סוף סוף סמרתון – הפרולוג!

גיא חלמיש18 בפברואר 2016

סמרתון… אירוע העוגן של החורף לרוכבי המרתון בישראל מעסיק אותנו כבר חצי שנה. הצפייה אליו התמקמה במוחם של 250 ברי המזל שהצליחו לתפוס מקום בתחרות האינטימית והמדהימה הזו במשך הסתיו ותחילת החורף. הצפיה מסמרתון היא אחרת: אתה לא מצפה לסיים אותו מחוק ומתאושש למשך חודש. אתה לא חושב שתרצה לשכוח קצת מהאופניים אחריו. סמרתון, המירוץ המדהים שמארגנים ירון דרעי וקיבוץ סמר עם נמרוד כהן ועז הרים, לא מרוקן אותך הוא מרים אותך ומחבר אותך לאופניים עוד יותר: כי אל סמרתון מגיעים קצת פחות ממוקדים, קצת פחות תחרותיים, קצת יותר חברותיים, הרבה יותר זורמים ורגועים… סמרתון הוא לא סטייג' רייס הארדקורי במלוא מובן המילה. רק בחלקה.

לכתבות הימים הבאים בסמרתון 2016:

אם עוד לא הכנסתם את המייל שלכם – כעת הזמן – מקבלים עידכון שבועי נוח על הכתבות האחרונות באתר

כתב וצילם: גיא חלמיש

נקודת הזינוק והסיום – ממתי מקפידים פה על זמנים בסמרתון?

מתחברים למדבר ברוגע

האופי הייחודי הזה של הסמרתון לבש השנה ביטוי נוסף עם הוספת מקטע הפרולוג הראשון – גם החלק התחרותי מתחיל בצורה הדרגתית, ומקבל אותך לתוכו בנועם, ללא טראומה. לפני שתכה את עצמך עם מאמץ קיצוני ומירוץ על מרחקים המתקרבים ל 100 ק"מ מדבריים אתה מקבל הזדמנות לשבור את הנסיעה הארוכה לכמעט-אילת, ולשחרר סתימות במקטע המקדים במצפה רמון.

מצב רוח מעולה על שפת המכתש

האמנם? אולי לאלה שהגיעו בזמן. אנחנו תכננו להגיע בזמן הזינוק שהודיעו עליו המארגנים: כל המתחרים הוזנקו למקטע הראשון הזה בהפרשים של דקה בדיוק לאורך היום הראשון. אז יצאנו בהתאם, כדי להתארגן, להרשם ולהציב את צ'יפ המדידה והמספר. רק שלא אמרו לנו שיש פקקים בדרך במקומות לא צפויים לחלוטין: תאונות, משאיות והפרעות לסטייג' רייס הראשון שלנו השנה התגלו שוב ושוב והביאו אותנו אל המקום כחצי שעה בדיוק לפני הזינוק. לחץ… השותף שלי נעלם לכיוון נקודת הזינוק ואני יוצא בדקה האחרונה בערך. מרחוק אני שומע את נימי מכריז על הזינוק שלנו, ואני תוהה: דווקא עכשיו המירוץ הסטלני, הרגוע, המדברי, הזורם, הרוחני הזה נזכר להיות ייקי, דייקן ולעקוב אחרי חוקי ה UCI בקפדנות? פאק… עובר את קו הזינוק בשנייה של ההזנקה ויוצא לדרך בלי חימום, בלי לנשום, בלי תדריך… טס אל הסינגל אחרי הגלגל של השור הדוהר שהבאתי איתי כבנזוג.

מקטע ראשון – חימום מהיר ועצבני של 25 ק"מ. בדיקת שרירים.

לפני מירוץ לא משנים כלום באופניים!

חוק ידוע הוא שלא משנים כלום באופניים לפני מירוץ. הקפדנים אפילו לא מתקנים תקלות ידועות, אם הם הסתדרו איתן בתקופת ההכנה כי כל נגיעה במכונה יכולה להתחיל שרשרת של תקלות בלתי צפויות. בדרך למצפה רמון עצרנו לארוחת בוקר בתחנת הדלק של כביש 6 (עוד לפני שידענו על הפקקים של ההמשך – הרי יצאנו מוקדם…), ופגשנו את נמרוד מ Giant שחי בתוך חנות אופניים… ואפילו הוא לא תיקן כלום לפני המירוץ. אם זה לא שבור ממש, אבל ממש – לא נוגעים.

