפיק XC
בדומה לרוב החולצות של אסוס, גם הגזרה ה״רגילה״ של חולצת הקייפ אפיק, היא צמודה והדוקה מאוד עבורי ועבור כרס הבירה שלי, הגזרה גם מרגישה גבוהה מדי באזור הבטן (לא יורדת נמוך, כי היא חתוכה מראש לרוכב בתנוחת רכיבה כפופה לפנים), כלומר יש לה גזרה רייסרית בעיני. קחו בחשבון שאני יותר רחב מגבוה… זו לא הפתעה כי אנשי אסוס ציינו שזו החולצה שמיועדת לרייסרים. עם זאת, גם לחולצה השנייה בליין, זו שלא ניסינו, יש גזרה זהה. זה לא מצב זר לי, גם את חולצות הקצה של מותגים כמו Rapha או Craft אני לא לובש בגלל סיבות אלו.
בניגוד לביב ש״עשה לי את זה״ באופן חד משמעי, ושהבעיה היחידה שלי איתו היא התמחור, החולצה עוררה אצלי רצייה בינונית בלבד, וזה בעיקר בגלל הגזרה. הקסם הזה, של חולצה שתרגיש קצת משוחררת, כמו שהרבה רוכבי הרים אוהבים (לאו דווקא מתחרי קרוס קאנטרי ומרתון שדופים) אבל עדיין תחזיק צמוד, הדוק ולא-מתנועע את הציוד בכיסים, האיזון החמקמק בין חולצה קלילה וצמודה לגוף, אבל מחמיאה גם לרוכבים שאינם אוחזים באחוז שומן חד-ספרתי – הקסם הזה אינו פשוט בכלל והוא לא קרה עדיין.
35 מעלות צלזיוס, בכיף שלנו… מטפס לצובה עם Team Bikeway בקצב לחלוטין לא נינוח. אבל כל אלו הן זוטות כששמים לב לכך שאסוס דאגה לי להתאמת צבעים מרבית עם האופניים (קרדיט לאייפון של זיו ענפי)
אהבתי יותר
- העיצוב בעל שתי הנשמות (קייפ אפיק זברה ואסוס קלאסי)
- הקפדה טוטאלית על הפרטים הקטנים, ברמה אחרת מכל מוצר אחר: איכות הבדים, מיקום התפרים (השטוחים), הרוכסן, פסים מחזירי אור, כיס אטום לעין אבל נושם (בניגוד לכמה מותגים מוכרים שאכן מייצרים כיס מוצלח, אך כזה שמייצר אזור מזיע ולא נושם בחולצה) ועוד:
- גודל ומיקום כיסים – בהשקה סחבתי בחולצה: משאבה, סלולרי, כסף, מצלמה, שרוולים, חטיפים וג׳לים ליום שלם, מפתח אלן ומשקפי שמש, ועל אף שהחולצה הייתה רטובה מגשם כל היום, הציוד ישב היטב וצמוד, גם בשבילים משובשים, ונשלף בקלות תוך כדי רכיבה כשרציתי בכך
- שרוולי החולצה ארוכים יחסית ומגיעים מעל למרפק, מחומר נעים וגמיש, שלא מטפס אט אט במעלה היד תוך כדי רכיבה, תופעה שנואה עלי שלצערי רווחת בהרבה חולצות
- צווארון עם בד חלק בצידו הפנימי שיורד עמוק יחסית (מעבר לסטנדרט הנהוג). מאוד נעים על הגוף, גם כשסוגרים ופותחים את הרוכסן עד הסוף לעיתים תכופות
- צבעים כהים. חולצות ה-Mille של אסוס שברשותי, תמיד מגיעות על בסיס לבן שאחרי כמה רכיבות שטח הופך לחום-בז׳ שלא יורד בכביסה ולא חוזר לקדמותו הצחורה (שילוב של זיעה, קרם הגנה נגד שמש, אבק בקיץ או בוץ בחורף). בחולצות השטח של אסוס הצבע הלבן מופיע באופן מצומצם יחסית, ולא באזורים קריטיים דוגמת הצווארון
אהבתי פחות
- גזרה גבוהה, הדוקה וצמודה, בדומה לרוב חולצות הכביש של המותג
- בד לא מנדף מספיק ולא קליל מספיק לטעמי, לשיאו של הקיץ הישראלי החם והלח מאוד. אני קובע זאת אחרי כמה רכיבות מאומצות בשלהי אוגוסט, בהן החולצה הייתה רטובה מזיעה ומלחות והתקשתה להתייבש. ברור שהבד שנבחר עמיד יותר מבד דקיק למפגעי הטבע, נפילות אקראיות, שפשופים בסלעים והתחככויות בענפים, אבל מהחולצה הייעודית לתחרויות הייתי רוצה עוד מינימליזם, ואפילו בחירה בבד דקיק ומאוורר כמו חולצות second skin, גם אם זה יפגע בעמידות ובתוחלת החיים של המוצר. אסוס מייצרת חולצות דקות כאלו לכביש, ויכול להיות שבעתיד נראה גם גרסת מינימום כזו למתחרי שטח. כדאי לזכור כי השטיחון שמתחרה במזג אוויר חם זקוק לאוורור במיוחד, כי המהירות הממוצעת שלו נמוכה יותר משל עמיתו בכביש
- התפר לרוחב תחתית הבטן מציק מעט בעת רכינה קדימה. חולצות מסוימות שמגיעות ללא תפר מלפנים (בד גזור או חתוך בלייזר, שלא נפרם) נוחות יותר במיקום הספציפי הזה
כללי
מודד את חולצת המובילים של הקייפ אפיק במטה החברה. יושב עלי?
שלושת הפריטים שהוצגו בהשקה מרשימים מאוד. עבודת החשיבה, הבדיקה וההכנה שקדמה להשקתם היא פרויקט חסר תקדים עד חסר-שפיות באורכו ובמשאבים שהוקצו לו. זה לוקסוס עסקי שאין להרבה חברות בעולם בכלל ובעולם אופנת הרכיבה בפרט.
שני הפריטים שקיבלנו להתרשמות, הביב וחולצת הקייפ אפיק, עובדים מצוין ברכיבה ובשטח. הביב יוצא דופן, גם אם אחד הפיצ׳רים שלו יישאר חסר שימוש אצלי ברוב רכיבות המרתון והקרוס קאנטרי (ה-Impact Pad), והוא כבר במקום שבגדי אסוס נמצאים בו פעמים רבות: מי שיש לו כסף או חוצפה להעמיד ביב כזה יקנה אותו.
החולצה הרשימה אותי קצת פחות מאשר מהביב. השרוולים שלה מושלמים וזה לא משהו שקל להשיג, תתפלאו, הכיסים בנויים ומתפקדים מעולה עם הרבה ציוד, אבל הנידוף, הגזרה, התנועתיות והגמישות של החולצה בתגובה לתנועות הרוכב, כל אלו נמצאים בשכנות קרובה למה שמספקות חולצות איכות אחרות בשוק, ולא הציגו רמה אחרת או רמה אחת מעל התחרות.
דווקא חולצת ה-Rally שצפויה להיות יקרה מאוד (כ-1,400 שקלים), מעניינת אותי יותר: היא מאוד מאווררת בשל בד הרשת, אך השאלה היא אם האוורור הזה יישמר בתנאי חום קשים, על אף הצורך בשימוש ב-base layer שמגיעה איתה. גם העיצוב שלה, שהוא חדשני וקלאסי בו זמנית בעיני, הרשים אותי יותר מאשר עיצוב חולצת הקייפ אפיק. אני מאמין שקולקציית השטח של אסוס תשמור על אחד מהמאפיינים הבולטים של מכנסי וחולצות הכביש: אורך חיים ועמידות במחזורי רכיבה וכביסה יותר מכל מוצר אחר בשוק.
באאוטלט הצמוד למטה החברה ניתן לרכוש את דגמי השנים שעברו בהנחות משמעותיות
ביום שלאחר הרכיבה חזרתי ארצה, אך לא לפני שערכתי סיור מודרך במטה החברה, בו ביליתי בין היתר קרוב ל-30 דקות ב״מעבדה״, חדר גדול מלא במכונות עינויים לבדים ולסיבים, עם חתיכות בדים חכמים בערך מכל יצרן בעולם, חלק מרכזי מהיכולת של אסוס לאפיין ולייצר בדים באפיונים ייחודיים וברמה הגבוהה בעולם. את ביקור הבזק שלי בשווייץ סיימתי בסיור לא-מודרך באאוטלט הצמוד, בו הצטיידתי בפריט או שניים… במונית בדרך לשדה התעופה הרהרתי על הלפטופ שלי: מה אני חושב על מיזם השטח של אסוס, אולי חברת הביגוד היוקרתי הנחשבת ביותר?