אז גם אני לא תיקנתי כלום – פשוט לקחתי אופני מבחן חדשים לגמרי שלא רכבתי עליהם מעולם… חמש דקות לפני ההכנסה לרכב הספיקו לכוון גובה אוכף ולוודא שלא צריך להחליף סטם (כן, היה צריך לסגור את ברגי הכידון שהושארו רפויים באדיבות החנות שהרכיבה… עד כדי כך אני לא מהמר ועברתי על כל הברגים החשובים).

גיא דביר התלונן שאף פעם אין תמונות שלו בבייקפאנל. סתיו גינת שרוכבת איתו בתמונה הזו מפגינה כפפות פוטוגניות באיזור המתניים שלו.

אז למה לקחתי את ההחלטה הדי מטורפת הזו? כי כבר חצי שנה אני מחכה לא רק לסמרתון, אלא ל KTM Scarp החדשים!

מדובר באופניים המעניינים ביותר שהוציא KTM כבר זמן מה, האופניים שצריכים לספק אופציה חדשה על האפיק של ספשלייזד שתפסה חזק בעדת המרתון, האופניים העיקריים שמעניין אותי לדעת אם טובים יותר מה Niner RKT שבחנתי לא מזמן וסימנו את הקצה האחרון בסגמנט. הם התעכבו מעבר לצפוי, ורק בדקה ה 90 לפני הסמרתון הם נחתו בארץ, וביום לפני הסמרתון הביא אותם רועי שבילי להרכבה ולביתו. את צמיגי הסמי סליק המקוריים העפנו ורכשתי למבחן צמד Panaracer (מהמבחן הזה) תוך תפילה שיתאימו גם למדבר. זו הזדמנות גם לבחון את הבולם החדש וההפוך של RockShox ואת ה 1X11 של SRAM בגרסה רחבת הטווח (טווח ההילוכים של השימנו 1×11 לא הספיק לי על ה Niner RLT).

כשמגיעים לאיזור הפסלים מריחים את סוף הפרולוג.

האופניים גם מתהדרים במשקל קליל (10.8 כולל הכל – צמיגים לא הכי קלילים וחומר חדש, גלגלים סבירים אבל לא הכי קלילים, מחזיקי בקבוק מאלומיניום ופדלים שאינם מהרמה הקלילה ביותר גם כן… אפשר בקלות, אך ביוקר, לבנות אותם הרבה יותר לכיוון ה 10 קילו…). יש להם גיאומטריה מעודכנת ורייסרית בהרבה מה Scarp שלי (ארוכה, נמוכה, ועם סטם קצרצר), הם גם מוותרים על ציר אחד ובמקומו מתכופפים תומכות האוכף (הקרבון מתגמש!), יש להם צירי Boost, והשוס – מקום לשני בקבוקים בתוך השלדה ואחד שלישי מתחת לצינור התחתון.

בקיצור – הסתכרנתי. לא עמדתי בפיתוי. וסמכתי גם על ההרגל שלי לנוע במהירות בין אופני מבחן לבייקפאנל…

הכל הוכח כהימור מוצלח… אבל את השאר במבחן שיגיע בעוד איזה חודש.

לא עמדתי בפיתוי

פוטנציאל קומי משמעותי

הסמרתון הוא מירוץ זוגות, אז הייתי צריך איזה בנזוג שיצטרף אלי. מאחר ואנחנו מוזמנים באדיבות התחרות לסקר, ההעדפה החד משמעית שלי היתה להזמין פאנליסט. אז עשיתי עוד מהלך על הקצה והזמנתי את כבישון העלית: חן שרייבר, התזונאי של BIKEPANEL, ורוכב ב IGP.

וכך מצאנו את עצמנו ממהרים לקו הזינוק הראשון: רוכב מאסטרס טיפוסי בג'ט לג (ובהחלט לא מאסטרס פרו מבחינת כמות ועומק אימונים…) ורייסר רוכב עלית כביש שלא עשה מירוץ שטח כבר 12 שנים. פער של 15 שנים ביננו (הוא בן 29 ואני 44) ופער וואטים בלתי ניתן לגישור, אלא אם יש רוח פנים חזקה, ואני מצליח להסתתר הייטב, אבל ממש הייטב. המפגש הזה מסמן שפע של הזדמנויות קומיות להתקיים, ואנחנו חסרי סבלנות להשתעשע! אני מפחית סיכונים ובוחר במרתון הבינוני. המרחקים שם מספיקים בהחלט לחן להוציא לי את המיץ ולסחוט הייטב.

חן ואני

אז זינקנו

את המסלול אנחנו מכירים מההכנה: מדובר בכ 25 ק"מ כייפיים ומהירים שלא אכזבו: מתחילים בתפירות בין הסינגל לאורך המצוק לבין דרכי 4×4 וחוזרים בעליות ממש על סף המכתש המדהים הזה. הסינגל מזכיר באחת מהו המדבר ומעלה שאלות על לחץ הצמיגים הדרוש. אני לא אוהב לרכוב עם לחץ גבוה ומסתפק בד"כ ב 26 PSI. גל צחור תופס את האופניים שלי אחרי המירוץ לוחץ אותם אל סלע ומדגים לי איך יכול להיות סנייק בייק בקלות רבה. אבל תכלס, אין לי כמעט סנייק בייקס, כולל במדבר וכנראה שזה בסדר עבורי… בכל זאת הוא מצליח להפחיד אותי ואני מוסיף קצת לחץ כדי לנסות ולשרוד את המירוץ בלי פנימיות. אולי עם יותר עצמות רייסרים ונקישות בשיניים, אבל מהר בחמש דקות פאנצ'ר…

תוך כדי התארגנות ליציאה אנחנו שומעים שהראשונים מסייקלינג אקדמי הגיעו ב 52 דקות מטורפות: 10 דקות לפנינו: דן קרייבן וגיא שגיב. החזקים במאסטרס עשו כנראה סביב השעה, אבל אולי מחר נביא תוצאות מדויקות יותר כי בינתיים עוד עסוקים פה בהתארגנות.

זה כיף וזה מרגש!

האווירה הכייפית מורגשת מייד במתחם הסיום. הוא יחסית פחות חגיגי ופחות משמעותי כי כולם צריכים לרוץ מהר לסמר, להרים אוהלים, להתרחץ ולהתארגן, אבל גם להרף הורדת הדופק הזו, מורגשת האווירה המצוינת. חיוכים, בירות, גזיבואים של הספונסרים של המירוץ, והמון חולצות של BikeWay, כרגיל…

ממשיכים לסמר באוטו ונוחתים לצד העמוד הכתום של שדה מראות השמש – מתקן מחקר והוכחת יכולת של טכנולוגיה לאנרגיה סולרית שמרכזת את האור המוחזר מהמראות לנקודה אחת רותחת בקצה המגדל. לצדו שדה ענק של גרוטאות, ולצד אלה, במרחק הליכה קצר כפר התחרות!

זק ואני. אני אוהב את החברים שלי, למרות שחלקם לא מושלמים… 🙂

מזג האוויר מעולה וחם. זה טוב בלילה בכפר וקצת קשה יותר ברכיבה… אבל עכשיו אנחנו פה, ועכשיו לבניית האוהל, מקלחות (הלם קצר ממקלחות העץ היפהפיות והמדוגמות עם המים החמים, מדפים ומתלים לדברים, ומחצלות וספסלים בחוץ למקרה המתנה. יפה מאוד, ובהחלט מחזק את התפיסה שלי שכפר התחרות והאוהלים הם הצורות הנכונות לחוות את האירוע הזה) והתארגנות.

עד כה – תענוג של ארגון – מייד מפנים אותנו אל מתחם האוהלים ואנחנו מתמקמים. הכל מאוד נוח, מתחת הצללה, ואת האוהלים מקימים סביב למתחמי מחצלות שמייצרים "חצרות" פנימיות קטנות לכל ארבעה-שישה אוהלים. מזמין, כייפי, ואינטימי. אין צורך לדאוג לאיכות השינה כי מזרונים עבים ומפנקים בערמות מחכים לנו ממש ליד, ומזרונים דקים יותר מוצבים בכניסה לכל אוהל – שיהיה כיף ונעים לשבת בחוץ.

יאללה, יוצאים למתחם הבירה והזולה. הבמה מוכנה לקראת נאומי הפתיחה. כולם יושבים ומדברים. פינת הקפה החופשי והתה עובדת חזק. סמרתון מתחיל!!

הרגע, ממש לקראת סוף הכתבה קיבלתי בשורה איומה: אני וחן ראשונים בסמרתון הבינוני בפרולוג בשתי דקות הפרש מהמקום השני. אכלתי אותה! עכשיו חן ישחט אותי באמת עד הסוף!