כבישי הארץ מלאים בביגוד האיכות של אסוס, ובכל עצירה מסורתית לאספרסו או לפלברה (מי אמר בר בהר?) ניתן להתרשם ממיטב קולקציית הכביש האחרונה. אך כדי שנתחיל לראות יותר בגדי אסוס בשבילים, שלושת הפריטים המרשימים שהושקו בשווייץ צריכים להפוך לקולקציית שטח מלאה, ובשאיפה עם שתיים-שלוש רמות מחיר וכמה ייעודים: דגמים ייעודיים לרכיבת קרוס קאנטרי/מרתון כפי שהוצגו, דגמים נוספים לרכיבת שבילים/טיולי שטח ואולי אפילו ביגוד טכני לתחרויות אנדורו.
הקולקציה שהייתי רוצה לראות צריכה להתייחס לאופנה שכבר מבוססת, לחדש בה כל מה שאפשר ולרענן תפיסות מקובעות. לדוגמא, הייתי רוצה לראות את מכנס הבאגי של אסוס, אבל את הבאגי הכי טוב שהעולם ראה עד היום, כזה שאינו מסרבל כלל את הדיווש, ממש כמו מכנס ביב טוב, נראה cool, מגן בעת נפילה ומאפשר ללגום בירה בפאב בסוף רכיבה as is, בלי שכל השיכורים בשולחן הסמוך יעופו עליך עם בדיחות מגדר גזעניות.
המגזינים האלו מסודרים על רצפת המשרד של ארוין, מנהל השיווק הנמרץ של אסוס. הוא הסביר לי שהוא צריך לקבל השראה מאיפושהו. לאריזות ושקיות קולקציית הכביש יש לוגו של צללית של רוכב כביש מאחור בהשכבה. זהו ברנאר הינו. כעת יש לביגוד השטח צללית לוגו משלו. מישהו מזהה את הרוכב? (רמז: הוא כבר לא אלוף עולם). מימין למטה: חולצת DH בגזרה רפויה לנבחרת שוויץ…
הייתי רוצה לדוגמא שמחלקת המו״פ של אסוס תשים לב לעובדה שהרבה רוכבי מרתון שעברו לאופני שיכוך מלא, רוכבים עם בקבוק בכיס האמצעי (כי לרוב זוגות השיכוך המלא מקום רק לבקבוק אחד), ותפתיע את העולם עם פתרון ייחודי מבריק לעניין הזה. לצד החולצה התחרותית הזו, הייתי רוצה ליין מחמיא ל״שמנמני שבילים״, כלומר חולצות עם רוכסן מלא ושלושה כיסים מאחור, אך ב-Loose Fit, עם גזרה קסומה שמצליחה להציג כל אחד כפחות שמנמן ממה שהוא באמת…
הייתי רוצה לראות חולצה בסגנון עדות האנדורו, אבל עם חידושים טכנולוגיים, אולי כיס שסוף סוף יעבוד ולא ״ישתכשך״ מצד לצד אם שמים בו ארנק או או נייד וכולי. בנוסף, רוכבי שטח צריכים כפפות שונות עם אפיונים שונים מכפפות כביש, וסט רוח שונה עם אפיונים שונים, גרביים אחרות (לפחות בצבעים הכהים המתחייבים) ואפילו משקפי שמש שונים.
אז לפי מה שאני מרגיש, או בעיקר מפנטז, למחלקת המחקר והפיתוח המרשימה של אסוס (8 עובדים מתחת למנהל המו״פ שהרצה בפנינו) יש שולחן עבודה די עמוס לתקופה הקרובה. כשאתם עומדים להשיק את הפריטים החדשים אתם כבר יודעים לאן לשלוח את הכרטיס, נכון? מידה מדיום, אני מזכיר לכם…
לשם השיוויוניות, בהשקה הבאה אנו מבקשים לראות גם את דוגמנית הבית של החברה ולא רק את דוגמני הבית. אגב, סדרת ה-S7 לנשים, כמו גם סדרת ה-GTA המיועדת לזמן שלפני ואחרי הרכיבה (Après-ride), יוצגו לקהל הרחב בקרוב
